אבטחת מידע/תקשורת מאובטחת

כאשר משתמשים בדואר אלקטרוני, קיים סיכון גבוה יחסית ליירוטו וקריאתו ע"י אדם שעוקב אחריך. הדוא"ל עובר בדרכו הרבה שרתים וקווי תקשורת, ונשמר בסופו של התהליך גם במחשבו של השולח וגם במחשבו של המקבל (ולעתים קרובות מדי גם במחשבו של קראקר...).

כאשר אתה שולח דוא"ל, הוא אינו מוגן כמעט מפני עיניים חטטניות. כל אחד שיצליח לשים עליו יד, יוכל לקרוא אותו. אפשר להשוות אותו לגלויה: היא נשלחת, ומגיעה ליעדה, אך אין אפשרות לדעת מי קורא אותה בדרך, ויותר גרוע, כל אחד בדרך יכול לקרוא אותה.

בפרק זה תלמד כיצד להצפין את הודעות הדוא"ל שלך, ובכך למעשה להכניס אותן לתוך "מעטפה", במקום לשלוח אותן בגלויה (למען האמת, מעטפה אפשר לפתוח, הצפנה איכותית כמעט שלא).

הצפנת "מפתח פומבי"

הצפנת מפתח פומבי (או מפתח ציבורי) היא ענף בקריפטוגרפיה הנקרא גם הצפנה אסימטרית - שבה מפתח ההצפנה שונה ממפתח הפענוח. כלומר כל משתמש מכין לעצמו זוג מפתחות: מפתח פומבי (Public key) שהוא מפתח הצפנה הנגיש לכל ומפתח פרטי (Private key) מתאים, הנשמר בסוד ומשמש לפענוח. ההתאמה הנה חד-חד ערכית (לכל מפתח פומבי קיים אך ורק מפתח פרטי יחיד המתאים לו). כדי להצפין מסר בשיטה זו, על המצפין להשיג לידיו עותק אותנטי של המפתח הפומבי של המקבל, בעזרתו הוא מצפין ושולח לו את המסר. רק המקבל מסוגל לשחזר את הטקסט המוצפן בעזרת המפתח הפרטי המתאים שברשותו. בטיחות שיטת מפתח פומבי נשענת על הקושי שבחישוב המפתח הפרטי מתוך המפתח הפומבי. מסיבה זו מכונה שיטה זו א-סימטרית, בניגוד לשיטת הצפנה סימטרית שבה מפתח הפענוח זהה למפתח ההצפנה (על כל פנים ניתן לחישוב בקלות מתוך מפתח ההצפנה).

ניתן להמחיש זאת באנלוגיה למנעול צירופים. בוב שולח לאליס תיבה פתוחה שעליה תלוי מנעול צירופים פתוח כאשר לסגירת המנעול אין צורך בידיעת הצירוף הסודי. אליס יכולה לשים בתיבה מכתב ולנעול אותה, כעת היא יכולה לשלוח את התיבה לבוב ללא חשש. כיוון שרק בוב מכיר את הצירוף הסודי, רק הוא מסוגל לפתוח את התיבה ולקרוא את המכתב. אפילו אליס עצמה אינה מסוגלת לפתוח את התיבה לאחר שננעלה.

שני הענפים העקריים של מפתח פומבי הם:

• הצפנה - מסר המוצפן באמצעות המפתח הפומבי של המקבל, לא ניתן לפענוח על ידי איש מלבד המקבל המחזיק בידיו את המפתח הפרטי המתאים. במקרה זה הצפנת מפתח פומבי מספקת סודיות או חשאיות.
• חתימה דיגיטלית - מסר שנחתם באמצעות המפתח הפרטי של השולח, ניתן לאימות על ידי כל מי שיש לו גישה למפתח הפומבי של השולח. באמצעותו ניתן להוכיח שהשולח הוא מקור המסמך וכי המסמך לא שונה בידי גורם זר. במקרה זה הצפנת מפתח פומבי מספקת אימות או זיהוי.

בטיחות

מערכות הצפנת מפתח פומבי מבוססות ברובן על מספר מצומצם של בעיות מתמטיות הידועות כקשות לפתרון מבחינה חישובית בין בעיות אלו נמנות בעיית פירוק לגורמים, בעיית לוגריתם דיסקרטי ובעיית שורש ריבועי מודולו שלם פריק. בעיות אלו מאפשרות יישום פונקציה חד כיוונית מיוחדת הנקראת פונקציה חד-כיוונית עם דלת סתרים או דלת צונחת (Trapdoor). שהיא פונקציה חד-סטרית הקלה לחישוב בכיוון אחד אך קשה ביותר לשחזור בכיוון ההפוך. אולם מכילה מידע נוסף בעזרתו חישוב הפונקציה ההפוכה הופך לקל. ללא המידע הנסתר יהיה קשה ביותר לחשב את הפונקציה ההפוכה אלא אם כן תמצא דרך יעילה לפתרון הבעיה המתמטית האמורה. יש לציין כי קיומן של פונקציות חד-כיווניות אינו מוכח מבחינה מתמטית, הדעה הרווחת בין מתמטיקאים היא כי קיומן ייתכן. כמו כן אין הוכחה מתמטית כי הבעיות המנויות הנן בלתי פתירות, אם כי כל דרך פולינומית שתתגלה לפתרון אחת מבעיות אלו תהווה הפתעה מרעישה, מאחר שמרבית מערכות האבטחה המסחריות הקיימות בשוק, נשענות על הקושי המשוער של בעיות אלו.

יעילות

חסרונה העיקרי של שיטת המפתח-הפומבי הוא ביעילותה החישובית. הצפנת מפתח פומבי דורשת עוצמת חישוב גבוהה עשרות מונים מהצפנה סימטרית. הסיבה לכך היא הצורך באריתמטיקה מודולרית במספרים ארוכים מאוד. בעוד שבהצפנה סימטרית קונבנציונלית, הדרך היחידה לפיצוח אלגוריתמים סימטריים טובים היא באמצעות כוח גס, הרי שבהצפנה אסימטרית אין המצב כך. קיימים אלגוריתמים טובים היעילים בהרבה מכח גס, לפתרון הבעיות המתמטיות עליהן נשנעת המערכת, לדוגמה RSA מסתמכת על הקושי שבפירוק מספרים גדולים לגורמים, קיימים כיום אלגורתמים מהירים כמו אלגוריתם נפת שדה המספרים המסוגלים לפרק מספר לגורמיו בדרך מהירה, היעילה בהרבה מניסיון לפצח את האלגוריתם על ידי ניסוי כל המפתחות האפשריים. על כן כדי לסכל ניסיון לשבירת הצופן באמצעות אלגוריתמים אלו, מפתחות ההצפנה בשיטה האסימטרית חייבים להיות גדולים הרבה יותר, מה שמעלה את רמת סיבוכיותם. יישום כל מערכת מפתח פומבי דורשת כלים לביצוע חישובים אריתמטיים במספרים בני מאות ספרות.

גם הצפנה אסימטרית אינה פותרת את בעיות האימות והבטחת השלמות. שיטה זו אינה מבטיחה את זהות השולח או המקבל כלומר את אמינות מקור המפתח. היא אינה מבטיחה הגנה מפני מצותת אקטיבי המסוגל ליירט, לשנות ולשלוח מסרים זדוניים לכל אחד מהצדדים המתקשרים. מצותת כזה עשוי להחליף את המפתח הפומבי של המקבל במפתח משלו כך שהמסר יוצפן במפתח הלא נכון בלא ידיעת השולח. לאחר מכן יכול התוקף ליירט את כל המסרים המוצפנים, לפענחם לקרוא את תוכנם ולהצפינם שוב במפתח פומבי הלגיטימי של המקבל ולשולחם אליו בלא שיבחין בכך. התקפה זו נקראת Man in the middle והיא ישימה כנגד כל סוג של מערכת מפתח פומבי, אם לא מופעל אמצעי לאימות המפתחות.

מערכת היברידית

לאור האמור מסיבות של יעילות, הגיוני ביותר לשלב שימוש במערכת מפתח פומבי עם שיטות הצפנה סימטריות. שילוב שתי שיטות יחדיו מכונה מערכת היברידית (Hybrid system). למשל האסטרטגיה הנפוצה ביותר היא: השולח מצפין מסר באמצעות אלגוריתם סימטרי מהיר, עם מפתח סודי אקראי שהוכן לצורך כך. מצפין לאחר מכן את המפתח האמור באמצעות המפתח הפומבי של המקבל ואם עליו להוסיף חתימה דיגיטלית, מערבל את המסר באמצעות פונקציית גיבוב קריפטוגרפית וחותם על הערך המגובב באמצעות מפתח החתימה הפרטי שלו. את כל זה ,קרי את המסר המוצפן, המפתח המוצפן והחתימה הוא שולח למקבל. המקבל בתורו פועל כדלהלן: מחלץ את מפתח ההצפנה הסודי באמצעות המפתח הפרטי המתאים שברשותו, מפענח את המסר המוצפן, מפיק ערך מעורבל מהמסר באמצעות פונקציית ערבול זהה לזו שהשתמש בה השולח ואז בודק באמצעות מפתח האימות הפומבי של השולח, כי החתימה אותנטית ובכך מבטיח גם כי המסר לא שונה בדרך.

היסטוריה

לאורך ההיסטוריה הקדומה של ההצפנה, מפתח הצפנה היה אמור להישמר בסוד מוחלט, כאשר על השולח והמקבל היה למצוא דרך בטוחה להסכים עליו מראש בשיטה לא קריפטוגרפית כלשהי, כגון במפגש אישי או באמצעות שליח מהימן. אולם ישנן מספר בעיות בשיטה זו, בעיקר החשש מפני חשיפת מפתח ההצפנה בידי צד שלישי וכן הצורך בתחזוקה ושמירה בסוד של מספר גדול של מפתחות הצפנה ברשת מרובת משתתפים. הצפנת מפתח פומבי הומצאה כדי להתמודד עם בעיות אלו. עם הצפנת מפתח פומבי ניתן לתקשר גם מעל גבי ערוץ שאינו מאובטח וזאת מבלי שהצדדים יזדקקו לשתף ביניהם מפתח סודי מראש.

רעיון המפתח הפומבי החל לעלות כבר בסוף המאה השמונה-עשרה, בספר שנכתב על ידי w:ויליאמס סטנלי ג'בונס מתואר הקשר בין פונקציה חד-כיוונית להצפנה, בעיקר השימוש בבעיית פירוק לגורמים ליצירת פונקציה חד-כיוונית עם דלת צונחת כמו ב-RSA. למרות האמור הכותב באותה עת לא המציא את המושג הידוע כיום ואף לא הציע כל דרך מעשית ליישומו. ההמצאה הראשונה של רעיון המפתח הפומבי מסתבר ארעה בראשית 1970 במטה התקשורת של סוכנות הביון הבריטית. w:ג'יימס אליס, w:קליפורד קוקס וw:מלקולם וויליאמס שעבדו בסוכנות באותה עת פיתחו מספר אלגוריתמים קריפטוגרפיים, שהיו דומים למדי למה שנודע לאחר מכן כפרוטוקול דיפי הלמן והצפנת RSA. אולם בזמנו הקריפטוגרפים הבריטיים לא פרסמו את ממצאיהם מאחר שהם הוגדרו כסוד צבאי. העובדה שאלגוריתמים אילו היו ידועים להם כבר אז נחשפה לציבור רק ב-1997. גם ה-w:NSA טען כי גילה את הרעיון כבר בשנת w:1966 אולם לא סיפק כל הוכחות לכך. על כל פנים יש הסבורים כי לעובדות אילו אין ערך ממשי מאחר שממצאים אילו לא היו שימושיים ואף לא מעשיים באותה עת. סביר אף להניח שהממציאים לא עמדו על חשיבות המצאותיהם באותה עת.

הצפנת מפתח פומבי פורסמה לראשונה באופן מעשי על ידי w:ויטפילד דיפי וw:מרטין הלמן במאמרם "כיוונים חדשים בהצפנה" שפורסם ב-w:1976. במאמרם תיארו את התפיסה המהפכנית של שימוש בפונקצייה חד-כיוונית עם דלת צונחת כדי ליצור מערכת הצפנה וw:חתימה דיגיטלית. הם אף הציעו לראשונה שיטה מעשית בטוחה להעברת מפתח, שנודעה לאחר מכן בשמה w:פרוטוקול דיפי-הלמן. דיפי והלמן הושפעו בעיקר מעבודתו של w:רלף מרקל ששקד באותה עת על טכניקה להעברת מפתח הצפנה מעל גבי ערוץ פתוח המבוססת על סדרה של חידות שנודעה לאחר מכן כw:חידות מרקל.

מאמרם המהפכני של דיפי והלמן היווה ציון דרך בתולדות ההצפנה המודרנית ועורר הדים רבים בקרב הציבור והוא שהוביל לאחת ההמצאות החשובות בתולדות ההצפנה בשנת 1977. ריבסט, שמיר ואדלמן ששהו במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס באותה עת, פרסמו לראשונה אלגוריתם מעשי שהמציאו המבוסס על הרעיונות של דיפי והלמן, אותו כינו w:RSA (ראשי תיבות של שמותיהם). האלגוריתם משתמש בהעלאה בחזקה מודולו כפולה של שני מספרים ראשוניים גדולים ובטיחותו נשענת על הקושי המשוער של פירוק מספרים גדולים לגורמים, בעיה שטרם נמצא לה פתרון יעיל עד לימינו. RSA היה לאלגוריתם ההצפנה המעשי הראשון המיישם טכניקת מפתח פומבי ויכול לשמש הן להצפנה והן לחתימה דיגיטלית.

מאז 1970 הומצאו אלגוריתמים נוספים מבוססי מפתח פומבי, הן להצפנה והן לחתימה דיגטלית, חלקם התגלה מאוחר יותר כלא בטוח וחלקם לא היה מעשי, כמו שיטת w:Knapsack של w:רלף מרקל ומרטין הלמן המובססת על w:בעיית התרמיל. ב-w:1979 פרסם w:פרופסור w:מיכאל רבין שיטת הצפנה הנקראת על שמו w:הצפנת רבין, שיטה מבוססת מפתח פומבי בדומה ל-RSA הנשענת על בעיית שורש ריבועי מודולו שלם פריק. שיטה זו יכולה לשמש גם כחתימה דיגיטלית. ב-1984 הומצא אלגוריתם אל-גמאל, (על ידי טאהר אלגמאל), המבוסס על בעיית לוגריתם דיסקרטי בדומה לדיפי-הלמן, שיטה זו היוותה בסיס להמצאת אלגוריתם w:DSA לחתימה דיגטלית על ידי ממשלת w:ארצות הברית מספר שנים לאחר מכן. בסוף שנות השמונים w:ניל קובליץ ובמקביל w:ויקטור מילר הציגו לראשונה מערכת מפתח פומבי המבוססת על עקום אליפטי ומכונה בקיצור ECC, למרות היותה מסובכת התפרסמה השיטה בעיקר בזכות מפתח ההצפנה הקצר שהציעה והיא בשימוש כיום במרבית מערכות אבטחת המידע המסחריות.

הצפנה סימטרית מול הצפנה א-סימטרית

מאז המצאת המפתח הפומבי עלתה לעתים השאלה מה יותר טוב, הצפנת מפתח פומבי או הצפנה סימטרית רגילה? ברור ששאלה זו אינה במקומה כיוון שלא ניתן כלל להשוות בין השתים. כמו שכתב ויטפילד דיפי:

"אני מתנגד להצגת הצפנת מפתח פומבי כצורה חדשה של הצפנה במקום כשיטה להעברת מפתח הצפנה. היו כאלו שמיהרו להצביע על כך ש-RSA איטית מאוד בהשוואה ל-DES ועוד זאת שנדרש מפתח הצפנה גדול פי כמה עבורה. למרות שהיה ברור מלכתחילה כי השימוש במפתח פומבי מוגבל להעברת מפתח לצורך הצפנה קונבנציונלית, דומה שלא הכול הבינו מיד את מהות הרעיון. בשל כך כאשר עלה הרעיון לבנות מערכת היברידית המשלבת בין השיטות הללו, נחשב הדבר בהקשר זה להמצאה בפני עצמה".

הצפנה סימטרית והצפנה אסימטרית הן שתי סוגי חיות, הן מתמודדות עם בעיות שונות. הצפנה סימטרית טובה במיוחד להצפנת גושי מידע גדולים, היא מהירה פי כמה מהצפנה אסימטרית בכל קנה מידה ואף עמידה מאוד בפני התקפת טקסט מוצפן נבחר. לעומתה הצפנה אסימטרית מסוגלת לבצע דברים שהצפנה סימטרית אינה מסוגלת; היא טובה במיוחד לניהול והעברת מפתחות הצפנה ולחתימה דיגיטלית. להלן מספר השוואות.

יתרונות הצפנה סימטרית:

• שיטות סימטריות בדרך כלל מהירות ויעילות, במיוחד בחומרה. ישנם אלגוריתמים סימטריים המסוגלים להצפין מאות מגה-בית בשנייה.
• מפתח הצפנה סימטרי בדרך כלל קצר (128 - 256 סיביות נכון להיום).
• הצפנה סימטרית עשירה באלגוריתמים שמספקים מגוון פתרונות קריפטוגרפיים יעילים, כגון: מחוללי מספרים אקראיים, מנגנוני אימות (אימות מסרים ואימות זהויות), הבטחת שלמות וכן ניתנים לשילוב באופן שמגביר את חוסנם.
• לשיטות סימטריות היסטוריה עשירה יותר, מרביתן נחקרו היטב במשך השנים (אם כי בעיקר עם המצאת המחשבים). קיימת אף שיטת הצפנה סימטרית הנקראת w:פנקס חד פעמי, המוכחת כבטוחה מבחינה מתמטית.

חסרונות הצפנה סימטרית:

• מפתח ההצפנה חייב להיות סודי בשני הצדדים, מה שמאלץ את הצדדים למצוא דרך בטוחה להעברת המפתח.
• ברשתות מרובות משתתפים בעיית תחזוקת וניהול המפתחות הופכת לקריטית, מאחר שכל זוג מתקשרים אפשרי חייב לשתף מפתח סודי נפרד.
• בשל מגבלות בטיחות, יישום מעשי של הצפנה סימטרית מחייב החלפת מפתחות לעתים קרובות מאוד, אפילו בכל התקשרות.
• יישומים מסוימים של מפתח סימטרי, מחייבים שימוש במפתח הצפנה גדול מאוד או במעורבות w:צד שלישי נאמן.

יתרונות מפתח פומבי

• רק המפתח הפרטי צריך להישמר בסוד (אולם נדרש תהליך אימות כלשהו על המפתח הפומבי).
• ניהול ותחזוקת מפתחות פומביים קל יותר מאשר במפתח סימטרי.
• מפתח ההצפנה בעל תוחלת חיים ארוכה יותר בדרך כלל, במערכות מסוימות מפתח פומבי נשמר אף לתקופה של מספר שנים.
• מפתח פומבי מאפשר יישום מנגנוני חתימה דיגיטלית יעילים מאוד (במערכות מסוימות מפתח אימות החתימה קטן מאוד).

חסרונות מפתח פומבי

• שיטות מפתח פומבי היעילות ביותר הקיימות כיום, איטיות עשרת מונים בהשוואה לשיטות סימטריות.
• מפתח ההצפנה בדרך כלל ארוך מאוד, בסדר גודל של אלפי ספרות בינארית (אם כי קיים יוצא מן הכלל הנקרא מערכת הצפנת ECC).
• אף לא אחת מסכמות הצפנת מפתח פומבי הוכחה כבטוחה מבחינה מתמטית. רוב השיטות הידועות למעשה מסתמכות על מספר מאוד מצומצם של בעיות מתמטיות מw:תורת המספרים, אשר הוכחת פתירותן היא שאלה פתוחה במתמטיקה.
• למפתח פומבי היסטוריה דלילה יחסית, למעשה משנת w:1970 לכל יותר. הזמן הקצר יחסית, מעיב על סוגיית בטיחותם. קיים חשש כי בנקודת זמן כלשהי תמצא פריצת הדרך שתוביל לפתרון הבעיות הללו.

שיטות ההצפנה הסימטרית והאסימטרית למעשה משלימות זו את זו, ביתרונותיהן ובחסרונותיהן. מערכות אבטחת המידע המודרניות מנצלות את היתרונות שבשתי השיטות לפי הצורך. מפתח פומבי משמש להעברת מסרים קצרים וחד פעמיים בדרך כלל מפתחות הצפנה וכן לחתימה דיגיטלית. הצפנה סימטרית משמשת להצפנה מהירה בתעבורת רשת גבוהה ולהבטחת שלמות.

תשתית מפתח פומבי

הקשר שבין מפתח פומבי לבין בעליו הוא עניין קריטי במערכות מפתח פומבי. גם לאלגוריתם הטוב ביותר לא יהיה כל ערך לולא הייתה דרך בטוחה לשייך מפתח נתון לישות כלשהי. קיימות שתי שיטות עיקריות להתמודד עם בעיה זו:

• w:תשתית מפתח פומבי (Public key infrastructure בקיצור PKI) - מערכת ליישום הצפנת מפתח פומבי הכוללת בין היתר פרוטוקולים לאימות. כמו w:תעודת מפתח פומבי המופקת על ידי רשות מאשרת מהימנה, איתה ניתן לאשר בעלות מפתח פומבי. מערכת זו מאפשרת התאמה ושיוך של מפתח לבעליו באופן בטוח, אם על ידי פניה לצד שלישי נאמן, או באמצעות נאמנות היררכית בסיוע רשות מאשרת או באמצעות נאמנות מקומית (ברשת מקומית).
• רשת אמון - הדרך שבה נקטה לראשונה w:PGP כדי להבטיח את זהות בעלי המפתחות הפומביים. הקמת רשת אמון נעשית באמצעות חתימה הדדית של משתמשים זה על המפתח הפומבי של זה, בכך מושגת היררכיה של אמון שבראשה עומד בדרך כלל גוף בעל אמינות גבוהה. רשת אמון הדדית מיושמת במערכות PGP ו-GPG.

בטיחות המערכת כולה תלויה במידת הנאמנות המיוחסת לצד השלישי. תשתית מפתח פומבי חייבת לספק הגדרות ברורות של נוהלי עבודה עם מפתח פומבי. לדוגמה תקן X.509 מפרט שיטה לאימות מפתחות פומביים באמצעות עץ היררכי באמצעות שרת ייעודי. הוספת צומת (מפתח פומבי) בעץ או מחיקתו, נעשית באמצעות אלגוריתם קריפטוגרפי שמבטיח את שלמות העץ כולו, כך שגורם לא מוסמך לא יוכל לשנות מפתח או למוחקו. מה שמאפשר למשתמשים לגיטימיים לקבל מידע אמין לגבי מפתחות פומביים של משתמשים אחרים בכל זמן נתון וכן לרשום מפתחות פומביים חדשים, או לבטל מפתחות שפג תוקפם או שנחשפו ואינם בטוחים עוד לשימוש. תשתית מפתח פומבי מספקת כללי טיפול בכמה נושאים בעיתיים ביניהם: ניהול זכויות ביטול ורישום מפתחות, הגדרת מבנה ותוחלת חיים של מפתחות, פרסום מהיר של מפתחות שפג תוקפם לכלל המשתמשים וכן טיפול במצב של חשיפת מפתח או כשל אבטחתי אחר בשרת המפתחות.

רשת אמון (Web of trust)

כאמור השיטה יכולה לעבוד רק אם קיימת התאמה של מפתח ציבורי מסוים לאדם מסוים. כדי לעשות כן יש להכיר את האדם, לפוגשו ולזהותו באמצעי זיהוי מקובל (למשל תעודת זהות). לאחר שזוהה האדם בתור האישיות שהוא טוען לה, יש לברר מהו המפתח הציבורי של האדם, ולזכור מידע זה. ניתן לפשט את התהליך על ידי הקטנת אמינותו: למשל, ניתן לסמוך על כך שאדם אחר, בעל אמינות גבוהה, ביצע את התהליך כשורה. ניתן להכליל את התהליך ולומר שמקבל המסמך יכול לסמוך על אמינות המפתח הציבורי של השולח אם קיימת שרשרת אנשים אשר וידאו זה את מפתחו של זה, כאשר המקבל בדק את זהותו ואמינותו של הראשון, והאחרון בשרשרת וידא את זהותו של השולח.

ניתן להשיג מצב זה באחת משתי דרכים:

• ניתן לסמוך על חתימתם של אנשים מוכרים באופן אישי בלבד. חוג החותמים המוכרים מוגבל באופן זה.
• ניתן לסמוך על גורם ריכוזי כגון חברה מסחרית, הגובה כסף תמורת שרות הזיהוי. דוגמה לחברה כזו היא VeriSign. או להקים w:רשת אמון, באמצעות חתימה הדדית על מפתחות ציבוריים. פעילות זו מבוצעת בדרך כלל במסיבות חתימה על מפתחות ציבוריים.

מסיבת חתימה על מפתחות ציבוריים

מסיבת חתימה על מפתחות ציבוריים (public key signing party), אירוע המכונה גם מסיבת החלפת מפתחות, אינו מסיבה כלל, כפי שמסיבת התקנה אינה מסיבה. ניתן לנהל מסיבת חתימה על מפתחות באופנים שונים, אך המשותפים להם שלושה רכיבים:

• המשתתפים מציגים אמצעי זיהוי ממשלתיים תקפים הכוללים תמונה, וכל יתר המשתתפים מוודאים את זהותם ומסמנים לעצמם כי עשו כן.
• כל המשתתפים מספקים מידע בקשר למפתח הציבורי שלהם (או מוודאים כי המידע הנמצא בידי המשתתפים האחרים מדויק).
• המשתתפים מפרסמים בגלוי כי הם וידאו את זהותם של יתר משתתפי המסיבה, כדי להרחיב את רשת האמון.

כאשר משתתף עיוור במסיבה, הוא אינו יכול לוודא את זהותו של האדם העומד מולו באמצעי זיהוי ממשלתי. השיטה החליפית לעוורים היא מתן מידע אישי ליתר המשתתפים. העיוור לוחש למשתתף אחר מילה (או מעביר לו פתק מקופל בו רשומה מילה). על המשתתף לשלוח לעיוור דואר אלקטרוני חתום בחתימתו הדיגיטלית. כך מזהה העיוור כי האדם אותו פגש פנים אל פנים, הוא האדם בעל הסוד, והוא גם האדם בעל המפתח הפרטי התואם את המפתח הציבורי עליו הוצהר בפגישה. שיטה זו אינה מוודאת את זהותו המוחלטת של האדם, אלא רק כי האדם העומד מאחורי התקשורת האלקטרונית הוא אותו אדם שנפגש עם העיוור פנים אל פנים.

ראו גם

• RSA
• צופן אל-גמאל

לקריאה נוספת

• סיימון סינג, סודות ההצפנה, הוצאת ידיעות אחרונות, 2003.

קישורים חיצוניים

• "כיוונים חדשים בהצפנה", ויטפילד דיפי ומרטין הלמן, אוניברסיטת סטנפורד, קליפורניה (1976).
• מבוא לgnuPG באתר הפינגווין מאת כתריאל טראום
• הוראות לעריכת מסיבת חתימת מפתחות ציבוריים באתר כנס אוגוסט פינגווין, מאת אורנה אגמון