אספרנטו/תחביר

כותרת

מבנה המשפט באספרנטו הוא גמיש, כלומר אפשר לסדר את חלקי המשפט בצורות שונות.

פועל (נשוא)

פועל הוא מלה המתארת פעולה או מצב. למשל: kuri (לרוץ), beli (להיות יפה), rigardi (להביט) וכו'.
במשפט שלם יש פועל עם אחת הסופיות הבאות שקובעת את הזמן של המשפט:

סופית	משמעות	לדוגמה	Ekzemple
as-	הווה ממשי	אנחנו רצים.	.Ni kuras
	(עכשיו או באופן כללי)	היא יפה.	.Ŝi belas
is-	עבר ממשי	רצנו.	.Ni kuris
		היא היתה יפה.	.Ŝi belis
os-	עתיד ממשי	נרוץ.	.Ni kuros
		היא תהיה יפה.	.Ŝi belos
u-	ציווי/איווי	בוא נרוץ.	.Ni kuru
	(פקודה, בקשה, משאלה וכד')	הבט!	!Rigardu
us-	תנאי	לו היתה יפה, היינו מביטים.	.Se ŝi belus, ni rigardus
	(תנאי בטל; היפותזה; הצעה מנומסת)	התרצה קפה?	?Ĉu vi volus kafon

נשוא מורחב

אחרי פעלים מסוימים יכול לבוא שם פועל ללא ציון זמן:

סופית	משמעות	לדוגמה	Ekzemple
i-	שם פועל/צורת המקור	החתול רוצה לשתות חלב.	.La kato volas trinki lakton
	(ללא ציון זמן תחבירי)	מי יכול ללמוד לדבר?	?Kiu povas lerni paroli

נשוא שמני

נשוא שמני הוא חלק במשפט בעל מבנה זהה לזה של נושא, והוא יכול להופיע בנוסף לנושא ולפועל עומד (פועל שאינו מקבל מושא ישיר).

דוגמאות:

• החתול הוא הפושע = La kato estas la krimulo

• ילדים נהיים מבוגרים = Infanoj fariĝas plenkreskuloj

נושא

נושא המשפט הוא זה שמתואר על-ידי הפועל, או שפעולתו מתוארת על-ידי הפועל.

בנושא המשפט יהיה לפחות אחד מהבאים:

• שם עצם -- מלה המתארת דבר כלשהו שניתן לדבר עליו, ושמסתיימת בסופית o- או בסופיות -oj,
• שם גוף או כינוי גוף,
• שם פרטי -- שם של אדם, מקום, יצירה וכו',
• שם פועל,
• פסוקית.

נושא תמיד ימצא במשפט שלם, אלא במקרים ספורים בהם הפועל אינו צורך נושא: neĝ/i, pluv/i, tem/i.

מושא ישיר

לפעולות רבות יש מושא ישיר, כלומר מישהו שהפעולה מתבצעת עליו.

פועל שצריך מושא ישיר כדי שהמשפט כולו יהיה שלם נקרא "פועל יוצא" (להבדיל מ"פועל עומד").

מושא ישיר נראה כמו נושא בהבדל אחד: כל מלה שיכולה, תקבל בסופה סופית n- (שם עצם, תואר, שם גוף וכינוי גוף).

מושא עקיף

מושא עקיף מתאר בד"כ את הפועל. אפשר לראות במושא עקיף סוג של תואר הפועל.

בתחילת מושא עקיף יש מילית-יחס, ואחריה המבנה זהה לזה של נושא או, כדי להביע מגמה, של מושא ישיר.

תואר הפועל (תוה"פ)

תוה"פ הוא מלה המתארת מלה או חלק במשפט שאינם שם עצם, ויכול לכלול גם מושא, תוה"פ או פסוקית המתארים אותו.

תוה"פ בד"כ מקבל סופית e-. כדי להביע מגמה, תצטרף אחריה הסופית n-.

ישנם גם שורשים המשמשים לבדם כתוה"פ ללא סופית כלשהי, למשל: baldaŭ (בקרוב), nun (עכשיו), for (הרחק) וכו'.