הקדמה לסוציולוגיה/ריבוד

הקדמה

ריבוד חברתי הוא הארגון ההיררכי של אנשים בחברה. פרק זה מתמקד בריבוד כלכלי, כלומר כיצד אנשים נבדלים זה מזה בהתבסס על עושרם (ו/או כוחם). התיאור השכיח ביותר של קבוצות כלכליות בחברות הוא זה של מעמדות חברתיים, מהמעמד הנמוך לגבוה. שיטות אחרות של ריבוד חברתי כוללות מערכות קסטות (שבאופן מסורתי כללו גם גורמים אחרים, כמו דת ומסורת)והמבנה ההיררכי במדינות קומוניסטיות. מכיון שהשימוש במונח "מעמד" שכיח יותר, נשתמש בעיקר בו בפרק זה.

ראשית, הפרק מגדיר ומתאר עוני. לאחר מכן נתאר את הריבוד בחברה, כשהוא מתמקד על רמות רבות של ריבוד ברמה הגלובלית ובתוך ארצות הברית.

עוני אובייקטיבי וסובייקטיבי

ישנן שתי הבנות של עוני שלעתים מבלבלים ביניה: עוני סובייקטיבי ואובייקטיבי. עוני אובייקטיבי מתייחס לרמת הכנסה שתחתיה לא ניתן לקנות את כל המשאבים הדרושים לחיים. עוני אובייקטיבי מנוגד לעוני סובייקטיבי; בעוני סובייקטיבי אנשים מרגישים כי הם במחסור כתוצאה ממעמדם החברתי הנמוך שלהם בתחתית ההיררכיה החברתית בחברה אליה הם משתייכים. לאנשים אלה יש מספיק כסף על מנת לשרוד מבחינה אובייקטיבית (המשאבים הדרושים לחיים) אך יש להם פחות משאבים מלחברים אחרים בחברה, ולכן הם מרגישים עניים.

אם כי אין נתונים ברורים על מספר האנשים בעולם שמרגישים כי הם עניים, יש כמות גדולה של מידע על יחידים החיים בעוני אובייקטיבי:

• 1/6 מאוכלוסיית העולם (מיליארד איש) חיים על פחות מדולר ליום.
• 11 מליון ילדים מתים כל שנה ממחלות ומגורמים אחרים שקשורים לעוני.
• ילדים ונשים הם המושפעים ביותר מעוני.
• לתת-תזונה, סמן של עוני אובייקטיבי, יש השפעות ארוכות-טווח על ההתפתחות הביולוגית והשכלית של הסובלים ממנה.

חוסר שוויון עולמי

ברמה הבינלאומית, השוואות בריבוד כלכלי נעשות בין מדינות שונות. מערכת המיון למדינות "עולם שלישי" ולמדינות "עולם ראשון" כבר מיושנת והוחלפה במונחים של "עולם מפותח" ו"עולם מתפתח" (או, מדינה פוסט-תעשייתית, תעשייתית, או בהליך תיעוש). עולם שלישי הוא מונח שתיאר מדינות שלא היו משוייכות למערב או למזרח בזמן המלחמה הקרה. רבים היו חברים בתנועה למדינות הלא-משוייכות. במשך הזמן ההבנה של המילה התפתחה לשימוש הרגיל כיום של ארצות עניות שעוברות תהליך של תיעוש או שמתקדמות לקראת שלב זה בהתפתחותן החברתית. עולם ראשון התייחס במקור לארצות הברית ולבעלות בריתה במלחמה הקרה; עולם שני התייחס לברית המועצות ולבעלות בריתה. המונח "עולם שני" לא היה בשימוש כמעט.

אם כי המונחים "מפותח" ו"מתפתח" נראים כמציינים שתי קטגוריות נפרדות, אין זו הבנה מדויקת. מדויק יותר לראות מדינות כנמצאות לאורך קו קציף של התפתחות, מהמפותח ללא מפותח. באופן כללי, המדינות המפותחות היו הראשונות שעברו תהליך של תיעוש במאות ה-18 וה-19. במדינות אלה יש איכות חיים גבוהה, תוחלת חיים גבוהה ושיעורי אוריינות גבוהים. מדינות מתפתחות הן מדינות שרק כעת הגיעו לתיעוש או שהן עדיין בתהליך של מעבר לתיעוש. הייצור במדינות המתפתחות אינו יעיל, מכיוון שהתיעוש במדינות אלה אינו מפותח דיו. במדינות אלה יש איכות חיים נמוכה יותר, תוחלת חיים נמוכה ושיעור אוריינות נמוך.

אחד מהמדדים הברורים ביותר להתפתחות של מדינה הוא "מדד ההתפתחות האנושית של האו"ם. המדד בודק היבטים רבים של החיים החברתיים במדינות העולם, ומרכיב מדדים אלה למספר יחיד ומסדר על פיו את המדינות ברשימה. היבטים הכלולים במדד ההתפתחות האנושית כוללים:

• תוחלת חיים בלידה
• שיעורי אוריינות
• תוצר גולמי

האו"ם מספק מידע רב על מגמות כלכליות וצורות אחרות של ריבוד בתוך מדינות העולם לתקופות ארוכות.

חוסר שוויון בארצות הברית

{{החלק הזה עוסק בארצות הברית, מכיוון שהוא תורגם מהויקיספר באנגלית. אשמח מאד אם מישהו יוכל להשלים או להחליף אותו בפרק הנוגע למצב בישראל, הדומה במידה רבה}}

אנשים רבים מופתעים מכך שבארצות הברית שיעור גבוה של האוכלוסיה חי בעוני. יש לציין כי אפשר למדוד את העוני בצורות רבות, אך על פי הסטנדרטים של מפקד האזרחים האמריקאי, כ12.5% מהאמריקאים חיים מתחת לקו העוני, כלומר כ35 מליון איש. הדיון בתיאוריות סוציולוגיות המתייחסות לריבוד תוכל להסביר את העובדה שהמצב במדינה העשירה בעולם הוא גרוע כל כך.

תיאוריות של ריבוד

שתי גישות קלאסיות לריבוד חברתי מספקות היבטים מעניינים לתופעה זו, פונקציונאליזם-מבני ותיאוריות של מאבק חברתי. שורשיה של הגישה שלישית, תיאוריית תלות, היא בהגות המרקסיסטית ובתיאוריית קונפליקט, והיא מיישמת תיאוריות אלה ברמה העולמית.

פונקציונאליזם-מבני

הגישה של הפונקציונאליזם המבני לריבוד חברתי שואלת את אותה השאלה שהיא שואלת לגבי כל תופעה חברתית אחרת: מה המטרה או הפונקציה של הריבוד? ההנחה העומדת בבסיס שאלה זו היא שהריבוד מועיל באופן כלשהו, מכיוון שהוא קיים כמעט בכל חברה (אם כי הוא כמעט ואינו קיים בחברות של ציידים-לקטים). התשובה היא בדרך כלל שהריבוד חייב להיות קיים בחברה על מנת להגדיל את היציבות ושיווי-המשקל שלה; יש צורך בארגון היררכי כלשהו על מנת לשמר את הסדר בחברות מורכבות ולאפשר להן לפעול. בנוסף, הגישה הפונקציונאליסטית-מבנית טוענת כי כנראה שלעמדות גבוהות יותר בהיררכיה החברתית יש חשיבות פונקציונאלית רבה יותר, ולכן הן מתגמלות יותר את האוחזים בהן. במלים אחרות, על פי גישה זו, הגיוני כי מנכ"ל החברה, שהתפקיד שלו חשוב יותר מבחינה פונקציונאלית, ירוויח יותר מאשר עובד הנקיון שעובד באותה החברה.

יש כמה בעיות בולטות עם הגישה הזו לריבוד חברתי. ראשית, התשובה לפונקציה של הריבוד בחברה נובעת מהשאלה – מכיוון שהנחת השאלה היא שיש פוקנציה כזו, מוצאים אותה. הבעיה הגדולה השניה עם גישה זו היא שהיא מניחה כי יש צורך בריבוד חברתי בכדי שהחברה תפעל. אם כי בחברות של ציידים-לקטים יש ריבוד מינימלי בלבד, וחברות מורכבות יותר לא פיתחו מערכת שוויונית לחלוטין, אין להניח כי מערכת כזו היא בלתי אפשרית. הבעיה השלישית היא שהיא תומכת בסטטוס-קוו הקיים, ולא משנה כיצד הקבוצה השולטת הגיעה למעמד זה (לדוגמא, טוטליטריות, דיקטטורה, אוליגרכיה וכו'). אם כי יתכן שהריבוד החברתי אכן מועיל ליציבות של חברות, הפונקציונאליזם המבני אינו מצליח להסביר באופן מוצלח כיצד הוא עושה זאת.

תיאוריות של קונפליקט חברתי ומרקסיזם

גישת הקונפליקט החברתי לריבוד רואה היררכיות חברתיות, כמו מרכיבים אחרים של החברה, כמגשימות את חוסר השוויון. גישה זו טוענת כי יחידים בראש הפרימידה החברתית נמצאים שם על חשבון האנשים בשלבים הנמוכים של הסולם. בנוסף, אנשים שנמצאים במקום גבוה בהיררכיה ישתמשו בכוחם על מנת לחזק גם את ההיררכיה כולה וגם את מקומם בה.

דוגמא ברורה לגישה הזו היא הניתוח המוקדם של מרקס לחברה הקפטילסטית. מרקס טען כי המעמדות בהיררכיה החברתית מותאמים באופן ברור לקירבה שלהם לאמצעי הייצור בחברה. אנשים במעמדות הגבוהים הם הבעלים של אמצעי הייצור או הבורגנות. אלה שמשתמשים באמצעי הייצור על מנת ליצור טובין או שירותים והם בעלים רק על הפרולטריון המהווה את כוח העבודה שלהם המהווה אנשים מהמעמד הנמוך.

מכיוון שהקפטליסטים מגיעים לראש ההיררכיה החברתית על גבם של הפרולטריון על ידי ניצול של כוח העבודה שלהם, מרקס האמין כי בני מעמד ההפרולטריון בסופו של דבר ימחו על הניצול שלהם. מרקס קיווה כי פועלי העולם יפתחו "הכרה קולקטיבית" או תחושה אוניברסלית של חוסר-צדק, שתביא למרד במעמד השולט של הקפטילסטים ותייסד מערכת סוציו-אקונומית חדשה, היא הקומוניזם.

כמובן, מהפכה כזו לא אירעה בכל חברה קפטילסטית, אלא רק בכמה מן: ברית המועצות, סין העממית, קובה, וייטנאם וקוריאה הצפונית. לשאלה מדוע אכן לא היתה מהפכה כזו ברוב העולם משיבים המרקסיסטים שמכיון שקמו איגודי העובדים הקפטליסטים היו צריכים להתפשר איתם, וכך נמנעה מהפכה. במדינה קפטליסטית לחלוטין, ההגבלה היחידה על הקפטליסט היא זו שהוא מקבל על עצמו. במלים אחרות, אם קפטליסט היה רוצה שהעובדים שלו יעבדו במשמרות של 20 שעות, לא היו הגבלות על כך. ארצות הברית, וכל מדינה קפטליסטית אחרת בעולם, אינה קפטליסטית לחלוטין מבחינה הזו, מכיוון שיש חקיקה המגבילה נוהגי העבודה, כולל:

• שעות עבודה מוסדרות
• שכר מינימום
• חוקים נגד עבודת ילדים
• תנאי עבודה מסויימים

רבים מהתקנות האלה תוקנו כתוצאה ממאמציהם של איגודי העובדים.

תיאוריית תלות של הריבוד הגלובלי (חוק הקיברנטיקה של השליטה)

תיאוריית תלות היא אוסף של תיאוריות שתומכות בראיית עולם שאומרת כי המדינות העשירות צריכות מדינות עניות כדי להשאר עשירות.

המדינות העשירות הן מדינות הגרעין, ואילו העניות הן בפריפריה (ישנן כמה מדינות הנמצאות בין לבין). מדינות הגרעין לוקחות משאבים ממדינות הפריפריה ולבסוף מחזירות את חומרי הגלם האלה בצורת מוצרים תעשייתים. מדינות הגרעין שומרות על הבכורה שלהן, בכך שהן לוקחות את המשאבים של מדינות הפריפריה ומכריחות אותן לקנות מוצרי תעשיה במחירים גבוהים יותר – כאשר הרווחים הולכים, כמובן, למדינות הגרעין. ללא המדינות העניות, המדינות העשירות לא היו יכולות לחיות ברמת חיים גבוהה כל כך.

התיאוריה טוענת שמדינות הגרעין פועלות במדיניות שלהן (גם אם לא בהכרה מלאה) ליצור מצב של תלות. לתלות זו יש היבטים רבים, במישור הכלכלי, התקשורתי, והפוליטי, ובתחום הבנקאות, החינוך, הספורט ופיתוח משאבי אנוש באופן כללי. כל נסיון של מדינות הפריפריה להתנגד להשפעות של התלות יביאו לסנקציות כלכליות ו/או לפלישה צבאית ושליטה. אם כי פלישה צבאית אינה שכיחה, התלות של מדינות הפריפריה במדינות הגרעין מחוזקת בכך שהמדינות העשירות הן שקובעות את חוקי הסחר הבינלאומי, לטובתן כמובן. במילים פשוטות ניתן לומר כי "מדינה עתירת משאבים ודלת ידע תמיד תשלט ע"י מדינה עתירת ידע ודלת משאבים"

מערכת התלות הזו כנראה נוצרה על ידי המהפכה התעשייתית וההתפתחות של האימפריות האירופאיות סביב העולם הודות לכוחן ועושרן הגדול. יש שטוענים כי לפני ההתרחבות הזו, הניצול והתלות היו קיימים בתוך המדינות, כאשר המרכזים הכלכליים הגדולים שולטים על שאר המדינה (לדוגמא דרום-מזרח אנגליה שלטה על שאר בריטניה, או צפון-מזרח ארה"ב שלטה על שאר ארה"ב). דפוסי הסחר במאה ה-19 איפשרו למערכת זו להתפתח לרמה הגלובלית. התפתחות זו הביאה לבידוד של העשירים מסכנות המהפכה. במדינות העשירות העניים כבר לא יכלו להגיע אל העשירים, ולכן הפסיקו מלחמות האזרחים במדינות אלה, והחלו במדינות המפותחות פחות. לאחר שהדומיננטיות של המדינות העשירות נוצרה כבר, קשה מאד למדינות העניות לצאת ממערכת התלות הזו.

תיאוריה זו הועלתה לראשונה בשנות ה-50, על ידי ראול פרביש שגילה במחקריו כי מדינות עניות לרוב נעשות עניות יותר כאשר המדינות העשירות נעשות עשירות יותר. התיאוריה נעשתה לפופולרית יותר בשנות ה-60 וה-70 כביקורת של תיאוריית ההתפתחות המוכרת, שנראתה כנכשלת לנוכח העוני הרחב המתמיד ברחבי העולם.