גוף נפש/הסיבות המקוריות

ד"ר נורמן שילי טען כי לפחות 85% מהמחלות הם תוצאה של אורח חיים. 15% נגרמים בשל גורמים סביבתים, גנטים וגורם מיסתורי. מספרים אלו הן הערכות בלבד אך מדגישות את חשיבות ההתבוננות באופן בו בחרנו לחיות את חיינו ובאיזה מידה הגישה קובעת את מצב בריאותנו. מארק בכרך The healing path העלה שאלות: אם אישה מעשנת כדי להשתירר מלחצי נישואין בלתי נסבלים מה הסיבה לסרטן? היסטולוגיה של תאי סרטן, מערכת יחסים? איך יש להביא לריפוי אם האישה עוברת כריתת ריאה אך לא משנה את הסביבה החומרית ומוותרת על גילוי דפוסי האישיות שהובילו אותה להגיע למצב האומללות שלה.
רב האנשים מאמינים כי מחלה נעוצה בסביבה החיצונית ואין לה קשר למחשבות, לרגשות ולהתנהגות. ההנחה היא שמחלה היא תורשתית או נגרמת לאור זיהומים או עצם זר. מחלה הפוקדת אותנו בקביעות היא דבר שאין בשליטתינו ואנו קורבן חסר ישע. למרות משך חיינו עם גופנו כשמשהו קורה בגופנו אנו חיים בתוכו של זר גמור. אין אנו מחוברים אליו או להבין כיצד פועל או מדוע חדל לפעול מה שפעל. מעט אנשים בקים במיקומם של אברםי בגוף או בתפקודם כמו רופאים ולכן אנשים מיחסים להם יכולת השגה שלנו אין. העמקה לשרשרת הסיבתית של המחלה נוכל להגיע אל מעבר לסיבות הגופניות ואל השכבות הדקות יותר של הלא גופני ושל החיבור/רגשי (32).

גורמים סיבתיים

הסביבה היא גורם למחלה למשל זיהום, רעלים, חומרי דישון כמי, הדברה, שפכים ואדי דלק המוביל למחלות כמו קצרת, עליה של BSE אצל פרות שפוגע בעיקיפין באדם ועד. ניסיון לשנות את הטבע מוביל לנו לשלם מחיר. לכן על האדם לחקור ולהבין את מערכת היחסים שלו עם הטבע. איננו קורבנות של הסביבה. אנו יכולים להביא להגבלת כמות הרעלים שאנו צורכים, ללמד את טיב המוצרים, לקנות ולגדל מזון אורגני ולשמור על הארץ. עלינו להימנע מגישות שמונעות מאתנו לטפח את הבריאות והסביבה: חוסר אונים. עלינו לרצות שינוי (33)

מחלות לאומיות

הגורם הסביבתי כולל השפעות חברתיות ותרבותיות. בשל מנהגים, האופן בו מבטאים רגשות, תזונה ותנאי מקום ניתן לכנות מחלות כ"מחלות לאומיות". למשל סרטן השד נדיר ביפן ובסין אבל בארה"ב מתחולל אצל כל אחת מ9 נשים. כשאנשים עוברים ממדינה למידנה הם מפיצים איתם מחלות מפני שלאנשי המקום אין התנגדות חיסונית לנגיף. מחלות הן חלק מהותי ממערכת החיסון שזקוקה לנוגדנים כדי לגרות את התגובה לחיסון ולכן מחלות ילדות (חצבת, אבעבועות רוח) משרתות מטרות אלו (34).

השפעות גנטיות

גנטים תורשתים הם גורם למחלות. גורמים רגשים, גישות פנימיות, תזונה, התעמלות, הרגלים אישיים וגורמים נוספים מכתיבים את גורל האדם: הכוח, הגימשות והבריאות ויכולים לשמש כגורם מאזן. גישה המזניחה את הגוף כמו לא אכפתי, אי התעמלות, תזונה לקויה, הרגלי עישון, שתית משקאות ועוד יהיה חלש יותר כנגד מחלות.

הגורם המיסתורי

כשאין אנו יודעים מדוע התפתחה מחלה מסוימת עולה הגורם המסתורי. כשאנו מקלבים שאין אנו יודעים מגיעה כניעת השכל ההגיוני, הוויתר על התשובות. כניעה בםני חוסר אונים, חוסר ישע, תבוסה וויתור עלולים להוביל אותנו לתחושת דיכאון, ספירלה ולתחושת קרבן. עם זאת, אם אנחנו נכנעים לכוח המעצים של היקום לפעול דרכנו הוויתור עם הקבלה של הקיום האלוהי אנו מכבדים את הלא ידוע. אנו בוחרים אם לחיות או למות. אם להשתתף במיסתורין הגדול של החיים.

אנו הופכים להיות הדבר שאותו אנו חושבים

אם אורח חיים (התעמלות, תזונה, עישון, שתית משקאות חריפים, פינוי זמן להירגעות) וגישה (יחס מכבד כלפי עצמנו, חוסר אכפתיות) הם גורם ל85% מהמחלות אזי עלינו לשקול לשנותם (36). אורח החיים משקף את האופן בו אנו מתיחסים כלפי החיים. ניתן לחיות את החיים האלו במלואם, בחיוניות או בגישה חצויה או בסבל ובכאב. רגשות הם גם חשובים. אדם יכול לרוץ, לאכול אוכל דל שומן, עציר סיבים, מדיטציה אך חוסר חיבור לעצמנו גורם לנו לחוש חוסר ערך, מכוערים, לא אהובים, אשמים או מתביישים אשר משפיעים עלינו. רגשות פנימים משפיעים על המראה, ההישג, הערכים שלנו ועלולים לחתור תחת ניסיון לבנות בריאות טובה. אנו הופכים להיות מה שאנחנו חושבים עליו. מצב בריאותנו היא בסיס לאיכות ימים. יותר מתסמינים גופנים, בדיקות מעבדה ועוד. ד"ר לארי דוסי, Healing Breakthroughts הראה כי אנשים שמעשנים בבעלי סבירות גבוה יותר למות. אנשים שאומרים כי בריאותם גרועה מתים יותר ביחס לאלו שאומרים שבריאותם מצוינת. מטופלים בעלי רוח לוחמת בעלי סיכוי טוב יותר לעומת אלו בעלי גישה סבילה וחסרת אונים. כשאנו חושבים על מחלה או חיים מחוץ לשליטתו או מכשול איננו יכולים להתגבר עליו כי האנרגיה לא פונה לריפוי(37). אנרגיה פונה לריפוי כשהחיים או המחלה נדמים כניסיון לימודי להעמיק את מערכת היחסים עם עצמנו. אלברט שוויצר אמר כי הגילוי הגדול הוא לדעת שבני האדם יכולים לשנות את חייהם על ידי שינוי גישתם הנפשית.

דימוי הגוף

מעטים מאתנו חשים אהבה וכבוד כלפי גופנו. מעטים אוהבים באמת את גופם ומבקשים לשנותו. רגשות אלו לא נעלמים בלי שהם נאמרים. מחשבה היא אנרגיה שעוברת לגוף לרב כל איבר בגוף ולחשוב עליו טובות משפיע עליו. איווי מקדונלד, אחות, אובחנה בטרשת עורקים מתקדמת ונעזרה בכסא גלגלים, שונאת את גופה. היא הבינה כי היא צריכה לרשום את כל המחשבות השליליות על גופה ומחשבות חיוביות. מצב גופה הפסיק להידרדר והיא התגברה על טרשת העורקים. תיעוב כלפי הגוף יכול להיות תוצר של השווה או מודל חברתי. דימוי יחודיות שלנו היא פיתוח הערכה אמיתית כלפי עצמנו ללא שיפוט, חשש, חקירה וכילוי כילד בעולם החדש. חשוב שנהיה כנים ותמימים לגבי תחושותינו, ללא אשמה ובושה. ככל שנקבל את עצמנו נהפוך להיות יפים ואהובים יותר (39).

נסה בעצמך לאהוב את גופך

• עמוד ערום מול המראה ואמור "אני אוהב אותך".
• 10 דקות כל יום למשך שבוע שלם. בתחילה תחוש טיפשי, מגוחך ויעלו בך תחושות של תיעוב. רשום את הדברים שאינך אוהב בגופך. אל תשפוט. הישאר אוביקטיבי. חזור על המשפט "אני אוהב אותך". החדר רגש שם לב כיצד הדבר משתנה מדי יום.
• התמקד במקומות שאתה אוהב בגופך גם אם לא רבים למשל הציפורנים, צבע עינים וכו. מצא בכל יום חלק אחר שאתה אוהב והתמקד בו. התמסר לאהבה. אמור "אני אוהב אותך" ללא שיפוט (40).
• האם יש חלקים שעדין אינך אוהב? חסר שיפו? אוביקטיבי? או משווה עצמך לדגם של החברה?
• כשיש בך חלקים שקשה לך אהוב המשך לעמוד מול הראי והתר לעצמך להשתנות.

הרגשות מוצאים להם צורה

הרגש קובע אם אנחנו מתוחים, סגורים, רגועים ופתוחים מה שמשפיע על שרירים ומבנה הגוף. ההיסטוריה הרגשית שלנו משתקפת בשרירים מתוחים, רפוים, קצרים, מפותחים מדי, מפרקים נעים בקלות, בקשיות, בכאב. ההתפתחות של ילדים שלא זוכים לאהבה כולל מגע וקשר מפסיקה (ד"ר אשלי מונטגיו, touching). גדילה מינמלית או איטית מקבילות לתקופה של בידוד או בדידות (קרני רנטגן). אהבה, תמיכה, ביטחון רגשי, התנסויות רגשיות, הזדמנויות פסיכולוגיות, גישות אישיות, דימוים משפיעים על התפקוד האורגניזמי ומאיטות את ההתפתחות ומעצבים את האורגניזם (bodymind). דימוי עצמי מתעצב על ידי מסרים לא מודעים בהיותנו ילדים. יש מי שגדל בסביבה שמעודדת ביטוי חופשי של רגשות (41). רובנו למדנו להדחיק רגש כדי להתאים עצמנו לנורמה. רגש מודחק גורם להערכה עצמית נמוכה ומשפיע על הבריאות. הביוגרפיה הופכת להיות הביולוגיה שלנו (קרולין מיס). מרבית שעברו ניתוח מעקפים חוזרים לניתוחים שנים ושלילים (ד"ר דין אורניש). ע50% שבים לניתוח אחרי 5 שנים בשל סתימת עורקים. שלשלת סיבתית מביאה למתח כרוני ולמחלות לב מאחר שאנשים מרגישים פגיעים והדרך להשיג אהבה היא לקנותה בעזרת סממנים חיצונים (כסף, תהילה, כוח, רכוש) והם חשים רע בשל זה (אוניש, The healing path ציאוא של מארק). הרגשתנו אלינו, בני זוג,ילדים, הורים, אנשים אחרים בחיינו הוא מרכיב חיוני של רווחתנו. כעס מוביל להעליה בדופק הלב, הקיבה מתכווצת, האדם מתחמם, שרירים מתכווצים. אי התמודדות עם רגשות אלו ככיסוי להתמודד עם כאב עמוק עלול להוביל להתמכרות, סמים, אלכוהול, אוכל, שליטה, כאבי רעש, תאונות, החלשת מערכת חיסונית ולמערכות יחסים כפיתיות, חילוניות ואלימות. קרינה קינה הדחיקה רגשותיה (42) כמעט נהרסה מכך. היא בת ל4 ילדים. האחים היו זקוקים ליותר תשומת לב ולכן צרכי הרגשים הוזנחו ונדחו. היא הפכה להיות מכונסת עצמה ומופנמת. בגיל 18 נכנסה למנזר בעקבות שאיפה להגשים דבר מה חיוני שאיננה יודעת מה הוא. במנזר אבדה קשר עם המציאות הפנימית, הרגישה חסרת אונים, אשמה ובדידות, אנורקטית. בדיעבד כנראה היתה ביאוש ולכן בקשה למות. היא הייתה בצורך נואש לאהבה, חיבוק. דחית מזון היתה ביטוי לדחית הפנימית. בזמן שדחקה לעזוב את המנזר היתה רזה, מדוכאת נפשית. שני הפסיכיאטרים שפגשה גרמו (43) לה להתעמק בעצמה. היא קראה על צעירה שהרעיבה עצמה למוות וידעה כי עלולה למות ומשהו החל להשתנות. התאוששות כללה ייסורים ושבירת מבנים מזויפים שהיו בה. היא נאלצה לחיות כדי לשמור על הבריאות. התאהבות היתה המרפא עבורה מאחר שלא חשה אהובה. זה העלה את כל פחדייה וחרדותייה ובן זוגה לא התרגש ממה שזרקה עליו. באהבתו התחילה תשוקה עצומה לחיים. היא למדה מהאנורקסיה שיש להישאר נאמנים לרגשות, להניח לכל הצריך, החובה וכך לא להסיח את הדעת. כמו גם, שהזנה היא אהבה עצמית. תמיכה ואהבה של אחרים מסיעת לנו לפתח יכולת להתגבר ומגדילים את תחושת הערך העצמי. ילד זנוח ודחוי עלול לסבול מצמיחה לקויה של עצמות, בעיות גופניות להבדיל תינוקות שנגעו בהם, חבקו ועיסו אותם מאחר שני אדם הם יצורים חברתים (44). ארנבים שהוזנו בתזונה עתירת כולסטרול עלו בחסימת העורקים פרט לקבוצה אחת שזכו ללטופים (אוניברסיטת אוהיו). סיפורה של מרגרט מדגים את הקשר שבין אהבה לבריאות: היא פלטה דם. הגיעה לבית חולים והתברר שיש לה קריסת ריאה. שנה לאחר מכן הייתה קשה בשל שינוים בכנסיה שלה, מריבות עם גרושה שעמד למות וזרות לבנה. הטיפול בבית החולים גרם לה להבין שהיא זקוקה לאהבה ולתהות האם רוצה לחיות (45). לאט למדה לאהוב את עצמה. בדידות, גירושים, שכול, בדידות מובילים אל מוות מהיר (דויד גלמן, 1988). בדיקות הראו כי התפקודי החיסוני צמח לחולים שאבדו את בן זוגם. 6 חודשים ראשונים אחרי אבדן בן זוג מגביר את הסיכון ללקות במחלה קטלנית (קולין מורי פארקס). סיפורים על אנשים שנפטרו אחרי מות בן הזוג (46).

מי הוא זה היוצר את המציאות שלנו?

קיימת אמונה רוחחת שאנו יוצרים את המציאות שלנו ושהרגשות ואורח חיינו מוביל למחלות בחיינו. הרעיון הזה יכול להיות מועיל ומזיק. מזיק כי אנו עלולים להאשים את עצמנו שאנחנו אחראים לבוא של מחלה. מועיל כי אנחנו יכולים להיות מודעים למקומות בהם אנו מעמיסים על עצמנו רגשית, להאשים אחרים, אירועים חיצונים, ובמקום להתבונן על התנהגויותינו ולקחת אחריות על פעולותינו. רעיון זה מראה לנו שאין אנו יכולים לשנות בני אדם ואת העולם ובמקום להתמקד בעצמנו. אם אנחנו מאמינים שאנו אחראחם למציאות בכללותה אנו הופכים להיות עם עצמיות מנופחת ואמונה של כל יכולים. זוהי אגוצנטריות, אני מרוכז שמוביל אל שלב דל האשמה, בושה וכישלון. כשאנו מאשימים עצמנו שחלינו אנו מאשימים עצמנו שלא נראנו. אשמה על הדחקת כעסים ובשל להתפתחות מחלות (כיבים בקיבה, גידולים) ולהאמין שאנו חסרי אונים מול האנושות. הכרה שאנו אחראים למציאות (47) פירושה שבנפשנו משתקף מצבנו הגוםני ואנו כורכים בריאות גופנית, התפתחות רוחנית ונפשית. עם זאת לא ניתן להוכיח שקיים קשר ביון גוף,רוח ונפש שהרי מורים רוחנים נפטרו בחייהם. האמונה שאנו יוצרים את הסיבות והתוצאות בחיינו משקפת את העובדה שה"אני" נמצא בשליטה. היחיד לא יכול להיות תמיד בשליטה ויש גורמים נוספים שמשתנים כל עת ותלוים זה בזה.
אנו יכולים לשלוט בתגובה לגוף שלנו אך לא לשלוט במה שקורה לנו. אמירה שאנו יוצרים את המציאות ושולט בה מתירה אותנו ממארג הקשרים שמזין אותנו (טרייה קולמן וילבר מצוטט בקן וילבר).
אנו אחראים על המציאות שלנו (רגשותינו, גישתנו) (48) אך איננו יכולים לקבוע מה עתיד לבוא. הריפוי נמצא בשליטתנו אבל אנו יכולים להיות אחראים לפיתוח שלוות נפש אך עדין להיזדקק לכימותרפיה. קיים קשר קרוב בין המחלה והבריאות שלנו, פעולות שננקוט אינם משנים את העמדה שאנו אחראים למתרחש. אנו יכולים לעבוד על רגשות, פחדים, לסלוח, לפתח חיבה אך התוצאה מעבר לשליטה שלנו. אין להרגיש כשלון אם הריפוי לא עולה בקנה מידה אחד עם הציפיות שלנו.
סטפן לוין בספר healing into life and death מספר על אישה שחלתה בסרן (נראה לי הכוונה סרטן) ושאין ביכולתה לרפא אותה ואבדה אמונה בעצמה. הוא שאל אותה אם היא הבוראת היחידה של עולמה והיא ענתה שלא אך היא הניחה שהיא תורמת לאותה מציאות. המחלה מעבירה לנו מסרים על האיזון (50) כדי שנוכל לתרום לבריאות ולשתף פעולה עם הגוף כדי לחזור למצב של בריאות ושלמות. במקום לשאול מדוע חלינו בסרטן עלינו לשאול כיצד להעזר בו לאבני פינה בחיינו. במקום להתמוטטת מחוסר אונים שאנו אחראים לכל המתרחש סביבנו המחלה יכולה להיות אתגר עצום והזדמנות להתעוררות. מחלה היא מתנה לגלות עצמנו.

נסה זאת בעצמך:מודעות הגוף (49-50)

• התבונן בהשפעות של מצבים, מחשבות ורגשות על הגוף. יתכן שתרצה לרשום ביומן.
• רשום מתי אתה רוגז, כועס והיכן אתה חווה אותם בגוף.
• מה קורה כשאתה חרד או מודאג בגוף? היכן החרדה מוחזקת? מה ההשפעה על הגוף? פחד מהעתיד?
• אם מנהל או בן זוג צועק עליך מה קורה בגוף שלך? מה אתה עושה עם הרגשות האלו? האם אתה מבטא או מכניס פנימה?
• מה קורה כשאתה נזכר ברומן שהיה לך? שם לב למתרחש בגופך כשמעלים זיכרונות מבי"ס, נזכרים באנשים לא נעימים.
• חשוב על זמנים בהם היית פגוע. רשום על מקומות שמגיבים בגוף. צפה וזהה תגובות גופניות בגופך. לבסוף תשם לב כי תסמינים בגוף קשורים למצב פסיכו-רגשי.