גופנפש/רגליים וכפות רגליים

תיאור על הוראות שקבל בשיעור הראשון בט'אי צ'י אצל ג'ודית ויוור. ט'אגי צ'י היא צורת תנועה-מדיטציה מיוחדת המשלבת ריכוז רוחני, נשימה תואמת וסדרה של תנועות גוף מכוונות ומלאות חן. היא התפתחה בסין כאמנות של הגנה עצמית. הבסיס הפסיכולוגי נלקח מהטאואיזם, פילוסופיה המעודדת כניעה והליכה עם הזרם יותר מתוקפנות ופעולה עוינת.
בט'אי צ'י מתחילים את התנועות מנקודה הנמצאת מספר סנטימטרים מתחת לטבור שנקראת טאן טיין. כשאנו הולגים אנו מובילים עם החזה, הכתפים או הראש. כדי לנוע מהטאן טיין יש למקד את תשומת הלב והמודעות במחצית התחתונה של הגוף כדי לפצות על ההדגשה המופרזת הרגילה במחצית העליונה. כשהוא נשען חזק על בסיס רגליו הוא מסוגל לנוע, להיכנס ולעמוד על שלו באופן דינימי.
בלימודי ט'אי צ'י לומדים להיות מודעים לדקויות הגופנפש ולאופן בו הוא נע במעטפת החלל המקיפה אותו. צריך ריכוז ומיקוד עליונים כדי לבצע תנועות ט'אי צ'י. מעין מדיטציה (50). בט'אי צ'י נעים באיטיות רבה. התנועה האיטית מעניקה שהות להשם לב לפרטים הדקים של תנועות וליחסים עם הסביבה. התנועה כה איטית שבעצם אינך יכול לומר שדבר אחד איטי מהשני או מהיר יותר מהשני. מגיעים לרמת מהירות הדומה לslow motion שבה כלד בר מתרחש. ט'אי צ'י דומה מאוד ליוגה מפני שמצריך תרגול ושליטה עצמית. יתכן כי יהיה תרגול של שנים של תנועות פשוטות עד שמגיעים למודעות לדקויות הגופנפש. ט'אי צ'י מעניק למתרגלים כלי לבדיקה עצמית ולהתפתחות עצמית ולמודעות גוברת. הט'אי צ'י שונה מהיוגה בכך שכל התנועות מבוצעות במצב עמידה ולכן יש דגש על הרגלים והשימוש בהם כתמיכה. ט'אי צ'י שייך למורשת אמנות המלחמה של המזרח הרחוק ומתרכז ביחסו של הפרט לעולם שמחוצה לו כמו לתוקפים אפשרים, לכח המשיכה ולאוויר מאשר היוגה המתמקדת בעולמות הפנימים של מודעות עצמית ותשומת לב עצמית והתבוננות עצמית.
מתאר את המורה ג'ודית ויוור שהיתה בחודש השישי להריונה והיא נעה בעדינות, גופה ממורכז, מקורקע ומלא חן שעורר בו תחושת בושה שתנועותיו מגושמות.
הגילוי של בט'אי צ'י היה שיש לו רגלים המחוברות לאגן טממשיכות ישר למטה עד האדמה. במשך עשרים שנות חיו נשתמש ברגליו כדי ללכת, לרוץ וכיוצ"ב. הוא גלה שהשתמש בגב לעמידה (51), בכתפיו להליכה ובלסת ובעיוניו לתמיכה. הוא גילה דרכים להתנוענע באופן נינוח יותר.
כשלמדנו את 108 תנועות הט'אי צ'י המסורתיות המורה ג'ודית הזכירה לו לנוע מהטאן טיין כלומר להרפות ולהנמיך את מרכז המודעות כדי שיחפוף למרכז הכובד. הנמכה ומרכוז אלה של הגופנפש הסיטו מתח ותמיכה מגבו אל רגליו וכפות רכליו. אחרי מספר שבועות בהם לא היה מסוגל להשתמש ברגליו הציעה המורה דימוי שרת אותו לשנות ולשפר את דינוי הגופנפש שלו - לדמיין שרגליו הן שורשים והן נמשכות ויורדות דרך האדמה למטה רחוק. היא בקשה שיחשוב על רגליו כאילו היו ההיסטוריה שלו כך שיוכל לשאוב אנרגיה מהאדמה ויסיע לו להרפות את מנגנוני השליטה בהם השתמש כפיצוי במחצית העליונה של הגופנפש. מרכז המודעות שלו צנח מכתפיו אל הבטן והוא הרגיש יציב ואיתן.
הדימוי והרגשות שחווה היו הפירוש הקרוב ביותר למנוח קירקוע. עבורו פירוש המושג הוא ההכרה שהרדמה היא הגוף ממנו התפת ושממנו שואב תמיכה ויציבות. המגע היקרי עם האדמה נוצר דרך כפות רגליו שהן המגעים הפיסים עם האדמה ומהוות את הבסיס הפסיכולוגי. באופן בו הגוף מתייחס לאדמה ואל כוח המשיכה שלה כך הוא מתייחס אל התחושה היציבות הפסיכולוגית כפי שבאה לידי ביטוי ביכולת להיות בטוח ורפוי כשהוא ללא תנועה או ממורכז וגמיש.
בהמשך הוא יחלק את התצפיות והממיצאים בנוגע לכפות הרגלים, הקרסולים, הברכים והרגלים. לכל החלקים האלה תיפקודים פסיכוסומאטים דומים באופן יחסי אולם לכל אחד תכונות המיוחדות לו.

כפות הרגלים

התבוננו בכפות הרגלים. אם יש צורך קחו ראי. האם אתם מטפלים בהם כראוי (תמונה של כף רגל)(53). כפות רגלים בריאות הן בסיסים בעלי שלוש נקודות מגע ברורות וקשת פנים רגלית מספיקה. כפות רגלים שטוחות פירושו שיש רפידה אחת בין כל כף רגל לבין הקרקע. אם יש קשת מוגמת פירושו שכף הרגל נוגעת בקרקע בשתי נקודות.
כפות הרגליים והאופן שבו האדם משתמש בהן לתמיכה ולייצוב הם עדודה באיזו מידה האדם יציב ומקורקע. צורת הקרקוע הפיסי של האדם לעיתים קרובות היא זהה לצורת קירקועו הרגשי. לפיכך ניתן ללמוד הרבה מהתבוננות בכפות הרגלים. יש חשיבות פסיכולוגית עליונה מפני שהן מגע עם המציאות, עם הקרקע, ועם כוח המשיכה. חוסר איזון של כפות הרגלים פוגע באיזון המבנה כולו. מבנה ותיפקוד כפות הרגלים מורות על היציבה והעמדה הכרונית שעל האדם לנקוט כדי לשאת בנוחות את האתגרים בחיו. למשל כשאומרים שאדם הוא ארצי מתכוונים שיש לו תחושה טובה למציאות להבדיל מאדם מרחף שלא במגע עם המציאות.
דיון על כף הרגל ויחסה לאישיות פשוטה ביותר על ידי דוגמאות. לפיכך יתאר טיפוסים שונים של כפות רגלים אך יש לזכור של אחד מתפתח כיחידה שלמה ושכפות רגלים קשורים קשר אינטימי לשאר המרכיבים בנו. יש צורך להציג חלקים רבים לפני שהשלמויות יתבהרו וככל שנעסוק בראית הגו, כבבואה ישירה של האופי יחסי הגומלין חלקים ואזורים שונים של הגופנפש יעשו נהירים יותר.

כפות רגלים שטוחות

כפות רגלים שטוחות מצביעות על התיחסות לא מקורקעת, מתחלקת במובן הפיסי והפסיכולוגי, האדם בעל כף הרגף הדומה למחליקי קרח יחליק ויגלוש על פני כדור הארץ מבלי להעניק שורשים בשום מקום ומבלי להיעצר. כפות רגלים אלה מאפשרות מידה רבה של קלות תנועה אך לא מאפשרות זרימה ויציבות שתורמת יעילות. החיסרון של צירוף פסיכוסומאטי זה הוא (54) שאדם יתקשה לעמוד במקום אחד ביחס לאנשים אחרים ועם אחריות הוא עלול להיות מונע מכח צורך עצבני להימצא בתנועה מתמדת במקום מכוח סיבה לנוע. יתכן כי יהיה בעל גב, צוואר וראש מפותחים מדי כאיזון פסיכוסומאטי על חוסר היציבות והתמיכה בקטע התחתון. לדוגמה מים שקטים אינה סביבה טבעית בה יהיה מסוגל לשחות בנוחיות. (תמונה של כף רגל שטוחה וכף רגל בריאה ומקורקעת היטב)(55)

כפות רגלים תופסות

כדי לגלות איזה סוג כפות רגלים שלכם מצאו חבר:

• עמדו בתנוחה שתרגישו בה נוח וטבעי.
• חברכם יניח את כף ידו בעדינות על החזה ויתחיל לדחוף עד שתצטרכו להדק את גופכם בתגובה אך לא חזק כך שתיפלו.
• החבר יעבור מאחוריכם וידחוף שוב והפעם בגבכם בין עצמות השכם שלכם. הוא יכול לנסות להפיל אתכם ארצה על ידי דחיפה איטית ועדינה מצד שלו כך שבעוד שלחץ הדחיפה מתגבר יהיה עליכם לכווץ לאט את השרירים ולארגן מחד את יציבתכם כדי להתמודד עם הכח. בעת הגבה ללחץ הפיסי שימו לב לאיזה חלקים בגופכם מתנגדים באופן פעיל לדחיפה וכיצד עושים זאת. שמו לב שהעמדה שאתם מאמצים בכל גופכם במיוחד בכפות הרגלים מדגימה את סוג העמדה הפסיכולוגית שאתם מאמצים כשהיבטים אחרים של חייכם כמו רגשות ואומנות מותקפים באופן דומה.
  

דוגמה: כפות רגלים שטוחות יאבדו לרב את האחיזה ובקלות ניתן להזיז אותם מעמדתם. התופסניים מגיבים לרב לעימות על ידי תפיסה בכל גופם באופן מוגזם בכפותה רגלים. הבהונות יתכדרו פנימה והקשת תינעל בניסיון ללפות את הקרקע והכוחות היציבות והתמיכה העצמית. קורה שכפות רגלים מתקשר למשבר רגשי לא פתור הנוגע לאפשרות של תנועה או בריחה. אם לא נענים לדחף לנוס שרירי כפות הרגלים עלולים להנציח את הקונפליקט על ידי היאחזות עוויתית בקרקע. תנוחת לפיתה לא טבעית נוטה להקשיח ולעוות את שרירי כפות הרגלים ועל ידי כך לנעול את הקונפליקט ברקמה עצמה. ויליאם שוץ הבחין באפשרות זו כשעיסה בשיטת הרולפינג גבר בגיל העמידה בעל כפות רגלים נוקשות: מתואר על גב שהיה לו כאב רב כפות הרגלים ונאל. להניע אותם. המחבר בקש מהאדם להניע את הרגלים עד שיגלה מה הם רוצות. הוא הסביר שלברח (56) התוצאה יהתה מתח רב בשרירים וברקמת החיבור של כפות הרגלים.
אדם אנוס להיאבק על שלו על ידי אימוץ רגליהם וכפות רגליהם, שאר הגופנפש מתאים עצמו ומפתח יציבה שלמה של גופנפש המתאימה לסגנון התפיסה של התמיכה העצמית (תמונה כף רגל תופסת וכף רגל נועצת עקב)(57) לאנשים אלו יש רגלים מפותחות לרב ובצורך בשליטה עצמית לפצות על היעדר יציבות זורמת ומגע נינוח עם האדמה. התופסניים מכווצים לרב את השרירים הגרים בצד האחורי של גופם במיוחד באחורי הרגלים והברכים או הגה התחתון מפני שיש צורך מפותח להחזיק מעמד ולשמור על שליטה.

המשקל על העקבים

יציבה פסיכוסומאטית מביעה תחושת החלטיות מוגזמת המלווה בתחושה מדומה של יציבות. ניתן לבקש מחבר שינסה לדחוף אתכם אם אתם מגיבים בנעיצת עקבים בקרקע ואתם שייכים לסוג כללי זה של גופנפש. כשמשקל הגוף נמצא ישר מעל העקבים אפשר לעקעק בקלות את תנוחת העמידה על ידי דחיפה קלה אחורה.
קל להשפיע ולתרמן אדם כזה כדי להישאר יציב ומקורקע יתפתח עמדה כרונית של החלטיות ושליטה ועלול להיות מלווה ברגשות עמוקים של פחד ואי יציבות. לדוגמה כשאדם מתחפר בעקבו הוא מבחין שמבלי דעת הוא קופץ את הלסת ומווץ את הבטןמה שמקצר את הנשימה. החזקה של תנוחה זו מעוררת חרדה ופחד. הדריכות הזו גורמת לאדם לנעוץ את עקביו להרפות ולהרגיש נוח במצבים ספונטניים. הצורך המוגזם להתחפר ולהיאחז עשוי להשתקף גם בחזה מכווץ, בקיבה עצבנית ובאגן וגב תחתון נוקשים.

הבהונותיים

אנשים ההולכים על בהונות וכמעט לא שמים משקל על העקב נראים כמו נסיכים.ות. דחיפה דמיון קלה והם מתרוממים מעל פני האדמה ומרחפים. אנשים כאלו מתקשים ליצור מגע עם כוחות האדמה, פיסית או נפשית. הם חולמים ומרחפים, בעלי דימיון מפותח וכשרונות אמנותיים (58)

רגלי עופרת

אנשים שפתחו חיים ושיטות פסיכולוגיות המושכות אותם כלפי מטה. ההפך מהבהונתיים. הם רואים בריחוף אי ודאות ואי יציבות מדי להתמודד איתן. לבעלי רגלי העופרת צורך עז להיות מקורקע, יציב ולדעת את מקומו בעולם. דגש זה מושם על אי תנועה המלווה בקושי להתמודד עם תנועה ועם שינוי. אנשים אמינים וקבועים בדעתם יותר מאשר פעילים ויצרתים.
לטעת את המשקל והאנרגיה מתחת במטרה להיות משורש ובעל תמיכה עצמית מצריך אמנות גדולה. מורים טאי צי ואייקידו מסוגלים לקרקע את האנרגיה כך שלא ניתן להזיז או להרים אותם. יש מעלה להחזיק בעמדתך האינטלקטואלית או הרגשית כשהמצב דורש זאת. המצוקה מתפתחת כאשר ההיאחזות הזאת נובעת מפחד או מחרדה כרוניים כשאתה אנוס להדגיש את הצורך בביטחון וביציבות בצורה בוטה עד שכל הגופנפש מסגל עמדה נוקשה או מאולתץ ביחס לזרימת החיים. במקה זה כפות הרגליים מעורפת ימשו מטה ויעודדו חוסר פעולה והתנוונות.

רב האנשים יניחו כי כפות הרגלים מעוצבות בגלל גורמים תורשתים או עקב פעילות גופנית בה הם עוסקים. אלו משפיעים על טב ותפקיד הרגלים אולם המרכיבים הפסיכו רגשים ממלאים תפקיד מעצב ביצירה מתמדת של גופנפש.
למשל יש למחבר רגלים שטוחות שחשב שירש עם אביו עם הזמן הפך להיות מודע והבין שהם תוצר לאופן בו התייחס לאתגרים בחיו ושהדרך היחידה לשנות את הקשתות בכפות רגליו היא לשנות את האופן שבו הוא מקרקע את עצמו פסיכולוגית.
לכן בשלוש השנים השתדל לקרקע את עצמו בדרך שונה על ידי לקיחת אחריות רבה בהקשרי הבין אישיים על ידי צמצום הפיזור של תחומי התעניינות ופעילות. בתחילה היה מנוגד לטבע שלו והרגיש איך האינרציה הרגשית של חיים תמימים דוחפים אותו להשאיר מחליק על פני שטח. הוא החל להעריך את הצורך ביציבות ובאיזון ולמד להיתמך בעזרת בסיס ושורשיםץ הוא עבר לבית חדש ונוח, נשאר 3 שנים באותה עבודה והתתמקד במשפחה והחברים. הקשתות בכפות רגליו גדלו במידה ניכרת וכבר לא היו עד שטוחות.
צורת הקים שלו בעולם התאימה לצורנ ולכשרי הביצוע של כפות רגליו שהיו שטוחות. שינוי סגנון החיים שינה את האופן קיומו בעולם ושחרר מתחים וקונפליקטים שהיו חלק מחיוככל שהיה מקורקע יותר כך כפות הרגלים שקפו באופן נאמן יותר את צורת המגע עם האדמה והן נעשו מקורקעות. ניסיון לשפר את היכולת לייצב עצמו, הוא יכול היה לבחור שתי דרכים לבנות מחדש את כפות הרגלים: תרגול ועיסוי. בתקווה שכפות רגליו החדשות יאפשרו צורך קיום חדשה, שינוי סגנון חיים וציפיה שהן תשתינה די להלום את התבניות הנפשיות והרגשיות החדשות. הוא העדיף את הדרך השניה והצליח.
הוא הבין כי לו ולאביו לא היו כפות רגלים שטוחות בגלל הגנים אלא מפני שהתיחסו באופן דומה לחיים. כך הוא החל ליטול אחריות על מהותו ודבר זה העניק לו כוח לשנות ולעצב את עצמו מחדש. כשהטיל את הבעיה על משהו לא יכול היה לשנות אך כשקבל על עצמו הוא העניק לעצמו כח לחולל שינוי מודע והתפתחות עצמית יצירתית.

רפקסולוגיה של כף הרגל ותראפיה איזורית הן צורות לאבחון וריפוי של הגופנפש. השיטה הראשונה (60) רואה בכפות הרגלים מדדים חשובים לבריאות או לחולי של כל מערכת הגופנפש (עמ 60-61 מפה רפלקסולוגית של כף רגל שמאל וימין). לפיה לכל איבר או איזורי שרירי בראש או בגוף קיים אזור זעיר מקביל בכפות הרגלים. אם חלק הגוף בריא ומתפקד היטב גם האזור המקביל בכפות הרגלים בריא ומתפקד ולהפך.
בחנו את כפות הרגלים על ידי לחיצה איטית וחזקה באצבעותיכם ושמו לב אם אתם חשים כאב. העזרו במפה בעמ 60-61 וגלו את האזוור הכואב. כדי להחזיר חיוניות לאזור מסוים עסו בעדינות את האזור המקביל ברגל. כשהחלק חוזר למצב תקין תיעלם הרגישות. הרחקת הרגישות בכפות הרגליים בעזרת עיסוי יבריא גם חלק הגוף המתייחס אליו.
ישנם תיאוריוץ הץומכוץ בגישה זו:

1. תיאוריה המתמקדת בזרימת הלימפה - לימפה היא נוזל מטהר בדם שמגביר את הבריאות הכללית של הגוף. נוזל הלימפה מסתובב בכל הגוף ואוסף דרכו פסולת תאים מתים ומחזירה ללב. לעיתים החומר נלכד ונחסם באזור הקרוי "קשרי לימפה". גירוי קשרים אלו מעודד פירוק של פסולת ותורם לחיוניות הגוף. בכפות רגלים יש מספר קשרי לימפה ולכן מאמינים שרפלקסולוגיה פועלת דרך המערכת הלימפתית.
2. תיאורית אנרגית הצי - אנרגיה שזורמת דרך הגוף לאורך שבילים מרדיאנים. זרימה בריאה של אנרגיה זו אחראים למצב הבריא של הגוף. לכל מרדיאנינם יש נקודה סופית בכפות הרגלים שתואמים באופן גס לקשרי הלימפה. על ידי עיסוי מעודדים זרימה בריאה ומחזירים איזון וחיוניות

הקרסולים והברכיים (63)

קרסולים (כדור ותושבת) וברכים (ציר) הם מפרקים דהינו צמתים פסיכוסומאטים ומתווכים בין הכוחות הפיסים והפסיכולוגים הזורמים. הם מאפשרים תנועה חיונית או קופצנית ומפורדת ותומכים ללא הרף בגופנפש כנגד המשיכה של כדור הארץ. קשורים ליציבות, קרקוע, קלות תנועה, תמיכה עצמית, ניחוחות ונוכחות. המצב הפסיכוסומאטי של המפרקים מגלה על האופן בו המטפל האדם בתנועה ובזרימה של חיו. כשיש מחסום ופקקי תנועה הם עלולים להיפך למתוחים וחסומים ולהפריע לזרימת החיים ומאבדים את חינם וגמישותם ומועדים לפציעות ולמחלה. כמורה ליוגה גלה י פציכות קשורות לקונפליקטים נפשים סביב רגשות לאופן התמודדות עם התקדמות או התנגדות להתקדמות. אנשים עם מקרי פציעה של ברך וקרסול הם ברמה גבוה של מתח אישי ביחס להיבט בחייהם. כשתחומי הזימה והתנועה של חיינו פתוחים הברכים יהיו והקרסולים יהיו גמישים ומלאי חיוניות. כשאנו תקועים או עם ספקות או עם קונפליקט הקרסול והברך יהיו נורשים ופגיעים לפציעה (64).

בריאות, חולי וצמיחה אישית

לאחרונה הוא סבל מבעיות בברכו השמאלית שהגיעו לשיאן בסחוס קרוע ודרשו הרחקתו הכירורגית. היה אדם ספורטיבי והיה פזיז בהתיחסותו לגופנפש. לכן סבל מנקעים, מתיחות ושברים. ככל שהיה מודע לאופי הפסיכוסומאטי שלו החל לקחת אחריות למעשיו והבין כי הפציעות התרחשו בתקופות ובמקומות של מצוקה פסיכוסמאטית קיצונית בגופנפש. לפיכך מקומות אלו היו סף נמוך יותר של כח לפעילות ולתנועה התוקפנית בה היה מעורב.
היה צריך לעבור ניתוח. עברו עליו 9 חודשים של כאב והוא הפך להיות מודע לצרכי הברך. ההסבר היוגי מציע זווית שונה משיטת הרפואה העכשווית לגורמים לבריאות ולמתח (65). המילה יוגה (Yoga) נגזרת מהמלה Yuj ("איחוד") דהינו דרך החיפוש העצמי בשיטת היוגה האדם יכול להגיע לאחדות עם עצמו וכם היקום שהוא חלק ממנו.
ישנם 4 דרכים עיקריות ביוגה:

• קארמה יוגה (Karma yoga) - דרך פעולה
• בהאקטי יוגה (Bhakti yoga) - יוגה של מסירות ואהבה חסרת פניות
• ג'נאנה או גנאני יוגה (jnana yoga) - נתיב התבוננות עצמית וחכמה, יוגה פילוסופית, תחומי ידע עצמי
• ראג'ה יוגה (raja yoga) - יוגה מלכותית.

היוגה כוללת יסודות משלוש דרכים אחרות ליוגה והיא מאופינת בעיקר על ידי טכניקות של תרגול גופני, מדיטציה ופראנאימה (תרגילי נשימה). היוגה כולל שיטות ידועות של גוף נפש: האתא יוגה (עוסקת בתחומי ידע עצמי), פראנה יוגה, טנטריק יוגה, קונדאליני יוגה וסידהא יוגה. היוגה מכירה שכל אחד מאתנו נוצר מכוחות, רגשות, מיגבלות, אפשרויות ותשוקות שנמצאים בגופנו ורוחנו ומגדירים את הגבולות של האני. במובן הגוני אלו נתפסים כמתח שרירים, כהגבלה בתנועה וככאב. מבחינה פסיכולוגית גבולות אלה נחווים כבורות ופחד. במיגבלות טמונה יכולת לשנות ולעצב עצם מחדש.
למשל אדם מתכופף לגעת בבהונות רגליו הוא ירגיש מתח אחל מנקודה מסוימת. בנקודה זו שרירי הגב התחתון ושרירי הרגלים האחורים יהיו מתוחים ולא יאפשרו להתכופף. בנקודה זו חווים את הגבולות שלנו. נקודת הקצה הזו היא מקום חשוב מפני שלפי הפילוסופיה של היוגה הקצה נחשב למורה יצירתי ממנו ניתן ללמוד על העצמי (66). פניה אליו ברגישות ובמודעות תגדיל את טווח התנועה. חשש לפנות אליו לא ילמד אותנו דבר ובהמשך הכיווץ ילכו ויתהדקו ונהיה מתוחים עוד יותר. התפרצות מעבר לקצה הכוח אניח כי הרחבתי את תחמי אבל זהו רק רושם עצמי בהתפרצות חולפת של שאפתנות והרגשה שתגרום כיווץ. הפחד וכתוצאה מכך מתח ידחפו לבלבול ולאי הבנות מסוכנות. מבחינה גופנית כשאנו מתקרבים לקצה בעדינות ובמודעות הגוף מגיב על ידי ריכוז אנרגיה ותשומת לב. צמיחה והיזון נעשים בעידוד ריכוז האנרגיה : הדם והאנרגיה לסוך את השרירים בחיניות וכוח. כשאדם אינו מנסה להגיע לקצה גופו חסר נקודת התמקדות ויקשה עליו לבודד את המקום ולהזין אותו והצמיחה והשיפור יהיו מעטים.
אם לא נחקור את הגבולות הגוף יתווץ בהדרגה ויהפך ללא מודע. חקירת הגבולות תרחב ותגדל אותו. דחיפה למעבר מה שאני מסוגל להגיע זזהו תרגול חמדנות והתוצאה תהיה כאב וחולי. זהו הבדל דק בין התעלמות, התעלסות ואינוס עצמי.
הקצה מגדיר את הקו הדק בין הרס עצמי לבין שיפור עצמי. האמן נאבק ללא הרף להגיע עמוק יותר מעבר ליכולת ולמגבלות שלו כדי לזכות ברעיון חדש, בתובנה יצירתית או בחיזיון מאיר עיניים. אם ידחוף עצמו בכח רב מעבר למגבלותיו הוא יחווה מתח, כאב וסבל. כשמאיצים הגדילה גופנית או נפשית נאלצת תנועת ההתרחבות והצמיחה לנטות הצידה לעבר תחום הכב, המתח והחולי.
בריאות, חולי וצמיחה אישית הם ביטי לדרך בה הפרט מתיחס לעצמו. התיחסותב אהבה ושחרור מקונפליקטים כואבים כרונים יוביל לגוף להיות בריאה. הכחשה ועינוי כלפי עצמנו מסכנים בהעברת הגופנפש למצב חולי ומתח (67). הדרך היעילה ביותר להתפתח לפי השקפה זו היא להיות קשוב ומודע ולכבד את המגבלות ולהעריך את יכולת ההתפתחות המתחדשת.בניגוד לפילוסופיה ולתרבות הבריאות במערב שהיא תחרותית, תוקפנית וללא רגישות עצמית היוגה והגישה ההוליסטית משקפת אי אלימות ואי תחרות.
כשהגופנפש מתייחס לעצמו חסר רגישות גורם הדבר לפציעה, למתח ולתפקוד לקוי, ומיקומה של התקלה מהווה ציון לסוג תוקפנות האדישה שהופעלה.
לחץ גורם לחבלה ולמחלה פסיכוסמאטית וזו הסיבה שקרע את הסחוס בברך שמאל. מספר על כך שגר בביג סור הקליפורניה ובעל הבית הודיע לו בין רגע שהוא רוצה לשכן כמה מחבריו והוא היה צריך לפנות את הבית תוך מספר ימים. הוא הלך להתגורר עם חברו והיה צריך להעביר הרצאה בחוף המזרחי. לאור זאת הזניח את היוגה וגופו נעשה נוקשה. בזמן שהיה בחוף היו לו מחשבות מלאות אי ביטחון והגוף אחסן את המתח.
האגו, היציבות העצמית והתוקפנות היו בקונפליקט שהתבטא בברכיו במיוחד שמאל שניסתה לומר לו להאט. אם היה שם לב לעצמו היה מגיב לאיתותים והיה מסוגל לאזן את הבלבול שרווח בנפשו. במקרי טלטלה פחות קשובים ומהרגיל (68) ויום אחד ניסה לעודד את עצמו לבצע תנוחת יוגה קשה שהצליח לבצע מספר פעמים ספורות.
התנועה דרך דחיפה מעבר לקצה גבול היכול באותה תקופה. ניתן לכנות זאת אקרובטיקה של התודעה בתוך המערכת הפיסכו פיסית. ברך שמאל קרסה בשל הלחץ הפסיכוסומאטי. הוא קרע את הסחוס המיניסקוס הפנימי. הפציעה היתה הצהרה למצבו בחיו. הזכירה מין זעקפה גופנית והיא דרשה שישם לב לעצמו.
כשהרגיש את הקרע והכאב הוא תפס בצער שלא היה מודע לעצמו. הוא חש שמח לקרבה עם עצמו. כשהגוף מוזנח או לחוץ הוא נעשה מודע למתח ולפגיעה. בתקופת קונפליקט זה נדרש לתשומת לב מרוכזת לשמור את ההרמוניה הגופנפש. בזמן בלבול ולחץ אנחנו פחות מקדישים תשומת לב לעצמנו.
לסיכום פציעה יכולה לנבוע ממתח כרוני לא מזוהה. החסימה היתה ביטוי לכל הגורמים הלא פתורים ולכל הרגשות שהתרוצצו בו. הפציעה לא היתה דבר שקרה לו בלי שליטה. זו לא היתה תאונה אלא הצהרה של מה הוא עוצה עם עצמו לעצמו אשר חזרה ושקפה את דרך שפת הגופנפש שלו. מאז הפציעה בברך וההכרה הגוברת שתפקוד הגופנפש קשור למצב פנימי הרמוני ובריא הוא נהיה מכוון יותר עם צורכי הגופנפש ומסוגל לרפא ולהביא את שפע התשוקות והכוחות בו לידי הרמוניה באופן קשוב ואהוב. למרות שהגוף הוא מכונה שיכולה לרפא צמה יש לה מגבלות (69). הכחשת הקצוות הפסיכוסומאטיים או ניצולם לרעה גורמים למתח, לחץ, כאב, מחלה, פציעה והרס עצמי. תפקוד לקוי של גופנפש מתרחש בתקופות לחץ, במקומות פסיכוסומאטים העוסקים באינטראקציה של לחץ עד למצב שסף המחלה הבריא יורד ומאפשר לחולשה ולחולי להתפתח. דוגמה כשהגופנפש במצב של מתח האזור המופרד מזרימת האנרגיה וההזנה הנעה דרך הגוף יפגע וימות ראשון. בדומה לצמח שנמצא בחדר ללא השקיה ומים ינבול כך אזורים בגוף שאזורי הקונפליקט הלא פתוח יהפוך למדבר פסיכוסומאטי צחיחשקיים במערכת אקולוגית שוקקת חיים. האזורים חסרי החיים והאנרגיה יהפכו פחות חיונים, שבירים וחלשים ונוטים להיפצע ולמחלה.
נקודות של לחץ פסיכוסומאטי (מתח וחסימה) עלול להופיע בכל מקום שהוא בגופנפש:

• בבטן עלול להופיע כמעי גס עוויתי או כציסטה על שחלה
• בחזה יכולים להתגלות כהתקררות, כאסתמה, התקף ברונכים (ברוניכיטיס).
• באגן - קרירות מינית., דלקת גיד הנשה
• צוואר - מתח, הגבלה של תנועה, קונפליקט במפרק שהם צומת ורגישים באורח קיצוני לחסימות ולמאבקים פנימים.
  

מחלה ופציעה הם סימן אזהרה, תשדורת לא מילולית כשאין משגיחים עליו מספיק. תרגום שדרים סומאטים לאינפורמציה פסיכולוגית רגשית יסייע בהבנת הצרכים, התשוקות והקונפליקטים. הגוףפותר לבד בעיות. תשובות לא נכונות מקבלות צורה של מתח ותשובות נכונות מתורגמות לחיוניות.
דוגמה: הוא מודע לעך שאם ברכיו נוקשות ומתוחות + הוא מבולבל ומרחף - מתרגל ברכי יום בט'אי צ'י ויוגה כדי להבטיח הישנות של הרגשות. כשהוא דואג לזרימה חופשית ברגלים הרבה יותר קשה להרגיש לא יציב ולא בטוח. כשהוא מגלה כי רגליו וברכיו מתוחות זהו סימן שהוא חי באופן פחות מודע מהנדרש. כשמתח מורגש בברכיו השמאלית הוא מאט את הקצב והופך להיות יותר פאסיבי. כשיש בעיה בברך ימין הוא מנסה להיות אסרטיבי ופעיל יותר במעשיו השכלים, הרגשים והגופנים (70). כשיש בגוף חסימה פיסי לצמיחה, לבריאות ואתם חשים כאב ואי נוחות, קונפליקט דומה בתחום נפש=רגשי יופיע כאומללות, חרדה, דיכאון, התנהגות נוירוטית. החכמה היא להיות מודע וקרוב במידה כזו שנהיה מסוגלים לקלוט איתותים ומסרים טרם הם נעשים הרסנים ובלתי הפיכים. אדם ערני מקשיב לכל תא בגופנפש ולהיענות לצרכיו וללקחיו. זו אחת ממטרות היוגה. הימנעות מחולי, מבעיות נפשיות יכול לכוון את עצמנו לקראת תנאים של בריאות על ואושר רגשי נמשך. עלינו ללמוד איך להיות בריאים ומאושרים ולתרגל מיומנויות אלה בהתמדה כדי להבטיח המשכיות.

הרגלים

מעט פוצעים את הברכים. כולנו צוברים מתח ולחץ ברגלים שפוגמים בתנועה שלנו ומגבילים את מודעות הגופנפש שלנו. עמדו והרגישו את הרגלים. דמינו שאתם במצב רצוי ושאתם מאושרים להיות שם. הרגישו נטועים בקרקע ובטוחים כשאתם חווים את האפשרויות האלה יהיו מודעים לרגלים ולתחושה.
דמינו שאתם נמצאים במצב לא רצוי ושיותר מכל דבר היתם רוצים להימלט ולעזוב. עם תחושות אלו במחשב היו מודעים לרגליכם. האם הן מעבירות תחושה שונה?
רבים הסיכוים שיש כיווץ בברכים ובקרסולים או בשרירי הירכיים. כשהרגשתם כופנית או פסיכולוגית שאתם רוצים להיות במקום אחר, חלק או חלקים ברגליכם הגיבוי על ידי קליטת הקונפליקט. הקונפליקט התגלם בצורת מתח והמתח ימשיך להתקיים כרונית בחלקים המתאימים של הרגלים אלא אם כן ישוחרר. דמיינו שאתם בתנוחה או במצב מהנים במיוחד ומפחדים שמשהו עלול לבוא ולכפות עליכם לעזוב או שיקלקל לן אותו. נסו לחוש איך אתם מגיבים לאפשרות שתורחקו ממשהו או משהו שאתם אוהבים(71). כשהוא מדמין זאת חש מתח ברגלים ומתאמץ להישאר במקומו. זו תגובה הפוכה לתגובה שתיאר.
הרגלים מתפתחות כתוצאה מהדרך בה אנו משתמשים בהן כופנית, נפשית ורגשית. סוגי מבני רגלים נוטים לסגנונות התנהגות. בעוד שניתן לעצב את הרגלים באופנים רבים מבחינת צורה ומימדים 4 סוגי פיתוח רגלים המאפיינים דרכים קיצוניות בהן אדן עשוי לקרקע את עצמו ולהניע עצמו:

• רגלים חלשות לא פותחות.
• רגלים כבדות שריריות ביותר
• רגלים שמנות לא מפותחות
• רגלים דקות מכווצות

רגלים חלשות ולא מפותחות

רגלים חלושות ולא מפותחות עלולים להקשות לטעת את האדם בקרקע באופן יעיל בשל חולשה ושברירות מערכת התמיכה. בלשון אחרת יתקשה לעמוד על שתי הרגלים ויעמוד על כרעי תרנגולת לפיכך הוא יסבלו דימוי העצמי ומעמדו בחיים יהיה תלוי בתמיכתם ובהגנתם של אחרים.
אנשים שרגליהם דלות בשרירים ואנרגיה חייבים ליצור פיצוי יתר באזור אחר בגופנפש. הם יעמדו על שלהם בזרוע, בצוואה, בעינים, לסת וכיוצ"ב כדי לפצות את המחסור.

רגלים כבדות ושריריות ביותר

משקף אישיות נוקשה,מאמץ להחזיק מעמד, מוכשר בשטח ולרב זה מה שהוא מסוגל לעשות ולכן יש לו קושי להתמודד עם תנועה, צורה של פעילות ספונטנית לא מובנית ע"י פיתוח יתר של שליטה עצמית ויכולת לנטוע עצמו בקרקע ולכן הוא עייף כפיתי וקפדני (72).

רגליים שמנות ולא מפותחות

אדם נרפה ביכולת תנועה, התקשה להשקיע מרץ ולפיכך יזום פעולה. ידמה לבעל כף רגל מעופרת - הוויתו המכווצת מעיקה עליו והוא חסר יכולת לגדול ולהתרחב בתוך חייו.

רגליים דקות ומכווצות

ביצועיסטים שאפתניים, זרם אנרגיה נמרץ ותוסס לרגלים, זורם בצורה קופצנית ומקוטעת, במפרקי הרגלים יש נקודות קונפליקט של חולי. ינוע באופן לא סדור ולא עקבי, זרימה הנעה חזק ולפעמים בגמלוניות. פיתח צורך לנוע אך לא פתח במלואה את הקלות והזרימה כדי לנוע באורח עקבי.

הוא נהל סדנה על חקר הרגלים. נשאל מדוע יש כיווץ באחורי הרגליים. איך מגלים כיווץ זה? מתכופפים קדעימה ומנסים לגעת בבהונות בלי לנעול או לכופף את הרגלים. אם מסוגלים לגעת ברצפה עם הידים אין סיבה לדאגה. אם לא מומלץ לקרוא את הפסקאות הבאות.
בקש מחברי הקבוצה להתחלק לקבוצות לעמוד אחד מאחורי השני באותו כיוון ולעצום עינים. בן הזוג שעצם עינים התבקש ליפול לאחור והשני היה צריך לתפוס אותו (73). זה תרגיל אמון כשנופלים לאחור מגלים כי חלק מהגוף מתקשה להרפות. התרגיל מסיע להבין את הדרך בה אדם מוותר על שליטה, באיזו קלות עוזב ומחזיק זמן רב אחרי שויתר עליה.
כל חברי הקבוצה דחוו כי תחושה עזיבה עם השירירים בצד האחורי של רגליהם, גב תחתון ובצוואר. היא שחוררה במתח בבטן. הם הסכימו כי שרירי מיתר הברך מאחורי הרגל קשורים לשליטה עצמית, קושי להרפות, פחדים מנפילה, התהפכות, התאהבות, אובדן מגע עם המציאות, אבדן הכרה, דחיה, נטישה, ניצול, אובדן תמיכה, השתלטות, איבוד הזהות ואיבוד החיים.
דיווח המשתתפיםם תאם לתצפיות שלו. מתח פסיכומאטי באזור אחורי הרגלים קשור לרב לאופן בו אנו נאחזים לחיים או למוות. כולנו פוחדים שהרצפה תשמט מתחת לרגלים. בתגובה לתנועה המואצת של הבסיס האנושי שלנו אנו נאחזים חזק ברגלינו ומאלצים את מיתרי הברך להתקצר ולהתקשח וכך אנו מחבלים יותר בקשר עם כדור ארץ.
שרירי הרגלים מגיבים במקרים רבים לתרגול ולמתיחות חיוביות. אנשים רבים מסוגלים במודע להרפות את אחיזת הרגל שלהם עם פיתוח דימוי עצמי שליו וחינני שהוא אחת ממטרותיהם של רב התהליכים הפסיכו תראפיים (74).