אירופה בעת החדשה המוקדמת/מודרניות והשכלה

המאה ה-18 היא מאה של תהפוכות פוליטיות וכלכליות ובו בזמן מזוהה בעיקר עם תנועת הנאורות, ההשלכה. בכדי להבין את תנועות הנאורות יש להבין את המאה ה-15 עד ה-18. ההוגים המזוהים עם תקופת הנאורות, קשה למצוא מכנה משותף בין:

• וולטייר (Francois-Marie Arouet Voltaire ; 1694-1778) שהטיף לאבסולוטיזם והעריץ לואי ה-14.
• בנג'מין פרנקלין (Benjamin Franklin 1706-1790) - מחוללי הרפובליקה האמריקאית ואויב של מלוכנות ואבסולוטיזם.
• עמנואל קאנט (Immanuel Kant 1724-1804) - גרמני הדוק
• דני דידרו (Denis Diderot 1713-1784)– פילוסוף צרפתי שלעג לדת.
• ז'אן-ז'אק רוסו (Jean-Jacques Rousseau 1712-1778)- תפיקי הנשים להנעים את זמנן של בעליהן.
• דייוויד יום (David Hume 1711-1776) -סקוטי בזמנו וביקש שוויון לנשים.
• תומס ג'פרסון (Thomas Jefferson 1743-1826)- בעל אחוזת עבדים
• תומאס פיין (Thomas Paine 1737-1809)- לחם לשחרור עבדים.
• ג'ון לוק (1632-1704 John Locke)‏- הוגה רעיון הזכויות הטבעיות
• שארל דה מונטסקייה (1689-1755 Charles-Louis de Secondat, Baron de La Brède et de Montesquieu)- אבי רעיון הפרדת הרשויות

מה משותף? איך צמחו רעיונות הנאורות? מה הם הזרמים? סיכום ולהביא הגדרה לנאורות?

המשותף לכל ההוגים: האמונה בתבונה האנושית (Reason, Raison) כמכשיר היעיל ביותר להבנת העולם, עמנואל קאנט (1724-1804) הדגיש זאת, "חוסר בגרות הוא אי יכולתו של אדם להשתמש בשיכלו בלי הדרכת הזולת. האשמה בחוסר בגרות [הינה] חוסר החלטה ואומץ להשתמש בשכל בלי הדרכת הזולת! Sapere Aude" (העז לדעת, עמנואל קנט).

תנועות/גורמים מטרימים שאפשרו צמיחה של תנועות הנאורות

תנועות הנאורות צמחה במאה ה-18 והיוותה את שיא של התפתחות, שנמשכה כ-250 שנה, שלאורכם הועמדו בפני ביקורת תבונית תחומי ידע אנושיים.

החיית הקורפוס

בתקופת הרנסאנס, מאות 14-15, עסקו הוגי דעות איטלקים ומדינאים, בערים איטלקיות בהחיית הקורפוס של הכתבים הפילוסופיים הרומים והיוונים ויצירת כלי חקירה וביקורת למחקר כתבים אלו (כמו לורנצו ואלה). הכתבים הקלאסיים בתקופת הרנסאנס שואלים שאלות על מהות האדם ומעלות טובות (Virtue) לפיהם אדם צריך לנהוג, כמו דביקות באמת, ולשם כך צריך לפתח תיאורית מהי אמת וחקר אמת. כך מגיע, החינוך הומניסטי.

החינוך הומניסטי

החינוך הומניסטי, מחנך למהות האדם (עם אי אלו מחלוקות פילוסופיות), לפיהם גוף זה מבוסס על ידע שלהם מההיסטוריה (בעיקר רומא ויוון) וחובה לשאוב מאותן המקורות גם אם הם עומדים לפעמים בסתירה לגוף הידע הדתי. החינוך עוסק בתיאולוגיה, תורת המשפט, רטוריקה, מוזיקה, מתמטיקה ועוד. תחומי ידע שמכשרים אדם (גבר, משכיל שינהיג את המדינה) להיות טוב יותר ומפרידים אותם מהדיוטות. החינוך בלטינית, שפה מגדרית (שפה פתוחה לגברים). למסורת הלימודים הרנסנסית הזו, מוסף עניין מחודש בכתבים של הוגי דעות רומים שידועים כצינים, כספקים דוגמא, מישל דה מונטן, הוגה צרפתי שחי במאה ה-16 שהטיל ספק בכול מוסכמה חברתית, כולל ספק בעליונות המערב על תרבויות האחרות (ילידי אמריקה). (ציטוט) לפרוש לחדר האחורי הקטן ולקרוא מחדש בצורה שיטתית, מאחורי התנור ולקרוא את כל ספרי ההיסטוריה....ולהגדיר מחדש

המהפכה המדעית

המהפכה המדעית של המאה ה-17, הייתה 100 שנים מקופרניקוס (העולם סובב סביב השמש) עד גלילאו (הוכחה מדעית) וכלה באייזיק ניוטון (תאוריות כבידה). כל התפיסות על מקום האדם בעולם עברו מהפכה מושלמת. לא מדובר רק על שינוי ידע אלה על שינוי בדרכי המחשבה (וידע). עתה, עיקרון המדע החדש הוא תצפית, מדידה וניסוי. הטענה שבכוח של שלושת עקרונות אלו לגלות חוקיות בטבע ואף להוכיחה, סותרת גם היא את המקובל ואת כתבי הקודש.

הפיצול הדתי באירופה עודד את הספקנות הדתית

הפיצול הדתי באירופה עודד את הספקנות הדתית - כל מיני כתות פרוטסטנטיות טוענות שלהן בלבד הכוח לפרש את הברית ואילו לשאר הכתות לא. ובנוסף, גם הקתוליות טוענת שכל שאר הכתות הפרוטסטנטיות טועות. אחד האמצעים לצידוקם היה חקר פילולוגי, אותם כלים של לורנצו ואלה, עבור כתבי הקודש. כלומר מצב שכזה יוצר ספק וצורך לקריאה טובה יותר של הכתבים וכל אדם יכול לטעון שכולם טועים.

הסבלנות הדתית

הסבלנות הדתית, בהולנד, ארצות השפלה ובהמשך אנגליה, אפשרה לרעיונות רדיקלים, ספקים-דתיים (שבמקרים אחרים היו מצונזרים) להתפרסם ולהשפיע. תחילה פנו נגד מוסד האפיפיורות ובהמשך, במהלך המאה ה-17, התפתחו לרעיונות שספקים לגבי קיום האל כפי שמתואר בכתבים, ואף לעצם קיומו. דוגמא לפורץ הגדרות היה ברוך שפינוזה [Benedictus (Baruch)de Spinoza 1632-1677].

התבונה היא לא בהכרח אנטי דתית, חלקי מהוגי הדעות הם נוצרים טובים כמו, עמנואל קנט ומשה מנדלסון (Moses Mendelssohn 1729-1786) היהודי, אבל ההתבוססות על התבונה בהכרח יוצרת מתח בין הדת המיוסדת לבין התבונה. כי השאלה שעולה, מהו מקור הסמכות? כתבי הקודש או המוח התבונתי. משה, עמנואל וג'ון לוק (John Locke 1637-1704) טענו כי הבינה האנושית היא מקור הסמכות ואין סתירה בין כתבי הקודש לבין התבונה. ניתן להבין את הדת בכוח התבונה, כלומר התבונה קודמת לדת (צריך להאמין רק במה שניתן להבין רציונאלית).

חלק קטן מהוגי הנאורות הגיעו לדעות קיצונית וטענו שאין מקום לדת במסגרת התבונה. אתיאיזם שהיו נחלת מעטים במאה ה-17, הכו למעט יותר נפוצים בקרב גברים משכילים.

הפיצול באירופה

העקשנות של האפיפיור להאמין על פי המסורת, שאין פשרה בין אמונה לתבונה הופכת את תנועת הנאורות בצרפת, באיטליה ובספרד לאנטי דתית וכנסייתית, כי הכנסייה לא מאפשרת מקום לתבונתיות שאינה מבוססת על מסורת. הכתות הפרוטסטנטיות, מאפשרות שילוב טוב יותר של תבונה-דת כיוון שהן מלכתחילה טענו שבאמצעות התבונה אפשר להבין טוב יותר את כתבי הקודש. כתוצאה, במהלך המאה ה-18, בצרפת, באיטליה ובספרד, מתגבשים שתי מחנות

1. הכנסייה הקתולית - מוגנת על ידי מנגנוני הענישה והכפייה של המדינה.
2. הפילוסופים (Philosophes זילוסופים ) הוגי הדעות תומכי תנועת הנאורות.

וולטיר העמיד את הניגוד בין הכנסייה להוגי הדעות, תנועת הנאורות - כניגוד בין חושך לאור (Lumiéres). בסדרה של מאמרים וספרים הוא עוסק בחשיפת שחיתויות והוצאות להורג של חפים מפשע בידי הכנסייה הקתולית שבצרפת. הוא גלה מפאריז אל מעבר לגבול, שוויצריה ובהמשך אל ברלין, אולם הוא המשיך לנהל תעמולה כנגד הכנסייה הקתולית, "Ecrasez l'infâme" (לחסל את הבִיזַיון).

בין תלמידיו היו ז'אן לה-רון ד'אלמבר ודני דידרו היו קיצונים יותר לכנסייה , דידרו אף קרא להרוס אותה. האינציקלופגיה (האינציקלופדיה הגדולה=L'Encyclopédie ), 17 כרכים ארגון הידע האנושי שהתבסס על תבונה וידע אנושי, תוך התעלמות ולגלוג על הידע אותו למדה הכנסייה. הכרכרים הראשונים יוצאים לאור בבית הדפוס הממלכתי-צרפתי, תחת חסות המלך עד שהכנסייה התערבה, מוקמת מערכת נישה (מניעת רעיונות כפירה) והאנציקלופדיה יורדת למחתרת ואל מחוץ גבולות צרפת. כיום, תכנני האינציקלופדיה אינם חשובים ולרלוונטיים, אלא הטיעון שלה: הקדמה האנושית, פוטנציאל תבונת האדם אפשרי רק כשהחופש הדעה, התבונה והפרסום יעניקו לכל בני הבינה, גישה חופשית לידע האנושי.

איך רעיונות ההשכלה, נאורות מופצים?

ציבור שיודע לקרוא, במחצית השנייה של המאה ה-18 (1750), כ-50% יודעים קרוא וכתוב בפאריז.

התפתחות מרחבים ציבוריים חופשיים מפיקוד (יחסית) באירופה המערבית : עיתונות ,דעת קהל בתי קפה, חוגים פולטים וסלונים תרבותיים. בזכות דינו במרחבים אלו, חלק גדול מרעיונות תנועות השכלה מתפתחים.

סלונים - בפאריז, בורדו וערי שדה בצרפת, נאפולי ובהמשך נשים יהודיות בברלין, מתנהלים ערבי תרבות בבתים, על ידי נשות עלית, שבהם פילוסופים מציגים רעיונות חדשים ומפתחים שיחה. לרב אצילות, בורגניות עשירות וידועות בשם Salonniére, אשת סלון. עוד לכך הוא בזכות כך שנשים אלו רשמו על כרטיסיות שאלות לפילוסופים."הכוח בחולשה", ניצול דעות קדומות - כשאישה ניהלה ערב כזה, זה מנעה מהמדינה להתערב ולטעון שמדובר בהתארגנות פוליטית עקב הטענה שנשים לא מסוגלות למחשבה פוליטית ובמרחב הציבורי. רב הסלוניים בידי הגברים היו נסגרים. העובדה שהשיח היה בנוכחות אישה, חייב הדבר נוהל קפדני ולכן תרבות הנימוס של הבורגנות מתפתחת.

בתי קפה, מרחב גברי המצאה של המאה ה17- שתופסת תאוצה במאה ה-18. השיחה שם פחות מסודרת ופחות פילוסופית ויותר מקוטעת, אבל מרכזית בהפצת רעיונות של משכילים, בורגני ה"סלון" לשכבות נמוכות יותר. מפגשים חברתיים של גברים, כדוגמא המובהקת "לשכות הבנים חופשים, שנפגשים", ביוזמה פרטית, בנושאים שונים גם פוליטיים, לרב גם אנטי דתיות.

בשני המרחבים הללו (בתי הקפה ולשכות הבנים החופשים) יש עיתונים וקיימת (לעתיד שמה) ספרייה ציבורית. בהרבה ערי שדה מוקמות אקדמיות .

הפצת רעיונות בכתב

כאמור המלך מנסה למנוע הפצה של כתבים (עיתונים עם רעיונות וספרים) להגנת המסורת בצרפת.אולם יש ביקוש לספרים ולכן מחוץ-צמוד לגבולות צרפת (הולנד, שוויץ, גרמניה) מוקמים בתי דפוס שמדפיסים ספרים וכתבים אסורים אשר מוברחים בידי רשת מבריחים ענקית לצרפת, כשמשכיל יודע באיזה חנות יש ספרות אסורה. כמו גם, התפתחות תרבות הצריכה מגדילה את מספר הקוראים וכן – ככל שספר אסור כך הוא מושך יותר. כך נוצר דעת קהל עם כוח פוליטי. בערי שדה, בעיקר פאריז מועתק ספר חדש של זילוסוף, בגרסא פשטנית, תחת שמו של הסופר השני.

התכנים המשותפים של תקופת השכלה

בצרפת, איטליה וספרד מדובר בתנועות באנטי דתיות ואמונה בכוח תבונה. בארצות פרוטסטנטיות בהם התקיימה סבלנות דתיות רעיונות ההשכלה התפתחו באופן שונה. רעיון הסבלנות הדתית הופך במאה ה-18 מרעיון הכרח פוליטי לרעיון זילוסופי . - ג'ון לוק אנגלי בשנת 1695 מפתח את רעיון איחוד תובנה-דת וסבלנות דתית, מתוך תובנה, מוסר ולא משיקולים פוליטיים. - אחרים מפתחים גישה דאיזם (Deism; דאוס=אל) – קיומו של אל, אולם לא ניתן לדעת עליו דבר פרט לקיומו. יתכן שהוא שען גדול שמילא את מצבריו ונעלם מהעולם, אדם שנתן בעיטה לכדור והפסיק לשחק... - וולטר, לוק, מנדלסון - כותבים על הסובלנות דתית כולל כלפי דתות אחרות ועל שלילת קיום של מוסדות הדת לגווניו : אי אמונה בסמנים דתיים שאינם שכליים (ניסים), נגד פולחן דתי (עליה לרגל). חלק מאמינים באל חלק לא יודעים אבל המסגרות הדתיות אינן משקפת את האל. בצרפת ההשכלה התייצבה נגד המלוכה כי זו היית לצד הכנסייה. ארצות פרוטסטנטיות (הולנד ואנגליה) תמכו מוסדות ההשכלה בשלטון.

רב המשכילים זהו את טובת ההשכל, כטובת האדם, כטובת המשטר היציב. לאנשי ההשכלה יש בעיה. אם מה שמכתיב את האמת והמוסר זו התבונה, איך אפשר למנוע איום על היציבות של המדינה והחברה? איך נמנע אנרכיה? תבונה של מי מנצחת? שאלה שהעסיקה את עמנואל קנט ומשה מנדלסון בגרמניה ולוק באנגליה.

לדוגמא, באנגליה המשכילים מזהים את המשטר האנגלי עם התבוניות. אחרי המהפכה המפוארת (1688) כוח המלך הוגבל והמשטר האנגלי נתפס כאידיאלי כי שילב בין מלך (סמל איחוד) לפרלמנט (הצג דעות של חלקים בעם). הפילוסופים הבריטים (רובם סקוטיים) טענו שהמבנה הפרלמנטר והליברליזם הכלכלי הבריטי הם התגלמות הטוב ביותר האנושי. כלומר, אין מתח בין המשכילים למשטר כיוון שהשלטון האנגלי הטוב ביותר (בפועל בגלל שבוטלה הצנזורה על רעיונות). גם הצרפתים ראו בשלטון אנגליה כמודל ורצו להקים משטר שיחקה את המודל האנגלי.

במושבות באמריקה של אנגליה, בעקבות ההערצה לעקרונות אנגלים של חירות זכויות וייצוג גברים אנגלים, טוענים במושבות שדווקא בגלל זה הם אינם נהנים ממה שהחוק האנגלי מחויב להעניק לכלל הגברים האנגלים, זכויות שוות. זו אחת העילות המרכזיות למהפכה ולמלחמת העצמאות.

סתירות פנימיות של חירות ושיווין רעיונות החירות וזכויות האדם עומדים במרכז של חלק מהוגי דעות ההשכלה [יום, רוסו, מונטסקייה (Charles-Louis de Secondat, baron de Montesquieu 1689-1755) וולטר, דידרו] בשם רעיונות החירות וזכויות האדם מתקיפים את העבדות. בעיקר, רוסו טוען שהחברות הלא לבנות אינם נחותים מאירופאים, אלא להפך. אומנם, הם קרובים יותר לטבע ופרימיטיביים אבל זהו המצב האידיאלי של המין האנושי לפני שהושחתה באירופה בידי המין האנושי. "הפרא האציל" (Noble Savage) - הפראים הם אצילים בטבעם, לא מושחתים, צריך ללמוד מהם ולא לשעבדם. כיוון אחר שמצביע על סתירות פנימיות של חירות ושוויון הרחיב את רעיון שיוון נשים. - מרי וולסטונקראפט (Mary Wollstonecraft 1759-1797), בריטית השוותה בין ניצול נשים לעבדים וחברה בשנת 1792 את "הצידוק לזכויות האדם" (Vindication of the Rights of Men), בו טענה שהתובנה שייכת גם לגברים ולנשים. הנשים הראשונות שהצליחה מייצרת תרבות כתיבת. אחרות הצליחות פחות. - אולימפ דה גוז' דרשה גם היא שוויון זכויות לנשים שהפיצה בספר Les Droits de la Femme 1791 אולם סיימה את חייה על הגיליוטינה (לא בגלל הקשר זה). - המרקיז דה קונדורסה (Marquis de Condorcet 1743-1794) שכתב על תבונות נשים, שיוויון זכויות, הוצא להורג על הגיליוטינה (לא בגלל הקשר זה).

הנאורות הייתה תנועה בינלאומית, למרות הבדלים קטנים בין מדינות והוגים. הדיון היה בינלאומי והתנהל כמעט כולו בצרפתית (חוץ מאנגליה) שהייתה לינגואה פרנקה (Lingua Franc) של כל העולם המשכיל. הכותבים וההוגים שלקחו חלק בשיח זה תיארו את עצמם לעצמם כמשתתפים בקבוצה מדמיונית שקראו לה "הרפובליקה של האנשים הכותבים" (Républic des Lettres), מעין מדינה חופשית מדומיינת של ההוגים המשכילים. התארגנות על-אל מדינית ורוב המשכילים חיים בארצות שונות מארץ המולדת שלהם: - דידרו בחצר הרוסית של יקטרינה הגדולה Catherine II, Tsarina of Russia ; 1762-1796)) - וולטר בחצר ברלין של פרידריך השני, מלך פרוסיה [ Fredrick II (the Great), King of Prussia (1740-1786)] - בנג'מין פרנקלין ותומאס ג'פרסון בפריז.

פאריז, מרכז עולם הנאורות אליה מגיעים זיפולוסופים ומייבאים רעיונות חזרה הביתה. בשנות ה-70-80 של המאה ה-18, מתנהל בגרמניה ויכוח על משתמעות ותקומת הנאורות. גרמניה היא יחידה שמאובחנת בלשון שלה, אינה יחידה מדינית. במדינות הפרוטסטנטיות (פרוסיה) הוויכוח מתנהל באוניברסיטאות בקרב משכילים ואילו באוניברסיטאות הקתוליות (כמו באימפריה הרומית), הדיון מתנהל מחוץ לאוניברסיטאות.

בפרוסיה, הקיסר פרידריך השני, פרידריך "הגדול" מוביל בעצמו את השיח על הנאורות ומכוון לכן מרכז השיח הנאורות מתרכז בשאלה פוליטית - האם חשיבה תבונית טובה למדינה כאשר היא עלולה להביא לאי דתיות, אנרכיה ואנטגוניזם? או שמע התחום הפוליטי והדתי חייבים להישאר מחוץ לשיח התבונתי. תרומתו של עמנואל קאנט היא בהקשר של התשובות לשאלות שמנסות להגדיר את הקשרים בין דת-פוליטיקאית-תבונה. ההשכלה הפרוטסטנטית בפרוסיה וגרמניה, מדגישה את הסכנות הפוליטיות שנלוות לתבונה. רוב ההוגים מסכימים שתבונה זה טוב מאוד אבל היא צריכה להיות מגובלת לבני השכבות הגבוהות, כי שכבות נמוכות לא בוגרים מספיק להבין את התבונתיות. חירות לחברה הנמוכה היא סכנה לחברה והמדינה כרגע. תכני ההשכלה יקבעו על ידי טובת המדינה והסדר החברתי הקיים - המטרה הסופית היא להעניק לשכבות הנמוכות חינוך, אולם הם צריכים להתבגר. לכן יש להעניק להם חינוך לתועלת המדינה, כלומר באחראיות המדינה לקדם השכלה על ידי הקמת בתי ספר מקצועיים, למסחר, חקלאים ששם אנשים יוכשרו יכשרו ויקבלו השכלה לפי ייעודם.

בפרוסיה מתפתח שוק של כתבי עת (ירחון) פילוסופים, בגרמנית וצרפתית, שמיועדים לשכבות עלית בלבד. האליט המסורתית בפרוסיה (קשורה לשליט, יונקר=בעלי אחוזות) לא הייתה צריכה לפחד מתנועות הנאורות שכן אין שום מסר חברתי או פוליטי. תנועת נאורות שמבטיחה למעשה את תמיכת השכבות העירוניות המשכילות בשלטון המרכזי כי השלטון מבטיח להם משרות. המדינה הפרוסית מעודדת משכילים להפך לחלק מהמנגנון הבירוקראטי של המדינה. השכל מלמעלה ומלווה בהגבלות מצד השלטון לגבי מה כדאי ולא כדאי להגיד. קהל משכילים שרושמים דעות מתוך מחשבה אם הדעה תשרת או לא תשרת את המדינה.

ההשכלה צרפתית היא פוטנציאל מהפכני, היא נגד ציות למדינה שמשרתת את הכנסייה, נגד צנזורה. ההשכלה הצרפתית היא אנרכית, דיונים מופשטים בטוב המופשט (לא כזה שמתממש במסגרת שלטון). ההשכל הפרוסית פוליטית ומדברת על הטוב כפי שהוא מתנהל במסגרת הפוליטית, המדינה הפרוסית, שמספקת הצדקות השכלתיות-תבונתיות למדינה הריכוזית ולא מספקת ביקורת על מדינה.

שתי דוגמאות למדינות שאינן פרוטסטנטיות, אוסטריה ורוסיה, מפגינות אופי מיוחד של תנועת הנאורות במרכז מזרח אירופה וההבדל בין השכלה מלמעלה ומטה. חלוקה בין מערב אירופה (הולנד, אנגליה, צרפת)- השכל מלמטה מול מרכז ומזרח אירופה (פרוסיה, רוסיה ואוסטריה), השכלה מלמעלה, מטעם השלטון. הנאורות באוסטריה ופרוסיה מובלת בידי נשים. מלכת אוסטריה, מריה תרזה (Maria Theresa, Empress of Austria; 1740-1780) נוכחה שצבא אוסטרי מיושן (אוסטריה מפסידה את שלזיה לפרוסיה), מערכת המשפט רענון, חינוך שמרני ולא מפתח חשיבה מדעית – המדינה מפסידה את כוח המדיני מול פרוסיה שמתחזקת. מריה תולה את ההפסד בקיבעון המחשבתי. הם מחוקקת רפורמות קטנות לשינוי זאת אולם היא מהססת בהוצאתם לפועל, בייחוד בשנות השלטון הראשוני. בשנת 1765, כשבנה יוסף השני עולה עימה לשלטון הרפורמות הללו יוצאות מכוח לפועל כי הוא גבר, צבא, נהנה מיוקרה בכדי לבצע רפורמות צבאיות. היא יזמה הוא הוציא לפועל. שנים 1765-1780, הם שנות שלטון משותף אשר בהם נעשה סדרת רפורמות ענקית באוסטריה : שוק כלכלי בכל חלקי אימפריה אוסטרי (כולל הונגריה, צפון איטליה, בלגיה), מקיימים חברות אגרריות להפצת רעיונות חקלאיות, מעודדים הגירת יזמית מארצות אחרות למגורים באוסטריה, מקימים ממשלה מרכזית אחת לאימפריה, מהפכה ניהולית, הגדלת כוח המדינה והבירוקרטית על חשבון החלשת האצולה המקומית. כלומר, הגדלת כוח המדינה – היכן הנאורות? הפן הנאורות של רפורמות אלו: רפורמה חינוך וסובלנות דתית.

רפורמה דתית

כמשך 20 שנה יש שינוי מוחלט של האימפריה, המסדר הישועים שניהל את האוניברסיטה מסולק ובמקום שינון בעל פה של תפילות מנוהל חוק חינוך חובה לכל (קורא וכתוב, טכניים דתי).

המעמד החוקי של הפרוטסטנטים והיהודים מוכר כשיוונים, אורתודוכסים ופרוטסטנטים יכולים ללמוד באוניברסיטאות ולקבל משרות המדינה. היהודים יכולים להוריד את הטלאי, מותר להתפלל בבתים פרטיים, מיסים שלהם בוטלו ובהמשך לימוד באוניברסיטאות. המטרה תועלת המדינה, ליצור מדינה אחידה עם נתינים נאמנים שאוהבים את השלטון. הנאמנות ואחדות של הנתינים מתבטאת שסוחרים יהודים ויוונים חויבו לנהל את הספרים שלהם בגרמנית (לא אידיש, יוונית), יהודים עניים חיוביו לעבור וללמוד בבתי ספר חקלאים. מבחינת התקופה מדוע על שינוי ענקי עבור היהודים, גם אם מדובר על סוג של כפיה לחינוך, כלומר יש חשש לאותנטיות של האימפריה האוסטרית ולכן גופים אנטישמים היו קוראים לפרידריך בשם "אוהב היהודים".

המפכה החינוכית

הוקמה מערכת חינוך חובה לבנים עד גיל 12 (6 חודשים) בכל המדינה כשבכל בבית ספר נלמדו נושאים בהתאם למוצא הכלכלי של התלמיד: - בני אליט ביס טכני, אוניברסיטאות, אקדמיה צבאית - בורגנים פקידים, מסחר וכלכלה - איכרים – ביס חקלאות - חינוך לבים חובה המדינה מפרסמת ספרי לימוד ומחלקת חינם, תומך בהורים עניים בכדי שיפתחו שישלחו את הילדים לבי"ס. מסוף המאה ה-18 בנות הולכות לביס. השכלה למען ובפיקוח המדינה – כמו פרוסיה, לא יצרת אנשים משכילים, אלא יצרת אזרחים טובים יותר.

רוסיה

פיוטר הגדול (Pyoter I (the Great), Tsar of Russia 1689-1725) כבר בראשית המאה ה-18 ניסה לכפות רפורמת ברוסיה, רפורמה מוחלטת של השליט על אזרחים. השינוי חל בתקופת קתרינה הגדולה, התכתבה עם משכילים (דידרו, וולטר וז'אן לה רון ד'אלמבר) לגבי הצעות איך לארגן רפורמה של המדינה. 1767, 5 אחרי עלתה לשלטון, מכנסת אסיפת נבחרים לדון על רפורמה חוק ואימצה את הרעיונות של מונטסקייה כמו הפרדת רשויות והקימה את הדוּמה (בית נבחרים). הסכימה שיש פיקוח על השליט, לא מבית הנבחרים אלא המערכת הבירוקרטית שבראש עומד השליט, הנהיגה בחינות למערכת בחינות לאנשי המדינה, מערכת בחירות ושיטור, העניקה זכויות בסיסיות לערים.

במרכז הרפורמה, רפורמה חינוכית, השתמשה במודל הגרמני (היא גרמניה. הספרים רוסים מחנכים את האדם להיות אזרח טוב ודתי. חלק גדול מרפורמת הם כמו של יוזף השני (Joseph II, Emperor of Austria, 1765-80-90) ובנג'מין פרנקלין, חינוך לשני המינים. חינוך חינם ללימוד מוסר ומדינה.

כל זה נותר על הנייר אין בתי דפוס, מורים או אכלוסיה שראתה צורך בלימוד. לכן כל הרפורמות לא יצאו לפועל. 1733 יזמה בית דפוס פרטי אבל 1790 בעקבות המפכה הצרפתית נבהלת ומנהיגה צנזורה חריפה, אוסרת קיום בתי ספר לאיכרים, מעדיפה לייבא איכרים מגרני לישוב בוולגה (במקום חיוך האיכרים). מדוע נאורה? בגלל הידידות שלה עם נאורים, הוגי אלו יצרו לה תדמית ששונה מחוסר ההצלחה של היוזמות.

הערצת הטבע היה חלק מתנועת ההשכלה. טבע החברה, גנטיקה, פיזיקה, אסתטיקה, גיוון של הטבע, דגש על גוון יצורים שונים (אנשים שונים). במוזיאון הוצגו אנשים ששרדו אירועים מוזרים, האישה הגדולה השחורה, מפגרים, תאומים סיאמים. הגבול שהיה ברור במאה ה-16 בין אירופאי לאקזוטי לשאר העולם נשבר. סבלנות זו כלפי המגוון היא מה שמעניקה במאה ה-18 סדר לרעיונות ההשכלה. מתוך הרעיונות השונים, עולה עקרון ארגון העולם, עקרון מדע הטבע. המדע המודרני שמבוסס על גיוון, סדר ותבונה הופך להיות הציר שיכריע ברעיונות שונים ומתחרי התובנה. פריצת הדרך כשהמדע מחליף את הדת כשרעיון שמארגן את העולם, פריצת הדרך לעולם המודרני, המאה ה-19.