ארמית/דקדוק

גופים

אנא/ אנה - אני (ההבדל בין "אנא" ל"אנה" אינו דקדוקי אלא תלוי בתקופה - בתנ"ך נכתב בה"א ובתקופות מאוחרות יותר - באל"ף).
אנת/ את - את/ה.
איהו - הוא.
איהי - היא.
אנן - אנחנו.
אתון - אתם.
אינהו- הם.

כינויי שייכות

דידי - שלי.
דידך - שלך.
דידיה - שלו.
דידה - שלה.
דידן - שלנו.
דידכו- שלכם.
דידהו/דילהון - שלהם. (התלמוד הבבלי משתמש במילה: "דידהו")

כינויי יחס

לי - לי.
לך - לך.
ליה - לו.
לה - לה.
לן - לנו.
לכון- לכם/לכן.
להון - להם/להן.

כינויים רומזים

יתי - אותי.
יתך/יתייך - אותך.
יתיה - אותו.
יתה - אותה.
יתן - אותנו.
יתכון - אתכם/אתכן.
יתהון - אותם/אותן.

הערה חשובה: בתלמוד הבבלי אין שימוש במילה "ית (=את), ולכן גם אין שימוש בכל הכינויים הרומזים דלעיל. במקום זאת, מוסיפים לפועל המדובר את הסיומות המתאימות.

פעלים

ראו מערכת הפעלים

למיפעל - לפעול. כשפ"א הפועל אל"ף - האל"ף נעלמת ואומרים "למיעל" - ללא פ"א הפועל).
לאפעולי - להפעיל.
למיפעלה - להפעילה.
למיפעליה - להפעילו.
פעילנא - פעלתי/ (אני) פועל/ אפעל.
הוה פעילנא - הייתי פועל (=הן במובן של "was doing" והן במובן של "would be doing").
פעלת - פעלת (לזכר ולנקבה).
קפעל/ קא פעל - פעל (ה"ק-"/"קא-" הוא קיצור של המילה "קאי" בארמית שפרושה "עומד", והיא משומשת כתמורה ללשון החז"לית כשרוצים לספר על תחילת פעולה, למשל: עמד ואמר, עמד וקרא, עמד וסיפר וכיוצא באלו).
פעיל - פועל.
יפעל - יפעל.
יש ארמיים המשתמשים במלה "אֶת" (בארמית: "ית") ויש שאינם משתמשים בה. כך או כך - אין גם להשתמש וגם לא להשתמש בה באותו טקסט ארמי.

כינויי שייכות

הסופית " ֵיה" לזכר בגוף שלישי מקבילה לסופית "ו" בעברית (ארנקֵיה - ארנקו).
הסופית "ה" לנקבה בגוף שלישי בארמית ובעברית הן בעלות משמעויות זהות (ארנקה - ארנקה).
הסופית "ין" לרבים גוף ראשון בארמית מקבילה לסופית "נו" בעברית (ארנקין - ארנקנו - הארנק שלנו).
הסופית "ן" לרבים גוף ראשון בארמית מקבילה לסופית "ינו" בעברית (ארנקן - ארנקנו - הארנקים שלנו) (אני לא בטוח בזה, ויכול להיות שאין הבדל בין "ן" ל"ין").
הסופית " ִיךְ" לנקבה בגוף שני(?) בארמית מקבילה לסופית "ך" בעברית - הארנק שֶׁלָּךְ (אני לא בטוח בזה, יכול להיות שמדובר בגוף שלישי)