ניתוח יצירות ספרותיות/רחל/פגישה חצי פגישה: הבדלים בין גרסאות בדף

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
יעל י (שיחה | תרומות)
שחזור
שחזור
שורה 20:
 
===התמונה הראשונה ===
הינה תמונה של מים סוערים המציפים את הכל: "ושוב הכל הציף הכול, ושוב הכל הסעיר משבר האושר והדווי". האם מדובר בים, בנהר או באגם? בהמשך השיר מתברר שזה אגם - ללא ספק הכנרת, ערש חוויותיה של המשוררת, מהווה בסיס לדימוייה גם בשיר זה. ים הזכרונות והחוויות מסעיר את הדוברת וגורם להתעוררות מחודשת של רגשות האושר והכאב שהיו נחלתה בעבר, בקשר עם אהובה. כהשלכה, נוצר בהווה מאבק בנפשה של רחל בין התשוקה לשוב למחוזות הנפש ההם ולצלול בהם לבין החשש מטביעה בכאב שאין לו מוצא. המשבר (הגל) מאיים להציף ולהטביע. השימוש במילה "מֲישבר" מעלה קונוטציה של משבר (כמו המילה 'ניב', המעוררת אסוציאציה של שן טרף).
 
===בית שני===
התמונה השנייה
הנה תמונה של סכר הנפרץ ע"י המים: "אף סכר שכחה בניתי לי מגן הנה היה כלא היה". סכר השכחה, כלומר, חומת המגן המלאכותית שהדוברת בנתה לעצמה, על מנת לשכוח את מי שאהבה ועל מנת לחסום את רגשותיה ולהגן על עצמה מפני האהבה, נפרץ. פריצת הסכר מבטאת את הרגע שבו הדוברת נכנעת לאותם רגשות כמוסים מהם ניסתה להתעלם ואותם דיכאה. כמו הסכר שאינו עומד בפני זרם המים, כך אין היא יכולה לעמוד מול פרץ רגשותיה. הביטוי "היה כלא היה" מבליט את חולשתו של סכר זה, שהיה למעשה אשליה בלבד לכך שהדוברת התגברה על אהבתה ורגשותיה.
התמונה השלישית
תמונת אישה הכורעת לשתות ממימיו של אגם סואן: "ועל ברכי אכרע על שפת אגם סואן לשתות ממנו לרוויה".באמצעות תמונה זו מתארת הדוברת את כניעתה לרגשותיה. הדוברת נותנת דרור לרגשות המציפים אותה ואף מתמכרת לרגשות אלו. היא אינה מתכחשת עוד לרגשותיה ומקבלת אותם. הביטוי "לרוויה" מעיד שהיא מודה בכך שהייתה צמאה להם, ולא אדישה כפי שדימתה.
 
===התמונה השנייה ===