היסטוריה לבגרות/גרמניה הנאצית - אידאולוגיה ובניית המשטר, 1939-1933/א. הנסיבות לעליית הנאצים לשלטון

בשנים 1919-‏1933 היה בגרמניה משטר דמוקרטי שהתקבל על ידי העם הגרמני תוך כדי כפיה בידי מדינות ההסכמה. מיד לאחר הקמת הממשלה נחתם חותם ורסאי – חרפת ורסאי בשביל העם הגרמני.

רפובליקת וימאר החזיקה כ-13 שנים, עד לשנת 1933 בה הפכה המפלגה הנאצית למפלגה המרכזית שבלעדיה לא ניתן להקים ממשלה. עיתוי זה נוצל מידית על ידי היטלר לביסוס המשטר הטוטליטארי בגרמניה והאידיאולוגיה הנאצית שהובילה למלחמת העולם השנייה.

הנסיבות לעליית הנאצים לשלטוןעריכה

רקע כללי: בין השנים 1924-1928 השתפר מצבה הכלכלי של גרמניה והתייצב בה המשטר הפוליטי.הכלכלה הגרמנית נשענה על הלוואות ומענקים מארה"ב וכאשר פרץ המשבר הכלכלי הגדול בארה"ב בשנת 1929 הוא השפיע על הכלכלה העולמית וגם על כלכלת גרמניה. השפעות המשבר הכלכלי היו בתחומים הכלכלי, חברתי והפוליטי.

התמיכה בשלטון הדמוקרטי בגרמניה בין השנים 1923 – 1929 נבעה בעיקר בגלל שגשוג הכלכלה, וזה בא לידי ביטוי בבחירות (בהם המפלגה הנאצית קבלה רק 12 מושבות ברייכסטאג).

המשבר הכלכלי התחזק ממספר סיבות:

  1. בשנים 1919-1923, בעיית הפיצויים ופרשת חבר הרואר גרמו לאינפלציה שהגיעה לשיאים ולהתמוטטות הכלכלה. זה גרם להשפעות פסיכולוגיות חברתיות, חוסר יציבות כלכלית ולאובדן אמונה בדמוקרטיה.
  2. בשנת 1929 הכה המשבר הכלכלי הגדול בעולם וכך גם בגרמניה. זה התבטא בהפסקת קבלת הלוואות, מענקים וסחר עם ארה"ב (שהייתה במצב קשה דומה), פשיטות רגל (מחצית מהמפעלים התמוטטו), אינפלציה גואה, אבטלה גבוהה (כ-8 מיליון מבוטלים), הפחתה בשיעורי ילודה, דיכאון, פגיעה בעיקר במעמד הבינוני (עליו נשענה הדמוקרטיה) ועוד. כל אלו הביאו להתחזקות גורמים קיצונים שהבטיחו שינוי.

בעקבות המשבר הכלכלי בגרמניה נחלשה האהדה בשלטון הכושל, והתחזקה המפלגה הנאצית שהציעה תוכניות לפתרונות בעיית הכלכלה ומנהיג בעל שאיפות ויכולת הנהגה כריזמטית.

התחזקות מפלגות ותנועות קיצוניותעריכה

המפלגה הנאצית התחזקה בגלל מספר סיבות:

  1. המשבר הכלכלי הגדול וחתימת הסכמי ורסאי - גרמו לצמיחת רגשי ייאוש, השפלה ושנאה כלפי המשטר הדמוקרטי. המצב הכלכלי הקשה בגרמניה היה חסר תקדים, ובכל זה הואשם הממשל הדמוקרטי. העם חיפש מנהיג חדש בעל שאיפות ויכולת הנהגה, שיפתור את הבעיה הכלכלית הקשה. כך זכתה המפלגה הנאצית במרב הקולות, כיוון שענתה על שתי הקטגוריות הללו והתחזקה בימי משבר.
  2. העדר דמוקרטיה בקרב העם - אומנם בגרמניה היה משטר דמוקרטי, אך תודעת העם נשארה מונרכית ונוסטלגית לעבר. הוכחות לכך הן:
    1. העם הגרמני הכיר את האידיאולוגיה הנאצית ולמרות ששמע את נאומיו האלימים והאנטישמים הוא נסחף אחריו.
    2. הנשיא הינדרבוג באופן מתמיד השתמש בסעיף 48 בחוקה ובכך ביטל את זכות הבחירה והדמוקרטיה לעם. הוא אומנם פחד מהיטלר אך היה ימני בדעותיו.

גרמנים רבים לא היו מוכנים להסכים עם ההפסד של גרמניה בקרב, כיוון שגרמניה מעולם לא חשה את מאורעות הקרב שחלו מחוץ לשטחה. חיילים רבים חזקו טענה זו בכך שספרו כי אמרו להם לפתע להפסיק להילחם בזמן שיכלו להמשיך. כך צמחה האגדה שעל פיה היהודים, הקומוניסטים וסוציאליסטים תקעו סכין בגב האומה ולכן הובסה גרמניה. האגדה הופצה על ידי אנטישמים, בעיקר בקרב שמרנים, ימנים ועוד; היא העלתה את האנטישמיות בצרפת.

הנסיבות פוליטיותעריכה

להלן שלוש סיבות עיקריות לעליית הנאצים לשלטון:

  1. מנגנוני המשטר - לאורך כל תקופת רפובליקת וימאר תנועות קיצוניות מנוסות להפיל את המשטר הדמוקרטית תנועות אלו פעלו בחופשיות כיוון שלמשטר לא היו מנגנוני הגנה. הצבא ומערכת המשפט היו נגד הרפובליקה ולא עשו דבר בכדי לסייע לה. כך למשל במרידות של התנועות הקיצניות, הצבא לא נלחם בטענה כי חייל גרמני לא פוגע בגרמני. כמו גם, היטלר שקיבל 5 שנות מאסר קיבל חנינה אחרי 9 חודשים ויצא מהכלא.
  2. פעולות המחנות הקיצונים – רפובליקת וימאר נאלצה להתמודד באופן מתמיד עם המהפכים השונים של המחנות (בד"כ בעצמה ללא הצבא). כל הללו הקשו על יציבות השלטון והמדינה. בימין צמחו תנועות תומכי המשטר הקודם, בני אצולה, אנשי צבא, אנטישמים ועוד שפעלו מתוך הרייכסטאג ואמתו את אגדת הסכין בגב בעוד הם מאשימים את הרפובליקה בחרפת ורסאי. התנועות הימניות התחזקו בזמן המשבר והן היו אחראיות לרצח שר החוץ היהודי הגרמני רטנאו (1923) ולשני ניסיונות מהפכנים הפוטש (מרד) של קאפ 1920 והפוטש של מרחף הבירה 1913 (בו היטלר ניסה לעשות מהפכה ונאסר). משמאל היו ניסיונות של הקומוניסטים עוד לפני הקמת השלטון הדמוקרטי וכך בשנת 1919 מתרחש המרד הספרטקים שמטרתו הייתה הפיכה קומוניסטית בנוסח רוסי. מרד זה דוכא באכזריות על ידי הצבא (דבר המוכיח את הפחד הרב מהקומוניסטים).
  3. הפיצול הפוליטי - שיטת הממשלה אפשרה ריבוי במפלגות שהובילה לפיצול כוחות הבוחרים שהגיע לשיא של 27 מפלגות שונות בעלות אידיאולוגיות שונות (1930 בעקבות המשבר הכלכלי). בתקופה זו פיטר הינדרבורג הנשיא את הקנצלר הגרמני (ראש הממשלה) והעביר את השלטון ממפלגות השמאל למפלגות המרכז, מאותו רגע החלו להתחלף ממשלות תכופות ע"י פרסום צווי חירום בידי הינדרבורג ורוב פעילותם בוצעה בעזרת צווי החרום. אף אחת מהממשלות לא פתרה את הבעיות בגרמניה ולכן נפלו.

בשנות ה-30 היטלר החל לשאת נאומי הסתה אנטי קומוניסטים, ארגן מהומות רחוב ופעולות אלימות כנגד מתנגדים. כוחה של המפלגה הנאצית התחזקה משנה לשנה בבחירות, כך:

  • בבחירות של שנת 1928 הם זכו רק ב-12 צירים.
  • בבחירות של שנת 1930 הם זכו ב-107 צירים.
  • בבחירות של שנת 1932 הם זכו ב- 230 צירים.

מפלגות הימין הפכו לגוש אופוזיציוני חזק, והקנצלר פון שלייכר התפטר מתפקידו ובמקומו מינה הינדרבורג את היטלר לקנצלר גרמניה.

המפלגה הנאצית ברפובליקת ויימארעריכה

פרט לבעיות בתחומים השונים (כלכלה, חברה ופוליטקה), המפלגה הנאצית מנצלת כל דרך אפשרית לעלייה לשלטון אם באמצעים דמוקרטים ואם לא.

א. שימוש באמצעים דמוקרטים

חופש ההתאגדות - חופש בימי וימאר אפשר לצמיחת מפלגות וארגונים רבים שהיו מתנגדים רבים לשלטון. לאחר כשלון "פוטש בית הבירה" ואסירתו בכלא, היטלר הבין שבכדי להפעיל את המשטר עצמו יש לנקוט בדרכיו. כך הוא מנצל את חופש ההתאגדות להקמת מפלגה נאצית בעלת מנגנוני פעולה (כמו ס.ס), נוער, סמלים, מצעדים ועוד משלה.

חופש הדיבור (תעמולה) - בכדי לנאום נאומים אנטישמים, שונאי קומוניסטים, רפובליקת ויימאר ועוד. שימוש בתעמולה ודמגוגיה (שימוש מניפולטיבי במושגים ומילים) היו מלווים בכריזמאטיות וכשרון שהיו מפתח לדבריו לקנית דעת הקהל. בנוסף, נאומיו פורסמו בעיתונים כמו בעיתון "דרשטירמר" שנערך על ידי יוליס שטריכי והיו אל כלל האוכלוסייה.

ניצול העיתוי - היטלר ניצל את העיתוי בכך שהבטיח לעם עתיד טוב יותר כאשר המצב היה קשה וכך גדלה המפלגה וכאשר לא ניתן בלעדיה להקים ממשלה ישנו ניצול בכלי בחירות חופשיות.

ב. שימוש בכלים לא דמוקרטים הנאצים השתמשו בכלי הפחד והרתעת רבים באמצעות תעמולות אלימות, מצעדים, שימוש בטרור ועוד. דוגמא לכך היא יחידות ה-אס. א. שהוכשרו במיוחד לפעולות המפלגה להופעות ראווה ברחובות, יצירת פרובוקציות והריסת כינוסים של מפלגות אחרות, הפרעות לאירועים שאינם לרוחם, ביזוי הממשלה הדמוקרטי בפומבי, לבשו מדים, צעדו בצעדות צבאיות נאציות ועוד.

קישורים חיצונייםעריכה