אירופה בעת החדשה המוקדמת/התגבשות המדינה הריכוזית וההתנגדות לה

בשיעור זה נדגים את התגבשותן של מספר מדינות ריכוזיות. במחצית הראשונה של המאה ה-16, ספרד, צרפת ואנגליה תחת שלטון ארוך ויציב במשך של כחמישים שנה ולכן הוא מצליח להחליש אסיפות הנבחרים ושדרות האצולה ובמקביל לחזק את צבאם ולפתח מנגנונים ביורוקרטיים לגביית מיסים ומימון צבאות. הצבענו על בין כוחו השליט ליכולותיו לפתח צבא ולהעניק תארי אצולה לשכבות מבוססות, שכבת נכבדים (הבורגנים) בחברה תוך החלשת כוחה של האליטה הנוכחית. כעת נראה לאן תהליכים אלו מראשית המאה ה-16, מתפתחים בשנות ה-17 וה-18.

מאפייני מדינה ריכוזית

1. שליטה על צבא
2. שליטה על גביית מיסים
3. ריכוז או שליטה על סמכויות חקיקה והשיפוט
4. שליטה מלאה (כמו אנגליה) או חלקית על המערכת הדתית במדינה.

אבסולוט

השליט רוצה להיות אבסולוט (absolutism), ריבון יחיד ומכאן השם של שלטון זה אבסולוטיזם.

הכוחות העומדים כנגד השליט:

1. האצולה - מנסים לשמר על מעמדם.
2. כנסיה – מנסה לשמור על סמכות הדתית בידה.
3. אסיפת הנבחרים (ושמותיה) – המלך בימי הביניים התייעץ עמם (בנוגע למלחמה ולמיסים) ועתה הם מנסים לשמור את כוחם.
4. מערכת החוק.
5. נתינים – ככל שמנגנוני המדינה רעועים יותר כך קשה יותר לפקח ולגבות מיסים ולכפות על שירותים כמו צבאי.

במהלך המאה ה-17, מדינות רבות נלחמות על השליטה. בעוד המלך שואף להיות אבסולוטי יתר הגופים מנסים לשמר את כוחם ומרידות רבות מתרחשות: מרד אצילים, מאבקים בבית משפט, מרד איכרים. נדגים על מדינות בהם תהליך האבסולוטיזם הצליח וכאלה שלא.

רוסיה

במהלך ימי הבניינים, רוסיה טענה שהיא היורשת של ביזנטיון ולכן הבכורה צריכה לעבור אל שליט מוסקבה (Moscovy). השליט הוא קיסר וברוסית צאר, מגן הנצרות כולה. עד ימי איוואן הרביעי (1533-1584), "איבן האיום" יש זלזול רב לטיעון זה. במהלך שנות 40-50 של מחצית המאה ה-16, איוון האיום כבש ממלכות עצמאיות ששוכנות לאורך נהר הווֹלגה (Volga) ופתח את הדרך אל המזרח הרחוק, מהרי אורל וסביר, כך שיהיה בידיו כוח גדול לאיים או להשתלט על הדרכים בהם עובר המסחר עם סין.

ניסיונותיו של איוון נתקלים בקשיים כשהוא מנסה להשתלט על האדמות מערבה בהם יושבים שבטים הקוזקים (kazak, Cossacks) השבט הזה הוא תערובת של איכרים (פולין, רוסים ואחרים) אשר ברחו ממרות אדוניהם ושלטו בפועל על אזורים נרחבים של דרום פולין-ליטא (מהים הבלטי עד הים השחור). הניסונות להשתלט על שטחי השבט נכשל. גם הניסיונות לכבוש את פולין נכבש בשל צבא פרשים וכן גם על השטחים בין צפון מערב פולין לרוסיב (אזור בו חיו אבירים גרמנים ללא מסגרת מדינית מסודרת שקשה היה להכניע אותם כיוון שגם לפולין וגם לשוודיה היו אינטרסים למנוע השתלטות רוסיה מערבה ולכן עזרו לאצילים הגרמנים).

איוון אינו מצליח להגדיל את כוחה של רוסיה בזירה הבינלאומית אולם בזירה הפנים מנהלית הוא מצליח להנהיג מדינה אבסולוטית:

1. ראש ממלכת מוסקבה הוא ראש הכנסייה (מסורת ימי בנים). לכן גוף כוח, הכנסייה אינו קיים ברוסיה (כי ראש הכנסייה הוא ראש המדינה).
2. אין ברוסיה מסורת של אסיפת שדרות.
3. אין אסיפה מחוזיות ואין כתיבי זכויות לערים.

התנגדות היחידה שעומדת מול העריץ הוא המעמד הגבוהה, בעלי אחוזות, הבויארים (Boyards). איוון רוצח את מעמד זה (מכאן הכינוי "האיום").

תקופת שלטונו היא תקופה של מלחמות ומאבקים בינו לבין אצילים בכירים כששבטים מהדרום (הקווקזים) מנצלים זאת ופולשים לתוך שטחי רוסיה. בין השנים 1571-1574 יש פלישות רבות שהורסים את המדינה. בשנת 1084, עם סיום שלטונו המדינה נחרבת. במשך 30 שנה, ממותו של איוון ועד לבחירת הצאר מיכאל בשנת 1613 - 30 המדינה נמצאת במלחמות בין אצילים ואיכרים בלתי פוסקות.

מיכאל (Michael Fedrovich Romanov ; 1613-1645) הוא בן ראשון לשושלת רומנוב שמגיע לשלטון ומנסה לבנות מחדש את מוסדות השלטון, הניהול, מערכת החוק ולהקים מערכת שלטון ריכוזית.

ממשיכיו הם ממשפחת רומנוב שכולם מנסים לייצב ברוסיה שלטון ריכוזי. דוגמה לכך היא בשנת 1649, נקבע ברוסיה מקבץ חוקים (Ulozhenie) ראשון, משמעותי שנותן מעמד חוקי לנתינים. אמור לשמש בסיס למדינה ריכוזית אבל מאבקי כוח באצולה, בין האצולה למלך ושרשרת של צארים מבית רומנוב מפגרים בשכלם מונעת התבססות שלטון מרכזי. בשטחים נרחבים במדינה שולטים אצילים או קוזקים.

דרום רוסיה עדין נשלט בפועל על ידי הקוזקים. בשנת 1648, הם שוב מגיעים למוסקבה, כובשים אותה ובמהלך כל המאה ה-17 וכמעט כל העשור הראשון של המאה ה-18, רוסיה ממשיכה לחיות בצל מרידות אצילים ואיכרים. למעשה 120 שניות של אי יציבות שלטוני/ניסיון הקמת שלטון ריכוזי.

ראשית השלטון הריכוזי ברוסיה מחל בימיו של הקיסר פיוטר הגדול (Pyoter, Peter ;rule 1689-1725). מחל את שלטונו לאחר שסייר באירופה ולמד מהם איך לבסס מדינה ריכוזית ומודרנית. מבסס את שלטון על ידי:

1. הוצאות להורג המוניות.
2. מקיים סינט, גוף מייעץ של אצילים שאמורים לאשר לו חוקים כיוון שהיו נאמנים אלו (השאר הוצאו להורג-לא מקבלים החלטות אלא מאשרים אותם).
3. משכלל את מנגנון גבית מיסים וניצול משאבי הרי האורל וסביר - בהם משתמש ליצירת חצר מפוארת וצבא יעיל שמאפשר לו לכבוש משוודיה את החופים הדרומיים של הים הבלטי שהיה שאיפה בלתי ממומשת של שליטי רוסיה מזה 200 שנה.
4. מקיימים מדינה חדשה ומודרנית סנט פטרסבורג.

דוגמא להתגבשות אבסולוטיזם, אולם רק לאחר 200 שנה של מאבק בין אצילים, מלך, ניתנים. שלטון שמצליח להשליט מרות לאחר הכנעה מוחלט ואלימה של כל מוקדי הכוח האחרים במדינה. לא לחינם, מערב ומרכז אירופה התייחסו לרוסיה כמדינה של עבדים, ללא זכויות אדם בסיסיות, צמיתים של השליט, אין חוק, חוץ מאשר רצנו של השליט. גינוי מוגזם אבל משקף את הרתיעה של מרכז ומערב אירופה מפני האלימות שליוותה את התגבשות רוסיה.

מערב מזרח אירופה

"מערב מזרח אירופה", פרוזדור בין מזרח אירופה למערבה, פרוזור פולין-הונגריהה. גם בפולין ובולגריה, בראשית המאה ה-16 מתקיימות בפועל שתי רפובליקות של אצילים. בשניהם יש מלכים, אבל בשניהם כוחה של האצולה חזק בהרבה מכוח המלך. הונגריה ממלכה עתיקה היא עצמאית אבל כפופה לקיסר רומא כששם שממלכת בואינה ודוכסות סקסוניה כפפות למרותו. מה יתרון הונגריה שרחוקה מהקיסר להישאר כפופה לו? הונגריה היא חזית המלחמה בין אירופה הנוצרית לטורקיה המוסלמית והיא זקוקה לעזר הצבאית של קיסר כדי להדוף התקפה טורקית. האינטרס ההונגרי היא להיות חלק מהאימפריה הרומאית כדי להנאות מחסות האימפריה. האינטרס של קיסר האימפריה הרומית הקדושה (קיסרי האימפריה הם תמידים אוסטרים או גרמנים) הוא לעזור להונגריה נגד הטורקים אבל לא לעזור לה יותר מדי ככדי שלא תביס את הטורקים ואז תשאף לעצמאות. כך, הקיסר ליאופולד הראשון, (Leopold I 1658-1705) לאחר ניצחון הטורקים בשנת 1664 וכובש שטחיה באירופה, מחזיר את השטחים חזרה לטורקים במקום לספח אותם להונגריה. מה שאז קראו לו ויזנטא (טובת המדינה) והיום יקרא ריאלי פוליטי. טורקיה החזק שמקיזה את דם הונגריה החלשה משרת את אינטרס רומא. האצולה ההונגרית שמקיזה את במלחמות בשם הדת, מורדת בקיסר והמרד נכשל. הצבא האוסטרי של האימפריה הרומית הקדושה כובש את הונגריה, מוכר חלק מהאצילים לטורקים לעבדות ומטיל מיסים קשים על האצולה בה. מספר שנים לאחר מכן, שוב פורץ מרד של האצולה כנגד הקיסר, אף צד לא מנוצח עד 1681 ליאופולד נאלץ לתת כתב זכויות, חירויות לאסיפת השדרות ההונגרים. זהו כישלון האבסולוטיזם כיוון ש ליאופולד אינו מצליח להכניע את האצולה ההונגרית להפך במאבקו הוא נאלץ להכיר בעצמאות משמעותי של האצולה ההונגרית.

פולין

ולדיסלב השני יגיילו (Jagiello)

פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקיספר ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.

נמצאת תחת האצולה שהמלך נבחר בידה והיא דואגת שהמלך יהיה זר, חלש שאין לו בסיס כוח בפולין. בפועל ממלכת פולין- ליטא מנוהלת כפדרציה של אחוזות חקלאיות עצומות, עצמאיות ושל ערים עם כתבי זכויות, כמעט עצמאיות.

התוצאה במדינה ללא שלטון מרכזי היא שבשנת 1648, קצין קוזאקי מהדרום מצליח להשתלט על דרום פולין (אוקרינה), בוגדן חמלניצקין (Bogdan Khmelnitsky ; 1595-1657) , מספח אותה לרוסיה כשהמלך הפולין קסרלין חסר אונים קזימיר ( ; John II Casimir Vasa1648-1668 ) כיוון שחלש מדי. כשמלך שוודיה רואה שפולין חלש כל כך הוא תוקף אותה וכובש את וורשה. הקופזקים מדרום, רוסים ממזרח, פרוסים ממערב ושוודיה מצפון כולם עוטים על פולין. רוסיה מספחת בשנת ? את אוקראינה מה שהיום רוסיה הלבנה (בלארוס), כשבהמשך רוסיה פולשת למה שנותר מפולין, פרוסיה פולשת ממערב למזרחה.

Dnieper

פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקיספר ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.

בסוף 1772 מחליטים קתרינה הגדולה (Catherine II the Great 1762-1796) ופרידריך השני (Frederick ii the Great 1740-1786) מרוסיה, מריה תרזה קיסרי אוסטריה (Maria Theresa 1740-1780) ומחלקים בניהם את פולין. הונגריה נופלת קורבן חסר לגיטימציה לשלוש מעצמאות חזקות מהן. פדידריך הגדול אומר:"מריה תרזה כקיסרי אוסטריה בכתה ואמרה' זאת הפרה של כל צדק וחוק אלוהי', אך ככל שבכתה יותר כך זללה יותר", כלומר ביקשה יותר נתחים מפולין. גליציה עברה לאוסטרו, אוקרינה לרוסיה ומערב פולין גרמניה. 1772 פולין נעלמת מהפה. דוגמא שמוכיחה שמדינה שממשיכה להישלט על ידי שכבת אצילים אין לה יותר יכולת קיום בעולם של המאה ה-18 כשהיא מוצאת את עצמה מוקפת שליטים ריבונים עם צבאות מודרניים ומערכות מודרניות לגביית מיסים.

צרפת

צרפת וספרד עזבנו בשנים 1650-1670 כשהם דוגמא למדינה ריכוזית חזקה. בצרפת מפתח ג'אן בונטה את תיאוריית המדינה הריכוזית, Raison d'Etat. הנרי הרביעי לבית בורבון ( Henry IV ; 1589-1610) עולה לשלטון בשנת 1589 ראשון לשושלת חדשה שושלת בית בורבון (Bourbon).הוא מאחד מחדש את צרפת לאחר שמלחמות הדת הרסו אותה במחצית השניה של המאה 16, 1598 הוא מחוקק צו מלכותי אדיקט של נאנט (Edict of Nantes ) שמעניק לפרוטסטנטים בצרפת סובלנות דתי וערי מקלט ששם הם יכולים לקיים פולחנם בלי איום קתולי. אחרי 50 שנה של מלחמות דת הוא מבטיח שקט בצרפת.

בשנת 1610 הוא נרצח על ידי קנאי דתי ובנו בן ה-9 הוא המלך החדש. בפועל קרדינל, ראש השרים, מרכז את השלטון שמו קרדינל רישלייה (Richelieu ; 1585-1642) ששם לו מטרה להמשיך ולחזק את אבסולוטיזם הצרפתי. הוא מחליש את האצולה הגבוהה, מארגן אדמינצטרציה יעילה ופולשנית על ידי שליחת מפקחים בורגנים למחוזות בכדי שיפקחו על האצילים וידווחו לו על המידה בה הם מקימים את הוראות השלטון מפריז, האם המיסים שגבו עוברים לפריז, מהם הם מוקדי הכוח של משפחות במחוזות (כדי להחלישם או לצרפם לטובתו) ועוד. כמו גם הוא הורס את האוטונומיה הקלוויניסטית שיצר הרי הרביעי על ידי סדרת חוקים להגבלת כוחם ומצור צבאי והרס ערי מקלט קלוויניסטיות.

דוגמא מובהקת לטובת מדינה (Raison d'Etat), כך במלחמת 30 שנה בין פרוטסטנטים לקתולים בגרמנים, צרפת הקתולים ממנת את צבא השבדים שלטובת הפרוטסטנטית, כדי להחליש את קיסר הבסבורג הקתולי. כמו גם ממנת את הצי העותמני שנלחם נגד האימפריה.

1642 מת הקרדינל, לואי ה-13 (Louis 1610-1643) מת זמן קצר אחריו ומשאיר את בנו יורש, לואי ה-14 בן 5. הזדמנות למוקדי הכוח נגד השלטון, כולל אלו שנפגעו מהשלטון, יפנו כנגדו. האצולה הגבוה, ערים שאבדו את העצמאות, איכרים שנאלצו לשלם מיסים, אנשי החוק והשופטים, כולם יחד מארגנים שרשרת מרידות שנקראות פרונד (Fronde על שם רודדקה) שנמשכו בשנים 1648-1653. הפרלמט (Parlement) של פריז ניצב בראש המרד. הפרלמנט טוען שהקרדינל הקרדינל מאזארן (Mazarin; 1602-1661), מי שעתה עומד בפועל בראש פריז, פועל נגד צרפת כיוון שהוא איטלקי. לכן הפרלמנט לא חייב לציית לחוקים אלו. 1653 מצליח הקרדינל לדכא את המרד.

בשנת 1661 עם מותו לואי ה-14 (לידה 1638; עליה לשלטון 1643; שלטון בפועל 1661-1715) לוקח את מושכת השלטון ומרכז את כל העוצמה הפוליטית. תקופה ארוכה שמאפשרת לו לעצב מחדש את המדינה. הוא השליט הריבוני החזק ביותר באותה תקופה ומשמש דוגמא מובהקת לתקופת האבסולוטיזם. לואי מכנה את עצמו "מלך השמש" וכך אנשיו.

1. מעביר בשלבים את חצר המלך מפריז לורסאי ומקים ארמון של אלפי חדרים, מרכז ביוקרתי ואדמינצרציה הגדול ביותר באירופה.
2. בירוקרטיה ריכוזית עם מערכת של אלפי שלחים, מפקחים ומרגלים שפרוסים בכל המדינה ורושמים דוחות לורסאי.
3. מנגנון גבית מיסים יעיל – שליחי המלך רושמים את רכושם כל אב בית בצרפת ומחייבים את כל אנשי השדרה השלישית לשלם מיסים.
4. האצילים החזקים במחוזות מוכרחים לעבור לגור בורסאי וכך מוחלש כוחם. במקום שליט במחוז, הם הופכים לחצרנים. בין החצרנים מריבות בלתי פוסקים על נוכחות ליד המלך במקום ריכוז כוח.

כל גופי השלטון שהיה להם פוטנציאל להפוך לגוף יריב למלך הופכים בגלל הפחד לחותמות גומי של המלך.

1. מנגנוני גבית המיסים היעילים מאפשר להקים חצר מפוארת (Versailles) שהופכת למודל שאירופה כולה רוצה לחקות, ולהקים צבא של 400 אלף חיילים,. חלקם גיוס חובה של איכרים, חלקם שכירים, שמספקים לו 30 שנה של ניצחונות מפוארים שמרחיבים את גבולות צרפת צפון ומזרח.
2. בתי הדין, הפרלמנטים מפחדים ממנו וחוקקים כל חוק שרוצה.
3. האצילים מבזבזים את זמנם להתחנף אליו כדי שיעניק משרות.
4. אנשי כמורה מחברים חיבורים תיאולוגים שמוכיחים שהמלך נציג האל על פני האדמה ואין לערער על החלטותיו.

בחוקה הבלתי כתובה של צרפת יש עקרון חשוב של המסורת הצרפתית והיא שבנים ממזרים אינם יכולים לרשת את השלטון. בשלב בו לואי מפחד שלא יהיו לו צאצאים הוא מצליח אף להעביר בחוקה חוק שמכשירה את שני ממזריו לרשת אותו. כאשר הוא מת הם מבטלים את ההחלטה. שרשרת התבוסות בעשורים האחרונים של חייו (1690) שמובילה להתמוטטות כלכלית של המדינה לא מפסיקה את הערצה והאימה ללואי. כאשר הוא מת כל צרפת נושמת לרווחה אבל היו צריכים לוודא שהוא אכן מת .

דוגמא מובהקת להצלחה של מלך להרוס על ידי פחד כל מוקד כוח אחר ולהקים מנגנוני תעמולה יעילים וחסרי תקדים שמפארים את המלך, שגורמים לתבוסות להיות ניצחונות וגורמים לכל הצרפתים להיות משוכנעים שהם חיים בעולם הטוב ביותר.

ההצלחה של האבסולוטיזם הצרפתי מתרחש במקביל להתפתחות מודל הפוך לחלוטין, התפתחות משטר חוקתי קונסטנציוני באנגליה והולנד. כיוון שאחד ממטרותינו בשיעור היא להוכיח שהמודל צפתי אינו "המודל".

אנגליה – מודל האנגלי

במחצית הראשונה של המאה ה-16יש רפורמה דתית באנגליה שבעקבותיה:

1. ניהול האורח החיים הדתי עובר למלך, שהופך לראש הכנסייה.
2. אנגליה הופכת לאנגליקנית סוג של כנסיה פרוטסטנטית, יחסית ללא שפיכות דמים. כשחלקים נרחבים של מוסדות השלטון הפרלמנט ועילת העירונית משתפים פעולה עם המלך בהבאת הרפורמה הדתי.
3. המלך רוצה להגדיל סמכויות והכנסות כספיות. הפרומה מאפשרת לו להתגרש מאשתו, להאלים אדמות כנסיה.
4. הפרלמנט ובעיקר הבית התחתון, בית הנבחרים הבריטי (House of Commons), ששם יושבים ה Gentry (בעלי אדמות קטנים וסוחרים מערים) רוצים להגדיל את כוח הבית התחתון על חשבון הבית העליון, בית הלורדים (House of Lords) בו יושבים אנשים בכירים ואנשי כנסייה ולכן בעלי אינטרס לעזור למלך לרפורמה דתית.
5. באנגליה יש מסורות להתנגדות לרומא שלוקחת את הכספי המעשרות אליה ורוצים שהכסף ינוהל בה.

שלטון הנרי השמיני הוא שלטון אבסולוטיזם. אליזבת עולה לשלטון כמעט 50 שנה שולטת, שוב אפשר לומר שאנגליה פונה לשלטון אבסולוטיזם. למרות זאת במהלך מאה 17 אנגליה מלחמת אזרחים, חווה הדחה של מלך, הוצאה להורג של מלך, מהפכה.

בשנת 1660, כשתהליכים אלו מסתיימים וחוזר לשלטון מלך חדש, מתחילת תקופת הרסטורציה (Restoration) שהיא סופו של ניסיון להנהגת אבסולוטיזם.

הפרלמנט של פריז הוא בית מחוקק עליון שמרותו היא על אזורים מסוימים בצרפת. סך הכול בצרפת 12 פרלמנטים. הזכויות והחובות בצרפת נובעות מהסכמי חוזים בין גילדה או עיר, לבין המלך, שמעניקים זכויות תמורת שירות. כך, בצרפת המלך הוא הדבק שמחזיק ביחד המון אישיות חוקיות שונות.

לעומת זאת, באנגליה, גם המלך וגם הפרלמנט (בית הנבחרים) הם שני גופים שמאחדים את כל היחידה הטריטוריות כבר ממאה ה-13, וה-14. בימי הביניים לפרלמנט הבריטי יש כבר כוח רב וזכות שעליה המלכים אינם מערערים (יציאה למלחמה גביית מיסים). בראשית המאה ה-17, מלך אנגליה ג'ימס הראשון (James I rule 1603-1625) שמגיע מסקוטלנד מנסה לרכז בידיו כמה שיותר כוח להקמת מדינה ריכוזית אבסולוטית. משנת 1603 (ג'ימס עולה לשלטון) עד 1642, סוף תקופת שלטונו של צ'ארלס הראשון (Charles I 1625-1642) , 40 שנה שבהם יש מספר מוקדי מתיחות באנגליה והם:

שאלת היחסים בין אנגליה לסקוטלנד ואירלנד

כותרת 1	אירלנד	סקוטלנד
שני מדינות תחת אנגליה נגד רצונם	נכבשה על ידי אנגליה	מלך סקוטלנד הוא מלך אנגליה
דת שונה מאנגליה האנגליקנית	קתולית	קלוויניסטית

עקב כך יש מלחמות בלתי פוסקות כי סקוטלנד ואירלנד דורשות עצמאות. מלחמות דורשות צבא ותקציבים, מה שמחייב את שני המלכים (ג'ימס וצ'ארלס) להיות זקוקים לתמיכת הפרלמנט.

מלחמת שלושים השנה (1618-1648)

חלקים חשובים בציבור האנגלי, פרוטסטנטים רוצים להצטרף למלחמת 30 השנים בגרמניה לטובת הכוח הפרוטסטנטים: ארצות השפלה, דנמרק, שבדיה והנסיכויות הגרמניות. בקואליציה יש חבר נוסף, צפת הקתולית.

קיסר אימפריה הרומית הקדושה הוא מבית הבסבורג, בית מלוכה ספרדי ששלח את הארמדה הספרדית, צי ספינות ספרדיות (על ידי פליפה השני) לכבוש את אנגליה. עם זאת הניצחון היה של אנגליה כנגד ניסיון הכיבוש הספרדית ומכאן העוינות הנצחית בין בית הברסורג לאנגליה. לפיכך היה צפוי שאנגליה תצטרף לכוח הפרוטסטנטי כדי להחליש את בית הברסבורג הקתולי אבל הפרלמנט מסרב לאשר מיסוי לשם העמדת צבא, התערבות המלחמה. הפרלמנט מוותר על השאיפות הטריטוריות של אנגליה באירופה.

העתירה של הזכויות

מאבקים של סקוטלנד ואירלנד מביא את המלך לדרוש כל הזמן צבא, הפרלמנט מסר למיסים חדשים. המלך מצליח מאדמותיו הפרטיות למינון צבא וגם נוטל הלוואות בשלבים מסוים. הוא אינו יכול להמציא משרות ולמכור אותם 1628 המלך מקבל כתב תביעות,"העתירה של הזכויות" (Petition of Rights) מבית הפרלמנט שמזכירים לו שאסור לו לצאת למלחמה ולגבות מיסים ללא הפרלמנט. בשנת 1628 המלך צ'ארלס הראשון מפזר את הפרלמנט ומנסה לשולט על אנגליה בלי פרלמנט. כך, הוא מנסה לחקות את מלכי צרפת שהצליחו לרכז את כוחם, וממנה קרובים למשרות מפתח ואלו יגבו מיסים. הניסיון נכשל כי יש מסורת פרלמנט שגם האצילים הקרובים אליו מרגישים כפופים אליה.

בשנת 1640 מתחדשת המלחמה נגד סקוטלנד וצ'ארלס חייב כסף, הוא נאלץ לכנס את הפרלנט לאחר 12 שנים. הפרלמנט מסכים לאשר למלך לגבות מיסים בתנאי שיכנס מעתה את הפרלמנט באופן מסודר ותביעות. המלך מסרב.

הפרלמנט מעוררים את דעת קהל לונדון נגדו והוא בורח משם על מנת לכנס צבא כדי שיעלה את לונדון ויחסל את כוח הפרלמנט.

בין 1642-1646, מתנהלת מלחמת אזרחים באנגליה ובה מספר נושאים חשובים:

למי יותר כוח פרלמנט או מלך?

הזהות האנגלית

חלקים גדולים באנגליה רוצים להתקרב למודל קלוויניסטי, חלקים אחרים מרוצים מפשרת מלכה אליזבת , חלקים אחרים לא אוהבים בעלית נותרו קתולים. בקרב שכבות נמוכות באוכלוסיה מתקיימים זרמים שרוצים שאנגליה תאמץ קלוויניסטים טהור ומכאן הכינוי שלהם פוריטניות (Puritanism).

קצין צבא בשם אוליבר קרומוול (Oliver Cromwell ; 1653-1658) מארגן בקרב אותם שכבות נמוכות ופוריטניות צבא מהפכני, משתלט על לונדון, מסלק תומכי המלך מהפרלמנט, מבטל את בית ההלורדים (בה קתולים ואצילים ותיקים) ומרכיב פרלמנט מהפכני שמורכב על ידי שכבות נמוכות שדן את צ'ראלס למות. רדיקאליות דתית מהירה וקיצונית מאוד. צ'ארלס מוצא להורג בשנת 1649 ואנגליה הופכת לרפובליקה (Commonwealth) עד שנת 1653.

שילוב של קנאות דתי, זעם נגד מיסים ותביעות פוליטיות של האצולה הנמוכה נגד ניסיונות המלך לבסס שלטון אבסולוטיזם, מביא למהפכה מוצלחת שהופכת את אנגליה לרפובליקה.

בשנת 1653 אנגליה הופכת לדיקטטורה צבאית בנהגת של אוליבר קרומוול . ככל שהוא קנאי יותר כך יש התנגדות גדולה יותר של האצולה המסורתית הגבוה באנגליה, מיעוט דתי ומחוזות שלמים בהם עדין יש כוח קתולי. התוצאה התפוררות מוחלטת של שלטון צבאי זה עם מותו בשנת 1660.

צ'ארלס השני (Charles II ; 1660-1685), בנו של צ'ארלס הראשון נקרא לחזור לאנגליה בידי מלוכנים ופורטנים מתונים. כולם מכירים בצורך של רסטורציה ורואים שסילוק המלך הביא להקצנה דתי וקואליציונית שאפשר הקמת משטר. החזרת המלך הביא את הויכוחים הבלתי פתורים מהמחצית הראשונה של המאה ה-17.

הפרלמנט עדין מסרב לאשר מיסים ומפחד שצ'ארלס שהיה בצרפת יביא איתו גם ניטיה אבסולוטיזם ופרו קתוליות. צ'ארלס השני הוא אנגליקני, אולם כולם חושדים בו (בדיעבד בצדק) שהוא קתולי. אכן על ערש דווי הוא ממיר את דתו לקתוליות ומת כקתולי.

המשבר מגיע עם מותו 1685 כשאחיו ג'ימס השני (James II ; 1685-1688) הוא קתולי מוצהר והוא היורש. מוקמת מפלגה בתוך הפרלמנט ושמה הגנאי שלה, המפלגה הוויגית (Whigs) הופך לשמה שמתנדגת למלך קתולי. ממולם מתייצב מחנה טרויס (Tories), שמרני יותר שחשוב לו יותר לשמור על המסורות העתיקה הדינסית של אנגליה מאשר מלך קתולי. אחרי 3 שנים של מאבק פרלמנטית, גם הטורן מבינים שאנגליה אינה מוכנה למלך קתולי. הפרלמנט 1688 מכונן את "המהפכה המהוללת" (Glorious Revolution) שהיא כיבוש אנגליה על ידי נסיך הולנדי של אוראנז', וילאם (William III 1689-1702) שהיה פרוטסטנטי ואשתו מרי (Mary Stuart) בת משושלת אנגלית. צבא הולנד שכובש את אנגליה אולם בדימוי האנגלי זו מהפכה מפוארת שבה האומה האנגלית מזמינה את וילאם לקבל את השלטון. וילאם עולה לשלטון כוילאם השלישי.

כיוון שמציעים את המלוכה לוילאם ומרי יחד והם אינם אמורים לרשת אותה, הפרלמנט מגיש להם הצהרה זכויות, "חוק הזכויות 1689 (Bill of Rights) כתנאי להמלכתם. כתב הזכויות כולל חובה לכנס את הפרלמנט באופן מסודר, חופש דיבור בפרלמנט, חופש להגשת פטריציות למלך בכל נושא שהפרלמנט מוצא לנכון, איסור החזקת צבא קבע בזמן שלום באנגליה, גבית מיסים ללא אישור פרלמנט. כך הפרלמנט הופך לריבון משותף של אנגליה לצד המלך. מודל חדש ומהפכני של ביזור וחולקת סמכויות השלטון בין שני גופים המלך והפרלמנט.

הולנד

חסר לא הספיק

פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקיספר ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.

מושגים חסרים

Catalonia* Carlos II (1665-1700*) Philip V (1700-1746*) בורבון Orange* Stadholder*

• William of Orange (III) (1672-1702)
• Stadholder
• William of Orange (III) (1672-1702)

מקורות חיצונים

ראשונים

• [English Bill of Rights 1689 http://avalon.law.yale.edu/17th_century/england.asp ]