חשבון אינפיניטסימלי/גבולות/משפטים בסיסיים: הבדלים בין גרסאות בדף

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שיניתי את הגופן
מאין תקציר עריכה
שורה 1:
{{חשבון אינפיניטסימלי|פרק=גבולות}}
לאחר שהכרנו את מושג הגבול ואת הגדרת הגבול נעבור למספר משפטים שיציגו תכונות שונות של גבולות ושל סדרות מתכנסות -
{{משפט|תוכן=אם קיים <math>\ lL \in R</math> כך שלכל <math>\ n</math> טבעי מתקיים <math>\ a_n = lL</math> אזי <math>\lim_{n \to \infty}a_n = lL</math>
{{הוכחה|לכל <math>\ \varepsilon > 0</math> קיים <math>\ Nk = 0</math> שעבורו מתקיים -
<center>
<center><math>\left| a_n - L \right| = \left| l - l \right| = 0 < \varepsilon</math></center>
ולכן <math>\lim_{n|a_n \to- \infty}a_nL| = l|L - L| = 0 < \varepsilon</math>}}}}
</center>
ולכן <math>\ \lim_{n \to \infty} \left| a_n \right| = \left| L \right| </math>}}}}
 
למעשה כבר ראינו דוגמא למשפט הזה בעמוד הקודם, עבור הסדרה שבה <math>\ a_n = 0</math>, המשפט תקף גם לכל מספר אחר, למשל -
: <math>a_n = \left\{ 42, 42, 42, 42 \dots \right\} </math>
מתקיים - <math>\lim_{n \to \infty}a_n = 42</math>
 
{{משפט|תוכן=אם <math>\lim_{n \to \infty}a_n = L</math> אזי <math>\ \lim_{n \to \infty} \left| a_n \right| = \left| L \right| </math>
{{הוכחה|
על -פי אי -שוויון המשולש השני -
<center>
<center><math>\left| \left| a_n \right| - \left| L \right| \right| \le \left| a_n - L \right| </math></center>
<math>\bigg||a_n| - |L|\bigg| \le |a_n - L|</math>
נתון כי <math>\lim_{n \to \infty}a_n = L</math> לכן לכל <math>\ \varepsilon > 0</math> קיים <math>\ N</math> כך שלכל <math>\ n > N</math> מתקיים - <math>\ \left| a_n - L \right| < \varepsilon</math>. אזי לכל <math>\ \varepsilon > 0</math> נבחר את אותו ה-<math>\ N</math>, ואז -
</center>
<center><math>\left| \left| a_n \right| - \left| L \right| \right| \le \left| a_n - L \right| < \varepsilon</math></center>
נתון כי <math>\lim_{n \to \infty}a_n = L</math> לכן לכל <math>\ \varepsilon > 0</math> קיים <math>\ Nk</math> כך שלכל <math>\ n > Nk</math> מתקיים - <math>\ \left| a_n - L \right| < \varepsilon</math>. אזי לכל <math>\ \varepsilon > 0</math> נבחר את אותו ה-<math>\ Nk</math>, ואז -
ולכן <math>\ \lim_{n \to \infty} \left| a_n \right| = \left| L \right| </math>}}}}
<center>
<center><math>\leftbigg|| a_n| - |L |\rightbigg| =\le \left| la_n - l \rightL| = 0 < \varepsilon</math></center>
</center>
ולכן <math>\lim_{n \to \infty}|a_n| = |L|</math>}}}}
 
אם נסתכל למשל על הסדרה - <math>\ a_n = \frac{-n}{n+1}</math> -
: <math>\ a_n = \leftbigg\{ \frac{-1}{2} , \frac{-2}{3} , \frac{-3}{4} \dots \rightbigg\} </math>
נראה כי הגבול שלה הוא <math> -1</math>. לכל <math>\ \varepsilon > 0</math> נבחר <math>\ Nk = \frac{1}{\varepsilon}</math> ואז יתקיים -
<center>
<center><math>\ \left| a_n - L \right| = \left| \frac{-n}{n+1} + 1 \right| = \left| \frac{ -n + n + 1}{n+1} \right| = \left| \frac{1}{n+1} \right| = \frac{1}{n+1} < \frac{1}{n} < \varepsilon </math></center>
<math>|a_n - L| = \bigg|\frac{-n}{n+1} + 1\bigg| = \bigg|\frac{-n + n + 1}{n+1}\bigg| = \bigg|\frac{1}{n+1}\bigg| = \frac{1}{n+1} < \frac{1}{n} < \varepsilon</math>
</center>
לכן <math>\lim_{n \to \infty}a_n = -1</math>. כעת אם נרצה לדעת מה הגבול של הסדרה <math>\ b_n = \left| a_n \right|</math> כלומר <math>\ b_n = \frac{n}{n+1}</math> כל מה שצריך הוא להשתמש במשפט כדי לדעת כי <math>\lim_{n \to \infty}b_n = 1</math>.
 
{{משפט|תוכן=סדרה מתכנסת מתכנסת לגבול יחיד
 
{{הוכחה|
נתון כי <math>\ \lim_{n \to \infty} a_n = L</math>, צריך להוכיח כי אם מתקיים גם <math>\ \lim_{n \to \infty} a_n = M </math> אזי <math>\ L = M</math>{{ש}}
 
נניח בשלילה כי <math>\ \lim_{n \to \infty} a_n = M </math>, כך ש <math>\ L \ne M</math>. ונניח בלי הגבלת הכלליות כי <math>\ M > L</math> {{ש}}
נתוןנניח בשלילה כי <math>\lim_{n \to \infty}a_n = M </math>, כך ש <math>L \ne M</math>. ונניח בלי הגבלת הכלליות כי <math>M > L</math>{{ש}}
נתון כי <math>\lim_{n \to \infty} a_n = L</math> ולכן לכל <math>\ \varepsilon > 0</math> , ובפרט עבור <math>\ \varepsilon = \frac{M-L}{2}</math> מתקיים כי כל אברי הסדרה, פרט למספר סופי של אברים, נמצאים בסביבה <math>\varepsilon</math> של <math>\ L</math>, כלומר אינסוף מאברי הסדרה מקיימים <math>\ a_n < L + \frac{M-L}{2} = \frac{M+L}{2}</math>{{ש}}
נתון גם כי <math>\ \lim_{n \to \infty} a_n = M</math> ולכן לכל <math>\ \varepsilon > 0</math> , ובפרט עבור <math>\ \varepsilon = \frac{M-L}{2}</math> מתקיים כי כל אברי הסדרה, פרט למספר סופי של אברים נמצאים בסביבה <math>\varepsilon</math> של <math>\ M</math>, כלומר מקיימים <math>\ a_n > M - \frac{M-L}{2} = \frac{M+L}{2}</math>{{ש}}
וזאת בסתירה לכך שאינסוף מאברי הסדרה מקיימים <math>\ a_n < \frac{M+L}{2}</math>. לכן ההנחה שגויה, ו- <math>\ M = L</math>
}}}}
 
הוכחה זו עלולה להראות מעט סתומה בתחילה, ולכן נתעמק במשפט ובהוכחה. המשפט טוען כי אם ידוע לנו כי סדרה מסויימתמסוימת שואפת לגבול מסוייםמסוים - לא ייתכןיתכן כי אותה הסדרה תשאף גם לגבול אחר. כלומר אם אנחנו יודעים כי סדרה שואפת לאפס למשל, לא ייתכןיתכן שהיא שואפת גם ל-42. הוכחת המשפט הזה, כמו הוכחות רבות אחרות, מתבססת על הנחה בשלילה - אנו מתחילים את ההוכחה בהנחה כי משהו הוא נכון - מבצעים פעולות מתמטיות שאנחנו יודעים כי הן נכונות, ומגיעים לסתירה. כיווןכיון שכל מה שעשינו בדרך פרט להנחה המקורית היה נכון - סימן שההנחה שגויה, הנקודה הבעייתית היא לנסח את ההנחה כך שעל -ידי ההוכחה כי ההנחה שגויה יתברר כי המשפט נכון.
 
דבר נוסף שעשינו בתחילת ההוכחה היה להגיד "נניח בלי הגבלת הכלליות". משמעות הניסוח הזה היא שעומדים לפנינו שני מצבים שונים, שהדרך להוכיח אותם היא זהה לחלוטין, למעט הסימנים פלוס (<math>+</math>) או מינוס (<math>-</math>), וקטן מ (<math> < </math>) או גדול מ (<math> > </math>). בדרך כלל משפט זה יופיע בהוכחות שבהן אנחנו יודעים כי שני מספרים שונים זה מזה אך לא יודעים מי גדול יותר (ואין זה משנה את התוצאה - אלא רק את הדרך להראות אותה) או במקרים בהם צריך לטפל בנפרד במספרים חיוביים ושליליים.
 
ההוכחה עצמה התבססה על ההגדרה הראשונה של הגבול, ואם ננסח אותה בלשון מעט פחות מתמטית - אם הסדרה מתכנסת לגבול מסויים, ואנחנו רוצים להוכיח כי היא אינה מתכנסת למספר אחר נבחר סביבה בגודל מחצית ההפרש בינהםביניהם. הבחירה הזו יוצרת הפרדה בין הסביבה של הגבול הידוע לסביבה של המספר החדש - וכיוון שאנחנו יודעים איפנהאיפה נמצאים אינסוף מאברי הסדרה (בסביבת הגבול הידוע) לא ייתכן כי הם נמצאים בסביבת המספר החדש - ולכן הוא אינו גבול של הסדרה.
 
{{משימה|בהוכחת המשפט הנחנו בלי הגבלת הכלליות כי <math>\ M > L</math> כלומר ניתן היה לבצע את אותה ההוכחה עם שינויי סימן וכיוון גם עבור <math>\ M < L</math>. נסח את ההוכחה המדוייקתהמדויקת עבור המקרה הזה.}}
 
{{משפט|תוכן=יהיו <math>\ a_n , b_n</math> שתי סדרות. אם <math>\lim_{n \to \infty}a_n = L</math> וקיימים שני מספרים שלמים <math>\ n_0k_1, p</math> כך שלכל <math>\ n > n_0k_1</math> מתקיים <math>\ b_n = a_{n+p}</math> אזי גם <math>\lim_{n \to \infty}b_n = L</math>
 
{{הוכחה|
נתון כי <math>\lim_{n \to \infty}a_n = L</math>, כלומר לכל <math>\ \varepsilon > 0</math> קיים <math>\ N_0k_2</math> כך שלכל <math>\ n > Nk_2</math> מתקיים <math>\ \left| a_n - L \right| < \varepsilon</math>.
לכל <math>\ \varepsilon > 0</math> נבחר <math>\ Nk = \max \left\{ N_0k_1, n_0 \rightk_2\}</math>, ואז לכל <math>\ n > Nk</math> יתקיים -
<center>
<center><math>\ \left| b_n - L \right| = \ \left| a_{n+p} - L \right| < \varepsilon</math></center>
</center>
ולכן <math>\lim_{n \to \infty}b_n = L</math>
}}}}
 
גם המשפט הזה עלול להראות לא ברור, אך הוא משפט חשוב ביותר - ולמעשה גם פשוט ביותר. המשפט הזה בעצם אומר שאם סדרה מסויימתמסוימת מתכנסת לגבול מסוייםמסוים, וסדרה אחרת זהה לסדרה הראשונה החל ממקום מסוייםמסוים - גם הסדרה השנייה מתכנסת לאותו גבול. או לחילופין - אם לוקחים סדרה מתכנסת, מוסיפים לה מספר סופי של איברים, מחסירים ממנה מספר סופי של איברים, ומשנים בה מספר סופי של איברים - זה לא ישפיע על הגבול שלה. הסיבה שהמשפט הזה נכון היא פשוטה - בהתכנסות של סדרה אנחנו לא מסתכלים על האיברים הראשונים בסדרה, למעשה אנחנו לא מסתכלים על אף איבר בסדרה שניתן להצמיד לו מספר - אנחנו מסתכלים מה קורה לאברי הסדרה כשאנחנו מתקדמים לעבר האינסוף, ולכן שינוי שנעשה גם באיבר המליוןהמיליון, המליארדהמיליארד או ה[[w:גוגול|גוגול]] הוא זניח, ולא משפיע על הגבול. עם זאת יש לשים לב שמספר האיברים שאנו משנים בסדרה חייב להיות סופי, אפשר להסיר את 17 האיברים הראשונים, להחליף את האיבר ה42 ב-33 ולהוסיף במקום המליוןהמיליון ואחד את המספר <math>\Pi</math> - והגבול של הסדרה לא ישתנה, אבל אם למשל נוסיף את המספר 2 אחרי כל איבר עשירי - הרי ששינינו אינסוף איברים, והמשפט כבר לא יכול לעזור לנו לחשב את הגבול של הסדרה החדשה.
 
לדוגמא, נתונה הסדרה הבאה -{{ש}}
<math>\ \left\{ a_n \right\} = 17 , 42 , \Pipi , 103, -55.3 , 1 , \frac{1}{2} , \frac{1}{3} , \frac{1}{4} , \frac{1}{5} \dots</math>{{ש}}
זו היא למעשה הסדרה <math>\ b_n = \frac{1}{n}</math> שהוספנו לה 5 איברים בתחילתה. אבל כיווןכיון שמהאיבר השישי והלאה הסדרות זהות גם הגבולות שלהן זהים, וכיווןוכיון שכבר ראינו ש- <math>\ \lim_{n \to \infty} \frac{1}{n} = 0</math> אז לפי המשפט מתקיים גם <math>\ \lim_{n \to \infty} a_n = 0</math>.
 
{{משפט|תוכן=
אם סדרה <math>\ \left\{a_n \right\}</math> מתכנסת אזי היא חסומה
 
{{הוכחה|
נתון כי הסדרה <math>\ \left\{a_n \right\}</math> מתכנסת. יהא <math>\ L</math> הגבול של הסדרה ויהא <math>\ 0 < \varepsilon = 1</math>, כיווןכיון שהסדרה מתכנסת קיים <math>\ Nk</math> כך שלכל <math>\ n> Nk</math> מתקיים -
<center>
<center><math>\ \left| a_n - L \right| < \varepsilon \Rightarrow -\varepsilon < a_n - L < \varepsilon \Rightarrow L - \varepsilon < a_n < L + \varepsilon \Rightarrow L-1 < a_n < L+1</math></center>
נסתכל על קבצות האיברים בסדרה המקיימים <math>\ n \le N</math> כיוון ש<math>\ N</math> הוא מספר נתון מדובר בקבוצה סופית, נסמן את המספר הגדול ביותר בקבוצה זו ב-<math>\ M</math> ואת האיבר הקטן ביותר ב<math>\ m</math>.
</center>
נסתכל על קבצותקבוצות האיברים בסדרה המקיימים <math>\ n \le Nk</math> כיווןכיון ש<math>\ Nk</math> הוא מספר נתון מדובר בקבוצה סופית, נסמן את המספר הגדול ביותר בקבוצה זו ב-<math>\ M</math> ואת האיבר הקטן ביותר ב- <math>\ m</math>.
 
כל אברי הסדרה המקיימים <math>\ n \le Nk</math> מקיימים <math>\ a_n \le M</math> ויתר אברי הסדרה מקיימים <math>\ a_n < L+1</math> ולכן הסדרה חסומה מלעיל על -ידי <math>\max \left\{ M, L + 1 \right\}</math>.
 
כל אברי הסדרה המקיימים <math>\ n \le Nk</math> מקיימים <math>\ a_n \ge m</math> ויתר אברי הסדרה מקיימים <math>\ a_n > L-1</math> ולכן הסדרה חסומה מלרע על -ידי <math>\min \left\{ m, L - 1 \right\}</math>.
 
הראנוהראינו כי הסדרה חסומה מלעיל ומלרע ולכן הסדרה חסומה.
}}}}
 
הטענה שבמשפט הזה היא כל סדרה מתכנסת היא חסומה, כלומר יש לה חסם עליון וחסם תחתון (ניתן להזכר בהגדרה של [[חשבון אינפיניטסימלי/סדרות/סדרות חסומות|סדרה חסומה]]), בשלב זה הן המשפט והן ההוכחה אמורים להיות אינטואיטיביים למדי מבחינתך, ובכל זאת מומלץ לעבור על ההוכחה בעיון ולוודא שאכן הכל מובן. הרעיון המרכזי של ההוכחה הזו היא הגדרת <math>\ \varepsilon</math> שרירותי (במקרה הזה בחרנו ב-1, אך כל מספר אחר גדול מאפס היה טוב באותה מידה) וחלוקת הסדרה לשני חלקים - חלק ראשון מכיל את כל האיברים החל מהערך ה-<math>\ Nk</math>, כלומר האיבר שהחל ממנו כל אברי הסדרה נמצאים בסביבה <math>\ \varepsilon</math> של הגבול והחלק השני הוא כל האיברים שלפני האיבר הזה. ברור שהחלק הראשון חסום, שכן כל האיברים שבו נמצאים בטווח של לא יותר מ-<math>\ \varepsilon</math> מהגבול, באשר לחלק השני - כיווןכיון שמדובר במספר סופי של איברים, אנחנו יכולים פשוט לבחור את האיברים הגדול ביותר והקטן ביותר מבינהםמביניהם, ולאמרולומר שכל שאר האיברים חסומים בינהםביניהם. כדי לחסום את כל הסדרה פשוט ניקח כמקסימום את <math>\ L + \varepsilon</math> או האיבר הגדול ביותר מבין החלק השני - הגדול מבינהםמביניהם וכמינימום את <math>\ L - \varepsilon</math> או האיבר הקטן ביותר מבין החלק השני - הקטן מבינהםמביניהם, כל אברי הסדרה חסומים בין שני מספרים אלו.
 
כעת אם נתבונן על סדרה שאלף איברים הראשונים הם ערכים אקראיים, והחל מהאיבר האלף ואחד כל האיברים הם 2, ונרצה לדעת האם הסדרה חסומה נוכל לומר על פי המשפט הקודם כי היא מתכנסת לאותו גבול כמו הסדרה <math>\ a_n = 2</math> ועל פי המשפט הראשון בעמוד הזה כי הסדרה <math>\ \left\{ a_n \right\}</math> מתכנסת ל-2. לכן כיווןכיון שמדובר בסדרה מתכנסת היא בהכרח חסומה, בלי לתות בערכים של אלף הערכים הראשונים.
 
{{שימו לב|
המשפט לא עובד בכיוון ההפוך, כלומר סדרה חסומה לא בהכרח מתכנסת, למשל הסדרה - <math>\ a_n = \left(-1 \right)^n</math> חסומה מלעיל על -ידי <math>\ 1</math> וחסומה מלרע על -ידי <math>\ -1</math> אבל איננה מתכנסת לגבול. (ראינו הוכחה דומה עבור הסדרה <math>\ 1, 0, 1, 0, 1,0 , \dots</math>).
}}
 
 
{{משפט|תוכן=
אם סדרה <math>\ \left\{a_n \right\}</math> היא מונוטונית וחסומה אזי הסדרה מתכנסת
 
{{הוכחה|
נניח בלי הגבלת הכלליות כי <math>\ \left\{a_n \right\}</math> סדרה מונוטונית עולה. נסמן את הסופרמום של הסדרה ב-<math>L</math>, ונוכיח כי הסדרה מתכנסת אליו. מהגדרת הסופרמום נובע כי <math>\forall \varepsilon > 0, \exists Nk: L - \varepsilon < a_Na_k</math>. {{ש}}
בנוסף מכיווןמכיון שהסדרה מונוטונית עולה מתקיים <math>\forall Nk \forall n > Nk: a_Na_k \leq a_n</math>. נזכור גם כי <math>L</math> הוא הסופרמום ולכן <math>\forall n: a_n \leq L</math>. משילוב התוצאות נקבל <math>\forall \varepsilon > 0, \exists Nk \forall n > Nk: L - \varepsilon < a_Na_k \leq a_n \leq L < L + \varepsilon</math> ובסך הכל <math>\forall \varepsilon > 0, \exists Nk, \forall n > Nk: L - \varepsilon < a_n < L + \varepsilon</math> כנדרש.
}}}}
 
{{משפט|תוכן=
אם הסדרה <math>\ \left\{a_n \right\}_{n=0}^\infty</math> חסומה והסדרה <math>\ \left\{b_n \right\}_{n=0}^\infty</math> מתכנסת לאפס אזי <math>\ \lim_{n \to \infty} \left( a_n \cdot b_n \right) = 0</math>.
 
{{הוכחה|
נניח כי <math>M > 0</math> הוא חסם של <math>\ \left\{a_n \right\}_{n=0}^\infty</math> (כלומר <math>\forall n: |a_n| < M</math>).
יהי <math>\varepsilon > 0</math>. עבור <math>\frac{\varepsilon}{M} > 0</math> מתקיים כי קיים <math>Nk</math> שלכל <math>n > Nk</math> מתקיים <math>|b_n| < \frac{\varepsilon}{M}</math>. מכאן נובע <math>M\cdot|b_n| < \varepsilon</math>, אך מכאן נסיק <math>|a_n||b_n| < M\cdot|b_n| < \varepsilon</math>, ולבסוף <math>|a_n \cdot b_n| < \varepsilon</math> כנדרש.
}}}}
{{חשבון אינפיניטסימלי/גבולות|מוגבל}}