אירופה בעת החדשה המוקדמת/מרטין לותר וראשית הרפורמציה: הבדלים בין גרסאות בדף
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
מ שוחזר מעריכה של 132.64.30.201 (שיחה) לעריכה האחרונה של Tslil |
||
שורה 1:
=הקדמה=
בשיעור העקרונות תיאולוגיים של המאה ה-16 ובעקבותיהם הנצרות המערבית בין נצרות קתוליות לנצרות אחרות : פרוט נסיות לותרניזם ואנגליזם, קלוויניזם וכתות אחרות שאותן נכיר במהלך השיעורים הבאים.
בשיעור הקודם למדנו כי הרנסנס נפץ בקרב קבוצה אליטית גברית קטנה בעיר אירופה. בניגוד לזאת, היום נדון על הרפורמציה הלותרנית וראשית הרפורמציה הפרוטסטנטית. תנועות המונים, שעל אף שראשיתה הוא בעיר, הן מצליחות לשנות בדרמטיות ובמהירות את פניה של אירופה. בתוך פרק של חמישים שנה, הכמורה המסורתית מאבדת את כוחה הדתי על כמחצית מהאוכלוסייה של אירופה המערבית. מנזרים נסגרים, נזרים-נזירות מחויבים כנגד רצונם להינשא, אנשים מתחילים להתפלל בשפות המדוברות – הווקולנריות, אחוז יודעי קרוא וכתוב גדל ופני המשפחה בעל-אישה משתנים. מעל הכל היחסים בין המאמנים הנוצרים לאל משתנים. על מנת להבין את הרפורמציה עלינו להבין את הנצרות בשלהי ימי הביניים. במאות ה-15 וה-16 הנצרות המערבית סובלת ממספר משברים בו זמנית.▼
▲בשיעור הקודם למדנו כי תקופת הרנסנס
# "גלות בבל של הכנסייה" - בשנת 1305 בעקבות יריבות בין משפחות ברומא, האפיפיור נאלץ לברוח ומוצא מסתור באביניון (Avignon) ומקים את הביורוקרטיה והחצר שלו מחדש בעיר. אביניון שייכת לאפיפיור אבל נמצאת בטרטוריה של צרפת. האפיפיור יישאר בצרפת כשבעים שנה, 1309-1378.▼
# תום הגלות - האפיפיור אורבנוס השישי החזיר את האפיפיורות לרומא אולם קרדינלים (בכירי הכנסייה) התנגדו לחזרה אל רומא. לכן, אלו בחרו לעצמם אפיפיור חדש שימשיך להתגורר באביניון. ▼
# תקופת "הסיכזמה הגדולה" (1378-1417) – התוצאה מהחלטת הקרדינלים היא שלמשך התקופה יש שני אפיפיורים, אשר כל אחד מבניהם הכריז על השני כאנטי-אפיפיור, ואינם מכירים בסמכותו. בשלב מסוים התקיימה ועידה כנסייתית על מנת להחליט מי מבין שני האפיפיורים הוא הנכון. היא נכשלת ובמקום בחרה באפיפיור שלישי. ▼
על מנת להבין את הרפורמציה עלינו להבין את הנצרות בשלהי ימי הבניינים, במאות ה-15 וה-16 הנצרות המערבית סובלת ממספר משברים בו זמנית :
=
▲#
▲#
▲# תקופת "הסיכזמה הגדולה" (1378-1417)
=מי הגוף המכריע בנושאים תיאולוגיים (שלהי המאה ה-15)?=
במקביל, מתקיים ריב בכנסייה הגדולה מהי הסמכות העליונה שלה ורק לה נתונה הזכות לפסוק בנושאים דתיים חשובים, מצד אחד המגה אפיפיור שאומר שהוא שליחו של בכיר השליחים אטרוס ורק לי קיימת הזכות לפסוק בנושאים תיאולוגיים שונים.
מצד שני, עומד גוף של בחירי הכנסייה (קרדינלים, בישופים, אבות מנזרים) אנחנו ועידת כנסיה כשהיא מתקיימת באופן מסודר ומתנהלת על פי מסורת מסודרת אנחנו הממשיכים של ועידות הכנסייה ה-1 של הנצרות שהתקיימו במאות המאה ה-4 וה-5 שקבעו את הדת עוד לפני שהייתה בכלל במידה של אפיפיור. ולכן, מקור הסמכות בכנסייה צריך להיות ועידות כנסיה ולא האפיפיור ולכן מקור הכנסייה צריך להיות ועידות כנסיה ולא אפיפיור. חלק ניכר מהמשאבים של האפיפיורות מופנים כנגד התעצמות של התנועה הקולסירית (בלטינית, וקולסיום=ועידת כנסיה). התנועה טוענת שהגוף החשוב ביותר להכריע הכרעות בנושאים תיאולוגיים הם ועידות.
ב-1418 מקיימת '''ועידת קונסטנץ (Constance),''' ועידה כנסייה נוספת בעיר קונסטנס, דרום גרמניה צפון שוויץ, הועידה מסתיימת את תקופת הכריזמה הגדול אבל בניתים היוקרה של האפיפיור והכנסייה נפגעה מאוד. אנשי כנסיה עצמה טוענים שפוליטיזציה וההשחתה של המנגנונים הכנסייתיים הגיעו למצב חסר תקדים ותקנה. מה שמוביל להתפתחות משמעותית מאוד של מאמנים נוצרים שנשרים במסגרת הכנסייה אבל מחפשים קשר ישיר יותר עם האלוהות המתווכת, למשל, על ידי תרגילים רוחניים ומדיטציות ופחות על ידי הטקסים הדתיים המסורתיים של הנצרות. מתפתחת ספרות ענפה מאד של ספרים בשפות ווקולרניות לשימוש מאמנים יודעי קרוא וכתוב ונפגשים, שומעים הקראות בקול של תפילות, תחינות, גרסאות מעובדות של סיפורי הברית הישנה והחדשה. כשחלקם מאחדות אנשים שחלקם כנסיה ומאמינים "חילונים" (מי שאינם בעלי תפקידי כנסיה). חלק בשוליים של התנועות הרוחניות הללו מטיפים רדיקאלים (קיצונים) שטוענים שהכנסייה ברומא מעוות את הממסרים של ישו, שהיא מושחתת והאפיפיור איננו אלא הזונה הגדולה מבלל, סוג של דמות מיתולוגית נוצרית שמשמשת סמן לקץ העולם ואחרית הימים כתוצאה מריבוי חטאים של המין האנושי.
הרוב המוחלט של האפיפיורים הם בני משפחות אצולה איטלקיות, אנשי רנסנס, בעיקר מרומא ופירנצה. הם הביאו עמם את אורח החיים שלהם, הפאר ותרבות הרנסנס. אלו התחרו בבניית ארמונות, כנסיות ונהלו את מדינת האפיפיור כמדינה טרטוריה עם צבא, שלטון, גביית מסים, צי ועוד. הם עסקו באופן שיטיתי בהעברת רכוש והון מבעלות הכנסייה לבעלות המשפחות הפרטיות שלהם. חלק ניכר מהם ניהלו אורח חיים חילוני לחלוטין, יש להם פילגשות, ממזרים וכו'. כיוון שעליהם לדאוג לצרכים הכלכלים של סביבתם, לצורך בנית רומא ומימון הביוקרטיה שלהם, הם נזקקים ליותר ויותר כסף. הדרך להשיג יותר כסף היא באמצעות גביית כסף או לאסוף אותו מהמאמינים. אחד מנגנוני ההתעשרות של הכנסייה היה בזכות ההרחבה של נושא ה'''אינדולגנציות''' (Indulgentiae=שטרות מחילה).▼
▲
===שבעת הסקרמנטים (Sacrament)===▼
בכדי להבין מה הוא שטר המחילה, עלינו להבין מה זה סקרמנט המחילה ולכן נבין מהו סקמנט -
סקרמנטים הם מילולית סודות, מסתורין – הכנסייה המערבית (ובהמשך הקתולית) מכירים ב-7 סקרמנטים. בכל אחד מהסקרמנט ים מעובר החסד האל דרך הכומר למאמינים, סוג של צינור דרכו עובר חסד. שבע הסקרמנטים (רשום בדף המעקב), חלקם מעבר (מאישות אחת אחרת):
|