אגוזים - אין מגישים אגוזים שלמים לשולחן בלי מפצח אגוזים וקעריות לקליפות. פיצוח בכוח הזרוע אינו מוסיף כבוד למסובים. כל אורח יפצח לעצמו ולא ישרת את חברו לשולחן.
אורז - אוכלים במזלג בלבד.
אטריות וספגטי - אטריות מרק יש לחצות בכף לפני הגשתן לפה (במידה והן ארוכות מדי). ספגטי אוכלים במזלג ביד ימין, תופסים 3-4 חוטי ספגטי ומלפפים אותם סביב המזלג ומגישים לפה.
ביצים קשות - מגישים כשהן פרוסות על גבי צלחת ואוכלים אותן באמצעות מזלג.
ביציות וחביתיות - אוכלים עם מזלג ביד ימין. להקלת החיתוך ניתן להיעזר בפרוסת לחם אותה יש לאחוז ביד שמאל. ביצה מטוגנת בנקניק יש לאכול באמצעות סכין ומזלג, ביחד.
בצל - ירק חביב על אנשים רבים, אך ריחו חריף. היוצאים לבלות ערב רומנטי, מוטב שימנעו מאכילת בצל לפני צאתם. בצל מבושל אינו משאיר ריח בפה וטעמו משובח.
בשר - אוכלים בסכין ובמזלג, פרט לבשרים שניתן לבתרם במזלג בלבד. אין לחתוך את הבשר מראש, אלא תוך כדי האכילה. אם מנת הבשר כוללת ירקות ותפוחי אדמה, מגישים כך: ראשית את הבשר, לאחר מכן את הרוטב, אחריו את תפוחי האדמה ובסוף את הירקות. אין זה נאה לשפוך את הרוטב על צלחת מלאת מזון.
מסטיק - לעיסת המסטיק איננה אסתטית, לכן לא רצוי ללעוס מסטיק ברבים.
דבש - מותר למרוח את הלחמנייה בחמאה ולהוסיף לאחר מכן שכבה דקה של דבש. בלחם רצוי להימנע מכך, מפני אפשרות חלחול של הדבש. מוטב להעביר מנת דבר לצלחת ולאכול ממנה עם הלחם בכדי למנוע אפשרות נזילה.
דגים - בדרך כלל כדאי להגיש עם הדגים כלים מיוחדים: סכין המשמשת לאחיזה בדג ומזלג להעברת הנתח לפה. אם לא הוגשה סכין מיוחדת, יש להשתמש בשני מזלגות. אם הוגש מזלג אחד בלבד, נעזרים בפרוסת לחם לשם החזקת הדג. לא חותכים את הדג באמצעות סכין.
זיתים - זיתים קטנים אפשר לאכול שלמים ולהוציא את החרצנים באמצעות קצות האצבעות. מקובל יותר לכרסם את בשר הזית מסביב לחרצן, מבלי להכניסו לפה.
מריחת לחם - מורחים פרוסת לחם, או לחמנייה, כשהן מוחזקות על הצלחת באגודל ובאצבע של יד שמאל. מריחת חמאה, שומן, מרגרינה או גבינה תעשה בסכין. למריחת ריבות למיניהן, דבש וממרחים דומים מוטב להשתמש בכף. המקפידים נוהגים לא למרוח את הממרח על כל הפרוסה, אלא למרוח בכל פעם כדי הנגיסה.
צלחת מרק - יש למלא כדי שלושה רבעים. האורח צריך להקפיד שלא יטה את הצלחת וישתה אותה עד סופה. עדיף להשאיר כפית וחצי של מרק ולא להסתכן בלכלוך השולחן או הבגדים. אם המרק חם, אפשר לבחשו תוך המנעות ממגע של הכפית בדפנות הכלי, כדי לא ליצור צליל נקישה. יש להמתין לצינונו ולא לנשוף עליו.
כוס תה - בדומה לצלחת המרק, יש לערבב את המשקה החם בלא מגע בדפנות הכוס. אין לרכון קדימה לעבר הכוס אלא לקרב את הכוס אל הפה.
סוכריות - את קערת הסוכריות אפשר להגיש לשולחן עוד בראשית הסעודה, אך האורחים מתכבדים בהן רק לאחר המנה האחרונה.
עוגות ועוגיות - עוגות או עוגות קרם מגישים בצלחת ואוכלים במזלג. עוגות יבשות ועוגיות שמגישים לקינוח סעודה שמים בשולי קערית הלפתן ולא על המפה. כשמגישים אותן, ניתן לקחת את העוגות או העוגיות היבשות מקערת ההגשה, להעביר אותן אל הצלחת האישית מימין לכוס התה או הקפה ובצורה זו לאוכלן.
עוף - אוכלים בסכין ובמזלג, כלומר חותכים את הבשר מעל העצמות בסיוע המזלג, ומה שלא נחתך בצורה כזאת - נשאר בצלחת. אורח אינו רשאי לנהוג אחרת, אלא אם ראה שבעלת הבית מתירה לעצמה אכילה באצבעות.
כיצד משתמשים בסכו"ם? - אין שמים על מפת השולחן סכין, כף ומזלג לאחר השימוש הראשון, ואין משעינים אותם בשולי הצלחת לצורך לגימה, למשל, אלא מניחים אותם בתוך הצלחת ממש. מזלג מחזיקים ביד שמאל בהחזקה קלה, כשחודו כלפי מטה. הסכין משמש לחיתוך ביד ימין, ואין מסתייעים בו כדי להעלות דברי אוכל על גבי המזלג. מאכל שאינו טעון חיתוך נחתך ביד ימין, במזלג בלבד. בהפסקות אוכל, מניחים את הסכין והמזלג בזווית זה לזה (אם הסועד יניח את הסכין והמזלג כשהם מקבילים, על הצלחת, סימן הוא כי הוא סיים את המנה וממתין לפינוי הצלחת). אם האורח מעוניין בתוספת, ישאיר את הסכין והמזלג בתוך הצלחת, המזלג מופנה כלפי מעלה, שלא לגרום להפלתו מן הצלחת בשעת העברתה מיד ליד. כף מחזיקים בקצה הידית בעזרת אגודל, לא באגרוף. שואבים בה כלפי חוץ, וגם את צלחת המרק מטים כלפי חוץ (כלומר, מן הסועד והלאה) כדי לרוקנה בשעת הצורך. מרק אוכלים מצד הכף, ומאכל מוצק אוכלים מן הקצה. לעולם אין מכניסים לפה את הכף כולה. בהפסקות האוכל משאירים את הכף בצלחת האוכל, או בצלחת התחתית. בשתיית קפה או תה אין משאירים את הכפית בכוס או בספל, אלא מניחים אותה בתחתית - לא על המפה ולא שעונה שולי התחתית. סכין, בשעת אכילה תופסים את הסכין בניצב, ולוחצים באצבע כלפי מטה. נזהרים שלא לגעת בלהב הסכין. לעולם אין מקרבים סכין לפה. בכל מנה הנאכלת בסכין ובמזלג, תופסים את המזלג ביד שמאל ואילו במנה המיוחדת למזלג בלבד, מעבירים את המזלג ליד ימין. במקרה זה נשארת הסכין במקומה, מימין לצלחת. חשוב לזכור כי כלים שהשתמשת בהם, מקומם אך ורק בצלחת ולא לצדה, על גבי המפה.
סירוב לתוספות - במסיבות רבות משתתפים יכול אדם שלא לטעום ממנה מסויימת אם איננה מוצאת חן בעיניו. בארוחות סגורות ומצומצות אסור לשכוח כי בעלי הבית טרחו בהכנת הארוחה וסירוב עלול לפגוע בהם. לכן יש לקבל את המנה המוצעת, אפילו אם אין אוכלים ממנה אלא מספר נגיסות. בעלי הבית אולי לא ירגישו שלא אכלו מן המנה אלא מעט, אבל הם עלולים להתרשם לרעה אם יסרבו לחלוטין לקבל את המנה מלכתחילה.
כיצד יושבים לשולחן - ישיבה נכונה היא חשובה בהחלט בארוחה. יש לשבת על הכיסא כולו ולא על חלק ממנו. הכיסא צריך להיות סמוך לשולחן. יש לשבת זקופים ולהרכין קלות את הראש. כשמעלים את הכף או המזלג לפה אין מקרבים את הפנים לצלחת. המרפקים צריכים להיות קרובים לגוף ושלא יגעו בשולחן. מנות הזקוקות לשימוש ביד ימין בלבד (למשל, אכילת מרק) רצוי להשעין את כף יד שמאל על קצה השולחן. גם הרגליים, במהלך הישיבה, צריכות להיות קרובות זו לזו ובזווית ישרה, כשמלוא כף הרגל נשענת על הרצפה.
שיחה במהלך הסעודה - שיחה מותרת במהלך סעודה. עם זאת, יש דברים עליהם אסור לדבר. למשל, לא יזכיר האורח את מחירי מצרכי המזון במעמד שאר האורחים. כדאי גם לא להיכנס לענייני מחלות ובעיות רפואיות. לעומת זאת מותר ואף רצוי לדון בענייני היום.
סדר הגשת המאכלים בסעודה - בארוחה ביתית יש להגיש את המרק, לאחריו את הבשר ואחריו את הירקות, תפוחי האדמה ורוטב. המארח יתחיל את ההגשה משמאל למקום ישיבתו, אלא אם כן משתתף בארוחה אורח כבוד, לו מגישים ראשון. המארח יקפיד כי הוא יהיה האחרון שיוגש לו אוכל, לאחר שכל האורחים קיבלו את הארוחה ולאחר שבדק כי לא חסר להם דבר. מקובל להציע תוספת למנת הבשר. דרך ההגשה היא כך: המגיש מחזיק את קערת האוכל בכף יד שמאל, משעין אותה על גבי השולחן עד לקצה הצלחת של האורח, בצורה שתקל על הסועד להעביר ממנה את האוכל, בצורה נוחה.
כיצד עורכים היכרות? מציגים את ה'קטן' בפני ה'גדול' ('קטן' ו-'גדול' לא רק מבחינת גיל כי אם מבחינת המעמד בחברה) ואת הגבר מציגים בפני האשה. נוקבים תחילה בשם האדם שבפניו מציגים, למשל: "מרת אלמונית, מר פלוני". בהתוודעות בין פרופסור לסטודנט, אומרים: "פרופסור ליכנטנשטיין, מר אברמוב". אין נוקבים בשמם פרטי, אלא בשם משפחה והתואר. צעירים המציגים את חבריהם בפני הוריהם או הנמצאים בחברת צעירים בלבד, יכולים להשתמש בשם הפרטי. חשוב - אין מצביעים על האדם המוצג ביד או באצבע.
בין בני זוג - אדם המתייחס בדבריו לבת זוגו, ישתמש במילה "אשתי". מי שמדבר על אשת חברו, ישתמש במילה "רעיה" (למשל, "ציור זה מעשה ידי אשתי". "מסור נא דרישת שלום לרעייתך"). לגבי היכרות, אדם צריך להזכיר גם את שמה של אשתו, למשל: "מרת אלמונית, אשתי" (גם אשה המציגה את בעלה, צריכה לעשות כן).
לחיצת הידיים - השלב הבא לאחר שנאמרו שמות שני הצדדים, הוא לחיצת היד. שני הצדדים לוחצים יד, לחיצה לא מאומצת ולא בקצות האצבעות, אלא במלוא כף היד. 'הגדול' (על פי אותם קריטריונים שהסברנו לעיל) מושיט יד ראשון. אין הגבר מושיט יד לאשה אלא ממתין עד שהיא תושיט לו את ידה. בהצגת אורח בפני קבוצה גדולה, מסתפקים באמירת שם האורח ופטורים מלחיצת יד. בכל היכרות חייב הגבר היושב לקום על רגליו. אשה לא חייבת כן, פרט למקרה של צעירה המוצגת בפני קשישה.
כניסה ויציאה - אשה נכנסת ראשונה ויוצאת ראשונה מהחדר, כאשר בן לווייתה של האשה או של האישיות, פותח לפניה את הדלת בכניסה וביציאה. באוטובוס, מקדים הגבר את האשה כדי לסייע לה בצאתה, והוא הדין בצעיר המלווה קשיש. האשה מקדימה את האורח המתלווה אליה, אם עליה להדליק תחילה את האור בחדר-הכניסה שבדירתה. בכניסה לאולם בית הקפה או המסעדה, יקדים הגבר את האשה, כדי לתור אחר מקומות ישיבה, אם אין מלצר שיעשה זאת במקומו. במקום בו קיים סדרן, על הגבר ללכת אחרי האשה. כאשר מסיע גבר אשה לביתה, עליו ללוותה עד לדלת הכניסה, לפני שיסע לדרכו.
חדרי מדרגות - אם המדרגות הן צרות, הגבר צריך לתת לאשה לעלות ראשונה, אך בירידה קודם הגבר. מדרגות חשוכות או תלולות במיוחד, הגבר קודם תמיד, כדי שיוכל לסייע לחברתו בשעת הצורך.
מעלית - האשה קודמת לגבר בכניסה וביציאה.
נשיקות - מותר לגברים להתנשק בפומבי רק בטקסים צבאיים או אזרחיים, למשל חלוקת שי או אות הצטיינות. במקרים כאלה נהוג כי האיש שמחלק את האות, ילחץ את ידי מקבל האות ועם הצמדת האות הוא יישק לו על שתי לחייו. במדינות מסויימות בחו"ל נהוג לנשק את ידה של גברת, כאשר אתה נפגש עימה - אך ראוי להבהיר כי נשיקת יד מעניקים רק לאשה נשואה ולעולם לא ברחוב אלא במקום סגור. יתירה מזאת, אם נשקת לאחת הבנות בחבורה, חייב אתה לנשק את ידיהן של שאר הנשים הנשואות באותו המעמד. כיצד עושים זאת? הגבר לוקח את ידה המורמת של האשה ונוגע בה בשפתיו הצמודות, תוך כדי קידה. כל עיקרה של נשיקה זו, היא הבעת הערצה וכבוד לאשה. אין מנשקים יד אשר מעבר לשולחן או כיסא ואין מנשקים יד אשה הלובשת כפפה.
כללי עישון - ראוי להציע לאדם חפיסת סיגריות פתוחה, ולא סיגריה בודדת. יש להציע תחילה לגבירות ולנכבדים. המכבד לא יקח לעצמו סיגריה אלא לאחר שכיבד את זולתו (אולם, אין המכבד צריך לכבד את כלל הנוכחים אלא רק את בני שיחתו). בכיבוד ביתי, ראוי להגיש את הסיגריות בכלי מיוחד. האורח אינו פותח בעישון לפני שניתנה שהות למארח להתיר עישון או להגיש סיגריות משלו. אם מציעים לך, כאורח, סיגריה, עליך לקבלה גם במידה אם מדובר בסיגריה בסוג שאינך רגיל בו. מותר, כמובן, לדחות את הסיגריה המוצעת, אגב התנצלות, רק אם הינך מעדיף מטעמי בריאות לא לעשן כלל. אולם, לא נאה למארח לאסור את העישון על אורחיו. אם זה מפריע למארח או לחלק מהאורחים, ראוי כי המארח יבקש את האורחים לעשן באחד מחדרי הדירה. כיצד מעשנים? סיגריה יש להחזיק בקצה האצבעות, ולא בשורשיהן. לא מפיחים את עשן הסיגריה אל הזולת, אלא לצדדים. יש לעשן את הסיגריה, מקסימום, עד שלושה רבעים ממנה ולא עד תומה. אין מקום לעשות להטוטי עשן בחברה. את הסיגריה יש להדליק מגפרור או מצית ולא על ידי סיגריה אחרת. בהציעך אש לזולת, הוצא את הסיגריה מפיך וקום על רגליך, אם המבקש מבוגר ממך או אשה. אם האש הוצעה לך על ידי אשה או על ידי גדול ממך בשנים או בחוכמה, עליך לקחת את הגפרור הבוער מידם ולהדליק תחילה את סיגריותיהם ורק לאחר מכן תצית את סיגרייתך שלך. עליך לקחת מיד את הגפרור (או המצית) גם אם אינם מעשנים בעצמם.
פרידה - בסיום ביקור יש להיפרד. דבר ראשון, אסור לעזוב בלי ללחוץ את ידי המארח ולהביע תודה. לא צריך להאריך בדברי תודה עם היציאה, כי בכך אתה גוזל מזמנם של המארחים הטרודים עם שאר האורחים. במסיבה רבת משתתיפם אין איש חייב להיפרד מכל הארוחים, הוא לוחץ את ידיהם של אורח הכבוד ושל המארחים ועוזב. במסיבה קטנה, מלווה בעל הבית את האורח הנפרד לדלת היציאה ואם יש מעלית במקום - עליהם להמתין עד שתגיע. אם הוזמנה מכונית לאורחת ללא ליווי, ילווה אותה המארח עד למונית. באולם שמחות יש להיפרד מבעלי השמחה בכל מקום שנתקלים בהם ובעלי השמחה אינן חייבים ללוות את האורחים ליציאה. בקבלת פנים רשמית עם מאות משתתפים, אין צורך להיפרד מן המזמינים כלל.
תודה - אם הוזמנת לאירוע משפחתי (טקס נישואין, בר מצוה וכו') - עליך לטלפן או לכתוב למארח למחרת היום ולהביע את תודתך, גם אם הודית לו כבר בערב החגיגה. כלל זה לא חל על מסיבות לא משפחתיות. ראוי גם לבעל השמחה להודות על המתנות שקיבל מן האורחים, גם אם הודה להם כבר בעת ההגשה.
