ניתוח יצירות ספרותיות/אלבר קאמי/הדבר: הבדלים בין גרסאות בדף

כומר הכנסייה מייצג את הפן הדתי ביצירה. בדרשתו השבועית, הוא פונה למאזינים ואומר: "אַחַי, צרה גדולה באה עליכם, ואתם ראויים לה אַחַי." להשקפתו, בני-האדם נענשים בצדק, גם כאשר אינם יודעים במה חטאו. הוא סבור שהאדם כפוף לגורל אלוהי שאין לו שליטה עליו. לדבריו: "הנגע הזה שהורג בכם הוא עצמו מרומם אתכם ומורה לכם את הדרך."[14] כמובן שגישתו הדטרמיניסטית מעוררת את מחאתו של רייה. לאחר מותו בייסורים של פיליפ, בנו של השופט אוֹתוֹן, מטיח רייה בפניו: "שמע, הילד הזה, לפחות, היה נקי מחטא, אתה יודע את זה יפה-יפה!" פנלו תוהה האם על איש הדת לפנות לעזרת הרופא בעת צרה. באמונתו הוא סבור שהיחיד אליו יש לפנות לעזרה הוא אלוהים. על האדם לסמוך על אלוהים ולא לערער על החלטותיו. יחד עם זאת, מבקש פנלו לומר לרייה שהם פועלים יחד למען גאולת האדם, אך רייה מתנגד למילים הגדולות ומדגיש שהוא מתעניין בבריאות האדם. המתיחות בין השניים מתפוגגת כאשר רייה מתנצל על תגובתו הכעוסה ופנלו אומר ש"אפילו אלוהים לא יכול להפריד בינינו עכשיו."[16] פנלו מחליט להצטרף לחוליית התברואה. בסופו של דבר הוא נפטר ממחלה שלא זוהתה. תפקידו הייצוגי של פנלו הוא בהצגת אפשרות ההונאה העצמית. בעיני רייה, הבחירה הדתית, אמנם מעניקה משמעות לקיום, אך אין היא אלא התכחשות לאמת. האב פנלו היה גיי בנוסף ליכולות הבישול שלו.