ניתוח יצירות ספרותיות/סמי ברדוגו/חיזו בטטה: הבדלים בין גרסאות בדף
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ שוחזר מעריכות של 2.52.60.56 (שיחה) לעריכה האחרונה של 216.72.40.186 |
שחזור לגרסא אחרונה של יעל י. |
||
שורה 1:
=על הסופר=
סמי ברדוגו, יליד 1970, גדל במזכרת בתיה. בן להורים יוצאי מרוקו, אחד מארבעת ילדיהם של אסתר שעבדה כמנקה במרפאה ומרדכי שהיה פועל במפעל לאריזות פרי הדר. בהיותו בן 13 התייתם מאביו, שנפטר מסרטן. למד בתיכון האזורי בגדרה, במגמה ביולוגית. שירת בצה"ל בהנדסה קרבית. בוגר תואר ראשון בספרות ובהיסטוריה מהאוניברסיטה העברית. ספרו הראשון "ילדה שחורה" ראה אור בשנת 1999. ספרו השני "ככה אני מדברת עם הרוח" התפרסם ב- 2002 וספרו "יתומים" ב- 2008. זכה בפרס ראש הממשלה לשנת 2006.,
=תקציר העלילה=
שורה 26:
בשונה מאחיו, לא רק שאינו מוכן לשתוק, אלא הוא בוחר למרוד ממש. הוא כועס, הוא צועק, הוא מתפרע – "די. די. מה את שמה לי ביצים שמה, נמאס לי, איפה, איייפה שמים ביצים מתחת למיטה, תלכי קיבינימט עם הביצים שלך, הוא צעק, והוציא גם שני מלונים מתחת למיטה וניפץ אותם על הרצפה ועזב את הבית ויצא" (42). הוא מטיח באמו את הטירוף שלה ללא רחמים.
הוא מנסה להאיר את עיניו של חיזו להתנהגות המשוגעת של אמם – "בוקר אחד הוא קרא לי לחדר השינה של אמא ואמר לי, אתה רואה את זה, נקניק סלמי תלוי פה, והצביע על גליל נקניק סלמי תלוי על קולב מאחורי כותנת הלילה של אמא" (44). הוא לא מוכן לייפות את המציאות, או להתעלם ממנה כמו אחיו.
כשאמו מתמוטטת ונמצאת בפרדס הסמוך, הוא מגיב בבכי. אז הוא מניח לאחיו הבוגר לנהל את המשבר, ובעזיבת אמו את הבית, הוא מרשה לעצמו לשוב אל מקומו הטבעי כילד - "חיזו אני יוצא לשחק" (49) ומקבל בשמחה את מרות אחיו הלוקח עליו אחריות.
| |||