ביולוגיה/מערכות הובלה, נשימה, הפרשה והגנה/מערכת הדם כמערת הובלה/לב/מבנה הלב ביונקים/ויסות פעולת הלב וזרימת הדם לרקמות

קוצבי הלב - ויסות מקומי (רקמות)

כדי שהלב יוכל לפעום – להתכווץ ולהתרפות, צריכים תאי השריר הבונים אותו להתכווץ ולהתרפות יחד.

לפעולה מאומצת זו של הלב אחראי אזור קטן בלב, הנקרא קוצב לב. קוצב לב הוא קבוצה של תאים מיוחדים השולחים לשריר הלב אותות חשמליים. קיימים 2 סוגי קוצבי לב :

1. קוצב קשת גת (קוצב הלב הראשי) - נמצא בחלקה העליון של העליה הימנית.
2. קוצב עליה חדר (קוצב הלב המשני) - נמצא במחצה בין שני צדדי הלבד, בנקודת המעבר בין העליות לחדרים.
3. כל תא הלב יכולים לתפקד כקוצבים זוטרים.

הקוצב הראשון מפיק דחף חשמלי שגורם להתכווצות דפנות העליה הימנית ומיד גם להתכווצות העליה השמאלית. הדחף החשמלי מגיע לקוצב השני ששולח זרם לכל אורך המחצה עד שלבסוף החדרים מתכווצים יחדיו.

קול פעימות הלב נוצרות משתי סיבות :

1. קול חזק - כתוצאה מסגירת שסתומי המפרשים בין העליות לחדרים.
2. קול חלש - כתוצאה מסגירת שסתומי הכיס בין החדרים לעורקים.

בקרה על תפוקת הלב - ויסות מרכזי (מוח)

תפוקת הלב יכולה להשתנות כאשר אנו במצב מנוחה (לקטון) ובמצב מאמץ (לגדול). הסיבה לכך נעוצה בכמות צריכת חמצן לתאי השרירים בשל המאמץ. הגורמים המווסתים את תפוקת הלב :

גורם עצבי - מערכת האוטונומית

המערכת האוטונומית היא חלק ממערכת העצבים הפועלת ללא מודע. המערכת נחלקת לשתי תת מערכות :

1. מערכת סימפטתית - פקודות למערכת זו מגיעים ממוח השדרה במטרה להגברת תפוקת הלב במעבר למאמץ גופני.
2. מערכת פארסימפטתית - פקודות למערכת מגיעות מגזע המוח להקטנת תפוקת הלב, במעבר למנוחה.

השפעה : מהירה מאוד במאיות השניה, אולם, השפעת קצרה (נמשכת כל עוד נשלחים דחפים עציבים).

גורם הורמונלי

מבולטת האנגרנל (על הכליות) מופרש ההורמן אדרנלין הגורם להגברת קצב פעימות הלב על ידי הצמדות לקולטנים בשריר הלב. כל עוד ההורמונים נקשרים אל הקולטנים יש השפעה. ההורמנים מתפרקים באמצעות אנזימים.
הגורם ההורמונלי מתחיל לפעול כאשר אנו נמצאים במאמץ גופני ממושך או בבהלה.

השפעה : מהירות השפעה איטית יחסי (שניות), אולם, השפעת ממושכת, כל עוד ההורמונים נמצאים בדם.