אמנות עיונית לתיכון/אמנות הרנסנס/הרנסנס המוקדם בצפון/יאן ואן אייק/נישואי הזוג ארנולפיני
נישואי הזוג ארנולפיני |
יאן ואן אייק, 1434 |
שמן על עץ, , 82×59.5 ס"מ |
הגלריה הלאומית, לונדון, בריטניה |
ניתוח פורמליסטי
עריכהבמרכז היצירה, בעלת פורמט מלבני-אנכי, הצייר מציב דמות גבר ודמות אישה, ופניהם אל הצופה. ברקע נראה חדר שינה הטיפוסי לאצולת ארצות השפלה בתקופת הרנסנס, כשגם הפריטים בחדר, וגם הדמויות מסודרים בקומפוזיציה הרמונית ומאוזנת - הגבר והחלון אל מול האישה והמיטה. היצירה מצויירת בצבעי שמן, האופייניים לציירי הרנסנס הצפוני, ומעניקים ליצירה מרקם אשלייתי עשיר (ניכר בקפלי הבד בשמלת האישה, בפרווה בשולי בגדו של הגבר, ובמקומות רבים נוספים).
לבניית אשליית החלל המהימנה תורמות ההסתרה - הדמויות מסתירות את הרקע, כל פריט מסתיר את הפריט שמאחוריו - וההקצרה - הפריטים ברקע קטנים מהפריטים בחזית היצירה - בהן משתמש האמן. גם שימוש נכון באור וצל תורם לנפחיות הדמויות והחפצים - האור המגיע מהחלון בצדה הימני של היצירה נופל באופן אמין על כל גוף בחלל החדר. לבסוף, עיצוב גוף האדם תוך שמירה על הפרופורציות האמיתיות שלו תורמת גם היא לריאליזם ביצירה.
ישנה הקפדה גבוהה על הפרטים ביצירה, וזו ניכרת מעיצוב בגדי הדמויות (שימו לב לשערות הבודדות בפרווה בבגד הגבר) ועד למראה מאחור, המעוטרת ב-10 מיניאטורות המציינות תחנות בחייו של ישו, שמשקפת את הסצינה, ואף את דיוקן האמן המצייר אותה.
רקע היסטורי, הסיפור מאחורי היצירה, והסמליות בה
עריכהדיוקן זה הוזמן מיאן ואן אייק על ידי הסוחר ארנולפיני, כדי לתעד את נישואיו. ציור זה נשלח למשפחתו באיטליה, כעדות והוכחה לנישואים. כך, חתימת האמן מעל למראה ברקע מהווה חתימתו של עד לנישואים. במראה אף ניבטת דמותו של האמן, ושל אדם נוסף שמשמש כעד השני לנישואים.
התמונה, בהתאם למסורת הרנסנס הצפוני, מלאה בסמלים. ניתן לראות זאת כבר באופן הצבת הדמויות - הגבר, העובד כסוחר שרואה את העולם, על יד החלון והנעליים, והאישה, שתפקידה להישאר בבית, על יד המיטה. האישה מחזיקה את קפלי שמלתה קרוב לבטנה, כך שנראה כאילו היא בהריון - זאת כסמל לפוריות, ורמז לעתיד.
הפריטים השונים בציור מסמלים את אהבתם של הזוג, וחיי המשפחה המצפים להם - הפירות על השולחן מתחת לחלון מסמלים תשוקה, הכלב, לעומתם, מסמל נאמנות וביתיות.
ישנם גם סמלים נוצריים רבים בתמונה - מהסצינות מחייו של ישו המעטרות את המראה, דרך מחרוזת התפילה התלויה לידה, ועד לנר הדלוק בנברשת מעל ראשי הזוג - שבנוסף להיות סמל ללהט האהבה, מסמל את רוח הקודש הנוכחת בטקס.
הכללת דיוקן האמן וחתימתו בתמונה, מהווה שינוי למסורת ימי הביניים (אז לא היה נהוג לחתום על יצירות), ועדות לעליית מעמדו של האמן.