זמנים לא מושלמים סבילים עריכה

צורת ההוה הסביל של הפועל ; εμπιστεύομαι, לתת אמון ב...:

גם בזמן העבר, פועל סביל לא מושלם, כמו זה הפעיל, מצביע על פעולה מתמשכת :

סיומת למילים עריכה

כמו בשפה האנגלית, ישנה סיומת לציון יותר, τερος-, והכי τατος-.

πλούσιος	עשיר
πλουσιότερος	יותר עשיר
ο πλουσιότατος	הכי עשיר
ένας πλούσιος πολιτικός	פוליטיקאי עשיר (אחד)
ένας πλουσιότερος πολιτικός	פוליטיקאי עשיר יותר
ο πλουσιότατος πολιτικός	הפוליטיקאי העשיר ביותר
η πλουσιότατη βασίλισσα	המלכה העשירה ביותר

חשוב לשים לב לשינוי בטעם במילה בשעת השימוש בסיומות אלו. למילה μεγάλος, גדול, יש צורה מיוחדת, μεγαλύτερος. ניתן להשתמש גם במילה πιο במקום הסיומות.

Αυτός ο πολιτικός είναι πιο πλούσιος.	הפוליטיקאי הזה עשיר יותר.
Αυτός ο πολιτικός είναι ο πιο πλούσιος.	הפוליטיקאי הזה הוא הכי עשיר.

אוצר מילים:

πολύ	הרבה (לא ספיר)
πολλοί	הרבה (ספיר)
התחביר המשותף לשתי המילים הוא πολ (פול)
πόσος	כמה (לא ספיר)
πόσοι	כמה (ספיר)
περισσότερος	יותר
ελάχιστος	לפחות
λίγο	קצת
λίγοι	מעט (ספיר)
τόσο ... όσο ...	כמו ... כמו ...
κοντά	כמעט (משמש במקרים ספירים)
αρκετά	מספיק
πάρα πολύ	הרבה מאוד

Στου καφενείου του βοερού το μέσα μέρος
σκυμένος στο τραπέζι κάθετ' ένας γέρος·
με μίαν εφημερίδα εμπρός του, χωρίς συντροφιά.

Και μες στων άθλιων γηρατειών την καταφρόνεια
σκέπτεται πόσο λίγο χάρηκε τα χρόνια
που είχε και δύναμη, και λόγο, κι ομορφιά.

Ξέρει πως γέρασε πολύ· το νοιώθει, το κοιτάζει.
Κ' εν τούτοις ο καιρός που ήταν νέος μοιάζει
σαν χθες. Τι διάστημα μικρό, τι διάστημα μικρό.

Και συλλογιέται η Φρόνηση πώς τον εγέλα·
και πώς την εμπιστευόταν πάντα -- τι τρέλλα! --
την ψεύτρα που έλεγε· «Αύριο. Έχεις πολύ καιρό».

Θυμάται ορμές που βάσταγε· και πόση
χαρά θυσίαζε. Την άμυαλή του γνώση
καθ' ευκαιρία χαμένη τώρα την εμπαίζει.

....Μα απ' το πολύ να σκέπτεται και να θυμάται
ο γέρος εζαλίστηκε. Κι αποκοιμάται
στο καφενείο ακουμπισμένος στο τραπέζι.

Κωνσταντίνος Π. Καβάφης (1897)

בקצהו של בית קפה צפוף, שכון על שולחן, יושב אדם זקן. מלפניו עיתון ואין לו חברה.

וביאוש של גילו המופלג הוא חושב כמה קצת אושר הוא ידע בשנים שהיה חזק, יפה ובעל דעה.

הוא יודע שהוא זקן מאוד. הוא מרגיש זאת ורואה זאת. למרות זאת, הזמן שבו הוא היה צעיר נראה כמו אתמול. כל כך מעט זמן, כל כך מעט זמן.

והוא חושב איזו תעלול מחשבה מתעתע בו. איך הוא בטח בה --איזה טיפש!-- איך היא שקרה כשהיא אמרה, "מחר. תמיד יש את מחר".

הוא זוכר את הלהט שהוא שלט בו, ואת האושר שהיה לו. חוכמתו הטיפשית נלעגת על ידי ההזדמנויות המבוזבזות.

אבל כל המחשבות והזכרונות גורמות לו לסחרחורת, והוא נירדם בבית הקפה, שכון על השולחן.