אירופה בעת החדשה המוקדמת/מרטין לותר וראשית הרפורמציה: הבדלים בין גרסאות בדף
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ שוחזר מעריכה של 82.81.78.228 (שיחה) לעריכה האחרונה של יעל י |
עריכה |
||
שורה 1:
=הקדמה=
בשיעור הקודם למדנו כי
=משברי הנצרות בשלהי ימי הביניים=
▲בשיעור הקודם למדנו כי תקופת הרנסנס היה נחלתם של קבוצה קטנה הגברית, עירונית של אירופה. במידה היפוכו של מה שנדבר היום, הרפורמציה הלוטרנית וראשית הפונסטטית, מדובר בתנועת המונים שלמרות שראשיתה בעיר מצליחה לשנות בצורה דרמטית ובמהירות את פניה של אירופה. בין כמחצית אירופה המערבית, בתוך פרק זמן ש 50 שנה הכמורה המסורתית מאבדת את המשמעות הדתית שלה, מנזרים נסגרים, נזרים-נזרות מחויבים כנגד רצונם להינשא, אנשים מתחילים להתפלל בשפות המדבורת – הווקולנריות, אחוז יודעי קרוא וכתוב גדל ופני המשפחה בעל-אישה משתנה. מעל הכל היחסים בין המאמנים הנוצרים לאל משתנים.
==הכריזמה הגדולה (שלהי המאה ה-15)==
#
#
# תקופת "הסיכזמה הגדולה" (1378-1417) – התוצאה מהחלטת הקרדינלים היא שלמשך התקופה יש שני
לכן לאורך תקופה זו האפיפיורות חלשה מאוד ונתונה למניפולציות של שלטים חילונים. כך מצד אחד האפיפיור תלויה הן בקיסר רומא והן בחסותו של מלכי צרפת. אלו כופפים את האפיפיור על פי מניעיהם האישים.
=
במקביל, מתקיים ריב בכנסייה הגדולה, מה היא הסמכות העליונה בה, אשר לה ורק לה נתונה הזכות לפסוק בנושאים דתיים חשובים. מצד אחד עומד האפיפיור הטוען כי הוא שליחו של בכיר השליחים פטרוס. מצד שני, עומד גוף של בכירי הכנסייה (קרדינלים, בישופים, אבות מנזרים) הטוענים כי הם ממשיכי הועידה כנסייתית הראשונה, שהתקיימה במאות המאה הרביעית והחמישית וקבעו בנושא דת עוד לפני האפיפיורות.
▲# כבר בשנת 1305 בעקבות יריבות בין משפחות ברומא, האפיפיור נאלץ לברוח, מוצא מסתור באביניור (Avignon) ומקים את הבירוקרטיה והחצר שלו מחדש בעיר. אביניור (Avignon) שייכת לאפיפיור אבל נמצאת בטרטוריה של צרפת. מתחיל תקופה חדשה הנקראת "גלות בבל של הכסיה", אפיפיורות אביניור, שנמשכת לאורך 70 שנה, 1305-1378.
▲# כשגלות בבל מסתיימת, האפיפיור אורבן ה-6 מחזיר את האפיפיורות לרומא, אולם, קרדינלים (בחרי הכנסייה) מתנגדים לחזרה אל רומא ולכן, בוחרים לעצמם אפיפיור חדש שממשיך להתגורר באביניור.
▲# תקופת "הסיכזמה הגדולה" (1378-1417)– התוצאה מהחלטת הקרדינלים היא שלמשך התקופה יש שני אפיפיור שמכריזים שהשני הוא אנטי-אפיפיור, מין, ארדיקן ואינם מכירים בסמכותו. בשלב מסוים מתקיימת ועידת כנסיה על מנת להחליט מי מבין שני האפיפיורים הוא הנכון. היא נכשלת, ובוחרת אפיפיור שלישי. האפיפיור של תקופה זו חלש מאוד ונתון למניפולציות של שלטים חילונים וכן, משרת האפיפיור תלויה הן בקיסר הרומאי הקדושה והן מחסות מלכי צרפת, אשר משנים אותו על פי אינטרס האישי.
==='''ועידת קונסטנץ (Constance) ===
בשנת 1418 התקיימה ועידת קונסטנץ בעיר קונסטנץ. הועידה הגיעה להחלטה סופית בנוגע לאפיפיורים אולם לביתנים, עד כה כוחו ויוקרתו של האפיפיור ושל הכנסייה נפגעו קשות. אנשי הכנסייה עצמם מפנים אצבע מאשימה כנגדה וטענו שפוליטיזציה הובילו להשחתה של המנגנונים הכנסייתיים, מנגנונים שהגיעו למצב חסר תקדים.
באופן כזה גברו כוחות המאמנים אשר חיפשו קשר ישיר עם האלוהות למשל באמצעות תרגילים רוחניים ומדיטציות ופחות באמצעות הטקסים הדתיים המסורתיים של הנצרות. ספרות ענפה של ספרים בשפות ווקולרניות התפתחה לשימוש המאמנים. אלו נפגשו ושמעו הקראות בקול של תפילות, תחינות, גרסאות מעובדות של סיפורי הברית הישנה והחדשה. חלק שולי מאותן תנועות רוחניות, רדיקליים יצאו כנגד המוסד הכנסייתי. אלו טענו שהכנסייה ברומא עוותה את מסרי ישו, כנסייה מושחתת והאפיפיור איננו אלא הזונה הגדולה מבבל, סוג של דמות מיתולוגית נוצרית ששמשה לסמן את קץ העולם ואחרית הימים כתוצאה מריבוי חטאים של המין האנושי.
בראשית המאה ה-16, האפיפיורות הצליחה לשקם את מעמדה מבחינה אדמיניסטרטיבית. האיום של '''התנועה הקונציליארית''' ופיצול האפיפיורות נעלם.
==שטרות מחילה==
===שבעת הסקרמנטים (Sacrament)===▼
▲בראשית המאה ה-16, האפיפיורות הצליחה לשקם את מעמדה מבחינה אדמיניסטרטיבית (), האיום של '''התנועה הקונציליארית''' ופיצול האפיפיורות (אפיפיור אחד ברומא, שלטון יחיד, יש לו ארכאיה מסודרת המאפשר לו לסדר מרומא על חיי כ אנשי המערב ומזח אירופה) נעלם. רוב מוחלט של האפיפיורים הם בני משפחות אצולה איטלקיות, אנשי רנסנס, בעיקר מרומא ופרנצה שמביאם עתם, כשמגיעים לרומא מביא את אורח החיים, הפאר ותרבות הרנסנס, הם מתחרים בבניית ארמונות, כנסיות ומנהלים את מדינת האפיפיור כמדינה טרטוריה עם צבא, שלטון, גביית מסים, צי ועוד. הם עסוקים באופן שיטיתי בהעברת רכוש והון מבעלות הכנסייה לבעלות המשפחות הפרטיות שלהם. חלק ניכר מהם מנהלים אורח חיים חילוני לחלוטין, יש להם פילגשות, ממזרים. כיוון שעליהם לדאוג לצרכים הכלכלים של סביבתם, לצורך בנית רומא ומימון הביוקרטיה שלהם, הם נזקקים ליותר ויותר כסף. הדרך להשיג יותר כסף היא באמצעות גביית כסף או לאסו אותו מהמאמינים. אחד מנגנוני ההתעשרות (/מיסים) של הכנסייה זה הרחבת עצומה של אינדולגנציות (Indulgentiae=שטרות מחילה) שהופכים למנגנון הכספים היעיל ביותר של הכנסייה.
סקרמנטים הם מילולית סודות, מסתורין
▲=שבעת הסקרמנטים (Sacrament)=
▲בכדי להבין מה הוא שטר המחילה, עלינו להבין מה זה סקרמנט המחילה ולכן נבין מהו סקמנט -
שבע הסקרמנטים ברובם מבטאים תהליך מעבר והם:
▲סקרמנטים הם מילולית סודות, מסתורין – הכנסייה המערבית (ובהמשך הקתולית) מכירים ב-7 סקרמנטים. בכל אחד מהסקרמנט ים מעובר החסד האל דרך הכומר למאמינים, סוג של צינור דרכו עובר חסד. שבע הסקרמנטים (רשום בדף המעקב), חלקם מעבר (מאישות אחת אחרת):
# טבילה (Baptismus) – הכומר מבצע פעולה שהופכת תינוק לנוצרי.
# אישוש (Confirmatio) – טקס
# מחילה (Poenitentia)
# נישואים (Matrimonium) – פעולת חיתון, מברכת והופכת
# משיכה אחרונה (Extrema unctio) – הכומר מגיע אל ביתו של
# כניסה למעמד הכמורה (אורדינציה Ordinatio
# סעודת האדון, (Eucharistia
==סקרמנט המחילה==
שורה 109 ⟵ 113:
{{להשלים}} לא נדון
== לקריאה נוספת ==
*[http://www.keele.ac.uk/history/currentundergraduates/tltp/REFORMAT/THEOLOGO/RUPP6226.HTM martin luther On the Babylonian Captivity of the Church (1520), Iin E.G. Rupp and Benjamin Drewery, Martin Luther, Documents of Modern History (London: Edward Arnold, 1970 01a.42 Luther and the Seven Sacraments]
*מרתין לותר : ( 1483-1546 ): [http://www5.tau.ac.il/wordpress/history/wp-content/uploads/2009/02/sourcesarbel.pdf תשעים וחמש התזות (אוקטובר-נובמבר 1517 ,Martin Luther)] מתוך בנימין ארבל (עורך), מקורות לתולדות העת החדשה המוקדמת, אוניברסיטת תל אביב 2004 (עד סעיף 86)
* [http://www5.tau.ac.il/wordpress/history/wp-content/uploads/2009/02/sourcesarbel.pdf מרטין לותר: פנייה פומבית אל הקיסר ושליטי גרמניה ( 1520) שלוש החומות] מתוך בנימין ארבל (עורך), '''מקורות לתולדות העת החדשה המוקדמת''', אוניברסיטת תל אביב 2004 עע 70.
==מחקרים==
*י. פ. רייס (הבן) וא. גרפטון, [[סיכומים לספרים/אירופה בראשית העת החדשה 1460-1559|אירופה בראשית העת החדשה]] 1460-1559, מהדורה שנייה, תל אביב, 2010. פרקים 5-6, 129-176.
*H. G. Koenigsberger, G. L. Mosse & G. Q. Bowler, Europe in the Sixteenth Century, 2nd ed., London & New York, 1989. Chapters 7-9.
*מירי אליאב-פלדון, '''הרפורמציה הפרוטסטנטית''', תל אביב תשנ"ז 1997.
*מ. הד, "כריזמה וממסד: משבר הרפורמציה והשפעתו על יחסי כנסיה ומדינה" בתוך: י. גפני וג. מוצקין (עורכים), '''כהונה ומלוכה: יחסי דת ומדינה בישראל ובעמים''', ירושלים, תשמ"ז.
[[קטגוריה:אירופה בעת החדשה המוקדמת]]
|