ניתוח יצירות ספרותיות/יעקב שטיינברג/העיוורת: הבדלים בין גרסאות בדף
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
|||
שורה 75:
# "שריקה איומה פורצת מגרון העיוורת": היא מכירה, כי רגליה עומדות בבית-קברות". מוטיב הדממה נועד לבנות את אווירת המוות. הדממה נשברה בגילוי המרעיש אודות האמת האיומה.
==הביקורת החברתית==
הסיפור מביע ביקורת חריפה כלפי הדרך בה החברה מקבלת את השונה ובעל המום. לאורך כל הסיפור נתקלת חנה בדמויות שונות, אשר כולן מתייחסות אליה כאל מסכנה ומוגבלת. למרות שביחס זה כלפי העיוורת יש כוונה טובה- שמירה על חנה ורצון לעזור (אמה של חנה רוצה בטובתה ולכן משקרת לה, היא אינה רוצה שחנה תגלה את האמת הנוראה ותיחשף לקשיים העומדים לפניה במהלך חייה). חנה, למרות היחס המזלזל והמגונן כלפיה, יכולה להתמודד לבדה (כפי שהתעקשה שביכולתה לשתות תה לבדה למרות הצעת הבעל לעזור לה) ואף גורמת למיילדת לחשוב כי היא אינה עיוורת לחלוטין, מרוב שהיא מודעת לסביבתה. חנה מנהלת חיי שגרה של עקרת בית למרות עיוורונה, ניתן לראות שהיא אינה שרויה במצב של מצוקה פיזית הכרוכה בעיוורונה. להפך, מצוקתה האמיתית היא נפשית והיא כתוצאה מכך שמסתירים ממנה את האמת. ניתן לראות כיצד חייה בביתו של רבי ישראל מבודדים אותה מן הסביבה ושהותה בבית כל שעות היום רק מלבה את תחושת חוסר האונים והפחד.
==סיכום==
"העיוורת" הוא סיפור מתח עם פואנטה. הבעיה המרכזית של הסיפור (הסיבוך) היא בניגוד שבין הנסתר לבין הנגלה. נקודת השיא בסיום הסיפור מהווה את הפתרון (התרה), אף שאיננו בבחינת פתרון כלל וכלל. זהו פתרון לחידה, אך לא פתרון לבעיה. האמת מתגלה, אך אין בכך כדי לשנות את גורלה של חנה - חיים בצל המוות.
| |||