היסטוריה לבגרות/גרמניה הנאצית,אידיאולוגיה,בניית משטר-מדמוקרטיה לנאציזם,1933-1939

העקרונות הבסיסיים של האידיאולוגיה הנאצית

האידיאולוגיה הנאצית מכוונת ליצירת תמונת עולם שלמה הכוללת:

• סיבות להתהוות הדברים (עבר).
• הסבר לליקויי ההווה.
• תמונת עתיד מושלמת.

העקרונות הבסיסיים של האידיאולוגיה:

תורת הגזע

- דרוויניזם חברתי (ברירה טבעית): האידיאולוגיה הנאצית התבססה על תורת הגזע שהחלה להתפתח באמצע המאה ה-19 על בסיס תורתו של צ’ארלס דרווין. הוא חקר את התפתחות בעלי החיים וחיבר את תורת האבולוציה בה טען שבעולם הטבע קיימת מלחמת קיום בין בעלי החיים שבסופה ישרוד הגזע החזק- “הברירה הטבעית”. האידיאולוגיה הנאצית אימצה את התורה של דרווין, חיברה אותה עם מדע הסוציולוגיה וקבעה שגם בקרב העמים האנושיים קיימת מלחמת קיום וברירה טבעית- כמו בטבע. גם בין הגזעים של בני האדם מתנהל מאבק תמידי שמטרתו לשרוד במלחמת הקיום. במאבק הזה ישרדו הגזעים החזקים ואילו החלשים ייכחדו. - חלוקת העולם לגזעים (מהגבוה לנמוך):

• הגזע הארי הנורדי (הצפוני)
• הגזעים של דרום אירופה (איטליה, ספרד)
• הגזעים של מזרח אירופה (הסלאבים)
• עמי אסיה (מלוכסנים, דרום אמריקה וערבים)
• השחורים באפריקה

לפי תורת הגזע, הגזעים המרכיבים את האנושות אינם שווים. ניתן לסדר את הגזעים בהיררכיה (פירמידה). הגזע העליון מגלם בתוכו תכונות כמו יופי, גבורה, כוח יצירה. מתחת לגזע העליון (הארי) מצויינים שאר הגזעים לפי החלוקה הפירמידה. ליהודים שמור מקום מיוחד בהיררכית הגזעים. הם בוודאי לא במקום גבוה בפירמידה, בגלל הכיעור שלהם ורשעותם, אבל הם גם לא בתחתית הפירמידה מפני שהם גזע חזק, ערמומי ומסוכן אשר שולט בעולם ומנצל את שאר הגזעים לטובתו. התכונות של כל גזע נישאות בדם, וכמו שהאדם אינו יכול לשנות את דמו, כך הוא אינו מסוגל לשנות את הגזע שלו. “הדם הוא האדם”. - חלוקת האנושות לקבוצות תרבותיות:

• יוצרי תרבות: הגזע הארי- גזע זה יצר את התרבות האנושית, תכונותיו הגנטיות משובחות והוא צריך לשלוט על שאר הגזעים.
• נושאי תרבות: האירופאים האחרים והיפנים, לא ארים- עמים אלה מסוגלים רק ללמוד ולחקור את התרבות שיצר הגזע הארי ולמעשה לשאת את הגזע הארי בתרבותו.
• הורסי תרבות: יהודים- זהו גזע נחות בעל תכונות שליליות אשר רוצה להרוס את התרבות האנושית.

אנטישמיות

- הגדרה: הפירוש המילולי של המונח הוא נגד ה”שמיים”, כלומר נגד ושנאת כל בני הגזע השמי, צאציו של שם בן נוח. עם עמים אלה נמנים בין השאר הערבים והיהודים. בפועל המושג “אנטישמיות” משמש לציון שנאת יהודים בלבד. אנטישמיות בגלגולה הנאצי (תורת הגזע): האנטישמיות היתה קיימת במשך מאות שנים אבל תורת הגזע הנאצית שימשה בסיס לחיזוק האנטישמיות ולהצדקתה. תורת הגזע העניקה הסבר חדש להבדלים בין היהודים לסיבבתם. היהודי נתפס כאויבו של הגזע הארי וכמסמל את כל מה ששנוא ומפחיד. היהודים הם גזע בעל תכונות שטניות, בוגדניות, ערמומיות והם עם נצלן וטפיל ומשועבר לכסף. היהודים הם חסרי יכולת ליזום וליצור ומתקיימים מגוף אחר (טפילים). כמו כן היהודי קשור לבני גזעו בקשר יהודי עולמי ששואף לשלוט על כל העולם ועל הגזע הארי בפרט. אין ברצונם להשתלב בחברה שבה הם חיים, אלא להסוות את עצמם לצורך קידום מטרתם. באידיאולוגיה הנאצית יצירת העולם החדש (העתיד) מותנת במציאת פתאון ל”בעייה היהודית” - השוני ממדינות אחרות: האנטישמיות הנאצית שונה מהאנטישמיות במדינות אחרות בכך ש:

• היא מעוגנת באידיאולוגיה (ביולוגית)
• היא מגיעה עד לכדי גיבוש רעיון הרצח ההמוני של היהודים, ישנה תוכנית.
• היא מגיעה לידיד מימוש התוכנית, ביצוע.

עיקרון המנהיגות

האידיאולוגיה הנאצית הדגישה את חשיבותו של המנהיג- “הפירהר” (מנהיג עליון). ע”פ עיקרון זה המנהיג מבטא את רצון העם הגרמני ואת רצון האל. המנהיג הוא יורשו של הקיסר הגרמני מתקופת ימי הבניים, רצונותיו ופקודותיו הן בחזקת חוק ואסור לערער עליהן. המנהיג באידיאולוגיה הנאצית הוא המחליט והיודע, הוא הטוב והחכם מכולם, הוא קובע את החוקים, הוא מכוון את המדינה, ועל כל הגרמנים לציית למנהיג ללא כל תנאי ובאופן עיוור.להאדרת המנהיג נחוץ פולחן אישיות, פסלים ותמונות.

עיקרון הפולק (עם)

היטלר ראה בעם הגרמני לאום מיוחד, עליון, ששאר העמים נחותים ממנו, העם הגרמני נועד לשלוט ולדחוק את רגלי העמים החלשים הנשלטים. מעשיו של העם הגרמני מכוונים לסיפוק צורכי הלאום ולטובתו. היחיד אינו חשוב אלא רק במסגרת השתלבותו בכלל המדינה, כלומר, המדינה היא כל יכולה והיחיד בה בטל. המדינה מכוונת את חייו של הפרט והיא קובעת מה טוב לו ומה רצוי לו. ליהודים ולקומוניסטים אין מקום בתרבות הפולק הגרמנית שהרי הם אויבי הגזע הארי ונחותים ממנו. הפירהר עומד בראש הפולק הגרמני ומבטא את כוחו וטובתו העליונה. הנאצים הרבו להשתמש בסיסמא: “עם אחד, מדינה אחת, פירהר אחד”.

מרחב מחייה במזרח אירופה- ליבנסראום

לפי תפיסתו של היטלר זוהי זכותו של העם הגרמני בן הגזע הנעלה להשתלט על שטחים ואוצרות טבע של עמים אחרים. לפי עיקרון מרחב המחייה, הגבולות הישנים של גרמניה אינם מספיקים לגידילו של העם הגרמני ובוודאי שלא הגבולות שנקבעו לה בחוזה ורסאי (לאחר מלחמת העולם הראשונה) ולכן על גרמניה ליצור לעצמה שטח מחייה נוסף בנוסף לאוצרות הטבע שבו. מחרב המחייה המבוקש מצוי במזרח אירופה על חשבון בעמים הסלאבים (רוסים, פולנים, אוקראיינים) שהם הגזעים הנחותים והם יהיו העבדים של הגזע הארי. לאחר כיבוש מרחב המחייה ישליטו בו הנאצים “סדר חדש” ובין השאר הם יישבו בו עיקרים גרמנים ויעבדו את הסלאבים.

שלילת המשטרים הדמוקרטים והקומוניסטים

היטלר שלל את התאוריות שעמדו בבסיס המשטרים הדמוקרטים והליברלים מצד אחד, והקומוניסטים מצד שני. תאוריות אלא הוצגו כביטוי לניוון וחולשה וכמכשול בפני בניית “הסדר החדש” שאותו ניסו הנאצים לקדם.

• שלילית הדמוקרטיה הליברליזם: הנאציזם מאמין באליטה שולטת, מפלגה אחת, ומנהיג אחד שעומד מעל החוק. הם אלו שיודעים מה טוב לעם אשר בעצמו לא מסוגל להבחין. לכן, הנאציזם שללו את זכויות הפרט והיה נגד שיוויון בפני החוק ונגד חופש המחשבה, חופש המצפון, חופש ההתארגנות וחופש הדיבור, שהם יסודותיה של הדמוקרטיה הליברלית. הנאצים טענו שכל בעיותיה הכלכליות, החברתיות והפוליטיות של רפובליקת וימאר הדמוקרטית הם הוכחה לאי יעלותו של המשטר הדמוקרטי.
• שלילת הקומוניזם: הנאצים ראו באידיאולוגיה הקומוניסטית ניגוד האידיאולוגיה הנאצית מפני שהקומוניזם מאמין בשיוויון בין בני האדם ללא ניצול וללא מעמדות. בנוסף, הקומוניזם מאמין שבאחדות בין העמים ואילו הנאציזם מאמין בגזע נבחר ובמדינה סמכותית. הנאציזם מדגיש את קיום המעמדות ואת חוסר השיויון בין הגזעים ומאמין בשלטונו של החזק על החלש.

הגורמים והנסיבות לעליית הנאצים לשלטון 1918-1933 - בפרק זה נפריד בין הגורמים שלמעשה היוו את הקרקע, הבסיס לעלייתם של הנאצים, לבין הנסיבות שהן למעשה השתלשלות האירועים עד לעלייתם לשלטון. מבוא- רפובליקת וימאר, מבנה ותקופות לאחר ההפסד במלחמת העולם הראשונה וחתימת חוזה ורסאי הפכה גרמניה לדמוקרטיה בשם “רפובליקת וימאר” (רפובליקה- סוג של משטר דמוקרטי. וימאר- העיר בה נחתמה החוקה החדשה). גרמניה היתה פדרציה של 18 מדינות (פדרציה- ברית של מדינות שלכל אחת מהן אוטוניה בענייני פנים ולכולן יחד שלטון אחד שעוסק בעינייני ביטחון, כלכלה ומדיניות חוץ כמו ארה”ב). -לפדרציה בגרמניה יש שני מוסדות שלטון:

• בית עליון (בונדסטאג)- שבו הנציגות היא לפי מדינות והאינטרסים שלהם
• בית תחתון (רייכסטאג)- שבו הנציגות היא לפי מפלגות.

הנשיא היה נבחר בבחירות וממנה את הקנצלר (ראש הממשלה), שלרב היה ראש הממשלמה הגדולה. -את רפובליקת וימאר ניתן לחלק ל3 תקופות:

• תקופה ראשונה, 1919-1924- תקופה של משברים כלכליים (אינפלציה גבוהה, אבטלה ורעב) ומשברים פוליטיים (אי יציבות, ממשלות עולות ונופלות לעיטים קרובות, איום על השיטה הדמוקרטית מימין ומשמאל). במהלך תקופה זו ב1919, הקים החייל המשוחרר אדולף היטלר את מפלגת הפואלים הנציונל סוציליסטית- נאצית. ב1923 ניסה היטלר לבצע הפיכה (“פוטש”) על מנת לתפוס את השלטון, הפוטש נכשל, היטלר נעצר וישב בכלא מספר חודשים שם כתב את ספרו “מיין קאמפף” (מאבקי, המאבק שלי) היטלר הבין שעליו לפעול בדרכים חוקיות כדי להגיע לשלטון.

-תקופה שניה, 1924-1929 - בעקבות תמיכה כלכלית מארהב נוצרת רגיעה זמנית, פריחה כלכלית ובעקבותיה יציבות פוליטית. -תקופה שלישית, 1929-1933 - בעקבות המשב הכלכלי בארהב חזר המשבר לגרמניה, רעב אבטלה ואינפלציה במדדים גדולים יותר. החל מ1925 כיהן הינדנבורד כנשיא, אבל ראשי הממשלה (הקאנצלרים) התחלפו לעיתים קרובות. הגורמים לעליית הנאצים לשלטון- החולשות של רפובליקת וימאר- ניתן לומר שהדבר המרכזי שאיפשר את עליית הנאצים לשלטון היה חולשתה של רפובליקת וימאר והבעיות שאיתן נאלצה להתמודד בתחומים השונים. -בעיות בתחום המדיני פוליטי:

• אין מסורת של דמוקרטיה- האזרחים בגרמניה היו ללא מסורת וללא תודעה דמוקרטית. העם הגרמני היה מורגל במשטר מלוכני, ריכוזי, שבו ההחלטות נעשות במהירות ועל ידי שליט בודד. לכן הם לא נחפזו להגן על הדמוקרטיה או לחשוש מעליית המפלגה הנאצית.
• השארת המוסדות השונים (צבא, בירוקרטיה) בהנהגת הכוחות הישנים- האנטי דמוקרטים- כתוצאה מכך רוב הפקידים הגבוהים במוסדות הממשלתיים היו בעלי מסורת של שמרנות ותומכים של משטר קיסר. גם הצבא היה מורכב ברובו מקיצוניים פרוסיים שמרנים שהתנגדו לדמוקרטיה ולכן, הצבא לא תמיד הגן על האינטרסים של המשטר הדמוקרטי.
• שיטת בחירות שאפשרה ריבוי מפלגות- הדבר הביא לחוסר יציבות שלטונית והקשה על הקמת קואליציות וממשלות.
• חולשת המערכת הפוליטית ואכזבה מהדמוקרטיה- הייתה אכזבה גדולה מהדמוקרטיה וממפלגת השלטון הסוציאל דמוקרטית אשר לא פתרו את הבעיות, במיוחד את האבטלה והרעב. היו חילוקי דעות ומאבקים בין הנאצים מימין לקומוניסטים משמאל, ובאמצע הייתה דמוקרטיה שלא מתפקדת. הקומוניסטים השקיעו מאמצים בהחלשת מפלגת השלטון במקום בבלימת הנצאים. השמרנים (מפלגת העם הלאומית) רצו להחליף את המשטר הדמוקרטי וראו בהיטלר שותף למטרה זו. המערכת הפוליטית כולה הייתה חלשה ומולה הייתה התחזקות של המפלגה הנאצית. בתקופה השלישית התחזקו שתי המפלגות החיצוניות- הקומוניסטים משמאל והנאצים מימין, עד שבשנת 1932 הפכה המפלגה הנאצית ממפלגה שולית למפלגה הגדולה ביותר.

-המפלגות בסדרן מימין לשמאל-

• נאצים
• מפלגת העם, השמרנים
• סוציאל דמוקרטים
• קומוניסטים

-בעיות בתחום החברתי:

• השלכתו של חוזה וורסאי- בחוזה ורסאי שסיים את מלחמת העולם הראשונה הוטלה אשמת המלחמה על גרמניה, הוטל עליה לשלם פיצויים למנצחות, נלקחו ממנה שטחים (אלזס ולוריין וחבל הסודטים- צ’כוסלובקיה). הותר לה להחזיק צבא קטן של 100 אלף חיילים ונאסר עליה לייצר נשק מתקדם כמו מטוסים, צוללות וכו’. תוצאות ההסכם הותירו את תושבי גרמניה מושפלים וכמי שכבודם נרמס. הייתה ציפיה למנהיג שיבוא ל”תיקון” תוצאות ההסכם, כפי שהנאצים אכן הבטיחו שיעשו.
• אגדת ה”סכין בגב האומה”- בסוף המלחמה צבא גרמניה היה ברובו על שטח האויב, מה שהקשה על הגרמנים להשלים עם העובדה שהם השלימו במלחמה. זה גרם להם להעביר את האשמה אל מי שהם תפסו כאלה ששכנעו את הממשלה להיכנע. הממשלה הסוציאל-דמוקרטית נתפסה כמי ש”תקעה סכין בגב האומה”, בתמיכת היהודים והקומוניסטים. הדבר יסייע לעליית הנאצים, שכידוע ראו את עצמם כמחסום מפני עליית הקומוניסטים וגם הרבו בתעמולה אנטי יהודית.
• התעמולה הנאצית האלימה ופעילות ה”אס-אה” (SA)- לאורך כל התקופה ניהלו היטלר ואנשיו תעמולה אלימה ובה הבטיחו לשנות את המצב ולפתור את הבעיות. התעמולה לוותה בפעילותם של אנשי השטורמאפוטיילונג הידועות בשמן המקוצר SA, מדובר בפלוגות הסער (מסתערות) הנאציות, שהוקמו בשנת 1921 והורכבו מאלפי בריונים מתוסכלים ומובטלים, חלקם אסירים לשעבר וחיילים משוחררים. הם נודעו גם בכינוי “לובשי החולצות החומות”, על שם צבא המדים שלהם, ןבראשם עמד ארנסט רוהם. אנשי הSA עודדו אלימות, פיזרו אסיפות של מתחרים, הפריעו לפעילותן של מפלגות אחרות והיו אחראים להתנגשויות בין הנאצים ליריביהם וביניהם לבין השוטרים. פעולותיהם הגיברו את חוסר הביטחון בקרב הציבור והתמיכה במפלגה הנאצית רק הלכה וגדלה מתוך כמיהה למשטר חזק שיביא סדר ושקט, מה שהוכיח את הצלחת התעמולה.

שימו לב! לא להתבלבל עם היחידת הSS שהוקמה ב-1923 כפלוגת ההגנה של היטלר והייתה ממונה גם על ביטחון מטה המפלגה ובחיריה. בהמשך הזמן הפכה להיות ליחידה עילית במשטר הנאצי, הם נקראו גם “לובשי החולצות השחורות”. הם נבחרו בקפידה ומספרם הגיע ב-1929 ל210 אלף. מפקדם היה הימלר. -בעיות בתחום הכלכלי: גרמניה קיבלה הלוואות מהארה”ב שאפשרו לה לשלם את הפיצויים ולשקם את הכלכלה לאחר מלחמת העולם הראשונה. בעקבות המשבר הכלכלי בראה”ב ב-1929 העזרה הופסקה והגרמנים נדרשו להחזיר את ההלוואות. כתוצאה מכך, בנקים רבים קרסו, 20 אלף מפעלים ובתי עסק נסגרו, כ-6 מיליון הפכו למובטלים (כשליש מכוח העבודה). הרעב והאינפלציה חזרו ומי שנפגע בעיקר היה המעמד הבינוני. הדמוקרטיה נשענת על אנשי המעמד הבינוני (תניד) ואנשים אלה התאכזבו מהמשטר. האזרח הגרמני קיווה שמישהו חזק יציל את גרמניה מהמצב הכלכלי הנתון. צריך לזכור שהמשבר הזה פרץ כ-5 שנים לאחר שהסתיים המשבר הקודם, והאזרחים לא שכחו אותו כשהחל המשבר הנוכחי. לכן, השתלטו על הציבור ייאוש וחוסר אונים. התוצאה- האזרחים תמכו באחת מהמפלגות הקיצוניות שהציעו פיתרון, הנאצים מימין והקומונסטים משמאל, מתוך שאיפה לשינוי קיצוני ומהיר. בזמן משבר אנשים מוכנים לוותר על החופש בתמורה לביטחון כלכלי. הנסיבות לעליית הנאצים לשלטון- השתלשלות האירועים- הנסיבות מצויות בתקופה השלישית של רפובליקת וימאר בין 1929 ל-1933. עם פרוץ המשבר הכלכלי התערער מעמדה של הממשלה. המפלגות הקיצוניות שעד לתקופה זו היו קטנות וחסרות השפעה, התחזקו ומספר המנדטים שלהן הלך וגדל מבחירות לבחירות. האפשרות להקים קואליציה הפכה לבלתי אפשרית. במקביל ברחובות שררה אלימות, היו פרעות, חוסר שקט ופחד. הקומוניסטים והנאצים ארגנו מהומות, תקפו זה את זה ואת הדמוקרטיה. התעמולה הנאצית שהשתמשה בכל האמצעים הטכנולוגים (סרטים, תקליטים ורדיו), הציגה את היטלר כתחליף המתאים ביותר למשטר הנוכחי וכמנהיג שיפתור את כל הבעיות. היטלר פנה בנאומיו אל האנשים שתמכו בו: המובטלים, שכבות הביניים שאיבדו את מקומן בחברה בגלל המשבר הכלכלי, ראשי התעשיה, בעלי ההון והשמרנים. -התחזקותה של המפלגה הנאצית בבחירות:

• ספטמבר 1930- 18%
• מרץ 1932- 32%
• יולי 1932- 37%, המפלגה הגדולה ביותר בגרמניה

הנשיא הינדנבורג החל להשתמש החל מ-1930 בסעיף בחוקה שמאפשר לו להכריז על מצב חירום. לאחר שמינה לקאנצלר את מנהיג המפלגה הקתולית ולאחר מכן את מנהיג המפלגה השמרנית, בינואר 1933 מחוסר ברירה הוא נאלץ למנות את היטלר לקאנצלר. הינדנבורג קיווה שהשמרנים יצליחו לרסן את היטלר ושהוא ימתן את עמדותיו כי הוא יזדקק לרוב פרלמנטרי.

המעבר של גרמניה מדמוקרטיה לשלטון טוטליטרי (לנאציזם)- הפעילות לביטול הדמוקרטיה ולבניית המשטר הנאצית הטוטלירי וביסוסו אחרי עליית היטלר לשלטון 1933-1939- ב30 בינואר 1933 מינה הנשיא הינדנבורג את היטלר לקנצלר גרמניה- כלומר, הוא מונה ע”פ כללי הדמוקרטיה שנקבעו בחוקת וימאר, אולם, מיד לאחר שעלה לשלטון החל היטלר לבנות ולבסס את המשטר הטוטאליטרי (כוללני), ולהפוך את גרמניה למדינה נאצית לפי האידיאולוגיה. המעבר למשטר הטוטאליטרי היה הדרגתי על בסיס הקיים תוך שהיטלר למעשה מנצל את הדמוקרטיה כדי לבטל אותה. הדבר יתאפשר גם כי עם היטלר שיתפו פעולה כוחות מרכזיים בחברה כמו הצבא, הבורגנות והתעשיינים וגם הממסד האקדמאי והאיטלקטואלים. כולם התאימו את עצמם לאידיאולוגיה הנאצית. התהליך של המעבר נעשה בשני מישורים במקביל: - עיצוב המדינה ומוסדות השלטון שלה לפי הדגם הנאצי - “גיוס” תמיכת הציבור הגרמני בשיכנוע או בכפייה ניתן לחלק את המעבר מדמוקרטיה לנאצים לשני שלבים תקופיתיים: - מעליית היטלר לשלטון ועד פירסום חוקי נירנברג ינואר 1933 עד ספטמבר 1935. בשלב זה התמקדו פעולות הנאצים בעיקר בתחמוים הבאים- צווים וחקיקים-

• חרם על חנויות ועסקים יהודיים- מהיום יש צו: בעיר הזאת במחוז הזה אסור לקנות! היה חרם כלכלי נגד היהודים שלווה בתעמולה רבה שהאשימה את היהודים בהשתלטות על חיי הכלכלה של גרמניה. על החרם פיקחו בריוני הSA ששוטטו חמושים ברחובות וסימנו חנויות יהודיות ועמדו בפתחן כדי למנוע מגרמנים להפר את החרם.
• חוק ההסמכה- (“החוק לביטול מצוקת העם והמדינה”)- חוק זה הסמיך את הממשלה לחוקק חוקים ללא שיתוף הרייכסטאג, גם כאלה המנוגדים לחוקה. חוק זה ביטל את הדמוקרטיה הגרמנית ואת הפרדת הרשויות ואיחד אותן בידי הרשות המבצעת- היטלר. חברי הרייכסטאג כללו נאצים ולא נאצים יחדיו. קשה להבין איך חברי הרייכסטאג הלא נאצים חתמו גם כן על חוק זה, אך אפשר להסביר זאת בטרור שהפעילו הנאצים. באותם ימים נוסדה המשטרה החשאית של המשטר הנאצית- גסטאפו, שהיה הכלי החשוב של הטוטאליטריות הנאצית באכיפת המשטר בכל פינה.
• ביטול זכויות אדם רבות באמצעות צו חירום להגנת העם הגרמני. הצו התיר לממשלה לסגור עיתונים ולמנוע אסיפות פוליטיות ואף להוציא צווים ללא חקיקה במצבי חירום. כך החל היטלר לחסל את גרמניה כמדינה דמוקרטית.
• חוק פיזור המפלגות- חצי שנה לאחר עלייתו של היטלר נאסרו קיומן של מפלגות אחרות והותר קיומה של מפלגה אחת בלבד- המפלגה הנאצית. נקבעה ענישה על כל מי שינסה להקים מפלגה או ארגון מדיני אחר.
• תהליך ההאחדה (“החוק לשיקום הרייך”)- חוק זה מאפשר להעביר לידה של ממשלת הרייך הגרמני במקרה הצורך את כל סמכויות השלטון של 18 המדינות בפדרציה הגרמנית. בכך ביטל היטלר את המהות הפדרטיבית של גרמניה ויצר האחדה של כל רשויות השלטון תחת ממשלת הרייך השלישי. כל מוסדות השלטון שועבדו אליהם וכך במהירות שלט היטלר בתוך שנה בכל גרמניה ולא נותר כל ארגון עצמאי שהיה יכול לעמוד נגדו.
• גיוס חובה וחיוב בשבועת נאמנות לפיהרר- כולם מחויבים להתגייס ועוברים שבועת נאמנות אישית לפיהרר. מ-1939 ואילך חויב כל נער גרמני להשתייך להיטלריוגנד.
• איחוד תפקיד הנשיא והקאנצלר- ב-2 באוגוסט 1934, כאשר מת הנשיא הינדבורג, איחד היטלר את תפקיד ראש הממשלה והנשיא והוא לשליט היחיד- זהו הפיהרר. פירוש תפקיד זה הוא מנהיג האומה וראש הרשות המבצעת ביחד, בפועל- הפך היטלר את שלטונו לשלטון עריצות טוטאליטרי הפועל ללא הגבלות חוקתיות אלא על פי מטרותיו.

תעמולה, חינוך ותרבות-

• שינויים בתכני הלימוד והדפסת ספרי לימוד חדשים התואמים את המסרים האידיאולוגים הנאצים- שינוי הספרים והפיכת מערכת החינוך למערכת חינוך נאצית. תכנים שסתרו את השקפת העולם הנאצית הוצאו מתוכנית הלימודים ומורים שלא התאימו פוטרו. בתי הספר הנאצים חינכו להערצת היטלר, תורת הגזע והאנטישמיות. הם חונכו לזכותם של הגרמנים למרחב מחייה והקרבה למען המולדת. גם לחינוך הגופני ניתנה עדיפות גבוהה כדי ליצור “אדם חדש”, גזעי ובעל מראה בריא כדי להכשיר את הצעירים למלחמה. מטרתם הייתה ליצור דור צעיר ומשופר ל אומה הגרמנית.
• הקמת מסגרות נוער של המפלגה הנאצית (היטלריוגנד)- התנועה החדירה בנוער את האידיאולוגיה הנאצית, הערצת היטלר, להט המלחמה וההקרבה למען הפיהרר עד המוות. הם לבשו מדים, עברו אימוני אומץ וקשיים פיזיים וצעדו במצעדים. כל זאת במטרה להחדיר בהם תחושת עליונות ומסירות להיטלר ולגרמניה. התנועה הייתה בנויה על עיקרון ההיררכיה בה כל אחד נדרש לציית למדריך הגבוה ממנו בדרגה.
• סרטי תעמולה ושידורי רדיו של נאומי גבלס- גבלס היה שר התעמולה של היטלר, מעין דובר, והנאומים שלו היו מרהיבים ושודרו בקולנוע, ברדיו וכו’.
• תהלוכות ביום ומצעדי לפידים בלילה- תהלוכות מרשימות, מצעדים, אסיפות ענק, קולנוע מגויס לנאצים ומוזיקה מלהיבה שגרמו לכך שאנשים ירצו להיות חלק מההואי, יצרו התלהבות עצומה והאדירו את העוצמה של המשטר הנאצי.
• הפיכת סמלי המפלגה לסמלי המדינה והצדעה במועל היד (הייל היטלר) לברכה מוסכמת בין בני אדם.
• תליית העיתון (דר שטרימר) מדי שבוע על לוחות המודעות בכל הפינות בערים, בעיירות קטנות ובכלי תחבורה ציבוריים. המשמעות היא שכולם מתחילים לשנוא יהודים והיהודים מתחילים לעזוב את המקום.
• שילוט אנטישמי ברחובות ובדרכים- שלטי אין כניסה ליהודים, יהודים החוצה וכדומה.
• איסור על כניסת יהודים למקומות שונים.

טרור והפעלת כוח-

• שריפת הרייכסטאג, האשמת הקומוניסטים והכרזה על מצב חירום- בימים שלפני הבחירות הפעילו הנאצים טרור עז, הציתו את בניין הרייכסטאג והאשימו את הקומוניסטים ואסרו על פעולותיהם. היטלר הכריז על מצב חירום- זכות לעשות מה שהוא רוצה (בתור הקאנצלר).
• שריפת הספרים- נשרפו אלפי ספרים של הוגי דעות, סופרים יהודיים ואחרים שהמשטר רצה להכחיד, בעיקר ספרים פילוסופיים שכתבו על עולם אוטופי ומאוחד, מה שלא עובד עם האידיאולוגיה הנאצית. זה היה חלק מטיהור התרבות (ביטול וגירוש של מה שלא מתאים לאידיאולוגיה הנאצית).
• מאסרים שרירותיים של פעילים פוליטית (גם אלו שרק נחשדו), רפובליקנים, סוציאליסטים, קומוניסטים, מספיק שחשדו בהם והם נעצרו. הם נשלחו לדאכו (מחנה ריכוז). בהתחלה מחנות הריכוז לא הוקמו בשביל היהודים אלא למטרות כאלה.
• הקמת מחנות ריכוז דאכו וסקסנהאוזן.

עיצוב המשטר הנאצי - “ליל הסכינים הארוכות” (30 ביוני 1934) - חיסול הSA בראשית 1934 מנה הSA (צבא המפלגה הנאצית לאותו הזמן) כ-4 מיליון חברים. ארנסט ראהם, מפקד הSA, חלק בגלוי על המהפכה “החוקית” של היטלר ואיים לבצע את “המהפכה הנאצית”- לחסל את הסדר הישן במהפכה אלימה. ראהם הקים נגד היטלר את מפקדי הצבא (SA) בשל רצונו להפוך אותם לצבא גרמניה. היטלר זכה לגיבוי ולא נזקק יותר לצבא המפלגה (SA) כי בידיו היו צבא המדינה (SS) ומפקדיו הנאמנים לו. היטלר טען כי ראהם מתכנן הפיכה נגדו והתחיל לפעול למען חיסול הSA ומפקדיו. במבצע זה נרצחו ראהם, מפקדי הSA, פוליטיקאים משפיעים ומתנגדים לנאצים ובכך ההתנגדות להיטלר הסתיימה. מעמד הSA נחלש, ובמקומו התחזק הSS (הנאמן להיטלר) שהיה מקור כוחו ביישום האידיאולוגיה הנאצית. "חוקי נירנברג" - ספטמבר 35 החוקים נחקקו בכינוס של המפלגה הנאצית בעיר נירנברג בבוואריה. תוכן חוקי נירנברג: היו שני חוקים עיקריים ותקנה אחת. 1. "חוק האזרחות" ע"פ חוק זה תינתן אזרחות רק לגרמנים מהגזע הארי, מה שהפך את היהודים לנתינים ותושבים שאין להם זכויות אזרח וזכויות פוליטיות (לא יכולים לקבל הגנה משפטית, טיפול רפואי, לבחור או להיבחר) 2."החוק להגנת הדם והכבוד הגרמני" : עפ"י חוק זה אסור ליהודים להינשא או לקיים יחסי מין עם הגזע הארי, נישואים קיימים בטלים,אסור ליהודים להעסיק עוזרת למשק הבית מתחת לגיל 45, כמו כן אסור ליהודים להשתמש בסמלים של גרמניה, אסור להם להניף את דגל הלאום ואסור להם להשתמש בצבעי הדגל. בחוק זה הפרידו בין היהודים לגרמנים. התקנה: נועדה להגדיר מיהו יהודי: יהודי הוא מי שמוצאו לפחות משלושה סבים יהודים (כאשר סב יהודי הוא סב אשר השתייך לקהילה הדתית היהודית). אדם שאחד או שניים מסביו יהודים נחשב למישלינגה-בן תערובת.(מושג הלקוח מעולם בעלי החיים) (המונח "מישלינג" שימש במקורו לתיאור של בעלי חיים מגזע מעורב. בגרמניה הנאצית הורחב וכלל צאצאים של יהודים או צוענים.) היו שלושת רבעי יהודים,יהודים למחצה ורבע יהודים.גם מי שהמירו את דתם נחשבו ליהודים. השפעתם של "חוקי נירנברג":

• ביטול האמנציפציה- חוקים אלה מבטלים את האמנציפציה שקיבלו יהודי גרמניה בסוף המאה ה-19. ביטול כל זכויותיהם הפוליטיות והאזרחיות והופכים את היהודים לנתינים משוללי זכויות. חוקים אלה פוגעים לא רק בבעלי מקצועות אינטלקטואליים, אלא בכל יהודי גרמניה.
• מקדים משפטי ובסיס לחוקים בהמשך- חוקים אלה אפשרו את חקיקתם שלמאות חוקים ותקנות נוספים נגד יהודי גרמניה בהמשך (לפחות עד 39).
• מימוש האידיאולוגיה הנאצית- חוקים אלה הפכו את "תורת הגזע" והאנטישמיות לחוק במדינה ונתנו לגיטימציה למדיניות של אפליה,בידוד,נישול והשפלה ויצרו חיץ בין היהודים והארים כמתבקש מהאידיאולוגיה.
• בעקבות "חוקי נירנברג" נאסר על היהודים להיכנס לגנים ציבוריים, לבקר במקומות מרפא,לבקר בבתי שעשועים ועוד.
• תהליך האריזציה- מאז "חוקי נירנברג" החל תהליך האריזציה (ארי). להפוך את גרמניה לארית בלבד.

2. החרפת החוקים והפעולות נגד יהודים-1937-1938. בשנים אלה חלה הסלמה והקצנה במדיניות של הנאצים כלפי היהודים. יש לצין שההחרפה בפעולות נעשתה במקביל להצלחתו של היטלר במדיניות החוץ שלו - סיפוח אוסטריה (עמ' 140), ועידת אוויאן, (עמ' 151) וסיפוח חבל הסודטים לאחר הסכם מינכן (עמ' 161). בתקופה זו נחקקו שורה של חוקים אנטי יהודים אשר הובילו לדחיקתם הסופית ממעגלי הכלכלה, החברה והתרבות בגרמניה ולהשלמת תהליך האריזציה. בנוסף נעשו לראשונה פעולות של גירוש בכפיה ופעולות טרור ורצח. להלן פירוט החוקים והפעולות של תקופה זו:

• הפסקת הלימודים של יהודים בבתי הספר הגרמנים
• איסור בעלות על רישיון נהיגה
• הרחבת איסור הכניסה למקומות ציבוריים
• ביטול כל הפעילות בארגונים וההתאגדויות היהודים וביטול המעמד המוכר של המסגרות הקהילתיות היהודיות.
• החוק לשינוי השמות - יהודים רבים כידוע השתלבו בעבר בחברה הגרמנית והיו בעלי שמות גרמניים. החוק החדש חייב לצרף את השם ישראל לכל שם של גבר יהודי ואת השם שרה לכל שם של אישה יהודיה – כדי שיהיה קל יותר לזהות אותם.
• רישום הרכוש היהודי – כדי להגביר את האריזציה נרשמו בתי עסק יהודים ונלקחו מהיהודים מפעלים ועסקים. נאסר עליהם להשקיע בבורסה, נאסר לייבא חומרי גלם ולקחת הלוואות מהבנקים.
• סימון ולקיחת דרכונים – הדרכונים של יהודים סומנו באות J מהמילה JEW ובהמשך נלקחו מהם ונאסר עליהם לצאת מגרמניה אלא רק למטרות כמו: הגירה עם אישור, מחלה, או אינטרסים של גרמניה.
• העברת הסמכות לטיפול ביהודים לגוף אחד הs.s
• גרוש זבונשיין-

לראשונה, באוקטובר 1938, גירוש בכפייה של כ-17.000 יהודים מפולין, אוסטיודן (יהודי המזרח), יהודים בעלי אזרחות פולנית שגורשו מגרמניה,לא הורשו להיכנס לפולין, ונותרו חסרי כל בעיירה זבונשיין על גבול פולין וגרמניה. אחד מילדי המשפחות שגורשו, הרשל גרינשפן, חי בפריז וכנקמה על גירוש משפחתו רצח ב7 לנובמבר, דיפלומט גרמני בפריז.זה היה התירוץ לביצוע הפוגרום נגד היהודים-"ליל הבדולח".

• "ליל הבדולח" -

ליל הבדולח כונה כך בפי הגרמנים בשל רסיסי הזכוכית הרבים שהצטברו על הארץ כתוצאה מניפוץ הזגוגיות בבתי הכנסת, בבתי העסק והמגורים של יהודים בכל רחבי גרמניה ואוסטריה. הדבר קרה בין ה9 ל-10 נובמבר 1938 ע"י בריונים גרמנים, אנשי הS.S . במהלך הלילה:

• כ-1000 בתי-כנסת הוצתו ונשרפו.
• כ-800 חנויות נשדדו ונשרפו
• מאות מקומות מגורים נבזזו וניזוקו.
• 91 יהודים נרצחו, רבים נוספים התאבדו, ומאות נרצחו.
• 30.000 יהודים גברים נשלחו למחנות ריכוז רק בשל היותם יהודים.

במה היה "ליל הבדולח מפנה,החמרה או שינוי במדיניות הגרמנים כלפי היהודים?

• לראשונה נפגעו היהודים פיזית-נרצחו ונפצעו.
• לראשונה נשלחו למחנות ריכוז רק בשל היותם יהודים.
• לראשונה הפעילות כנגד היהודים הייתה במימדים והיקפים גדולים- במאות ערים ועיירות ברחבי גרמניה ואוסטריה.

"ליל הבדולח" היה תוכנית מוכנה מראש-תכנית מגירה- הנאצים חיפשו תרוץ לממש אותה. מימדי הפגיעות ועוצמתם היו גדולים מאוד מטרת הנאצים בפעולה זו:

• לעורר פחד בקרב היהודים ולהמריץ את עזיבתם.
• להסיח את דעתם של האזרחים הגרמנים מאווירת המלחמה ההולכת וגוברת בגרמניה.

כיצד השפיע "ליל הבדולח" על היהודים בגרמניה:

• האירוע היה מכה קשה לתשתית של היהודים שסייעה להם לשרוד.
• הגסטאפו (משטרה חשאית) סגר את מרבית המוסדות והמשרדים של היהודים.
• הוטל על היהודים קנס חסר תקדים למרות שרוב המבנים היו מבוטחים - מיליארד מרק שהיה כרבע מרכוש היהודים.

איך זה התאפשר? זו היתה בניה הדרגתית על בסיס הקיים. כוחות מרכזיים בחברה כגון הצבא, הבורגנות, התעשיינים, המעמד האקדמאי, האינטלקטואלי, התאימו את עצמם בהדרגה ופעלו על פי "כללי המשחק" החדשים. הסדר החדש באירופה: הגדרה: הסדר כלכלי-תרבותי-פוליטי שביקשו הנאצים לעצב בשטחי שלטונם. הסדר נועד להחליף את הסדר הקיים ולממש את האידיאולוגיה הנאצית במלואה תוך כדי בניית עולם התואם את מדרג תורת הגזע הנאצית. (כזכור, באידאולוגיה הנאצית מדובר על יצירת עולם חדש וכעת הנאצים רוצים לממשו). "הסדר החדש" נועד להכפיף את האומות השונות לצורכי הרייך השלישי (גרמניה הנאצית) ולמען מכונת המלחמה החדשה. "סדר חדש" זה ניתן יהיה להקים רק לאחר הריסת הסדר הישן, כלומר רק לאחר ניצחון הגרמנים. ביולי 1941 קבע היטלר את הכלל: "ראשית- כבוש, שנית- שלוט שלישית- נצל".

• כיבוש– הכוונה לשטחים במזרח – פולין ובהמשך רוסיה – על מנת להרחיב את שטח גרמניה בהתאם לרעיון "מרחב המחיה".
• שליטה– יש לשלוט על העמים הנכבשים ולמיינם בהתאם ל"תורת הגזע":

א. עמים מוצא ארי- כמו הולנדים, דנים ונורווגים אמורים להיות שותפים שווי זכויות - יוצרי תרבות. היטלר שאף להביא את הממשלות והעמים הללו דל מערב אירופה לשיתוף פעולה עימו ולא תכנן לערוך שינויים גזעיים בהרכב האוכלוסייה שלהן, אלא רק להשתמש בעוצמתן הכלכלית. ב. עמים סלאבים של מזרח אירופה- פולנים ורוסים נחשבו לעמים נחותים ונועדו לשרת את הגזע הארי – נושאי תרבות. ג. הגזעים הנחותים ביותר, יהודים וצוענים להם אין מקום "בסדר החדש", הם מייצגים את ההרס ,הם יצרו את העולם הישן ואותם צריך לרצוח - הורסי תרבות.

• ניצול– על הגרמנים לנצל את כוח העבודה של העמים הנכבשים (כעובדי כפייה), לגנוב את המזון והרכוש של התושבים ולהעבירם לגרמנים ולנצל את אוצרות הטבע של העמים הנכבשים.

הצעדים שנקטו הנאצים כדי לקדם את הרעיון הזה: "הסדר החדש" מומש בשלושה תחומים: 1. "יישוב מחדש" (טרנספר) ו"גרמניזציה" בשטחי הכיבוש במזרח אירופה ביצעו הנאצים תהליך שנקרא "יישוב מחדש". במסגרתו גורשו מאות אלפי פולנים וסלאבים אחרים (וכמובן יהודים) ובשטחים שפונו יושבו גרמנים טהורים (אתניים) – פולקסדוייטשה. ב1943 כבר ישבו בפולין למעלה ממליון גרמנים. לאחר כיבוש ברה"מ היטלר סיבר על רצונו ליישב בשטחיה כ-100 מליון גרמנים במשך כמה דורות. במקביל – לקחו הנאצים גרמנים מעורבים שייבו במדינות שנכבשו וכן בני עמים כבושים אשר קרובים גזעית לגרמנים (הולנדים, סקנדינבים) וביצעו בהם תהליך של "גרמניזציה" – עיצובם מחדש כגרמנים, בעיקר על ידי חינוך ילדיהם בגרמניה ברוח הנאציזם. 2. ניצול כלכלי ושעבוד אנושי המנהיגות הנאצית, האזרחית והצבאית, הבינה כי מקורותיה הטבעיים של גרמניה אינם מספיקים מול העוצמה של בעלות-הברית (כל מי שנלחם נגד גרמניה במלחמת העולם השניה- אנגליה, ארה"ב, ברית המועצות (בעיקר) ! ) לשם כך נהגו הנאצים להחרים אדמות (מכיוון שבברית המועצות הקומוניסטית הייתה בעלות על הקרקע בידי המדינה, לא הייתה לנאצים שום בעיה להפקיע שטחים עצומים שאוקראינים למשל שמחו לתת להם) ולרכוש את כל התוצרת החקלאית עבור הצבא הגרמני. סך הכול סיפקו הרוסים לגרמנים כ-9 מליון טון חיטה. צרפת סיפקה כ-5 מליון טון חיטה. במערב המתועש נהגו הנאצים להפקיע בתי-חרושת ולהסב את תוצרתם למען התעשייה הגרמנית. בנוסף, הנאצים העסיקו מיליוני עובדים בכפייה- חלקם הועבר לשטח גרמניה וחלקם נשאר בשטח הכבוש. חלקם עבדו תחת תחת פיקוח צבאי נוקשה וחלקם תחת פיקוח אזרחי פחות נוקשה. 3. דיכוי וחיסול על-אף שהנאצים היו צריכים את האוכלוסייה המקומית כעבדים למען הרייך, נמשכו מעשי הדיכוי והחיסול של מיליוני בני אדם לאורך כל המלחמה. הדיכוי היה באמצעות גזרות, גירוש אוכלוסיה, מעצרים המוניים והרעבה מתמדת. היה חיסול ורצח שיטתי של מיליוני אנשים: בירי, בתליה, בחנק, בשרפה, תאי-גזים והרעבה. שני עמים שסבלו ביותר הם: העם היהודי אשר איבד 6 מליון , מתוכם 4 מליון במחנות הרצח ותאי-הגזים וכ-2 מליון נורו למות בבורות הירי, והעם הרוסי שאיבד במלחמה כ-20 מליון בני אדם,רובם אזרחים. מתוך 5 מליון שבויים רוסים שנשבו במהלך המלחמה מתו כ-2 מליון במחנות. מדיניות הרצח ההמונית נבעה לא רק מן הרצון להטיל אימה וטרור על האוכלוסייה הכבושה ולהרתיעה מגילויי התנגדות, אלא בעיקר מהאידיאולוגיה הנאצית אשר הצדיקה את הרג הגזעים "הנחותים" ("תת-אדם") בידי "גזע האדונים". "הרוסים אינם בני אדם", אמר גרינג, אלא "ערב רב של חיות". היהודים בפולין בימי הכיבוש הנאצי, עד לביצוע "הפיתרון הסופי" 1939-1941: חלוקת פולין: בין ספטמבר 1939 (הפלישה לפולין) ליוני 1941 (הפלישה לברית המועצות) - גרמניה חילקה את השטחים שהיא כבשה מפולין לשניים:

• מערב פולין - סופחה לגרמניה והפכה לחלק מהרייך הגרמני. היהודים גורשו ממנו מזרחה.
• מרכז פולין - הפך לשטח כיבוש בשליטת גרמניה שכונה "הגנרל-גוברנמן" ("הממשל הכללי") - אליו גורשו היהודים מהשטח שסופח לגרמניה. בשטח זה הוקמו רוב הגטאות ובהמשך גם ששת מחנות הרצח.
• מזרח פולין - סופח לבריה"מ.

יהודי פולין היו הריכוז היהודי הגדול ביותר באירופה, כ-3 מיליון יהודים. הצעדים שנקטו הנאצים נגד היהודים עד להכנסתם לגטאות (הגדרה, השפלה, ניתוק, בידוד, ניצול): 1. הפרדה בין יהודים ללא יהודים- הנאצים הטילו סימני זיהוי מאולתרים על יהודים – על זרועותיהם, על חנויותיהם, על בתיהם – סימנים המעידים על היותם מצורעים. בסופו של דבר נקבע שכל יהודי פולין מגיל 10 חייב לשאת סימן זיהוי של סרט לבן עם מגן דוד כחול שנענד על הזרוע או טלאי צהוב. סימני הזיהוי נועדו להבדיל את היהודים משאר האוכלוסייה ולסמן אותם כקורבנות פוטנציאליים להתעללות. 2. פגיעה במוסדות תרבות ודת יהודיים- הנאצים שאפו לפגוע ביהודים מבחינה דתית. זקני היהודים נגזזו, ספרי תורה ובתי כנסת חוללו, ולעיתים נשרפו, נאסרה שחיטה כשרה והיהודים חויבו לעבוד בשבת. עונשים כבדים הוטלו על מי שהפר את הגזרות. קצינים גרמניים נהגו להחזיק מספריים בכיסיהם בכדי לגזור את זקניהם של יהודים או לתלוש אותם. היהודים הדתיים הרגישו חסרי אונים, מכיוון שדווקא בזמן שהם זקוקים לקשר עם הדת והאלוהים, הנאצים מנעו זאת מהם. בנוסף, נסגרה מערכת החינוך היהודית. המורים, הילדים והנוער מצאו עצמם ללא מסגרת חינוכית שיכולה הייתה לשמש בסיס תמיכה ועוגן פיזי ונפשי 3. הרס הקיום הכלכלי של היהודים- בתי עסק גדולים של יהודים הוחרמו ונסגרו (בנימוק של "חוסר יעילות"), חשבונות הבנק שלהם הוקפאו,משיכת הכספים הוגבלה לסכומים מזעריים שלא אפשרו כל פעילות כלכלית והוטלו עליהם קנסות. בתי עסק יהודים סומנו במגן דוד ויהודים שעבדו במקצועות חופשיים איבדו את עבודתם. כתוצאה מתקנות אלו, מצאו את עצמם מפרנסים יהודים רבים ללא עבודה וללא יכולת למצוא מקור פרנסה. כתוצאה מכך נוצר מחסור ורעב שהתחיל עוד לפני הקמת הגטאות. 4. חטיפות לעבודות כפייה - יהודים רבים נלקחו לעבודות בכפייה במחנות עבודה והם הועסקו בוויסות נהרות, סלילת כבישים, חיזוק ביצורים, בניין וחקלאות. התנאים במחנות אלו היו קשים מבחינת מזון, היגיינה ובריאות. תנאים אלו גרמו להתשת כוחות, לפריצת מגפות ולתמותה רבה. חטיפות של יהודים לעבודות מזדמנות הפכו לעניין שבשגרה, אדם שיצא מפתח ביתו לא ידע אם ישוב. 5. פגיעות והתעללות - החיילים הגרמנים שהגיעו לפולין גדלו על ברכי התעמולה הנאצית והם החלו לפרוק את הזעם שהיה בהם על היהודים. יהודים הועבדו בעבודות פרך ובשעת העבודה הוכו באכזריות, ללא סיבה. קצינים גרמניים נהגו להחזיק מספריים בכיסיהם בכדי לגזור את זקניהם של יהודים או לתלוש אותם. בין השאר, נשים נדרשו לנקות בלבניהן את רחובות העיר. יהודים רבים נתלו בוורשה רק בשל היותם יהודים ולא בגלל הוראה מפורשת כלשהי. מעשי ההשפלה נעשו בצורה פומבית, החוקים השתנו ויהודים לא ידעו מה מותר ומה אסור, נוצרו פחד ואי-ודאות. זו היתה עמימות מכוונת מצד הנאצים שהוסיפה להתעללות. 6. מיני יודנראטים בחלק מהערים: הנאצים החליטו להקים מועצות יהודיות (יודנרטים). לפי החלטת הנאצים, בכל קהילה יבחרו יהודים בעלי השפעה ציבורית (רבנים, מנהלי בית ספר וכו..), מספר חברי היודנראט יהיה עד 24 אנשים, תלוי בגודל הקהילה. תפקידם היה לבצע את ההוראות של הנאצים: לערוך רשימות של היהודים בגטו לפי גיל, מקצוע ומין, להכניס את היהודים לאיזורי הריכוז בערים- שהפכו לאחר מכן לגטאות, וכן לנהל את הגטו ולדאוג לחיים שם מבחינת כלכלה, פרנסה, דיור ותברואה. מטרות הנאצים בצעדיהם: הצעדים נגד היהודים נועדו:

• להפריד בינם לבין האוכלוסייה המקומית הלא יהודית,
• לפגוע במוסדות הדת והתרבות של היהודים.
• לגרום לעמימות (חוסר וודאות) בחייהם.
• להרוס את יכולת הקיום הכלכלית של היהודים.
• הרתעת החברה הפולנית,שלא יתנגדו שכן,יכול להיות הרבה יותר גרוע.

ההתעללות ביהודי פולין הייתה הרבה יותר חמורה מכל מה שנעשה ליהודי גרמניה עד אז (למעט "ליל הבדולח"). היו סיבות שונות לכך:

• אווירת מלחמה נוטה להצדיק דברים שאינם מקובלים בימי שלום.
• היהודי הפולני ענה יותר על הדימוי הסטריאוטיפי של היהודים מאשר היהודי בגרמניה.
• הגרמנים חשו בוז לאוכלוסייה הסלאבית בפולין ולכן היו מוכנים לחשוף אותם לזוועות שהם לא היו מעלים על דעתם לבצע בנוכחות "אוכלוסייה ארית תרבותית" במרכז ומערב אירופה.
• הנאצים רצו להראות לפולנים שיכול להיות הרבה יותר גרוע לכן כדאי שיצייתו לגרמנים ולא יתנגדו.

ההחלטה לרכז את היהודים בגטאות- "איגרת הבזק". ההחלטה על ריכוז היהודים בגטאות נוסחה לראשונה ב"איגרת הבזק". היה זה מסמך שנועד להגדיר את המדיניות כלפי יהודי פולין. ונשלח ב-21 בספטמבר 1939 ע"י ריינהארד היידריך, האיש מס' 2 ב-ס"ס, אל מפקדי האיינזצגרופן בפולין ("עוצבות המבצע" של ה-S.S. שהתלוו לצבא והופקדו על הטיפול בגורמים עוינים למשטר הנאצי כמו הקומוניסטים, היהודים והצוענים). עיקרי אגרת הבזק:

• יש להבדיל בין "המטרה הסופית" לבין "שלבי הביצוע של המטרה הסופית". כלומר בטווח המיידי יש לבצע את הנאמר באגרת, שהוא הכנה לקראת "המטרה הסופית". (חוקרים חלוקים בינהם אם המטרה הסופית המוזכרת באיגרת היא השמדת היהודים או רק גירוש היהודים מעכל טחי הכיבוש הגרמנים)
• יש לגרש את כל היהודים ממערב פולין (ולהעברים למרכז פולין (איזור הגנרל גוברנמן) ושם הם ירוכזו בנקודות מועטות בערים הגדולות כמו ורשה ולודז'. כל זאת על מנת לאפשר ריכוז יהודים ליד מסילות ברזל או צומת של רכבות. כך יפורקו קהילות יהודיות קטנות של פחות מ500 נפשות, ואל אותן עיירות, יועברו להתיישבות חקלאים גרמניים (לפי "הסדר החדש").
• יש להקים מועצות יהודיות – יודנראטים – (פירוט בפרק הקודם).
• יש להתחשב בצרכי הצבא והכלכלה – הם קודמים לכל ולכן מותר להשאיר יהודים אשר תרומתם לצבא ולכלכלה הכרחית.

מקור השם גטו: המילה גטו באיטלקית פרושה בית-יציקה. במאה ה-16 הוקמה שכונה ליד בית היציקה בוונציה. מאז קוראים גטו לשכונה/אזור שגרים בו אנשים בד"כ מאותו מוצא, מתוך בחירה. הנאצים נתנו לגטו פירוש שלילי כאשר הכניסו לשם אנשים בכפייה. הסיבות להקמת הגטאות: להכנסת היהודים היו סיבות אמיתיות שהיו נסתרות ולא גלויות כלפי חוץ, ובנוסף היו תירוצים והסברים שהיוו את המטרות גלויות: הסיבות הנסתרות (מטרות אמיתיות)

• ריכוז בידוד ואפליה- למימוש עקרון "תורת הגזע" הנאצים רצו לרכז את היהודים ולהפרידם מהחברה ומהאוכלוסיה המקומית כדי לממש את עיקרון תורת הגזע, כל זאת תחת פיקוח מתמיד של הנאצים, וגם כדי שאפשר יהיה "לטפל" בהם בעתיד.
• ניצול כוח העבודה של היהודים בעבודות כפייה.
• מדיניות המוות האיטי: ריכוז היהודים בתת תנאים מביא ל"תמותה טבעית" הנגרמת מהתנאים הקשים בגטו (רעב,קור,מחלות).

כ20% מתושבי הגטו מתו בטרם נשלחו למחנות הרצח.

• שבירת רוחם של היהודים כדי להחליש את יכולת ההתנגדות שלהם.

הסיבות הגלויות (התירוצים) ההסברים שמסרו הגרמנים בקשר להקמת הגטאות נשענו על אנטישמיות ודעות קדומות והתבססו על כך שהיהודים הם כביכול סכנה לחברה ומזיקים לה. לכן, יש לבודדם ולהפרידם מהאוכלוסייה הכללית : -כדי למנוע ספסרות במוצרי מזון כי -הכלכלה היהודית והספסרות היהודית פוגעים בכלכלה הגרמנית. -כדי למנוע שיתוף פעולה של היהודים עם אויבי הנאצים (מורדים מקומיים, קומוניסטים וכו..) -כדי לחסום את הפצתן של המגיפות המדבקות, שמקורן ביהודים, ולשמור בדרך זו על מצב היגייני תקין. -כדי לשמור על היהודים מפני האוכלוסייה המקומית העוינת שרוצה לפגוע בהם. -כדי להגן על הקהילה היהודית ולסייע לה לשמור על המסורת היהודית. לטענת הנאצים מאז ומתמיד יהודים בחרו ורצו לחיות ביחד בשטייטל (עיירה, רבע בערים הגדולות , קהילה). תהליך הקמת הגיטאות: הגטאות הוקמו בשכונות עוני, במקרים רבים בשכונות שהיהודים חיו בהן קודם. הנאצים הקיפו את האזור בחומה (שבנו היהודים עצמם...) וכך יצרו גטו מתוך האזור הוציאו את התושבים האחרים ודחסו המוני יהודים נוספים בצפיפות. היהודים שהתווספו הגיעו ללא רכושם כפליטים חסרי כל, וזמן רב התגררו ברחובות ובפתחי בתים. סוגי הגטאות: ניתן לסווג את הגטאות לפי קריטריונים שונים: 1. לפי הגודל: היו גטאות גדולים, קטנים ובינוניים. הגטו הגדול ביותר היה גטו ורשה ואחריו גטו לודג'. 2. סיווג על פי מידת הפתיחות של הגטו- בערים המרכזיות כמו ורשה ולודג', הגטאות היו סגורים וחסומים – לא ניתן לצאת ולהיכנס. באזורים היותר מרוחקים, הגטאות היו יותר פתוחים ולעיתים היה ניתן לצאת עם אישורים בשעות מסוימות. 3. על פי התפקוד – אם הגטו הוסב לגטו עבודה, כמו גטו לודז'. דרכי הפיקוח על הגטו: היו שני מעגלי פיקוח על הגטו: פיקוח מבפנים- באמצעות היודנראט והמשטרה היהודית פיקוח מבחוץ- באמצעות הצבא הגרמני ומשתפי פעולה מקומיים (פולנים) היודנראט היה כפוף באופן מוחלט לפיקוח גרמני, ונדרש לבצע את החלטות הגרמנים במלואן. הממשל הגרמני דרש מהיודנראט להקים את המשטרה היהודית - משטרה בתוך הגטו. למצטרפים למשטרה ניתנו הקלות כמו פטור מעבודות כפייה ומנת מזון מוגדלת. יהודים רבים התייחסו בחשדנות למשטרה היהודית משום שחשדו בה שהיא מספקת את צרכי הגרמנים ועל ידי כך רוצה להציל את עצמה. ואכן, למרות ההטבות, היה קשה לאייש את שורות המשטרה היהודית. תפקידיה של המשטרה היהודית היו: מצד אחד – שמירה על הסדר בתוך הגטו, מצד שני – סיפוק צרכי הגרמנים. בפועל התבטאה פעילותה באיסוף קנסות, החרמת חפצים, תפיסת אנשים לעבודות כפייה והחמור מכל, בתקופת "הפתרון הסופי", תפיסת אנשים למשלוחים למחנות הרצח. ככל שהגטו היה סגור יותר, כך דרכי הפיקוח היו נוקשות יותר: גטו ורשה: היה מוקף בחומות וגדרי תיל ונשמר על ידי שוטרים פולנים, יהודים וגרמנים. גטו זה היה סגור ומנותק ורק לאנשים מסוימים היה מותר לצאת ממנו. אנשים יצאו לעבודות כפייה תחת בקרה ופיקוח. גטו קרקוב: היה מוקף חומות אבן והיה סגור פחות מגטו וורשה. היציאה לצורכי עבודה הייתה יותר קלה. גטו לודז': היה המבודד מכל הגטאות. הוא היה מוקף בגדרות עץ וחומות אבנים. הוא הוקף ב-שוטרים גרמנים ובתוכו הייתה המשטרה היהודית , היציאה מהגטו הותרה לבודדים בלבד.

- להוסיף עבודה על החיים בגטו -

מלחמת העולם ו"הפיתרון הסופי" – ממבצע ברברוסה עד כניעת גרמניה 1941-1945 מבצע ברברוסה- הוא השם שניתן לתוכנית, שהוכנה על ידי המטה הכללי של הצבא הגרמני, למלחמה נגד בריה"מ במלחמת העולם השנייה. ב-22 ביוני 1941, ללא הכרזת מלחמה, פלשה גרמניה לברית המועצות וזאת בניגוד לחוזה אי ההתקפה שנחתם ביניהן באוגוסט 1939. הכוח הגרמני כלל אלפי טנקים וכשלושה מיליון חיילים והתקדם במהירות בשלושה צירים - עד לנינגרד בצפון, מוסקבה במרכז וסטלינגרד בדרום. עד צהרי ה22– ביוני הושמדו על הקרקע כאלף ומאתיים מטוסים של ברית המועצות . מפקדי הצבא הרוסי התקשו להמשיך ולפקד על חייליהם , חיל האוויר הרוסי הושבת מפעילות , תותחים וטנקים נעזבו ונלקחו שלל על ידי הגרמנים. המלחמה בברית המועצות הייתה מלחמה שונה, מלחמה אידיאולוגית נגד גזע נחות ובמטרה לחסל את המשטר הקומוניסטי. המבצע היה נקודת מפנה במלחמה –בטווח הארוך הוא יביא להפסדה של גרמניה, אך בטווח המידי השפעתו היתה – תחילת הרצח ההמוני של היהודים. 1.תחילת הרצח ההמוני של היהודים מייד עם תחילתו של "מבצע ברברוסה", החל גם הרצח ההמוני של היהודים באזורים שנכבשו על ידי הגרמנים. למפקדי האיינזצגרופן נמסרו פקודות, בכתב ובעל-פה, שיש להוציא להורג גורמים העוינים לרייך. לתוך רשימה זו נכנסו: קומיסרים פוליטיים (פעילי מפלגה קומוניסטים) ויהודים. ואכן, כבר בימים הראשונים למבצע החל הרצח ההמוני של היהודים, (לדוגמה הרצח בפונאר ובבאבי) 2. מדוע החל הרצח ההמוני דווקא עם הפלישה לברית המועצות ?

• בשל הצורך להתמודד ולמצוא "פתרון" למספר גדול מאוד של יהודים בשטחה של ברית המועצות- כ3 מליון יהודים רוסים ועוד כ2 מליון יהודי מזרח פולין שסופחו לבריה"מ בהסכם ריבנטרופ-מולוטוב. פתרון של גירוש או הגירה לא היו אפשריים בזמן המלחמה.
• בשל הזיהוי בין יהודים לקומוניסטים, בין שנאת היהודים לשנאת הקומוניזם. היהודים נתפסו כיוצרי הקומוניזם מכאן שחיסול הקומוניזם, כרוך בחיסול טוטאלי של היהודים באזורי הכיבוש.
• בשל הריחוק הגיאוגרפי של שטחי ברית המועצות מן המערב, הרחק מעין רואים – לא היה צורך להתחשב בדעת הקהל.
• בשל המלחמה הקשה בין הצבא הגרמני לצבא האדום, הוסרו העכבות של החיילים הגרמניים, שלא נרתעו ממעשי הרצח. בנוסף-בעת מלחמה היד על ההדק קלה יותר.

ארבעת השלבים בביצוע הפתרון הסופי: 1. בורות הירי- מאמצע 1941 עד תחילת 1942 יחידות האינזצגרופן נכנסו ליישובים השונים ועודדו את התושבים המקומיים הלא-יהודיים לבצע פוגרומים איומים ביהודים. שיטת הרצח הייתה בורות הירי: הוצאת קבוצות של יהודים מהעיירות והכפרים למקום סמוך (בדרך כלל ביער, אבל לא תמיד) ורציחתם ליד בורות גדולים ע"י כיתות יורים. בשיטה הזו נרצחו בשטח בריה"מ כמיליון וחצי יהודים מאמצע 1941 עד תחילת 1942. שני המקומות הגדולים ביותר היו בבאבי יאר שליד קייב שם נרצחו כמאה אלף יהודים בשיטה זו. שליש ממספר זה נרצחו תוך יומיים. ובפונאר שעל יד וילנה שבליטא– נרצחו בין 70 ל-100 אלף יהודים. הגרמנים החליטו להפסיק את השימוש בשיטת בורות הירי מתוך מספר סיבות: התחלופה הרבה בקרב חברי האייזנצגרופן עקב החשיפה לזוועות הרצח, הקושי לשמור על חשאיות, בזבוז תחמושת פיתוחן של שיטות רצח "יעילות יותר". 2. שימוש במשאיות גז - הקמת מחנה ההשמדה הראשון חלמנו - דצמבר 1941. מחנה חלמנו היה אתר מרכזי בו נעשה שימוש בשיטת רצח זו, כש"הנוסעים" נחנקים בתא המטען מגז הפליטה של המנוע. קרוב ל-300 אלף יהודים נרצחו במשאיות אלה. השיטה הזו ננטשה בסופו של דבר בגלל מספר סיבות:

• יעילותה המוגבלת – רק 50-70 יהודים יכלו להידחס למשאית כזו בבת אחת
• הקשיים של הגרמנים להתמודד עם מראה הגופות שנחנקו,
• הקמת מחנות הרצח עם תנאים יעילים בהרבה לרצח המוני.

3. מחנות רצח ותאי גזים- "מבצע ריינהארד": מרץ 1942 עד נובמבר 1943 מבצע ריינהרד היה מבצע רצח יהודי פולין באזור הגנרלגוברנמן. במסגרת המבצע נרצחו יותר משני מיליון בני אדם, רובם המוחלט יהודים. הגרמנים קראו למבצע על שם ריינהרד היידריך-ראש משטרת הבטחון, שחוסל במאי 1942 על ידי המחתרת הצ'כית בפראג. רבים מאנשי הצוות הגרמנים אשר הקימו את מחנות הרצח והפעילו אותם, היו כבר בעלי ניסיון ברצח כתוצאה מהשתתפותם בתוכנית T4 - אותנסיה-המתת חסד- בה נרצחו גרמנים שהיו לקויים בגופם או בשכלם. לאחר הפסקת התוכנית בעקבות מחאה בגרמניה, באוגוסט 1941, הופנה כוח האדם של התוכנית אל הרצח ההמוני של היהודים. מבצע הרצח ההמוני החל במרץ 1942 והסתיים בנובמבר 1943, עם חיסולו של מחנה הרצח האחרון שפעל במסגרת מבצע זה. במבצע הוקמו והופעלו שלושה מחנות רצח שמוקמו במרכז פולין: טרבלינקה, בלז'ץ וסוביבור. המחנות הוקמו כמחנות רצח קבועים, והם פעלו בשיטתיות במטרה יחידה של רצח. המחנות מוקמו באזורים מרוחקים ומבודדים ככל האפשר על מנת שהפשעים יבוצעו הרחק מעיני הציבור, וכמו כן מוקמו גם בסמוך למסילות רכבת בהן הגיעו היהודים למחנה. המחנות מוקמו באזור המזרחי של הגנרלגוברנמן כחלק מהתרמית שהיהודים נשלחים ל"ישוב מחדש במזרח". הקורבנות הגיעו אל המחנות ברכבות, לאחר שהוצאו בהמוניהם באקציות מהגטאות שברחבי פולין. הנרצחים לא ידעו עד הרגע האחרון מה מצפה להם, ובכניסתם למחנות נוגנה תמיד מוזיקה שלוה שניסתה ליצור אשליה. מיד עם הגיעם נאמר להם שהם הגיעו למחנה מעבר לקראת המשך המסע למזרח, ולשם כך הם צריכים לעבור מקלחת חיטוי. היהודים חולקו לשתי קבוצות - נשים וילדים, שנשלחו מיד ל"מקלחות" שהיו בעצם תאי הגזים שבהם הומתו, וגברים שחלקם הועבדו בכפיה לפני שנרצחו. תאי הגז במבצע ריינהרד הופעלו באמצעות מנוע בנזין גדול שפלט את העשן לתוך התא. מבצע ריינהרד הפך את רצח יהדות אירופה לתעשיית מוות שלמה. במחנות מבצע ריננהרד לא נבנו משרפות. הגופות נקברו בקברי ענק, ונשרפו רק לקראת סוף המלחמה כדי להשמיד את העדויות לרצח. המבצע הסתיים לאחר שנרצחו רובם הגדול של יהודי פולין ובעקבות מרידות שהיו במחנות טרבלינקה וסוביבור, שלאחריהן נסגרו המחנות. עם סיום מבצע ריינהרד עברו הנאצים לרצח במחנה אושוויץ-בירקנאו. 4 .הפיכת אושוויץ ומיידנק למחנות הרצח העיקריים של יהודי אירופה: עד סוף 1942 נרצחה מרבית האוכלוסייה היהודית של הגנרלגוברנמן. לא היה עוד צורך במחנות לרצח יהודים אלה. השלטון הנאצי חיפש אתר חליפי שישמש כאתר רצח מרכזי עבור יהדות אירופה כולה. המקום המועדף היה גם הוא במרכז פולין,בגנרלגוברנמן, קרוב לצומת של מסילות רכבת. מחנה אושויץ, שקם עוד ב-1940 כמחנה ריכוז ומאסר למתנגדי המשטר, נבחר כאתר מתאים.במקור היה מחנה צבאי פולני ובסמוך לו הוקם מחנה הרצח אושוויץ בירקנאו. הטרנספורטים-המשלוחים הראשונים ממערב אירופה לאושויץ הגיעו באביב 1942 מסלובקיה, צרפת, בלגיה והולנד. ב-1943 נשלחו לרצח באושויץ יהודי יוון, וב-1944 יהודי הונגריה. היהודים הגיעו למחנה לאחר מסע ארוך של כמה ימים בעמידה ברכבת משא ללא אוכל ומים. כשהגיעו למחנה הם עברו "סלקציה" – מי לרצח מיידי (בדרך כלל זקנים,נשים וילדים) ומי לעבודה. במקרים רבים ביצע ה"רופא" מנגלה את הסלקציה, בה הוא גם בחר יהודים עליהם הוא ביצע ניסויים רפואיים במחנה. לאסירים שנשארו לעבודה במחנה קועקע מספר על הזרוע שהפך לשמם במחנה.

5. "צעדות המוות"

בעקבות הניצחונות של הצבא הרוסי בחזית המזרחית, היו הנאצים צריכים לפנות את כוחותיהם ואת האסירים ממחנות הרצח מערבה לכיוון גרמניה,תוך כדי נסיגתם. את אסירי מחנות הרצח, ובעיקר מאושוויץ, פינו הנאצים מערבה בסוף 1944 במסעות רגליים בשלג שהיו בעצם "צעדות מוות". שיירות יהודים מן המחנות הובלו תחת משמרות למרחקים גדולים. מי שעצר או קרס מקור ומעייפות נורה למוות מיד. אושוויץ פונה באוקטובר 1944. במחנה נותרה רק קבוצה קטנה של אסירים חולים, בעוד שרוב אסירי המחנה נשלחו בצעדות מוות מערבה. "צעדות המוות" נמשכו מפינוי אושוויץ באוקטובר 1944 ועד סיום המלחמה, עם תבוסתה של גרמניה הנאצית באביב 1945. צעדות המוות הוצעדו גם בימים האחרונים של המלחמה, ואפילו ב-7 במאי 1945 יצאה לדרכה עוד צעדת מוות. לפי ההערכות נספו בצעדות המוות כ-60,000 יהודים.

וועידת ואנזה ב20- בינואר 1942 כינס ריינהרד היידריך ישיבה במטרה לדון בפעולות הכרוכות בהוצאת "הפתרון הסופי" לפועל. הווילה שבה התכנסה הוועידה הייתה על שפת אגם ואנזה הרוגע, ברובע ליד ברלין, אל מול חופים מרהיבים, יערות מוריקים ומפרשיות המשייטות על פני המים. הועידה ארכה כשעה וחצי. הועידה לא נועדה להחליט על "הפתרון הסופי" שכן ההחלטה כבר התקבלה והביצוע כבר החל ביוני 1941 לאחר הפלישה לבריה"מ. פרוטוקול הישיבה שנכתב ע"י אייכמן, היה סודי, ונשמר במלואו. בפרוטוקול לא מוזכרת אפילו פעם אחת המילה – השמדה או רצח. מדובר על "הפתרון הסופי"-התיישבות מחדש במזרח או שליחה לעבודה במזרח. מי הם נציגי הרשויות שהשתתפו בועדה? בישיבה השתתפו ראשי הפקידות הבכירה במשרדי הממשלה: 15 מנכ"לים של משרדי הממשלה השונים, ראשי מינהל ומומחים בכירים ממשרדים מרכזיים ברייך הגרמני – משרדי הפנים, המשפטים, החוץ, לשכת המפלגה, לשכת הקנצלר והמשרד הראשי לענייני גזע ויישוב. כמו כן, השתתפו פקידים בכירים בSS ובשירותי הביטחון, ראש הגסטפו ורופאים. שמונה מהם היו בעלי תואר דוקטור. היטלר עצמו לא השתתף בועידת ואנזה למרות חשיבותה. - יתכן שרצה שלא יווצר קשר בינו לבין תהליך הרצח ההמוני ויתכן שמכיוון שההחלטה כבר נפלה והביצוע החל, השתתפותו של היטלר לא הייתה נחוצה. מה היו מטרות כינוס הועדה?

• לדון בחלוקת הסמכויות, בתיאום ובארגון של תהליך הרצח ההמוני שהחל קודם לכן. ליצור תאום אירגוני בין המשרדים והרשויות השונים כדי להשיג שיתוף פעולה בביצוע רצח העם היהודי. ליצור תיאום בין כול המדינות, הכבושות והניגררות.
• להבהיר לנציגי רשויות הרייך שמבצע הרצח ההמוני יכלול את כל יהודי אירופה, ללא גבולות - גם מערב אירופה וגם צפון אפריקה שתחת כיבוש
• להפנים שהפיתרון הסופי הוא משימה מרכזית של הרייך ושכל הרשויות צריכות לקחת בו חלק.

מהם הנושאים שהועלו במהלך הועידה?

• סקירת המדיניות הנאצית בשאלת היהודים עד סוף שנת 1941.
• תיאור הנסיבות והתנאים החדשים שנוצרו במזרח – העובדה שהחלו בהקמת מחנות רצח.
• הצגת טבלה שכללה נתונים מדויקים על מספר היהודים בארצות השונות שיכללו ב"פתרון הסופי".
• הסברת הכיוון ודרכי הביצוע של ה"פתרון" החדש לשאלה היהודית. שליחת היהודים מכל הארצות מזרחה, ניצול כוח העבודה שלהם, ודרכי ה"טיפול" בנותרים בחיים.

לפי היידריך: - יהודים יגויסו לעבודות כפייה במזרח אירופה, חלקם ימותו באופן טבעי מן העבודה הקשה. - אירופה תיסרק ממערב למזרח כדי לאסוף את היהודים. - היהודים יועברו למחנות מעבר ומשם יוסעו ברכבות למזרח. - "הפתרון הסופי" יחול קודם כל על יהודי גרמניה ואוסטריה. חוץ מן היהודים שעדיין נחוצים למפעלים חיוניים. - עלולים להתגלות קשיים במדינות צפון אירופה (נורווגיה, דנמרק..) בשל התנגדות האוכלוסייה המקומית ולכן יש לדחות את ביצוע "הפתרון הסופי" שם. מלבד זאת מספר היהודים שם קטן ממילא.

• הוזכרו כמה בעיות מיוחדות, כמו: שאלת נשואי התערובת, הקמת גטו לזקנים, סדר הגירוש, קביעת סדר עדיפויות, בחינת הארצות ומתן העדפה זמנית לקבוצות חיוניות.

מה אפשר ללמוד מהטבלה בפרוטוקול של ועידת ואנזה על הטוטליות של "הפתרון הסופי"? ניתן לראות בטבלה שמטרת הנאצים היא לרצוח את כל היהודים עד האחרון שבהם. במהלך "הפתרון הסופי" של השאלה היהודית באירופה, באים בחשבון כ- 11 מיליון יהודים, המחולקים לארצותיהם השונות. - הנאצים התכוונו להשמיד גם את היהודים ממדינות גרורות ששיתפו פעולה עם הגרמנים, כמו רומניה, הונגריה, בולגריה. - הנאצים מתכוונים להשמיד גם יהודים ממדינות לא כבושות כמו: בריטניה או מדינות ניטרליות כמו שוויץ,שבדיה וספרד. - הנאצים מתכוונים להשמיד גם ריכוזי יהודים מועטים (אלבניה-200יהודים) וגם עצומים (ברית המועצות 5מיליון יהודים) - "הפתרון הסופי" אמור לכלול גם את יהודי צפון אפריקה. דבר זה נלמד מהמספר הגדול של יהודי צרפת, הכולל גם יהודים בשטחי צפון אפריקה שהיו בשליטת צרפת. - הכללת 200 יהודי אלבניה יחד עם חמישה מיליון יהודי בריה"מ. - לא רק יהודים באירופה אמורים להיות מושמדים אלא גם יהודי צפון אפריקה שהם תחת שטחה של צרפת הכבושה. - קיים רישום מדוקדק של מספרי היהודים. המשמעות של הוועידה - הוועידה מוכיחה שהנאצים התכוונו להשמיד את כל היהודים באירופה כולל במדינות שלא תחת כיבושן הישיר. - בעקבות הוועידה הוקמו מרבית מחנות הרצח והחל שלב חדש ברצח היהודים- השלב השלישי. - הוועידה מעידה על התמיכה הגורפת של כל משתתפיה ברעיון הפיתרון הסופי. - הוועידה סייעה לגיוס כל המערכות של השלטון בגרמניה לביצוע הפיתרון. - הפרוטוקול של הוועידה שהשתמר הוא מסמך מרשיע יחיד במינו המוכיח את ידיעתכם וכוונתם של הנאצים להשמיד את היהודים. - בעקבות הועידה החל תהליך חיסולם של הגטאות - החל מאביב 1941 החלו הנצאים לשלוח את יהודי הגטאות למחנות ריכוז או למחנות הרצח. חיסול הגטאות נעשה באמצעות "אקציה", כלומר, פעולה שהגרמנים היו נוקטים בגטו לריכוז תושבי איזור כלשהו או קבוצת גיל אקראית, ושליחתם למחנות הרצח ללא הודעה מוקדמת. לאחר ועידת ואנזה באמצע 1942 קיבל החיסול קידום רציני והפך לפעולה מרוכזת בשם "מבצע ריינהארד". כך חיסלו הגרמנים את רוב גטאות פולין, ועד נובמבר 1943 חוסלו כמעט כל הגטאות (לא רק בפולין). - גירוש יהודים ממערב אירופה למחנות הרצח במזרח- עד ועידת ואנזה היה מצבם של יהודי מערב אירופה טוב מזה של יהודי מזרח אירופה. הם לא הוכנסו לגטאות, אם כי נערך רישום מדויק של מיקומם לצורך גירושם בעתיד. מעטים בלבד גויסו עד אז לעבודות כפייה. בקיץ 1942, בהתאם להחלטות ועידת ואנזה, גורשו יהודי מערב אירופה אף הם למזרח היבשת לרצח.

הדילמות ודרכי התמודדות של היודנראטים בגטאות במזרח אירופה בזמן ביצוע "הפתרון הסופי" "יודנראט" (יודן-יהודי,ראט-זקן)- הגדרה : "מועצות יהודיות", שקמו בפקודת הגרמנים בשטחי הכיבוש באירופה, ואשר נבחרו מקרב רבנים ודמויות סמכותיות בעלות השפעה בקרב הקהילה היהודית. היודנראטים הוקמו בהוראת ראש משטרת הביטחון – רינהארד היידריך ב"איגרת הבזק", לאחר כיבוש פולין בסוף ספטמבר 1939. הנחייה נוספת להקמתן פורסמה ע"י מושל הגנרל גוברנאמנט (כך כונה איזור מרכז פולין שם ניבנו ששת מחנות הרצח).– הנס פראנק, כחודש מאוחר יותר. היו להם תפקידים רבים בניהול הגטו ושמירה על הסדר.עם תחילתו של "הפתרון הסופי" נעשו התפקידים קשים מאד ולחלקם בלתי אפשריים. הקושי והתפקידים של היודנראטים בזמן "הפתרון הסופי": הביקורת הקשה ביותר הוטחה כלפי היודנראטים בתקופת השילוחים מין הגטאות למחנות הרצח. בשלב זה הם הפכו מגורם מתווך בין הנאצים והיהודים לגורם פעיל המבצע גירושים של יהודים אל מותם. הם נאלצו לפרסם מודעות על הגירושים ולפעמים גם ליטול חלק בסלקציות בעזרת המשטרה היהודית. בעל כורחם נעשו שותפים להחלטה:מי לחיים ומי למוות.אולם, מרבית היודנראטים לא השתתפו באופן מעשי בגירושים-הם היו הנהגה במלכוד. הדילמות-הקשיים- (בדילמה יש להסביר מה האפשרויות השונות) 1. האם לשתף פעולה עם הנאצים – בדילמה זו ראשי היודנראט התלבטו האם למלא אחר פקודות הנאצים ולהכין רשימות של תושבי הגטו המיועדים לרצח. מאידך גיסא, שיתוף פעולה עם הנאצים הופך את ראשי היודנראט למקבלי ההחלטה: מי לחיים ומי למוות. מאידך, אי-ציות לפקודות הנאצים היה יכול לעלות לראשי היודנראט בחייהם ובחיי הקרובים להם. 2. האם לספר ליהודים לאן הם נשלחים – כבר בשלב מוקדם, ראשי היודנראט הבינו לאן מיועדים תושבי הגטו. ידיעה זו הובילה להתלבטות נוספת: האם לספר ליהודים לאן הם נשלחים ומה יעלה בגורלם, ואולי לתת למעטים סיכוי קלוש לברוח במהלך הנסיעה ברכבת. אך גילוי זה יכול להוביל למהומות בתוך הגטו ואף לסירוב של יהודים להתייצב למשלוחים, והסנקציה של הנאצים יכולה להיות הרת אסון לכל תושבי הגטו הנותרים. 3. ההחלטה מי ישלח במשלוח ומי יחליט– בהכנת הרשימות למשלוחים למחנות הרצח ראשי היודנראט התלבטו: כמה יאבדו וכמה אפשר יהיה להציל, את מי לנסות להציל ומי יבחר את האנשים. לדוגמה:יש לתת את החולים שאין להם סיכוי לשרוד ובמקומם להציל בריאים בעלי הסיכוי הגדול ביותר להינצל. 4. כיצד לנהל מדיניות שאולי תציל את הגטו או לפחות חלק מתושביו – ראשי היודנראט התלבטו האם להמשיך ולבנות גטו יצרני, כלומר להקים ולהפעיל מפעלים שסייעו למאמץ המלחמתי של הנאצים ולעכב את בואם של צבאות בעלות הברית. אך מצד שני, גטו יצרני יכול היה לדחות את חיסולו של הגטו וע"י כך "להרוויח זמן" עד ניצחון בעלות הברית והצלתו של הגטו. 5. כיצד להתייחס למורדים בגטאות – הפעילות המחתרתית של תנועות הנוער הקצינה עם תחילת המשלוחים והחלה התארגנות למרד בגטאות שונים. ראשי היודנראט לא ידעו האם לשתף פעולה עם המורדים או להסגיר אותם, שכן היה ברור שאם יוודע לנאצים שמתארגן מרד הגטו יחוסל מייד. דרכי ההתמודדות של היודנראטים 1. מעטים צייתו ציות מלא, בלי ניסיון ליזום סיוע ליהודים. 2. היו שהתנגדו התנגדות נחרצת לדרישה למסור יהודים למשלוח: אדם צ'רניאקוב, יושב ראש היודנראט בוורשה, בחר להתאבד ובלבד שלא למסור יהודים ובכללם ילדים למשלוח לטרבלינקה. 3. היו יודנראטים שהשלימו עם פגיעה בחלק מהאוכלוסייה היהודית מתוך הערכה שכך אפשר יהיה להציל אחרים. 4. היו יודנראטים שבחרו בדרך של "הצלה על ידי עבודה" כמו רומקובסקי מגטו לודז', גאנס מגטו וילנה ובארש מגטו ביאליסטוק. הם ניצלו את השאיפות הכלכליות והצבאיות של הגרמנים וקיוו שאם הגטו יעבוד למען הגרמנים הוא יחזיק מעמד עד התבוסה הנאצית. כיום מובן שכל מה שעשו היודנראטים נידון מראש לכישלון-הנהגה במלכוד- הם לא הבינו שכל מה שעשו לא יכול היה להשפיע על גורל היהודים בגטו, כי המדיניות הנאצית הכוללת נגד היהודים נקבעה ללא קשר לשיקול מקומי מעשי זה או אחר-כל הגטאות חוסלו. דוגמאות לתפקוד יודנראטים בעת ביצוע "הפתרון הסופי" 1.חיים רומקובסקי- עמד בראש הגטו מאז הקמתו ועד לחיסולו באוגוסט 1944 אז נשלח למחנה רצח. שלושה עקרונות מרכזיים הנחו את רומקובסקי בניהול הגטו: העיקרון הראשון:היה שכנוע הגרמנים והיהודים, כי יש לנצל את כוח העבודה שבגטו כדי להפכו ל"גטו יצרני מועיל", ואכן הוא הצליח להקים מפעלי תעשיה יותר מכל גטו אחר בהאמינו כי רק דרך העבודה היצרנית ניתן יהיה להציל יהודים. העיקרון השני : במהלך האקציות רומקובסקי שלח את הילדים הזקנים והחולים לרצח מתוך אמונה שיש להשאיר את הצעירים והחזקים שלהם סיכוי לשרוד ולקיים את המשך הקיום היהודי. בספטמבר 1942 נתבקש ע"י הנאצים להכין רשימות של יותר מ- 20 אלף ילדים וזקנים לשילוח. רומקובסקי טען בפני בני הקהילה שהוא מוכרח לבצע את הגזירה,לתת איבר אחד כדי להציל את הגוף כולו, כלומר – במידה ויסרב לנאצים עלולים לקחת את כולם. עקרון שלישי: מנהיגותו הייתה בסגנון רודני, מנהיג יחיד הכול נעשה על-פי דרכו. הוא כונה "מלך היהודים", ניהל את הגטו בדרך ריכוזית והתערב בכל פרט ופרט. הוא מינה את עצמו לשופט עליון וערך חופות וקידושין. הוא דרש כי יתנו לו את הכבוד הראוי לו. רומקובסקי הפך את גטו לודז' לגטו יצרני והגרמנים לא חיסלו אותו עד סמוך מאד לתבוסתם במלחמה,באוגוסט 1944. רומקובסקי עצמו היה שנוא בגטו. בסופו של דבר מגטו לודג' שרדו 5% שזהו המספר הגבוה ביותר בגטאות פולין. 2.יעקב גאנץ יו"ר גטו וילנא שבליטא – נתבקש לצמצם את הגטו, הוא ידע שיהודים אלה יירצחו בסופו של דבר על ידי הנאצים ולכן החליט לקבוע קריטריונים לפיהם ישלחו המבוגרים והחולים ולהשאיר בגטו את הצעירים. 3. אדם צ'רניאקוב- יו"ר גטו וורשה (1940-1942). הדמות הטראגית ביותר מבין כל ראשי היודנראטים בתקופת השואה. בכל תקופת כהונתו גילה רגישות עצומה לגבי גורל תושבי הגטו.צרניאקוב בא במגע מתמיד עם השלטונות הגרמנים במטרה להקל על סבל תושבי הגטו והפעיל את כל קשריו כדי לשחרר יהודים בודדים, שנאסרו על עבירות שונות.הוא ספג מהגרמנים עלבונות ומכות, אך לא נרתע מלמתוח ביקורת על הגרמנים. הוא סייע וגילה רגישות בכל הקשור לילדים. בשליחותו ראה עבודת קודש והאמין שיצליח להציל את הגטו. הוא עשה הכול על מנת למנוע התערבות של הגרמנים בנעשה בתוך הגטו ושאף לנהל אותו באופן עצמאי. עם כל מסירותו לא הבין את כוונת הגרמנים, ומשהתחילו האקציות ביולי 1942- לא יכול הייה לעמוד בשליחת ילדים למוות. לכן התאבד תוך כדי שהוא לוקח אשמה כבדה על עצמו. אדם צ'רניאקוב ניהל יומן עד יום מותו (23 ביולי 1942), ובאמצע שנות השישים הגיע היומן ל"יד ושם". הדפים האחרונים ביומנו: "תובעים ממני להרוג במו ידי ילדים מבני עמי. לא נותר דבר זולת המוות".

המרד בגטאות: הקריאה למרד- הכרוז של אבא קובנר. (לדעת באופן כללי) במלחמת העולם השנייה ברח למנזר ולאחר מכן היה ממפקדי גטו וילנא וממארגני המרד בנאצים. לאחר שנודע לו על רצח העם היהודי, הוא קרא באספת התנועות החלוציות את הכרוז: "היטלר זומם להשמיד את כל יהודי אירופה. על יהודי ליטא הוטל להיות הראשונים בתור. אל נלך כצאן לטבח! נכון, חלשים אנו וחסרי מגן, ואולם, התשובה היחידה לאויב היא התנגדות!". כרוז שניבא את אשר עתיד להתחולל. לאחר תחילת הביצוע של "הפתרון הסופי"- החלה בגטאות ההתארגנות של תנועות הנוער לפעילות מחתרתית, כולל השגת נשק כהכנה למרידות בגטאות. בנוסף, החלה ביקורת נגד מדיניות היודנראטים, שברובם התנגדו לרעיון המרד בנאצים. מי היו המורדים? שיטת הענישה הקולקטיבית של הגרמנים גרמה לכך שרעיון ההתנגדות עם נשק ולחימה אקטיבית נגד הנאצים בגטאות עלה רק כאשר היה ברור כי יש לגרמנים תוכנית לרצוח את כל היהודים ובאופן כולל. המחשבה על מרד מזוין עלתה בעיקר בקרב צעירים חברי תנועות הנוער. ב-28 ביולי 1942 התכנסה בגטו ורשה ישיבת "החלוץ", וארגוני הנוער המסונפים לו: השומר הצעיר, דרור ועקיבא, והוחלט להקים את א.י.ל ארגון יהודי לוחם. מדוע חברי תנועות הנוער היו הראשונים להבין שמדיניות גרמניה היא השמדה טוטאלית, ומדוע החליטו דווקא הם למרוד? המסגרת הקבוצתית: קיומה של מסגרת קבוצתית שפעלה קודם לכן, אשר חבריה החזיקו ברעיון משותף ורכשו אמון זה לזה, נתנה בסיס ליצירת תאים מחתרתיים. החינוך התנועתי לאקטיביות: בתנועת הנוער קבלו חינוך להגשמה אישית, להירתמוּת לביצוע משימות לאומיות והעדפתן על פני מימוש רצונות פרטיים. צעירים אלו היו בעלי גמישות מחשבתית שאפשרה להם להפנים את המתרחש, ולהגיב בארגון מרד מזוין מתוך הגטו, או בבריחה ליער והצטרפות לשורות הפרטיזנים. החינוך למרידה במציאות הגלותית, לאי השלמה עם הגורל, וחתירה לשינוי ברוח רעיונות התנועה, היווה בסיס ליכולת להבין את המציאות הקשה ולפעול בדרך שבחרו. הגיל והמצב: חברי תנועות הנוער היו כמובן צעירים ללא משפחות והדבר הקל על בחירתם בדרך של מרד אשר עלולות להיות לו תוצאות הרסניות. מטרות המרד- - להלחם, למרות שאין סיכוי, כביטוי לנקמה ולתחושה לאומית-יהודית ואנושית ולמות כאנשים חופשיים הנאמנים לדרכם הרעיונית. - בדרך זו (מרד) ישמשו אות ומופת לדורות הבאים שישרדו ויבנו את עולמם בארץ ישראל. - להילחם כדי שיזכרו אותם-"שלוש שורות ההיסטוריה...." – זוכרים את המורדים ולא את השישה מיליון שמתו - לצאת מאבק שיהיה בו סמל וביטוי להוכחה שהלוחמים, חברי תנועות הנוער הציוניות והחלוציות, בחרו את דרך המאבק לאחר התלבטות רעיונית והכנה ממושכת. מאפייני המרד והקשיים של המורדים- - התנגדו ראשי היודנראט ומרבית הציבור למרד עקב מדיניות הענישה הקולקטיבית של הגרמנים. כל עוד לא הוברר כי מטרת הגרמנים היא רצח טוטלי ראשי היודנראט נקטו במדיניות שמטרתה לנסות ולהחזיק מעמד ולהגיע עם מספר רב של ניצולים אל סוף המלחמה. הסיבה להתנגדותם של מרבית היהודים בגטו למרד היתה שהעונש על מרד עלול להיות חיסולו הכללי של הגטו. - קשיים בהשגת נשק וברכישת ידע לשימוש בו. הגטאות היו לרב מבודדים באמצעות גדר או חומה ונתונים תחת שמירה קפדנית שמנע קשר עם העולם החיצוני והקשתה על השגת נשק מגורמים מחוץ לגטו )פרט לסיוע מועט מהמחתרת הפולנית ( גם כשכבר השיגו נשק לא היה ליהודים ידע קודם לשימוש בו. - העדר הנהגה יהודית כוללת למרידות- הדבר הטיל למעשה את האחריות להחלטה על מרד בידי תנועות הנוער על כל גטו בנפרד. - קביעת העיתוי למרד. ההחלטה של ראשי תנועות הנוער כי המרד יפרוץ רק כאשר יפעלו הגרמנים לחיסול הגטו היוותה בעיה משום שמועד זה לא היה ידוע למורדים ובא על פי רוב בהפתעה בטרם הסתיימו ההכנות למרד. לבטים ודילמות מרכזיות של המורדים- 1. האם ומתי לפתוח במרד? בשלבים הראשונים לא הייתה הוכחה כי הגטאות יחוסלו ועדיין הייתה התקווה כי המלחמה תסתיים בהפסדם של הנאצים ושהיהודים בגטאות ינצלו. הסיבה לכך שהיהודים התקשו להבין בשלב זה שהנאצים מבצעים רצח טוטאלי:

• היהודים בגטו היו מנותקים וניזונו רק משמועות וממידע חלקי
• הנאצים נקטו בדרכים של הסוואה כשאמרו שהיהודים נשלחים להתיישבות או עבודה במזרח או לעבודה.
• היה להם קושי פסיכולוגי להבין מה קורה והם התעודדו מידיעות שהגיעו מהחזית ומההנחה שעבודה בגטו תציל את חייהם ("קידוש החיים")

2. פעולות בגטו או מחוץ לו? פעילות בגטו קושרת את המרידה להתנגדות יהודית, אך מסתכנת בענישה קולקטיבית. פעילות מחוץ לגטו עשויה להיות מוצלחת וכואבת יותר לגרמנים, אך לא בהכרח תזוהה עם התנגדות יהודית. (לדוגמא: הפעולה בקפה צ'נגריה בקרקוב- היה אחד משלושת בתי הקפה במרכז קראקוב אשר הותקפו על ידי ארגון אי"ל. הייתה זו הפעולה המפורסמת ביותר של ארגוני המחתרת היהודיים בקראקוב והיא התבצעה בליל 22.12.1942, בו הותקפו בו זמנית מספר יעדים אשר היוו מקום מפגש לקצינים גרמניים. באותה פעולה ניזוקו בתי קפה, מועדוני לילה וקולנוע סקאלה, והועלו באש מקומות צבאיים אשר שימשו את הגרמנים, כגון מוסכים צבאיים ועוד. גרמנים רבים נהרגו בפעולה.) 3. האם למרוד לנוכח התנגדותם של גופים אחרים? (למשל היודנראטים) 4. בגטו או ביער? האם על אנשי תנועות הנוער למרוד בתוך הגטו או לצאת ולהצטרף לפרטיזנים ביערות? אלה שהיו בעד לחימה בגטו טענו שהדרך הנכונה ביותר היא להישאר בגטו ולהלחם שם וליציאה ליער אין סיכוי כי קשה להגיע אליו. היה גם חשש שאם יצאו שלא ישובו לראות את משפחתם. כמו כן הם חששו מלחימה בתנאי טבע שלא היו מורגלים בהם. לעומתם, אלה שהיו בעד לצאת להלחם ביער טענו שביער יש יותר אפשרויות להלחם ולנקום וגם לשרוד . מרד גטו ורשה- תאור מהלך המרד: (לדעת באופן כללי) במסגרת הארגוניים אי"ל-ארגון צבאי לוחם ואצ"י-ארגון צבאי יהודי, היו כ-800 לוחמים בפיקודו של מרדכי אנילביץ'. תושבי הגטו,כ60000 היהודים שנותרו, הסתתרו בבונקרים ובמרתפים. ב-18 בינואר 1943, פרץ השלב הראשון במרד, בעת ביצוע אקציה למחנה רצח. יהודים מאלו שיועדו למשלוח פתחו באש על השומרים ונמלטו לפני העלייה לרכבות. המשטרה היהודית לא הצליחה לכפות על היהודים לעלות לרכבות. במהלך חיפושי הגרמנים אחר הבורחים הם נתקלו באש מיושבי הגטו, הם הופתעו ונסוגו במהירות מן הגטו. ב-19 באפריל 1943, בערב פסח, נכנסו הגרמנים לגטו במטרה לחסלו. הם הגיעו עם כוח שריון וכ-2,000 חיילים. כשנכנסו אל הגטו נתקלו בהתנגדות כבדה מצד היהודים הלוחמים שירו עליהם מחלונות הדירות בקומות העליונות של הבתים בגטו. המורדים לחמו במלחמת גרילה מה שהביא ליתרון זמני של המורדים על הגרמנים, שנאלצו לסגת ולהתארגן מחדש. למחרת ניתן ללוחמים אולטימטום להיכנע עד הבוקר. כוחות האס.אס הלוחם שהגיעו למקום נתקלו בהתנגדות כבדה. הגרמנים החליטו להצית את בתי הגטו,בית אחר בית. פעולה זו הייתה היחידה שבכוחה היה להתגבר על ההתנגדות בגטו. הלוחמים מן הקומות העליונות הבוערות נמלטו אל הבונקרים שהאש והעשן הפכו אותם למלכודות חנק. גם האוכל והמים בבונקרים התקלקלו.הגרמנים הזרימו גזים רעילים לתעלות הביוב, והיהודים שנאלצו לצאת מן התעלות נורו למוות. הסיוע שקיבלו הלוחמים מן הפולנים שמחוץ לגטו היה מוגבל. הלחימה נמשכה מבית לבית עד ה-16 במאי. עוד לפני כן חוסל הבונקר של המפקדה הראשית ברחוב מילה 18 ונהרגו מרדכי אנילביץ' וחברי מפקדתו . כמה עשרות יהודים הצליחו להימלט. ב-16 במאי 1943 הכריזו הגרמנים כי "גטו ורשה איננו עוד". ייחודו של מרד גטו ורשה לעומת מרידות בגטאות אחרים-

• היה המרד הראשון באירופה הכבושה.
• הוא נמשך בפרק הזמן הארוך ביותר עד לחיסולו ע"י הנאצים- כחודש, מה19 באפריל עד 16 במאי 1943
• היתה ברית בין הלוחמים לבין כל תושבי הגטו (כ60,000) (לא רק תנועות הנוער מרדו) היהודים מרדו בכך שלא התייצבו לאקציות והתחבאו בבונקרים.
• דרך הפעולה- יהודי הגטו נטלו חלק במרד בכך שלא נענו לקריאות הגרמנים, להתייצב לאקציות והתחבאו בהמוניהם בבונקרים
• עמדת הלוחמים בגטו ורשה שלא להכין דרך נסיגה, ולא לתכנן דרך לחימה אחרת.
• מספר הגרמנים הרב שנהרגו בזמן המרד.

הסיבות לייחודו של המרד והיקפו הגדול-

• היקפיה העצום של האקציה הראשונה בין ה22 ביולי עד ה16 בספטמבר 1942 של כ300,000 איש ב44 יום ברציפות, נוצרה תחושת חרדה והכרה בקרב הנותרים שמדובר ברצח.
• הצלחת ניסיון המרד הראשון בינואר 1943 אשר עצר את הגירוש.

לוחמים יהודים בצבאות בעלות הברית: במלחמת העולם השנייה לחמו כמיליון וחצי יהודים בצבאות בעלות-הברית (המדינות שלחמו נגד הנאצים). יהודים השתתפו בלחימה בכל צבאות כאשר המספרים הגדולים ביותר היו בצבא האדום (של ברה"מ) - למעלה מחצי מיליון יהודים ובצבאות של בריטניה וארה"ב – כ-700 אלף ביחד. יהודים לחמו גם בצבאות הגולים (למשל צרפת צ'כוסלובקיה ופולין). בין 30 ל-40 אלף יהודים לחמו גם בשורות הפרטיזנים ובמחתרות. מספר יהודים קטן הגיע גם מתושבי א"י – שלחמו במסגרת "הבריגדה היהודית" של הצבא הבריטי. כרבע מיליון לוחמים יהודים בצבאות נפלו בקרבות – רובם בצבא האדום. 200 אלף חיילים יהודים מצבאות שונים של בעלות-הברית נפלו בשבי הגרמני. כלפי יהודים מהצבא האדום התקיים רצח טוטלי ומיידי. המטרות והסיבות בהצטרפות היהודים ללחימה- - סיוע ליהודים - בכל מקום שאליו הגיעו, השתדלו לעזור, לסייע ולהשיב לחיים נורמלים יהודים ששרדו בשטחים וששוחררו מהכיבוש הגרמני. - הרצון הטבעי להילחם ולנקום – המתגייסים רצו ליטול חלק במלחמה נגד האויב המסוכן והאכזר ביותר שקם לעם היהודי ולתרבות האנושית ופעלו מתוך תחושת הנקמה על מעשי הזוועה שבצעו הנאצים בבני משפחותיהם. - השגת ניסיון צבאי - מעורבות פעילה במלחמה תקנה ניסיון צבאי למגויסים היהודים שיסייע בהמשך במדינה היהודית שתקום - גורם פוליטי - שאיפה שתרומת היהודים תלקח בחשבון במאבק להשגת עצמאות מדינית בתום המלחמה. - אזרחי המדינה הלוחמים- חלק התגייסו כי היו אזרחי המדינה הלוחמת והיו בחובת גיוס. דוגמא ללוחם יהודי- יעקב קרייזר היה היהודי בעל הדרגה הבכירה ביותר בצבא הסובייטי, גנרל של ארמייה. בלחימה בפיקודו, נגד הצבא הגרמני, הצליחו חייליו להשתלט על מאה טנקים גרמנים, 12 מטוסי קרב, עשרות נגמשים וציוד צבאי רב. הגרמנים אשר ידעו שהעומד כנגדם הוא יהודי ניסו להמריד את חייליו, כשפיזרו מהאוויר עלונים שבהם נכתב: "מדוע אתם נשמעים ליהודי הזה, יענקל, קומו והשתחררו מהאיש ומבני עמו שהם אויבי האנושות." על פעולה זו הוענק לקרייזר (אשר גם נפצע בקרב זה) עיטור הגבורה הגבוה מכולם בצבא הסובייטי: "גיבור ברית המועצות".

יחס האוכלוסייה בארצות הכיבוש באירופה כלפי היהודים בזמן בצוע "הפתרון הסופי": יחס האוכלוסייה המקומית כלפי היהודים מתחלק לשלושה דפוסי התנהגות:

• משת"פים (עם הנאצים)
• "הרב הדומם"
• מצילים

גורמים שהשפיעו על יחס האוכלוסייה: יחס האוכלוסייה המקומית בארצות הכיבוש היה תלוי במספר גורמים מסייעים או מעכבים: 1. היחס ליהודים לפני הכיבוש הנאצי-

ככל שהמדינה הייתה בעלת מסורת אנטישמית כך צומצמו אפשריות הצלת היהודים.

בפולין לדוגמא התקיים משטר כיבוש מוחלט שהפעיל טרור בסיוע האוכלוסייה המקומית האנטישמית. ברומניה, ליטא, לטביה ואוקראינה נרצחו יהודים מתוך רצון והתלהבות של האוכלוסייה המקומית רווית השנאה. ומין הצד השני – ככל שהמדינה הייתה דמוקרטית יותר ונטולת מסורת אנטישמית כך גדלה הנכונות לסייע ליהודים דוגמת דנמרק בה התגייסה החברה כולה להצלת 7000 יהודי דנמרק. 2. עוצמת הכיבוש (מעמד המדינה) - במהלך המלחמה השתנה מעמדן של מדינות רבות. שטחים רבים סופחו לגרמניה ומדינות ריבוניות איבדו את עצמאותן והוקמו בהן משטרים נאצים. מדינות מסוימות הוקמו בחסות גרמניה (מדינות חסות-פרוטקטוראט (דוגמת סלובקיה וקרואטיה שהיו תלויות בגרמניה באופן מוחלט (פרוטקטוראט- מדינה בחסות הנאצים), וחלק היו מדינות גרורה עם שלטון עצמאי ששיתף פעולה עם הנאצים. היחסים המיוחדים של כל מדינה ומדינה עם גרמניה הנאצית היו גורם חשוב בקביעת גורל היהודים שחיו בה וביחס המקומיים ליהודים. 3. מספר היהודים ופיזורים הגיאוגרפי (משטר ההפרדה(- ככל שמספר היהודים היה רב כך הצלתם הייתה קשה ומורכבת. גם להפרדת היהודים משאר האוכלוסייה היתה השפעה לרעה על אפשריות ההצלה. 4. מקומה הגיאוגרפי של המדינה הכבושה- למיקום הגיאוגרפי היתה השפעה על האפשרות לברוח או להבריח יהודים. כך לדוגמא מצרפת ואיטליה ניתן היה לברוח לשוויץ ולספרד הניטרליות אבל מהולנד לא ניתן היה לצאת ישירות למדינה ניטראלית או בלתי כבושה. 5. מהלכי המלחמה- ככל שהתבסס המשטר הנאצי בארץ הכיבוש כך צומצמו אפשרות ההצלה והבריחה של יהודים. לדוגמא- בפולין בתחילת המלחמה יהודים הצליחו לברוח ממנה לרוסיה או לליטא. ככל שחלף הזמן צומצמו אפשריות ההצלה ובזמן "הפתרון הסופי" הצלת יהדות פולין הייתה לכמעט בלתי אפשרית. משתפי פעולה עם הנאצים: מניעים-

• גזענים ופאשיסטים- אנשים שתמכו באידיאולוגיה הנאצית וראו בעצמם חלק בעולם הנאצי.
• מתנגדי הקומוניזם- היו שהאמינו שהיטלר יחסל את הקומוניזם השנוא עליהם והם ראו את היהודים כקומוניסטים
• פחדנים- היו שפחדו מהנאצים וחשבו שהיטלר הוטא בלתי מנוצח ולכן עדיף לתמוך בו.

דרכי הפעולה-

• מעשי זוועה המוניים ביהודים-

הנאצים עודדו את האוכלוסייה המקומית לפגוע ביהודים. הליטאים ואוקראינים היו האכזרים ביותר. הם רצחו יהודים ביוזמתם מה שהקל מאד על הנאצים. בקובנה למשל עשרת אלפים יהודים נרצחו על ידי הליטאים.

• סירוב לתת מקלט ליהודים שברחו מהגטו-

רבים הסגירו והלשינו על יהודים שהסתתרו מפני הנאצים. בפולין למשל הייתה מסורת רבת שנים של שנאת יהודים אשר התגברה כשהחל ביצוע "הפתרון הסופי" בשטחיה.

• השתלטות על רכושם של היהודים-

אחת הסיבות להלשנות והסגרת יהודים היתה לצורך השתלטות על רכושם.

• שירות במחנות ההשמדה-

אסירים לא יהודים גויסו לעבודת הרצח ועשו זאת בהתלהבות ובמסירות.

• מנהיגי מדינות ששיתפו פעולה עם הנאצים.

דוגמאות: 1. קוויזלינג- פוליטיקאי נורבגי שבשנת 1939 נפגש עם היטלר והציע לו לכבוש את נורבגיה. לאחר הכיבוש של נורווגיה בידי הנאצים כיהן כראש ממשלת נורבגיה מפברואר 1942 ועד תום המלחמה. קוויזלינג נשפט לאחר המלחמה על עבירת בגידה חמורה והוצא להורג בידי כיתת יורים עם תום המלחמה. עקב קשריו עם הכובש הנאצי הפך שמו לשם נרדף לבוגד בשפות אירופיות רבות. 2. אנרי פיליפ (מרשל) פטאן- היה מצביא ומדינאי צרפתי שזכה לתהילה כמגנה של צרפת במלחמת העולם הראשונה. לאחר תבוסתה הצבאית של צרפת במלחמת העולם השנייה עמד פטן בראש ממשלת הבובות (ממשלה בחסות הנאצים) שהקימו הנאצים בחלק מצרפת (ממשלת "וישי" על שם העיר בו ישבה),ממשלה אשר שיתפה פעולה עם השלטון הנאצי. ממשלת וישיי ופטאן בראשה נחשבים שותפים לאחריות לשואת יהודי צרפת. לאחר תבוסתה של גרמניה במלחמה נשפט כבוגד, ונידון למוות. גזר דינו הומתק אחר כך למאסר עולם. הרוב הדומם: הסיבות להתנהגותם-

• מצוקות המלחמה-

תושבי המדינות הכבושות היו עסוקים בהישרדות וסיפוק צרכיהם הבסיסיים. הסבל והמצוקה שלהם גרמו להם לראות את מצוקתם של היהודים כעניין שולי או שגילו אדישות כלפיו.

• פחד מפני הגרמנים-

מי שנאשם בסיוע ליהודים נענש בצורה חמורה והיו אף עונשי מוות. פעמים רבות המשטרה המקומית שיתפה פעולה עם הכובש הנאצי ופחדו גם ממנה.

• האנטישמיות-

הדעות הקדומות של אנשים כלפי היהודים גרמו להם להמעיט בחומרת מצב היהודים ולהתעלם ממעשיהם של הנאצים. המצילים- חסידי אומות עולם: הגדרה- יחידים או משפחות, מכול שכבות החברה, לא יהודים, שסיכנו את חייהם וחיי בני משפחותיהם כדי לסייע ולהציל יהודים, מתוך מניעים הומניטאריים (אנושיים) וללא קבלת טובת הנאה (משו בתמורה) זאת, כנגד האדישות והעוינות של רוב התושבים. כיום ידועים כ25,000 מצילים מ44 מדינית. הבולטים שבהם: כ6500 פולנים, כ5200 בהולנד, כ2400 אוקראינים. המניעים-

• קשרים אנושיים קודמים כמו שכנות וחברות.

*מניעים הומניטאריים - ראיית הצלת היהודים כמבחן לאנושיותם ורמתם המוסרית של המצילים.

• תפיסה דתית מצפונית שיש להציל בני אדם ממוות.
• התנגדות לנאצים ולמדיניותם.

דפוסי פעולה ועזרה-

• סיוע של בעלי תפקיד בשרות הציבורי - לרוב דיפלומטים של מדינות נייטרליות, שסייעו ליהודים על ידי מתן תעודות מזויפות שיאפשרו יציאה ומעבר גבול אל יעד בטוח, או מתן תעודות חסות שאִפשרו הגנה משילוח למחרת.
• סיוע של אנשים פרטיים שהסתירו יהודים בבתיהם או במקום מסתור אחר
• סיוע בהתחזות ללא-יהודים
• הסתרת ילדים אצל משפחות
• הסתרת ילדים במנזרים.

אוסקר שינדלר: תעשיין גרמני, עמד בראש מפעל ליד קרקוב-פולין, העסיק בו מאות יהודים וכך הצילם מגירושים. ב-1943 כאשר הוחל בחיסול גטו קרקוב ויהודים רבים נשלחו למחנה פלאשוב, הקים שינדלר במפעלו סניף של מחנה פלאשוב ובו מאות יהודים ובכך הצילם מזוועות המחנה. ב-1944 קיבל שינדלר רשות להקים את מפעלו מחדש בגרמניה (בסודטים). הוא הצליח להעביר למפעל החדש את כל מאות הפועלים היהודים שלו, שעבדו אצלו בפולין. לפועליו היהודים התייחס במסירות רבה ודאג לכל צורכיהם. הודות לקשרים הטובים עם צמרת השלטון, השיג תנאים משופרים למפעלו ולעובדיו וכך הצילם.