מהפכת הדפוס/פרק ג

המצאת הדפוס הייתה תהליך מתמשך שהתפתחה מתוך צורך חברתי:

השיטה הקסילוגרפיה - חותמות עץ. במאה ה-13, באסיה השטה שימשה עבור הכנת קלפים ושטרות. היא הועתקה לאירופה ושימשה גם אחרי המצאת הדפוס, כמו עבור היצירה הביבליה לעניים (Biblia pauperum). השיטה המשיכה עד המאה ה-15 אל מדינות גרמניה וארצות השפלה.
הנייר - היה קיים במאה ה-13 ויוצר באמצעות טחנות מים ומכבישים.
הדיו - היו קיימים בסדנאות.
המכבש (מכונות הדפוס) שוכלל בתעשיות שונות.
שימוש במתכות עבור כלי נשק ופעמונים.

רבים ניסו לפתח כלי עבור העתקה מהירה של טקסטים:

לורנס יאנסון ניסה ונכשל.
מדינות המזרח היו ניסיונות. הבעיה שלהן הייתה שמילה לא הורכבה באמצעות מילים אלא באמצעות ציור ולכן החותמות לא היו יעילות.
האויגורים (Uighurs) עשו חותמות מעץ אך הן היו לא יעילות כמו חותמות ברזל.

לבסוף, הזכות נפלה לידיו של גוטנברג יוהאן שהצליח ליצור חותמות מברזל תוך ניצול מכשיר המכבש. ההמצאה כונתה בשם "אמנות הכתיבה המלאכותית (Ars artificialiter scribendi), אמצע המאה ה-15. תחילת העבודה הייתה בשטרסבורג ואח"כ בעיר מולדתו מיינץ. הממנים היו יוהאן פוסט, חתנו ופטר שפר. בעקבות ההמצאה נפתחו מאבקים בין גוטנברג למלווים. גוטנברג מעולם לא זכה להנאות מפרותיו (מבחינה כלכלית) אך שמו הונצח כממציא היצירה. התרשמות רבה מהמצאה.

הספר הראשון שהודפס היה "הביבליה של גוטנברג"/ "הביבליה של ארבעים ושתים השורות"/"הביבליה של מזארן. הספר המודפס הראשון שאינו עוסק בדת היה חיבור אינציקלופדי, "קתוליקון" מאת ייוהאנס באוס (ג'יובאני באלבי), הוצאת מיינץ 1460 (נכתב בפועל בגנואה).

הדפוס תרם ב:

הפצת האמונה
הפצת השכלה
הפצת חדשות והודעות.
יצור מהיר של טפסים.