ניתוח יצירות ספרותיות/דליה רביקוביץ/גאווה: הבדלים בין גרסאות בדף

השיר נפתח בטענת הדוברת: "אפילו סלעים נשברים". היא מדגישה כי השבירה לא נובעת מזִקנה. היא מתפתחת לאט – "שנים רבות" – ונגרמת מסיבה לא ברורה. במהלך השנים, שוכבים הסלעים על גבם במה שנראה כמעין שלווה – "כמעט נוצר רושם של שלווה". הם ממשיכים ברביצתם הדוממת, וכך אין רואים את הבקיעים הנוצרים בהם. הסתרת הבקיעים מתוארת כ"מעין גאווה". הסלעים מונחים במקומם, נתונים בציפייה למי שעתיד לשבר אותם ועדיין לא בא. קפיאתם על הקרקע שנים כה רבות מתרחשת למרות התנועה הרוחשת סביבם – "האזוב משגשג, האצות נגרשות".[1] הים מתקרב ונסוג במחזורים של גאות ושפל, אך הם נותרים במקומם. השינוי מופיע ממקום בלתי-צפוי – כלב ים קטן המתחכך על הסלעים, מוביל לשבירתם המפתיעה. הדוברת מסיימת במסקנתה, שכפי שסלעים נשברים בהפתעה, כך גם אנשים.