ניתוח יצירות ספרותיות/נתן זך/שיר לאוהבים הנבונים: הבדלים בין גרסאות בדף

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 6:
נתן זך ביקש למרוד בקונבנציות השיריות שאפיינו את דור המשוררים שקדם לו. הוא יצא כנגד השיר בעל "המקצב המכני" והגדיר מחדש את "השיר הנכון" כשיר שנכתב בריתמוס (מקצב) חופשי המתמזג עם תוכן השיר בו מובעים רחשי-חיים בלשון משוחררת מתיאטרליות מוגזמת ומגודש של אפקטים וציורי לשון מקושטים.
 
==תוכן השיר ומשמעותו כל הזכויות שמורות לבנצי ==
=== בית א´ ===
הבית הראשון מציג את המאפיינים הכלליים של הזוגיות המתוארת בשיר: "ימיהם בנעימים יחלפו / גם ברדתם שאול לא יזקינו, / נצח לא ייפרדו, יחד יחיו / בבית אחד" – לכאורה הכל טוב. אך בדיקה מעמיקה יותר מחדדת את האירוניה. המילה "בנעימים" פושרת מדי לגבי אנשים מאוהבים והיא משדרת שגרה ואף שעמום. ממערכת יחסים של אהבה ניתן לצפות ליותר מחליפת הימים בנעימים. מודגש הזמן החולף אשר איננו נותן אותותיו בבני הזוג.
שורה 19:
 
===בית ג´ ===
הבית השלישי מתמקד ביחסי בני הזוג והעולם החיצוני הסובב אותם. כאן מתברר מדוע זכו האוהבים בתואר "נבונים". נראה שבני הזוג בחרו לחיות יחד בבית אחד מתוך ניסיון להתגונן מפני סכנות האורבות מבחוץ: "בחוץ קר / ורוח ומצפים בחוץ למטר" – בני הזוג הפכו את ביתם למבצר ובו הם מסתגרים מפני העולם החיצון. לפיכך, הדבקות בין השניים נובעת ממקור של חולשה ולא מתוך כוח. ניתן לשער שאהבתם של בני הזוג דורשת תבונה, משום שהאיומים מבחוץ עלולים לערער אותה. נדרשת אהבה תבונית בעולם חשוך וקר: "מאוחר / ורק קור נושב בעולם". בבית זה חורג המשורר מעמדתו כמתבונן מהצד המתאר את חיי הזוג בגוף שלישי (הם), לטובת התערבות ישירה בנעשה המבוטאת בגוף שני (אתם), תוך שהוא נותן להם הוראות כיצד עליהם לנהוג. תחושת הבהילות והמעורבות של הדובר מקבלת ביטוי בהחלטתו להקביל את מצב האוהבים למצבו של המשורר: "וגם המשורר / ממצוקה, לא משפע הוא שר." – בכך יש משום הסחת הדעת למשמעות ארס-פואטית (התייחסות השיר לשירה עצמה), לפיה זהים הם בני הזוג והמשורר בניסיונם הנואש להתמודד עם משברי הקיום בעולם הזה. לכן העצה המסיימת את השיר נעדרת כל אירוניה: "הישארו חבוקים." – במובן זה, שבמציאות חיינו, אין להסתפק באהבה חופשית ונטולת מחשבה. ראוי לו לאדם לנהוג בתבונה גם כאשר מדובר באהבה – זאת כדי לשרוד בעולם קר ומנוכר שכזה.
 
==אמצעים אומנותיים==