מהפכת הדפוס/פרק ז

בפרק דנים על השפעת הדפוס בתרבות האיסלאםוהיהודית. הכנסייה החזיקה מונפול על הכתיבה ותחילה האמינה כי הדפוס הוא כלי שיעודד את הפצת הדת, כלומר הדפוס הוא כלי טוב. אחרי הרפורמציה הכנסייה הקתולית אסרה על הדפסה של כתבי הקודש בשפות המדוברות. לעומת זאת באיסלאם הכתב היה קדוש שכן זו הייתה השפה של מוחמד. לכן הכתב קדוש והאיסלאם לא קיבל את המצאת הדפוס. רק במאה ה-15 הודפס הקוראן עבור מלומדים שהתעניינו לתרבות. בשנת 1727 נין אישור להקמת בית דפוס ערבי באימפריה העותמאנית שהיה תחת פיקוח. נאסר עליו להדפיס ספרי דת. אמצע המאה ה-19 בעקבות המודרניזציה נכנס שימוש בדפוס. השפעות הנתון:

1. אנאלפביתיות.
2. פער בין כתיבה לקריאה.
3. הדיקאלקטים הערביים התרחקו ולכן אין אחוד לאומי.
4. ללא תקשורת המונית המונית אין תרבות פוליטית.

ביהדות, היה קידוש של כתב החל מסופרי סת"ם וגניזה של כתבי קודש. מתפתח ויכוח האם מותר להעתיק בשפת הקודש. הטענה שאפשרה שימוש בדפוס טענה שהדפוס הוא התגשמות הנבואה של ישעיהו, יא, 9. שנות ה-60 של המאה ה-15 כנראה הודפסו הספרים הראשונים בעברית. הספרים העבריים הראשונים פורסמו 1475, ספרד, פירוש רש"י ו"ארבעה טורים". המילה עבור הדפוס הייתה תבנית והיה ניסיון במילה "מחוקק". העברית הייתה פשוטה מעט אותיות ביחס ללטינית. בשנת 1485 הודפס הספר הראשון המנוקד. שושלת המדפיסים היהודים החשובה הייתה שושלת שוניצנו.

שיתוף פעולה בין מהדפסים יהודים ולא יהודים. היו גם בתי דפוס בבעלות נוצרים שהתמחו בכתבים עברים כמו של בומברג ושל דניאל בומרבג. בתי הדפוס הפכו לנקודת מפגש בין משכילים יהודים ונוצרים. בדומה לנצרות כך התפתח הדפוס בקרב היהודים. למשל האותיות בעברית הופכות למרובעות. ונציה הייתה המרכז החשוב לבתי הדפוס החשובים באמצע המאה ה-16. בעקבות הקונטרה רפורמה; צנזורה, ונציה אבדה את מעמדה ומרכזים חדשים מתפזרים ביבשת. התוצאה היא קנאון אחיד לכל ג'אנר.

בניגוד לנצרות היהדות שמרה על שפת הקודש ואפשרה החייתה.