הקדמה לסוציולוגיה/הקדמה

הקדמה

סוציולוגיה היא המחקר של החיים החברתיים האנושיים. מכיוון שהחיים החברתיים האנושיים הם כל כך רחבים, לסוציולוגיה יש תת-תחומים רבים, מניתוח של שיחות בין אנשים ועד לפיתוח תיאוריות על מנת להבין כיצד העולם החברתי כולו פועל. הפרק הזה יערוך היכרות בינך לבין הסוציולוגיה, יסביר מדוע היא חשובה, איך היא יכולה לשנות את הפרספקטיבה שלך על העולם שסביבך וכן יתן היסטוריה קצרה של הדיסצפלינה.

מהי הסוציולוגיה?

העולם החברתי משתנה. יש הטוענים כי הוא גדל; אחרים חושבים כי הוא קטן. הנקודה החשובה להבנה היא שהחברה אינה נשארת קבועה במשך הזמן. כפי שנסביר ביתר פירוט בהמשך, שורשיה של הסוציולוגיה בשינויים חברתיים משמעותיים (לדוגמא, המהפכה התעשייתית, יצירת אימפריות, ותקופת ההשכלה של החשיבה המדעית). חוקרים מוקדמים פיתחו את התחום על מנת לנסות להבין את השינויים האלה.

לכמה מהסוציולוגים המוקדמים (לדוגמא, קרל מרקס, מקס ובר, ואמיל דורקהיים) הפריעו התהליכים החברתיים שהם האמינו שגורמים לשינויים. אם כי פרטי התיאוריות של הסוציולוגים האלה יידונו בהמשך הספר הזה, חשוב לציין בנקודה זו כי מייסדי הסוציולוגיה היו האנשים הראשונים שיישמו את מה שס. רייט מילס (1959) כינה "הדמיון הסוציולוגי".

מילס הציע כי "מה שהאנשים צריכים... סוג של חשיבה שתעזור להם להשתמש במידע ובהגיון על מנת להגיע לתמצות בהיר של מה שקורה בעולם ומה שקורה בתוך עצמם. הדמיון הסוציולוגי מאפשר לבעליו להבין את המאורעות ההיסטוריים הרחבים יותר דרך המושגים של המשמעות שלהם לחיים הפנימיים והחיצוניים של יחידים רבים". מילס טען כי הדמיון הסוציולוגי יכול לעזור ליחידים להתמודד עם העולם החברתי בכך שהוא עוזר להם לצאת מנקודת המבט הפרטית שלהם וכך לראות את האירועים והמבנים החברתיים שמשמפיעים על ההתנהגות, הדעות והתרבות שלהם.

הדמיון הסוציולוגי הוא יותר מאשר "סוציולוגיה מהכורסה" או "הגיון בריא". אנשים רבים חושבים כי הם מבינים את העולם ואת האירועים שקורים בו. אנשים אוהבים להצמיד גורמים לאירועים ולנסות להבין מה קורה סביבם. זו הסיבה שאנשים השתמשו במשך אלפי שנים בטקסים המשפיעים על האלים – מכיוון שהם חשבו כי האלים שולטים באלמנטים מסויימים של העולם הטבעי (לדוגמא, מזג האויר). בדיוק כפי שריקוד הגשם הוא נסיון להבין איך מזג האויר עובד ללא שימוש בניתוח אמפירי, כך "סוציולוגיה מהכורסה" היא נסיון להבין כיצד העולם החברתי עובד ללא שימוש בשיטות מדעיות.

יהיה זה לא ישר לומר כי סוציולוגים אף פעם אינם יושבים (לפעמים אף בכורסאות נוחות) ומנסים להבין איך העולם עובד. אך על מנת לבדוק את התיאוריות שלהם, הם צריכים לקום מהכורסה ולהכנס לעולם החברתי. הם אוספים מידע ומעריכים את התיאוריות שלהם לאור המידע הזה. סוציולוגים לא רק מציעים תיאוריות על האופן שבו העולם פועל, אלא הם גם בודקים את התיאוריות האלה בעזרת המתודה המדעית.

לסוציולוגים, כמו כל בני האדם, יש ערכים, אמונות, ואפילו דעות קדומות מסויימות על מה שהם עשויים למצוא במחקר שלהם. אך, כפי שפיטר ברגר (1963) טען, ההבדל בין הסוציולוג לבין החוקר הלא-מדעי הוא ש"הסוציולוג מנסה לראות מה יש שם. יתכן כי יש לו חששות או תקוות לגבי מה שימצא. אך הוא ינסה לראות, ללא קשר לתקוותיו וחששותיו. לפיכך, זוהי פעולה טהורה של קליטה...".

הסוציולוגיה, אם כן, היא נסיון להבין את העולם החברתי על יד הצבת האירועים החברתיים ברקע המתאים להם (לדוגמא, מבנה חברתי, תרבותי, היסטוריה), ונסיון להבין את התופעה החברתית באיסוף וניתוח של מידע אמפירי.

היסטוריה

הסוציולוגיה היא תחום אקדמי חדש יחסית. היא התפתחה בראשית המאה ה–19 כתגובה לאתגרי המודרניות. הניידות הגדלה וההתקדמויות הטכנולוגיות הביאו לחשיפה גדלה של האנשים לתרבויות וחברות השונות משלהם. ההשפעה של החשיפה הזו היתה שונה ממקום למקום, אך עבור חלק מהאנשים היא כללה את התפרקות המנהגים והנורמות המסורתיות וקראה להבנה מחודשת של דרך פעולתו של העולם. סוציולוגים נענו לאתגר הזה בנסיון להבין מה מחזיק יחד קבוצות חברתיות וגם בנסיון לחקור פתרונות אפשריים להתפרקות הסולידריות החברתית.

אוגוסט קונט ומייסדים אחרים

המושג "סוציולוגיה" נטבע בידי אוגוסט קונט (1798-1857) ב-1838 מהמילה הלטינית "סוציוס" (חבר, עמית) ומהמילה היוונית "לוגיה" (לימוד של, דיבור). קונט קיווה כי יוכל לאחד את כל המדעים תחת הסוציולוגיה; הוא האמין כי לסוציולוגיה יש את הפוטנציאל לשפר את החברה ולכוון את הפעילות האנושית, כולל את המדעים האחרים.

אם כי התיאוריה שלו כבר אינה נחשבת לנכונה, קונט טען להבנה של החברה במסגרת של "חוק שלושת השלבים". קונט, בדומה להוגי השכלה אחרים, חשב כי החברה מתפתחת בשלבים. הראשון היה השלב התיאולוגי שבו אנשים ראו את החברה באופן חברתי. השני היה השלב המטפיזי שבו אנשים ראו את החברה כדבר טבעי (ולא על-טבעי). השלב האחרון של קונט הוא השלב המדעי או הפוזיטביסטי, שלב שהוא חשב שהוא השיא של ההתפתחות החברתית. בשלב המדעי, החברה תונהג לאור ידע ברור בלבד, ותובן לאור הידע שהופק מהמדעים, בעיקר הסוציולוגיה. אם כי יש קשרים מסויימים בין ה"חוק" של קונט לבין ההיסטוריה האנושית, כיום הגישה של קונט נחשבת פשטנית מאד, ולא מתאימה להבנת ההתפתחות החברתית.

תיאוריות סוציולוגיות "קלאסיות" אחרות מסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 הן אלה של קרל מרקס, פרדיננד טוינס, אמיל דורקהיים, וילפרדו פרטו ומקס ובר. כחלוצי הסוציולוגיה, רוב ההוגים המוקדמים הוכשרו בתחומים אקדמיים אחרים, כולל היסטוריה, פילוסופיה וכלכלה. הגיוון בהכשרתם משתקף בנושאים שהם חקרו, כולל דת, חינוך, כלכלה, פסיכולוגיה, אתיקה, פילוסופיה ותיאולוגיה. אולי חוץ ממרקס, ההשפעה העיקרית שלהם היתה בסוציולוגיה, ובתחום זה התיאוריות שלהם עדיין נחשבות למשמעותיות.

התפתחות התחום

הספר הראשון שהמושג "סוציולוגיה" משמש בכותרת שלו נכתב באמצע המאה ה-19 על ידי הפילוסוף האנגלי הרברט ספנסר. בארצות הברית, קורס ה"סוציולוגיה" הראשון הועבר באוניברסיטת קנזס, בלורנס בשנת 1890 תחת הכותרת "אלמנטים בסוציולוגיה". המחלקה הראשונה לסוציולוגיה בארצות הברית נוסדה ב-1892 באוניברסיטת שיקאגו על ידי אלביון וו. סמול, שב-1895 גם ייסד את כתב העת האמריקאי לסוציולוגיה. המחלקה האירופאית הראשונה לסוציולוגיה נוסדה ב-1895 באוניברסיטת בורדו בידי אמיל דורקהיים, מייסדה של ה"אני סוציולוגיק" (1896). ב-1919 מחלקה לסוציולוגיה נוסדה בגרמניה באוניברסיטת לודוויג מקסימיליאנס במינכן על ידי מקס ובר וב-1920 בפולין בידי פלוריאן זנאניאקי. מחלקת הסוציולוגיה הראשונה בבריטניה נוסדה לאחר מלחמת העולם השניה.

שיתוף פעולה בין לאומי בסוציולוגיה החל ב-1893 כשרנה וורמס ייסד את המוסד הבינלאומי לסוציולוגיה הקטן, שהושם בצל בידי "האגודה הסוציולוגית הבינלאומית" הגדולה הרבה יותר מ-1949. ב-1905 האגודה הסוציולוגית האמריקאית, האגודה הגדולה ביותר בעולם לסוציולוגים מקצועיים, נוסדה.

מחקרים סוציולוגיים מוקדמים

מחקרים סוציולוגיים מוקדמים ראו את התחום כדומה לזה של מדעי הטבע כמו פיזיקה או ביולוגיה. כתוצאה מכך, חוקרים רבים טענו כי המתודולוגיה המשמשת במדעי הטבע מתאימה לגמרי למדעי החברה, כולל סוציולוגיה. ההשפעה של שימוש במתודה מדעית ובהדגשת האמפריציזם היה הבדלה בין הסוציולוגיה לבין תיאולוגיה, פילוסופיה ומטפיזיקה. תוצאה נוספת היתה שהסוציולוגיה נחשבה למדע אמפירי. הגישה הסוציולוגית המוקדמת הזו, שנתמכה בידי אוגוסט קונט, הובילה לפוזיטביזם, גישה מתודולוגית שהתבססה של נאטרוליזם סוציולוגי.

אולם, כבר בראשית המאה ה-19, היו שהתנגדו לגישות הפוזטביסטיות והנאטרוליסטיות למחקר החברה, לדוגמא וילהלם דילת'י והינריך ריקרט, שטענו כי העולם הטבעי שונה מהעולם החברתי, מכיוון שלחברה האנושית יש תרבות בניגוד לחברות של בעלי חיים אחרים.

לגישות הפוזטביסטיות יש מקבילה מודרנית במתודלוגיה הסוציולוגית: סוציולוגיה כמותית בניגוד לאיכותית. סוציולוגיה כמותית מתמקדת במדידת תופעות חברתיות כשהיא משתמש במספרים וכמויות, ואילו הסוציולוגיה האיכותית מתמקדת בהבנת תופעות חברתיות. אין צורך להבין כי שתי הגישות האלה צריכות להיות נבדלות זו מזו; סוציולוגים רבים משתמשים בשתי השיטות על מנת להבין את העולם החברתי.

סוציולוגיה ומדעי החברה האחרים

מדעי החברה מיישמים את המתודה המדעית כלפי ההיבטים האנושיים של העולם. פסיכולוגיה חוקרת את הנפש האנושית וההתנהגות האינדבידואלית; סוציולוגיה חוקרת את החברה האנושית; מדעי המדינה חוקרים את הממשל בקבוצות ומדינות; לימודי תקשורת חוקרים את אופן התקשורת דרך מדיות שונות; כלכלה מעוניינת בייצור ובחלוקה של העושר בחברה; ועבודה סוציאלית היא היישום של הידע המדעי החברתי בחברה. מדעי החברה שונים ממדעי הרוח, בין השאר, בכך שמדעי החברה מדגישים את המתודה המדעית וסטנדרטים קשיחים אחרים במחקר האנושות.

ההתפתחות של מדעי החברה

בפילוסופיה העתיקה, לא היה הבדל בין המתמטיקה וההיסטוריה, הפואטיקה או הפוליטיקה. רק עם ההתפתחות של ההוכחה המתמטית החלה להיות הבדלה בין תחומים "מדעיים" לבין תחומים "רוחניים". כך, אריסטו חקר את תנועת הכוכבים ואת הפואטיקה באותן השיטות, ואפלטון הכניס הוכחות גיאומטריות כשדיבר על הידע הנמצא בנפש האדם.

האחידות של המדע נותרה עדיין בזמנו של תומאס הובס, לדוגמא, שטען כי הסקת מסקנות דדוקטיבית ממערכת של אקסיומות יוצרת מסגרת מדעית; ספרו, "לויתן", היה תיאור מדעי של קהילייה פוליטית. תוך עשורים מחיבורו של הובס, חלה מהפכה בתחום המדע, בעיקר עם מחקריו של ניוטון בפיזיקה. ניוטון, בכך שעשה מהפכה במה שהיה קרוי אז "פילוסופיה טבעית", שינה את ההבנה של אנשים למהו מדע.

בזמן שניוטון היה רק ארכיטיפ של מגמה עולה, ההבחנה המהותית היא שעבור ניוטון המתמטיקה הגיעה ממציאות משוערת במנותק מהצופה והיא פעלה לפי החוקים שלה. עבור פילוסופים מאותה תקופה, הביטוי המתמטי של אידיאלים פילוסופיים ביטא גם את היחסים הטבעיים בין בני אדם: אותם החוקים פעלו במציאות הפיזיקלית והרוחנית. לדוגמאות, ראה בלז פסקל, גוטפריד לייבניץ ויוהאנס קפלר, שכולם הבינו דוגמאות מתמטיות כמודלים ישירים להתנהגות אנושית. במקרה של פסקל, ההתערבות המפורסמת; ללייבניץ, ההמצאה של חישוב בינארי; ועבור קפלר, ההתערבות של מלאכים בתנועת הכוכבים.

בתחומים אחרים, מגמה זו הביאה ללחץ לבטא רעיונות ביחסים מתמטיים. יחסים כאלה, שכונו "חוקים" באותה התקופה, נעשו למודל שתחומים אחרים יחקו. בסוף המאה ה-19, נסיונות ליישם משוואות להתנהגות האנושית נעשו שכיחים יותר ויותר. כך לדוגמא "חוקי" הפילולוגיה, שניסו למפות את השינוי במשך הזמן של הגאים בשפה. בתחילת המאה ה-20, החלה מגמה חדשה שראתה במחקר "סטטיסטי" כלי מתמטי מספיק על מנת שהמחקר יקרא "מדעי".

ההוגים הראשונים שניסו לצרף בין המחקר המדעי לבין המחקר של היחסים הבין-אישיים היו זיגמונד פרויד באוסטריה ווויליאם ג'יימס בארה"ב. לתיאוריה של פרויד לגבי אופן פעולת הנפש ולמחקריו של ג'יימס בפסיכולוגיה ניסויית היתה השפעה עצומה על הבאים אחריהם.

אחד מהתומכים החשובים ביותר ביחס מדעי לפילוסופיה היה ג'ון דיואי (1859-1952). הוא החל, כמו מרקס, בנסיון לחבר בין האידיאליזם ההגליאני והלוגיקה לבין המדע הניסויי, לדוגמא בספרו "פסיכולוגיה" מ-1887. אולם, רק כאשר הוא נטש את ההגליאניות והצטרף לתנועה באמריקה הקרויה "פראגמטיזם" הוא החל לנסח את הדוקטרינה הבסיסית שלו על שלושת שלבי החקירה:

1. מצב בעייתי, שבו התגובה הטיפוסית אינה מספיקה או מתאימה.
2. מיקוד של המידע או הנושא.
3. חשיבה, שנבחנת על ידי ניסוי.

עם העלייה של הרעיון של מדידה כמותית במדעים המדוייקים (כך, לדוגמא, אמרתו המפורסמת של הלורד רותרפורד כי כל דבר שלא ניתן למדוד הוא "ידע מסוג מסכן"), הוכנה הדרך לראייה של מדעי הרוח כמבשרי "מדעי החברה".

סוציולוגיה היום

אם כי קונט חשב שהסוציולוגיה יכלול בסופו של דבר את שאר תחומי המחקר המדעי, הסוציולוגיה לא החליפה את המדעים האחרים. במקום, הסוציולוגיה מצאה לה נישה מסויימת במחקר של החיים החברתיים.

בעבר, המחקר הסוציולוגי התמקד באופן ארגונן של החברות התעשייתיות המורכבות והשפעתן על היחידים המרכיבים אותן. כיום, סוציולוגים עוסקים במגוון רחב של תחומים. לדוגמא, יש שחוקרים את הסטרוקטורות הגדולות שהחברה מתאפיינת בהן, כמו גזע, אתניות, מעמד חברתי, מגדר ומוסדות כמו המשפחה. סוציולוגים אחרים חוקרים תהליכים חברתיים שמייצגים את ההתפרקות של סטרוקטורות כאלה, כגון סטייה, פשע וגירושין. אחרים חוקרים תהליכי-מיקרו כמו יחסים בין-אישיים והחִברוּת (סוציאליזציה) של יחידים. יש לציין גם כי סוציולוגים מהתקופה האחרונה, בעקבות האנתרופולוגיה, שמו לב עד כמה התחום היה ממוקד במערב. כתגובה, כיום מחלקות סוציולוגיה רבות סביב העולם מעודדות מחקר רב-תרבותי.

בשני הפרקים הבאים בספר זה נדון באופן מעמיק יותר במתודות ובתיאוריות שבהן משתמשים בסוציולוגיה. הפרקים האחרים הם בחינה של תחומי מחקר שונים כיום.

טכנולוגיה ומדעי החברה

יש המכנים את מדעי החברה "מדעים רכים" (בניגוד ל"מדעים קשים" כמו פיזיקה, כימיה וביולוגיה). אולם, בתקופה האחרונה ישנה מגמה לכלול הבנות שעלו במדעי החברה בטכנולוגיות שפותחו בעזרת המדעים המדוייקים. מן הצד השני, ניתן כיום לרשום פטנט במדינות מסויימות על תת-תחום של התנהגות ארגונית ותהליכים עסקיים.