אזרחות לבגרות/היסודות הקונסטיטוציונים (חוקתיים) של מדינת ישראל

היסודות החוקתיים בישראלעריכה

הכרזת העצמאות: קביעת עקרונות היסודעריכה

סוגיית החוקה בישראלעריכה

על מנת להבין את סוגיית החוקה, עלינו להבין ראשית מהי חוקה – חוקה היא אוסף של ערכים, נורמות התנהגות במשטר דמוקרטי וחוקים כלליים שמכתיבים את הלך הרוח הדמוקרטי במדינה. החוקים בחוקה הנם חוקים קצרים, שנועדים לעצב את המהות הדמוקרטית ואת האופן הדמוקרטי על-פיו תפעל הדמוקרטיה במדינה.

כל החוקים "הרגילים" כפופים לחוקה, וכל חוק רגיל שאינו הולם את הנכתב בחוקה – מבוטל או שאינו יכול להיות מחוקק מראש. חוקי החוקה (שנקראים חוקי יסוד) הם חוקים המתקבלים ברוב מוחלט של 2/3 או 3/4 מהכנסת, והם יכולים להשתנות רק ברוב מוחלט. כבר בהכרזת העצמאות נכתב כי תכוּנן חוקה ע"י האסיפה המכוננת במדינת ישראל: "אנו קובעים שהחל מרגע סיום המנדט... ועד להקמת השלטונות הנבחרים והסדירים של המדינה, בהתאם לחוקה שתקבע ע"י האסיפה המכוננת הנבחרת לא יאוחר מ- 1 באוקטובר 1948, תפעל מועצת העם כמועצת מדינה זמנית".

עם זאת, החוקה מעולם לא כוננה, משתי סיבות:

  • השלטון מטבעו מעדיף שלא לכבול את ידיו בחוקה המגבילה בעיקר את הרשות המבצעת.
  • המפלגות הדתיות התנגדו לחוקה כיוון שהן רואות בתורה כחוקת ישראל היחידה.

בסוף שנות השמונים הפך הויכוח על כינון חוקה לציבורי לאחר שקבוצת פרופסורים מת"א הציעו הצעות לחוקה. בזמן זה התגבשו הדעות העיקריות בקרב הציבור בנוגע לכינון חוקה:

יש התומכים בכינון חוקה במדינת ישראל בדומה לחוקות המקובלות במדינות הדמוקרטיות המערביות. התומכים בכינון חוקה לישראל חושבים שחוקה היא תנאי המבטיח את זכויות האזרח וזכויות המיעוט, חוקה היא אמצעי המגביל את כוחו של השלטון. היא תורמת ליצירת נורמות וערכים של מדינה דמוקרטית.

אחת הגישות המקובלות בקרב היהדות הדתית היא הגישה של היהדות הדתית- ציונית. הנמנים עם גישה זו תומכים בכינון חוקה למדינת ישראל בתנאי שבחוקה יהיה שילוב בין ערכים ממסורת ישראל לערכים מתפיסת העולם המערבית הדמוקרטית. היהדות החרדית מתנגדת לכל חוקה מעשה ידי אדם. היא רואה בתורת ישראל את החוקה היחידה המחייבת את העם היהודי.

חוקי היסוד - חוקה בהתהוות?עריכה

האזרחות בישראלעריכה

בפרק זה שני חוקים, הקשורים זה בזה:

עוד בטרם נתחיל ללמוד על חוק השבות, חשוב לציין שבכל חלק זה ההגדרה של אדם כיהודי הנה הגדרה עפ"י החוק האזרחי בישראל ואין לה קשר להגדרה הדתית, שהיא אמנם דומה להגדרה האזרחית, אך שונה ממנה במהותה.

חוק השבותעריכה

חוק השבות נגזר מהמושג "שב" – הכוונה היא השבתם של היהודים אל ארצם – ארץ ישראל. חוק זה נחקק לראשונה ב-1950, מיד עם סיום מלחמת העצמאות, כשמטרתו להבהיר מי רשאי לעלות לארץ ולקבל אזרחות מטעמה. חוק זה אינו חוק יסוד, אולם תוכנו הוא חוקתי והוא מבטא את היותה של מדינת ישראל מדינת לאום יהודית.

מי זכאי - כל יהודיעריכה

הזכאות לאזרחות ישראל מתוקף חוק השבות ניתנת במקרים הבאים:

  • ליהודי.
  • לילד או נכד של יהודי.
  • לבני הזוג של האנשים הנ"ל

סירוב לנתינת זכות השיבהעריכה

נוכח שר הפנים יכול לבטל את זכות השיבה אם האדם המבקש:

  • פועל נגד העם היהודי.
  • עלול לסכן את בריאות הציבור או ביטחון המדינה
  • עלול לסכן את שלום הציבור.
  • אדם שהיה יהודי והמיר דתו מרצון. לעניין חוק זה, "יהודי" – מי שנולד לאם יהודייה או שנתגייר והוא אינו בן דת אחרת".

בעיות עם החוקעריכה

מהו יהודי?עריכה

בראשית, ב-1950, החוק קבע כי כל יהודי זכאי לעלות לארץ, אך לא הגדיר לצורך החוק מי נחשב יהודי. כך אירע שכל אדם שהצהיר על עצמו כיהודי – היה זכאי לתנאי חוק השבות.

בכנסת קדמו ויכוחים רבים שנבעו ממחלוקות שקיימות עד היום:

  • ההגדרה למושג מיהו יהודי – סוגיית "מיהו יהודי"?
  • העדפת היהודים על פני לא יהודים. החוק מתייחס ליהודים בלבד.

הגדרות שונות בקרב האוכלוסייה למיהו יהודי :

  • יהודי הוא כל מי שנולד לאם יהודיה או שהתגייר על פי ההלכה (על פי ההלכה האורתודוקסית).
  • כל מי שאחד מהוריו יהודי.
  • כל מי שקיבל חינוך יהודי.
  • אדם המגדיר עצמו כיהודי מבחינה תרבותית ולאומית.

כיוון שלא הייתה הגדרה מנוסחת עבור השאלה, היו בעיות במרשם האוכלוסין, תעודות זהות ועוד. חלק מהבעיות הגיעו להכרעת בית המשפט.

1970, הסיבות להוספת תיקונים לחוק השבות (תיקון סעיף 4ב)עריכה

בג"ץ רופאייזןעריכה

ב-1958 הגיע למשרד הפנים אדם בשם אוסוולד רופאייזן שביקש לקבל אזרחות מתוקף חוק השבות. רופאייזן הוא אדם שנולד לאם יהודיה, אך בתקופת השואה המיר את דתו והתנצר. מאחר שאינו נחשב עוד יהודי, על אף שהיה ידוע כי הציל יהודים רבים בשואה, משרד הפנים סירב להעניק לו אזרחות. רופאייזן עתר לבג"ץ ודרש לקבל אזרחות מתוקף חוק השבות, וזאת מתוך שני נימוקים:

  • הוא מרגיש הזדהות עם מדינת ישראל והעם היהודי על אף שהמיר את דתו.
  • לפי ההלכה הוא נחשב יהודי כיוון שנולד לאם יהודיה.

בג"ץ דחה את העתירה וקבע כי יהודי שהתנצר אינו עוד יהודי ולכן אינו יכול לקבל זכאות מתוקף חוק השבות.

בג"ץ שליטעריכה

רב סרן, בנימין שליט עתר לבג"ץ (1968) נגד שר הפנים. השר סרב לרשום את ילדיו כבני לאום הדת היהודית וכחסרי דת, זאת משום שאמם אינה יהודיה ומצהירה על עצמה כחסרת דת. שליט נימק כי הוא ואשתו אינם מאמינים בדת, אך הם מתכוונים לחיות בארץ ולחנך את ילדיהם על פי המסורת היהודית. בג"ץ קיבל את העתירה ואמר שאין לתת פרשנות דתית למושג "יהודי". לכן, הוסף בחוק השבות, בסעיף "מיהו יהודי" שיהודי הוא גם אדם המצהיר עצמו בתום לב, כי הוא יהודי ואינו בן דת אחרת.

פסיקת בג"ץ עוררה סערה בקרב הציבור ולכן בשנת 1970, הוכנס תיקון נוסף, המגדיר הגדרה דתית הלכתית את המושג "מהו יהודי" : יהודי שנולד לאם יהודייה או נתגייר ואינו בן דת אחרת.

העדפת היהודים בחוק השבות - חוק השבות ועיקרון השוויוןעריכה

חוק השבות – קובע כי כל יהודי רשאי לעלות לישראל ולהשתקע בה. חוק האזרחות מעניק אזרחות אוטומטית לכל מי שחל עליו חוק השבות. מכן שיש העדפה ליהודים, בנושאים הקשורים לעלייה לארץ.

טענות מדוע הכן דמוקרטי :

  • רוב יהודי הארץ רואים במדינת ישראל מדינת העם היהודי, לכן מטרת חוק השבות הוא לממש את הציונות.
  • חוק הנותן עדיפות ליהודים ואינו מפלה את האחרים.
  • הקמה של מדינה יהודית - מטרת החוק היא לממש את המטרה שנקבעת במגילת העצמאות. כאשר מדינה היא דמוקרטית, אין הדבר אומר שעליה לאבד את זהותה הלאומית ויש ללאום לגיטימיות לשמור על דומיננטיות.

נימוקים מדוע הכן אפליה - מיעוט יהודי קטן ורוב ערבי גדול טוענים :

  • מדינת ישראל מדינה דמוקרטית השייכת לכלל אזרחיה ללא הבחנה בין דתות ולאומיות.
  • חוק מפלה אותו יש לבטל, לטובת חוק המגדיר תנאי הגירה כמו בכל מדינה דמוקרטית.
  • אין תנאים להתאזרחות אלא אם כן נולדת לאם יהודיה- בכל המדינות הדמוקרטיות קיימים חוקים הקובעים מהם תנאי הגירה וקבלת אזרחות. כפי שבמרבית המדינות בהם קיימים תנאים מועדפים לאוכלוסיות מסוימות ותנאים מגבילים לאוכלוסיית אחרות.

חוק האזרחותעריכה

חוק האזרחותעריכה

אזרחות – אמנה החברתית המבטא את הזיקה בין האדם למדינה בה הוא חי.

"האמנה החברתית" – היא הזכויות והחובות של החיים במדינה, הנקבעים על פי החוק, המאפשר גיוס משאבים וכוון ליעדים חברתים. האמנה החברתית במדינה דמוקרטית מבטאת :

  1. מהות היחסים ההדדיים בין האנשים לבין השלטון.
  2. יחסי הגומלין בין האנשים לבין עצמם - מאפשר לכולם לחיות במדינה ולממש את זכויותיהם הטבעיות.

הזכות להיות אזרח הוכרה בהכרזה לכל באי עולם – "כל אדם זכאי לאזרחות, לא תישלל מאדם אזרחותו דרך שרירות ולא תקופח דרך שרירות זכותו להחליף את אזרחותו".

בכל מדינה יש חוק אזרחות המגדיר באלו תנאים אדם זכאי להיות אזרח במדינה וליהנות מזכויות האזרח במדינה.

מחויבות האזרחים והמדינה אחד כלפי השניעריכה

מחויבותם של האזרחים כלפי המדינה על האזרח המציית לחוקים, לקחת נטל במימון השירותים הניתנים לו בידי החברה ולתרום לה בכדי ליצור חברה אזרחית שביסודה ערכים כמו: כבוד הדדי, חירות, שוויון ורווחה.

מחויבות המדינה כלפי האזרחים לשמור שזכויותיהם לא יפגעו וכן לספק את צרכיהם הבסיסים למחייה ללא הבדל בין מין, דת ועוד. כך המדינה ממנת בתי חולים, בתי ספר ועוד. המדינה ממלאת את המחויבות מתוך ההכנסות שלה מן האזרחים – ע"י גביית מסים, כל אחד בהתאם ליכולתו.

שיטות לקבלת אזרחותעריכה

בעולם שתי שיטות לקבלת אזרחות:

  • דין הדם - האזרחות עוברת בירושה מהורים לבנים ללא קשר למקום הלידה כלומר: עפ"י אזרחות ההורים.
  • דין הקרקע - האזרחות ניתנת למי שנולד בשטח של המדינה וללא קשר לאזרחות של הוריו, כלומר: עפ"י מקום לידה.

רוב המדינות משלבות, למעשה, את שתי השיטות הללו, אולם תמיד המדינה מעדיפה שיטה אחת על פני האחרת.

  • מדינות לאום אתני תעדפנה את שיטת דין הדם, כיוון שהן מעוניינות לשמור על דמוגרפיה מסוימת, במקרה של ישראל מדובר במדינת לאום אתני יהודית, המעוניינת לשמור על הרוב היהודי.
  • מדינות לאום פוליטי תעדפנה את שיטת דין הקרקע, מבקשות לחבר את היחידים לכלל באמצעות האדמה. כך מדינות כמו ארה"ב וצרפת.

כל מדינה מחליטה בעצמה את התנאים לקבלת אזרחות, בהתאם להשקפת עולמה.

אזרחות בישראלעריכה

בישראל קיימות שש דרכים לקבלת אזרחות:

  1. מכוח חוק השבות – מי שחל עליו חוק השבות מקבל אוטומטית אזרחות ישראלית.
  2. מכוח ישיבה בארץ – תושבים קבועים (מיעוטים) החיים דרך קבע בישראל. כך למשל, קיבלו אזרחות כל בני המיעוטים שחיו בישראל והיו רשומים במרשם האוכלוסין בשנת 1952. בתיקון לחוק ב-1980 אפשרו גם למי שלא היו רשומים בשנת 1952 במרשם האוכלוסין, לקבל אזרחות.
  3. מכוח לידה :
    • מי שנולד בישראל לאב או לאם אזרחי ישראל – יהיה אזרח ישראלי [מיעוטים].
    • מי שנולד מחוץ לישראל זכאי לאזרחות ישראלית אם אחד מהוריו חי קודם לכן בישראל והיה אזרח ישראלי. זכות זו ניתנת רק לדור הבנים (ילדיו לא יקבלו אזרחות – רק הוא).
  4. מכוח לידה וישיבה בארץ – תושבים שנולדו בארץ לאחר קום המדינה, אין להם אזרחות אחרת והם תושבי המדינה במשך 5 שנים רצופות לפני יום הגשת הבקשה, רשאים להגיש בקשה לקבלת אזרחות ישראלית, ובתנאי שהגישו בקשה בתקופה שבין יום הולדתו ה-18 ל-21.
  5. מכוח התאזרחות – אדם הרוצה לקבל אזרחות נדרש לעמוד בתנאים הבאים:
    • שהות בארץ של 3 שנים מתוך תקופה של 5 שנים שקדמה ליום הגשת הבקשה לאזרחות.
    • יש בדעתו להשתקע בארץ.
    • יודע את השפה העברית.
    • מוכן לוותר על אזרחותו הקודמת.
    • יצהיר הצהרת נאמנות למדינת ישראל.
    • זכאי לשבת בישראל ישיבת קבע.
  6. מכוח הענקה – החוק נותן סמכות לשר הפנים להעניק אזרחות ישראלית לאדם המזדהה עם מדינת ישראל ועם יעדיה.

שלילת האזרחותעריכה

בסמכות שר הפנים לשלול אזרחות מישראלי באחד מהמקרים הבאים:

  • אזרח שיצא מהארץ שלא כדין והסתנן למדינה עוינת או רכש את אזרחותה.
  • אדם שהפר אמונים למדינה.
  • אדם שאזרחותו נרכשה על יסוד פרטים כוזבים.
  • ויתור מרצון : אדם ביקש לוותר על האזרחות.
  • אם בידו סיבה מוצדקת.

זכויות האזרחות הישראליתעריכה

  • כל אזרח ישראלי רשאי לבחור בבחירות.
  • כל אזרח ישראלי רשאי להתמודד ולהיבחר לכל תפקיד נבחר ציבור.
  • אזרח ישראלי רשאי לקבל דרכון.
  • אזרח ישראלי רשאי לעבוד בשירות המדינה (רוב התפקידים הם בשירות המדינה).
  • אזרח ישראלי רשאי להיכנס אל המדינה ולצאת ממנה ללא הגבלה
  • אזרח ישראלי רשאי לקבל הגנה מהמדינה גם פיזית וגם כלכלית.

חובות האזרחות הישראליתעריכה

  1. חובת תשלום מסים : רוב הכנסות המדינה הם מתשלום מיסים:
    • מס ביטוח בריאות – כל אזרחי ישראל מקבלים שירות בריאותי. כדי שחוק זה ייושם על התושבים לשלם מס בריאות (אחוז קבוע ממשכורתם).
    • מס ביטוח הלאומי – כל אזרח בישראל זכאי לרמת חיים מינימאלית שניתנת ע"י קצבות ילדים, זקנה, נכות ועוד. כדי שחוק זה ייושם יש לשלם מס לביטוח לאומי.
    • מס הכנסה – המדינה חייבת לתת לאזרחיה שירותי חובה (חינוך, ביטחון ועוד). בכדי לממש חוק תושבים קבועים ואזרחי המדינה משלמים מס הכנסה (אחוז מהכנסותיהם).
  2. חובת שירות ביטחון – כל האזרחים והתושבים הקבועים חייבים ע"פ חוק שירות ביטחון לשרת בצבא ובמילואים. יוצאים מהכלל אנשים ש:
    • מצבם הרפואי לא מאפשר זאת.
    • אורח חיים דתי – נשים המצהירות על אורח חיים דתי יכולות במקום לשרת בצבא לעשות שירות לאומי.
    • מסיבה מצפונית – אנשים המצהירים שאינם יכולות לשרת מטעמי מצפון.
    • מסיבות נישואין או לידה – נשים נשואות, הרות או אמהות.
  3. חובת הנאמנות למדינה – על פי החוק ניתן להעמיד לדין כל אזרח על עבירות הפוגעות בריבונות המדינה או בביטחון המדינה. למשל : ריגול, גילוי סודות לאויב.