טראומה והטיפול בה/פרק 1

טראומה - תיאור חוויה בעלת משמעות של שבר, פציעה גופנית או נפשית או חוויה רגשית מתמשכת, למשל פיטורין, תאונה או מוות של קרוב. טראומה גורמת לזכרונות לא נעימים, מעוררי חרדה, פלאשבקים וסיוטי לילה.

• טראומה גופנית - שבירת יד בעקבות נפילה מהאופנים. הריפוי עוסק בעיקר בשיקום הגוף עם חרדה לחזור לרכוב שמא יפול שוב.
• טראומה לגוף - שבירת יד בעקבות פיצוץ באוטובוס. החרדה יכולה להיות לא רק מהחשש מהאוטובוס אלא ממקומות פתוחים ודמויות חשודות.

אנו חשופים לטראומות כל הזמן בתקשות. אופן ההתמודדות עם טראומה תלוי במנגנוני ההגנה הייחודים שלהם.

לא כל חוויה טראומטית מובילה לתסמינים והנורמה הוא הריפוי הוא ללא תסמינים.

חוקרים מנסים להבין מדוע חלק מהאנשים יפתחו פוסט טראומה חריפה בעוד אחרים יגלו חסינות ואף התפתחות (PTG - post traumatic growth) בעקבות חשיפה לטראומה.

תפיסות תרבותיות וחברתיות של טראומה

אירועים בעלי גוון טראומתי לאורך ההיסטוריה:

• אדיפוס המלך מתואר כילד דחוי שסבל מאלימות גופנית
• סיפורים על שליטים שהיו אכזרים.
• פעוט שנאלץ להתחרות מול 5-6 פעומות על תשומת לב של מטפלת עלול לחוות זאת כנטישה (עמוד 13).
• מעבר בין בתי ספר
• שירות צבאי - חיילים שחוו תסמינים נפשים חריפים תויגו כ"דגנראטים", נמושות או פחדנים (עמוד 14).

חקר הטראומה עסק תחילה באספקטים התרבותיים של פגיעה טראומטית ולאחר מלחמת העולם השניה חקר את השוני התרבותי במחקרים על פסיכולוגית ההגירה ותהליכי אקולטורציה (הטעמת מנהגים חברתיים ותרבותיים) ולבסוף את הגורמים הביולוגים הנוגע לשוני התרבותי כמו שכיחות מחלות נפש.

הפן התרבותי משפיע על עיצוב החוויה כטראומתי.

• משפחות החיות תחת טילים ומפגעי טרור יחשבו גיבורים ונוחשים
• מפקדים עלולים להיות מתוגים ככישלונות.
• בני נבאהו - דוגלים בהוז'הו דהיינו שמחה, בריאות, יופי והורמניה. הם חווים אירועים טראומתים יותר מיתר התרבויות משום שהיא פוגעת בהוזהו שלהם (עמוד 15). יש להם טקסים מיוחדים להחזרת הוז'הו.
• הודו - קבלה של אסונות טבע כחלק מחוקי הקארמה אשר מפחיתים את הטראומה לאור החשיפה אליהם מגיל צעיר ולצד זאת התמיכה המשפחתית (עמוד 16). לעימת זאת, בענייני דת במקרים מסויים ישנה תגובה טראומתית יותר. לדוגמה כהן שנדרש להחליט כיצד יתנהל טקס לוויה של כהן שסרח עם זונה חווה את המצב כטראומה חריפה. יתכן כי הסיבה לכך נובעת ממצב בו יש "הפסד הפסד" - כל פעולה דוחקת את האדם למצב של חוסר אונים והפסד (עמוד 17).
• טראומה היא פגיעה של עין רע או שד. התמודדות היא על ידי קמעות, ברכה מאיש דת, טקס ריפוי וטקסים אחרים.
• באזור prince william sound נשפך כ11 מיליון גלוני נפט וכתוצאה מכך נמצא באזור כי אנשים פתחו תגובה פוסט טראומטית ודיכאון מאחר שלא ניתן היה עוד לדוג והיה צורך למצוא פעילות חדשה שהייתה מנוגדת לבסיס התפיסה של אותן תרבות (עמוד 18).
• אוכלוסיות שרגילות לחיות בצורת חיים של כפר יגיבו לטראומה. כך למשל נמצא כי מתנחלים בעלי חוסן גבוה לפתח תגובה פוסט טראומתית כנראה לאור מערכת אמונות שנתנה משמעות לאירוע הטרור.

בשנים האחרונות יש וויכוח:

• האם ניתן להכיל את קרטריוני האבחנה של טראומה בהקשר תרבותי
• האם ניתן להשתמש בשיטות טיפול הנפוצות במערב על מטופלים מתרבויות אחרות? (עמוד 19)

יש מטפלים הטוענים כי הנפגע נהנה או מפתח רווח משני מהפרעה בין אם פיצויים כלכללים או רגשיים. דורון מאמין כי אנשים עושים את הטוב ביותר להם ויש לסייע להם לפתח לכיוון הגשמה ובגנונות התמודדות.

הכרה היא תהליך חשוב בטיפול. הכרה בכאב לצד שאיפה להתפתחות חרף האסונות, תיעוד והנצחת האירועים (כמו יד ושם).

תפיסה סוביקטיבית של הטראומה

מידת הפגיעה בעקבות הטראומה תלויה כיצד:

1. האדם תופס את הטראומה - האם חייו נצלו בזכות "יד" ששומרת עליו או שהוא חווה מקרה נוראי?
2. התמודדות עם האירוע (עמוד 20)
3. התמודדות עם טראומה בעבר - אנשים שחוו אלימות בילדותם נוטים ליחס משמעות פחותה לכאב פיזי.
4. האופן בו הוא משווה את ההתמודדות שלו ביחס לאחרים.

חרדה ודיכאון אינם בהכרח תסמינים של טראומה ויכולים לנבוע מנסיבות אחרות. רב האנשים מחלימים מטראומה ללא תסמינים חמורים. החזרה לתפקוד היא תוך ימים או שבועות. אחוז קטן מפתח פוסט טראומה.

חומרת התגובה לטראומה

תגובה לטראומה תלויה:

1. עוצמה
2. אינטנסיביות של האירוע.
3. קרבה לאירוע הטראומתי או לאדם.
4. המשמעות של אירוע הטראומה על ידי האדם והסביבה.

גורמים המשפיעים באופן סוביקטיבי על סף הגירוי לחוויית איום

• הפתאומיות של האירוע והאופן בו קוטע את רצף החיים.
• היעדר יכולת תגובה להתמודד עם האירוע בהתאם למאפייניו האישיים, הפסיכולוגיים והפיזים.
• חוסר אונים - כמה האדם מסוגל להתמודד עם האירוע ולהביא לשינוי (עמוד 22)
• התניה טראומתית קודמת - היכולת להתמודד עם אירוע קודם.
• עוצמת האיום ומשכו - הקרבה אל ריח, תמונות, רעש, האופן בו האדם רואה את עוצמת האיום.
• אירוע חיים קשה בעבר כמו תאונה, פיגוע, גירושים, מוות, בעיה כלכלית, פיטורים, אשפוז מעלים סיכון לפוסט טראומה.
• תפקוד המשפחה לא יעיל מעלה את הסיכון לפוסט טראומה.
• עוצמת האירוע, ההפתעה, פציעה וחשיפה מעלים את הסיכון לפוסט טראומה.
• אובדן, גיל קצה (צעיר או מבוגר), השכלה נמוכה, מעמד סוציו אקונומי נמוך, מחסור בתמיכה משפחתית, אבטלה, מחלה גופנית, בידוד חברתי, חוסר אונים וטראומות עבר לא מעובדות מעלות סיכון להתפתחות פוסט טראומה.

חוסן

חוסן - תהליך, יכולת או תוצאה של הסתגלות למרות דחק כרוני, סיכון גבוה, טראומה חריפה או מתמשכת.

גורמי חוסן - גורמים מפחיתים סיכון לפתח פוסט טראומה:

• תמיכה משפחתית
• יכולת לבקש עזרה
• יכולת ויסות רגשות
• שליטה פנימית
• מנגנוני התמודדות כמו הומור ועידון
• תפקוד משפחה / הורים
• אמונה דתית (עמוד 24)
• הכחשה
• תחושת יכולת עצמית חיובית להתמודד עם אתגרים
• חוויה טראומטית חיובית
• חוסן משפחתי עם מנגנוני תמיכה בתא המשפחה.
• חוסן קהילתי להכלה ולטיפול במצוקה של הפרט.
• מידע אמין - מחסור במידע יכול להחריף את המצוקה והפחד.

מודל החוסן המשולב

תפקיד אנשי טיפול אינו רק ריפוי והבנת האב - נורמלי אלא קידום והבנה של הבריאות כמסוגלות, כהתמודדות יומיומית ותחושת סיפוק ורווחה.במקום לשאול כיצד נכשלים אנשים נשאלת השאלה כיצד אנשים מצלחים למרות הכל?

לפי מודל החוסר המשולב, החוסן והביראות מקימים יחסי גומלין עם ציר גופני, ציר נפשי, ציר מערכתי-חברתי (עמוד 25) ובכך מונעים מאדם לפתח הפרעה פוסט טראומטית.

• ציר גופני - כושר גופני, תחושת ביטחון בתפקוד הגוף ובריאות כללית הם מרכיב משמעותי לעומת תחושות של חוסר אונים, עילת דופק, הקאה, מתח.
• ציר נפשי - גמישות להתמודד עם אירוע משתנה והמשאבים להתמודדות, חשיבה חיובית, אמונה בקיום סדר של העולם.
• ציר מערכתי - קשרים בינאישיים, עם ארגונים ומערכות (עבודה, התנדבות, פעילות פנאי וקהילה). תחושת שייכות במערכת ותפקידיו מהווים גורם רווחה נפשי, משאב התמודדות חיוני ומקור לתמיכה.

תמות של חוסן אצל ילדים כנגד מצבים טראומטיים

מתוך מחקר של וולין שיכול ללמד על דפוסי פיתוח חוסן כללי:

• תובנה - הבנת הסיטואציה בחומרה ושונותה דהיינו שהוא נמצא במצב לא שגרתי ועליו להתמודד עמו.
• עצמאות - להתרחק רגשית ופיזית ממשפחה בעיתית על ידי יציאה ללימודים, פנימיה, מפגש עם חברים והימנעות מזמן רב עם המשפחה.
• יחסים - יצירת קשר עם סביבה מטפחת, יציבה ואוהבת כמו חיבור לשכנה.
• יוזמה - דחיפה לשליטה ויכולת לנקוט יוזמה מאפשר תחושה שיש מה לעשות ושהילד אינו חסר אונים. היוזמה לא בהכרח חייבת להצליח אך הילד מעלה רעיונות ומנסה לפעול.
• יצירתיות - המרת הכאב הפנימי לייצוג והתנסות בדרך אומנותית, "בנית עולם חדש על חורבות הישן" משחרר רגשות וגורם לשיח משותף עם אחרים שמגייס את הסביבה.
• הומור - מפחית כאב וסבל על ידי צחוק עצמי. מהווה הגנה יעילה בהתמודדות עם סיטואציה קשה.
• מוסריות - מצפון שעוטף את השורד המוקף ב"רע" בתחושה של "טוב" ומגדיל את השאיפה ליצירת עולם טוב יותר. היא מאפשרת להבחין בין מה שקורה לו למה שראוי להיות ע"י תמות קיומיות "שום ילד אינו ראוי למכות".