היסטוריה לבגרות/דרך בניין הבית הלאומי בשנות העשרים/דרך בנין הבית הלאומי בתחומים השונים וכינון מוסדות לאומיים

א. התיישבות חקלאית (בשנות ה-20)

בסוף המאה ה-19 קרן קיימת לישראל, החלה לרכוש את אדמות עמק יזרעאל. ובשנת 1921 רוב אדמות עמק יזרעאל היו בבעלות יהודית. זמן קצר לאחר מכן, קק"ל ייבשה ביצות והכשירה את הקרקע לעיבוד חקלאי. כך הונח הבסיס להתיישבות חקלאית.

התיישבות שיתופית : הקיבוץ ומושב העובדים (בשנות ה-20)

שתי צורות התיישבות חדשות נוסדו בתק' העלייה השלישית :

קיבוץ

ראשיתו היה בתק' העלייה השנייה עם הקמת דגניה. חברי הקבוצה הגדולה ראו עצמם כגוף גדול השואף להיות מעורב בחברה היהודית בא"י. הקיבוץ התבסס על ביטול הקניין הפרטי. כל אמצעי הייצור (כמו: קרקע, בניינים, כלי עבודה, אמצעי ייצור ושיווק) היו שייכים לקיבוץ. הפרט בקיבוץ היה חבר קיבוץ והוא היה זכאי למגורים, בריאות, מזון, חינוך, רווחה ותרבות. חינוך הדור הצעיר היה עניינה של הקבוצה הגדולה ולכן הילדים גדלו בבית הילדים ולא בבית המשפחה הגרעינית. הקיבוצים הראשונים שקמו היו : עין חרוד ותל יוסף.

מושב עובדים

המושב השיתופי התבסס גם הוא על ביטול הקניין הפרטי. באופן זה הקרקע, המכונות החקלאיות ואמצעי השיווק היו שייכים לכלל חברי מושב העובדים. בניגוד לקיבוץ, לחברי מושב העובדים היו בית , חלקת קרקע פרטית והילדים גדלו בבית המשפחה הגרעינית ולא בבית הילדים. מושב העובדים התבסס על שיווין ושיתופיות אך גם על שמירת התא המשפחתי. המושבים השיתופיים הראשונים שקמו היו: נהלל וכפר יחזקאל. שם התפתחה התיישבות שבה האדם הפרטי יכול היה להגשים את רצונותיו ולשמור על פרטיותו.

התיישבות עירונית (בשנות ה-20)

תל אביב

אנשי העלייה הרביעית העדיפו לבנות את חייהם בעיר. כך התפתחה העיר ת"א, אשר קיבלה את השם "העיר שצמחה לה מן החולות" והעיר העברית הראשונה בא"י. ב-1925 אוכלוסייתה הגיע ל-40 אלף נפש. בשנות ה-20 נבנו בה בניינים ושכונות חדשות, וכך ניתן עידוד לפעילותם של מתווכים, קבלנים, בעלי מלאכה ותעשייה זעירה. תוך זמן קצר, בעיר ת"א התרכזו מוסדות כלכלים, חברתיים ותרבותיים של כלל היישוב בא"י, כך למשל נבנו קיוסקים, מסעדות וכדומה.

ירושלים

לירושלים הגיעו בעיקר יהודים דתיים מסורתיים. ואכן הנטייה של יהודים מארצות האיסלאם הייתה להתיישב בעיר ירושלים. אלה היוו כ-50% מכלל האוכלוסייה היהודית.

חיפה

היישוב היהודי בחיפה התרחב וכך גדל לכיוון הר הכרמל והים.

בשנות ה-20 צמחו מפעלי תעשייה בעזרת הון פרטי. למשל: מפעל האשלג בסדום, בית חרושת "פרומין" לביסקוויטים, בית חרושת לטקסטיל "לודז'יה", בית חרושת לשמן "שמן", פנחס רוטנברג קיבל זיכיון לבניית תחנת כוח לייצור חשמל, בית חרושת למלט "נשר".

ב. מסגרות חברתיות – כלכליות (בשנות העשרים)

1. ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י 1920

מפלגות הפועלים

הפועל הצעיר,פועלי ציון ואחדות העבודה יזמו הקמת מוסד בעל אופי כלכלי חברתי שקיבל את השם "ההסתדרות הכללית של העובדים העבריים בא"י". ההסתדרות קמה כאיגוד מקצועי במטרה לדאוג לפועל העברי לשכר, שעות עבודה, תנאים סוציאליים ופנסיה. על מנת לממש את תפקידה, ההסתדרות הכללית הקימה מוסדות רווחה כמו: קופת חולים, רשת חינוך "עמל" ו"המכללה למנהל", אגודת ספורט "הפועל" , עיתון בשם "דבר" ורשת בתי אבות "משען". היא הפיצה תרבות ע"י הצגות במסגרת תיאטרון "האוהל" והמחלקה "אומנות לעם"

חברת העובדים

ההסתדרות לא הסתפקה בכך שהיא דאגה לפועל במסגרת תפקידה כאיגוד מקצועי, אלא שהיא הקימה מפעלים, עסקים, רשתות מסחריות. זאת במסגרת כלכלית שקיבלה את השם "חברת העובדים" ,כך למשל ההסתדרות הקימה את :

1. כור
2. בנק הפועלים
3. חברת ביטוח
4. הסנה
5. פניציה (=מפעל זכוכית)
6. מוסדות שיווק ומסחר כגון : תנובה, המשביר לצרכן וכדומה.

2. גדוד העבודה

אנשי העלייה ה-3 שהגיעו מרוסיה הושפעו מהתורה הקומוניסטית ולכן חזונם היה לבנות בא"י חברה יהודית שוויונית, שיתופית (קומוניסטית וסוציאליסטית), חילונית וציונית. אך במציאות של א"י (בין 1921-1919) חלומם התגשם בצורה צנועה. אנשי העלייה ה-3 התארגנו בקבוצות קטנות בנות 8-15 חברים. כל קבוצה כזאת נקרא "גדוד העבודה". מספרם הכולל של החברים שהשתתפו בגדודי העבודה היגע ל-700 איש. אחת מהקבוצות הללו חייה חי שיתוף והם התפרנסו מעבודות מזדמנות, ציבוריות, שהנציב הבריטי ה.סמואל נתן להם. כך התפרנסו מעבודות בניין סלילת כבישים, מסילת רכבת ומחנות צבא. ההכנסות נכנסו לקופה אחת משותפת וההוצאות היו בהתאם לצרכים. מאז ראשית שנות ה-20 כאשר קק"ל רכשה את אדמות עמק יזרעאל, חברי הגדוד מימנו את תפיסת עולמם הסוציאליסטית קומוניסטית ע"י כך שהם התיישבו ביישובים שיתופים (קיבוץ ומושב עובדים). עם זאת התגלו חילוקי דעות אידיאולוגיים בתוך גדוד העבודה אשר לא מצאו להן פיתרון או פשרה ולכן ככל הנראה, קבוצה של חברים ביוזמתו של מנחם מנדל אלקינד ירדה מא"י חזרה לרוסיה.

ג. מסגרות פוליטיות (הסוכנות היהודית)

הסוכנות היהודית הייתה זרוע ביצועית של ההסתדרות הציונית העולמית בירושלים. היא הוקמה בשנת 1929 ומטרתה הייתה לייצג את העם היהודי. מוסדות הסוכנות היהודית זכו להכרה רשמית מצד הבריטים ועמדו איתם בקשר רצוף בהתאם לטופס המנדט ולכן נחשבו מוסדותיה לחזקים ביותר. כך שלטה הסוכנות היהודית בקק"ל, קרן היסוד, חברת ההכשרה ועוד. בסוכנות היהודית עמדו יהודים ציונים ולא ציונים (בעיקר מארה"ב) שתרמו כספים וייצגו את הסוכנות כגוף המייצג את כל היהודים. תפקידיה היו  :

1. עידוד עלייה והתיישבות יהודית
2. ייצוג היישוב היהודי וייעוץ לממשל הבריטי
3. יעוץ לוועד הלאומי בנושא כלכלה וחברה.

כינון מוסדות לאומיים בשנות העשרים (מוסדות כנסת ישראל)

כנסת ישראל מורכבת משלושה מוסדות והם :

1. אסיפת הנבחרים

אסיפת הנבחרים הייתה מעין רשת מחוקקת שבה היה ייצוג לכל חלקי היישוב היהודי בא"י. בתק' המנדט (1918-1948) התגבשו במוסד זה 4 גושים פוליטיים :

א.גוש פועלי

הגוש הפועלי הורכב מהמפלגות :

- פועלי ציון

- פועל צעיר

- אחדות העבודה שלושת אלה התאחדו למפלגות פועלי א"י (מפא"י) בשנות ה-30 הצטרפה מפלגה נוספת לגוש, מפלגת פועלים מאוחדת (מפ"מ) – השומר הצעיר.

הגוש הפועלי התחזק בהתמדה ושלט על כל מוסדות היישוב היהודי וזאת בגלל :

- הייתה לו הנהגה מוכשרת וכריזמטית כמו למשל : משה שרתוק, חיים ארלוזורוב, ברל כצנלסון, דוד בן גוריון, גולדה מאיר ועוד.

- לגוש הפועלי היה מסר פוליטי לערכים שעל פיהם כל הישוב היהודי פעל. למשל : ציוניות, חלוציות, שיתופיות, שפה עברית, התנדבות, עלייה ועוד.

ב. הגוש אזרחי

לגוש השתייכו כל אותם נציגים מהיישוב היהודי בא"י שדגלו בערכים כמו: חופש כלכלי, ליברליזם, תחרות, יוזמה אישית,פרטיות, קדושת הקניין ועוד. כמו כן השתייכו לקבוצה האיכרים שהקימו את המושבות מאז העלייה הראשונה, סוחרים, בעלי מלאכה ותעשיה זעירים, בית"ר והרויזיוניסטים (שרצו שינוי) בהנהגת ז'בוטינסקי.

ג. הגוש הדתי / המחנה הדתי

היה בראשית צעדיו הארגונים והוא כלל בתוכו את "הפועל המזרחי" ו"אגודת ישראל". בשלב מסוים פרש הגוש מאסיפת הנבחרים היות והם לא היו מוכנים להעניק את זכות הבחירה לנשים.

ד. הגוש הספרדי ועדות המזרח

באסיפת הנבחרים היו נציגים שלעדות ספרד והמזרח אשר ייצגו את היישוב הישן הספרדי שחיו ב-4 ערי הקודש ובירושלים.

לאסיפת הנבחרים התקיימו 4 פעמים בחירות : ב-1920, 1925, 1931 ו-1944. במערכת בחירות הללו : הגוש הפועלי התחזק מ-25% (1920) ל-65% (1944) ואילו הגוש הספרדי ועדות המזרח נחלש מ-20% (1920) ל-3% (1944).

2. הועד הלאומי

היה מעין רשות מבצעת והוא נבחר על בסיס יחסי הכוחות הפוליטיים באסיפת הנבחרים. היות והגוש הפועלי היה רוב מוחלט באסיפת הנבחרים , נציגים מהמחנה הפועלי היו אלה שישבו בוועד הלאומי. במשך רוב שנות המנדט בראש הועד הלאומי עמד יצחק בן צבי. סמכויותיו של הועד הלאומי היו צנועות והוא ניסה לטפל בבעיות כמו חינוך, רווחה, קשר עם יהדות התפוצה, חלוקת רישיונות עלייה ועוד.

3. הרבנות הראשית

ב-1920 כאשר הגיע הנציב הבריטי ה. סמואל לא"י , עדות אשכנז פנו אליו בדרישה למנות רב ראשי אשכנזי כיוון שהם לא השלימו עם מעמדו של הר' הראשי הספרדי לו היה מעמד בלעדי. ב-1921 הנציב הבריטי החליט לבטל את מוסד החכם באש"י ובמקום זאת הוא הקים את הרבנות הראשית, שהייתה מורכבת מ-2 גופים :

• שני רבנים ראשים (ספרדי ואשכנזי) וכך נבחרו:
  1. הר' הראשי הספרדי הרשל"צ – הרב יעקב מאיר.
  2. הר' הראשי האשכנזי – רב קוק
• הרבנות הראשית כללה גם את מועצת הרבנות הראשית שהורכבה מרבנים ספרדים

ואשכנזים במספר שווה.

לסיכום

שלושת המוסדות הללו :

1. אסיפת הנבחרים
2. הועד הלאומי
3. הרבנות הראשית

קיבלו את השם "מוסדות כנסת ישראל" והם קיבלו מעמד חוקי (בתקנות כנסת ישראל 1927) ע"י הנציב הבריטי הלורד פלומר.