גוף נפש/מבוא

בני אדם טובים בהמצאת מכשרים טכנולוגיים, בהבנת תיאוריות מדעיות ובחיבור יצירות מוסיקלות אולם בתחום של הבנת הקשר אל גופנו הם נכשלים. אני יכולים לטייל בעולם ובחלל אך אין ביכולתנו להסכים איך פועל הגוף. מספר רב של גישות שונות להבנת הגוף פותחו במשך אלפי שנים. במערב התפיסה היא שהגוף הוא מכונה הזקוקה לתאנים (מין, מזון) ותרגול כדי שאלו ימנעו ממנו להתקלקל. אנו עובדים קשה כדי לשמור על בריאות גופנו ואם משהו מתקלקל אנו מחליפים אותו באופן מכני (ניתוחים, הקרנות, תרופות) שמסיר את החלק הפגוע. הרפואה המערבית חוללה פלאים ופריצות דרך כמו בפיתוח הפנצילין (8). לעיתים תופעות לוואי מופיעות וגורמות לסיבוכים מן המחלה. בעיה אחרת יכולה להופיע כשבעיה אחת נפתרת. יתכן כי אין תרופה מתאימה. לדוגמה מחלות הקשורות למתח (כאבי ראש מגרנים, כיבי קיבה, סינדרום של הפרעת עיכול, לחץ דם, קצרת, מתיחת שרירים, עייפות, סרטן וטרשת עורקים). לאלופתיה אין מענה למתח. הרפואה המודרנית אינה יודעת כיצד המצב המנטלי והרגשי משפיע על בריאות הגופנית ולכן לא ניתן לרפא מחלות אלו הקשורות למתח.
היפוקרטס התייחס לתסמינים הגופנים, אקלים, גזע, מין, תנאי חיים, סביבה פוליטית וחברתית של המטופל. טרם מלחמת העולם השניה רופא המשפחה ידע כיצד לטפל בכל המשפחה ע"י עשבי מרפא והמלצות על תרופות. לאחר המלחמה כשהטנולוכיה פוצצה את גבולות התובנה הרופאים החלו להתמחות. הרופאים המשפחתים כבר לא שמשו כפסיכותרפיסטים או פסיכולוגים אלא היתה זו עבודה של משהו אחר. עם גידול האוכלוסיה הרופאים מצאו פתרון בלרשום מרשמים ובכך התייחסו אל האדם כאל מכונה על פני מערכת יחסים אישית(9). גישה מכניסטית זו הותירה חלל בגופנו. אנו יכולים להפעיל תהליכים מתקנים לשיקום עבור דברים שאינם עובדים אולם אנו חסרים כל תחושה של חיים במכונה או של האנרגיה הגורמת לה לפעול. בזמרח, ביחוד בסין וביפן, מתיחסים אל הגוף כאל מערכת אנרגיה. זו תפיסה עתיקה מהדגם המערבי ומתוארכת לפני 5000 שנה. הוכחה כיעילה בריפוי מחלות וחולים. הרפואה המזרחית מבוססת על מפות של אנרגיה בגוף: סוג זרם האנרגיה, המקום בו היא חודרת לגוף.. בנוסף, המטופל מאובחן על פי מרכיבים של אדמה, מים, עץ, מתכת, אוויר. התאמת זרם האנרגיה מאפשר לטפל במחלות שמוזהות כחוסר איזון, חסימה בזרם האנרגיה או בזרם האנרגיה. מחלות שתוצר שלהן הוא הרגל גרוע או רגשות שלילים.
אלופתיה רואה את המטופל כמכונה. האקופונקטורה ושיטות ההילינג שנלוות אליה רואות באדם מערכת אנרגיה חיה ומשתנה ללא הרף. במקום להניח אצבע על סיבה חיצונית היא מתבוננת בהשפעות פנימיות ובנסיבות חייו של המטופל, של הנפש ושל רגשותיו.טד קפצ'וק בספרו The web that has no weaver מדגיש את ההבדלים בין רופא אלופתי לאקופונקטוריסט. הראשון ישאל מה א' גורם לב'. האחרון ישאל מה מערכת היחסין בין א לב'.
גורמים תרבותים ודתים מסיעים בהסבר התפתחות הגישה המערבית לרפואה. הנצרות בתחילה ראתה בגוף דבר מאיים על מוסר האדם (10). תאווה ותשוקה נחשבו בלתי מקובלים שיש להדחיק ולשחררן במקומות סודים. מסיונרים רדפו אחרי חוטאים וללבוש גלימות במקום לחשוף את עורם לשמש שלכאורה מעצימה את התאווה. רבים מאותם מסיונרים מתו מחום ובקטריות מוקפים באנשי הוואי.
במשך שנים הכנסייה נחשבה כבעלת נשמותיהם של בני האדם. הרופאים יצרו הפרדה בין גוף לנפש והובילו תפיסה כי הגוף אינו מכונה. הם לא נחשבו ככופרים בידי מסיונרים.
התפיסה התרבותית של האינדיאנים האמריקאנים היתה כי הרופא הוא של המפש ושל הגוף הגשמי. ללא הפרדה בין נפש וצורה. השאמאן או הרופא האליל היו ללא הכשרה אך למדו לפרש אירועי יום יום ושל ה"עולם האחר" כדי להבין את הסיבות של המחלה.
בתרבותיות אחרות הגוף הוא כלי הרכב שנושא אותנו להתפתח מעבר לגבולות האישיים שלנו. בבודהיזם ובהינדואיזם המחלות נתפסות כסימפטום גופני ונפשי מפני שאלו מוגבלים ובני מוות זמנים. בודהה מציע רפואה המובילה אל החירות המוחלטת מעבר לגבולות הגופני (11).
בשנים האחרונות המערב קבל יותר ויותר את מערכת היחסים בין הגוף לנפש הידועה כפסיכונירואימונולוגיה. תובנה זו אינה לא מכחישה את הסיבות האורגניות למחלות (חידקים, בקטריות, אורגניזם מחוללי מחלה, פסולת, גזים ומחלות גנטית). המצב הרגשי והפסיכולוגי שלנו משפיע על מסלול ושלביה של המחלה והיכולת להירפא ממנה. לפי מארק איאן, the healing path, ראשית ההרפואה היא התובנה כי אי אפשר לדבר על מקורן של מחלות בלי לכלול אורח החיים, תזונה, רקע חברתי, סביבה, תודה ורגשות. הספר בוחן איך הגוף והנפש משפיעים אחד על השני ועל הדרכים בהן אנו יכולים לפעול על הגוף ועל הנפש בבכדי להביא למרפא ולצמיחה אישית. סוף, סוף אנו מתחילים לראות את המכונה האנושית כמכלול נושם, חי, מתקשר רב ממדיף יוצר קשרים הדדים.
המחברת מספרת כי החלה להתעניין בגוף-נפש לפני 20 שנה כשעסקה בתזונה ובעיסוי. תחילה היא חשה איך היא יוצרת מפות של הגוף הגשמי לצד הנפש והרגשות. מטרתה להביא את הקורא לקרוא בעצמו את מפת הגוף-נפש (12). יש לקרוא את החלק הראשון במלואו מאחר שהוא חושף את התובנה שמאחורי גוף-נפש והקשר בניהם. החלק השני בודק איך אנו משתמשים בתובנה כדי להביא למרפא על ידי שימוש במצב נפש חיובי, דמיון מודרך, מדיטציה, תרפיה, מחול או ריקוד אקספרסיבי. החלק השלישי הוא מדריך לריפוי. אם אתה סובל ממחלה או דאגה יש לקרוא את החלק המדקים העוסק בבעיתך והסיבוכים של האזור. לאחר מכן לקרוא על הבעיה המדאיגה אותך וכך תזכו לתמונה שלמה על מערכת יחסים גוף-נפש. יתכן שיהיו אזורים אחרים בגוף שקשורים לכך מפני שאין חלק עצמאי בגוף. יש להצליב את המידע. היא מקווה כי נתרגש מהקריאה כשנגלה את הגוף והנפש, הבנת הקשרים ההדדים של היבטים והבנה כי עולמנו בנוי על מערכת יחסים ועל תקשרות.