מדריך שירים ופזמונים עבריים/אסופות ושירונים
אסופות שירה לסוגיהן התחברו משחר התרבות האנושית, ובכלל זה בעם ישראל, בהם ספר תהילים בתנ"ך, סידור התפילה וקובצי פיוטים, קינות וזמירות לימים טובים, נערכו במשך הדורות ושמשו לשירה בציבור ובד' האמות של הפרט.
אוספי שירים ופזמונים
עריכהמשוררים מפרסמים ומוציאים לאור את יצירותיהם מקובצים יחדיו מעת לעת; ולאחר זמן רואים אור כתביהם המסודרים בדרך כלל בסדר כרונולגי. אסופות שירה של יצירות משורר או משוררים אחדים, או לפי תקופה ונושא, ראו אור בעברית במשך המאה ה-20 ובראשית המאה ה-21, הן במסגרת הוצאות לאור גדולות וקטנות, והן במסגרת מוסדות, קהילות ומשפחות, וגם לקראת אירועים חגיגיים. משרדי הממשלה ובמיוחד משרד החינוך של מדינת ישראל, וכן גם אמצעי התקשורת הממלכתיים כגון רשות השידור, מכינים תכנית לימודים בשירה, והוציא לאור מספר שירונים, שבהם הובאו המילים והתווים של השירים. שירונים רואים אור גם בהוצאות פרטיות ולפי יוזמתם של אמנים או של עורכים בהוצאת לאור. אסופות שירים בנושאים שונים נועדו למפגשי קהילות, לשירה בציבור, בבתי ספר ובתנועות הנוער, במשפחה ובמסיבת חברים, באירועים התכנסות מצומצמים או המוניים, פרטיים או ממלכתיים.
מקומם של אוספים בתרבות
עריכההאוספים, לפי יוצרים או נושא מוגדר, או לקראת אירוע, הם אנתולגיות לכל דבר. השימוש בהם דומה לעתים לשימוש בסידור התפילה; כך למשל, בישרא, בחגים שנושאם הוא הכלל, כגון: יום הזיכרון לחללי צה"ל ויום העצמאות, נפגשות קבוצות וחוגי חברים לשיר במשותף שירי אוספים, שחלקם נוצרו במיוחד לקראת החג או המפגש. על אסופות שירה כתב יצחק לבני בהקדמה לספר ציוניוני הדרך: על שירים ו"פזמונים (ש)הם איזכור של תקופות שעברו, של ימי היידיש והלדינו, של חלוצים, עליות ומלחמות, של ילדותנו ונעורנו. השירים החסידיים שהורינו אהבו לשיר לנו, חוזרים אלינו לעתים קרובות כשאנחנו לבדנו, ואיש אינו שומע. אני מניח שהם חשובים לנו מפני שהם מעלים זכרונות, ולאנשים יכולים להיות זכרונות גם ממקומות שמעולם לא היו בהם" (עמ' 5).
לקריאה נוספת
עריכה- גיל אלדמע, גלעד בן-שך, אמנון שילוני (עורכים), ציוניוני הדרך, שירים שהיו ועודם, תש"ח-תשל"ח, ירושלים: הוצאת רשות השידור, חטיבת התוכניות הקלות ברדיו, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשל"ט-1979 - (ראו: ציוניוני הדרך, בוויקיפדיה).