ניתוח יצירות ספרותיות/זלדה/כאשר היית פה: הבדלים בין גרסאות בדף

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
שורה 35:
 
===בית השלישי===
בבית '''השלישי''' מדברת הדוברת על ההווה. בית זה פותח במילה "עכשיו" בניגוד לשני הבתים הקודמים שפתחו במילים "כאשר היית.." (עבר). הניגוד בין ההווה לעבר מחזק את תחושת הבדידות העולה בשיר. בבית זה מתארת הדוברת שוב את אותו הבית, אשר עם היעדרותו של האיש מחייה, הפסיק למלא את ייעודו כמקום מגונן והפך להיות מצבור של חומרים בלבד "עכשיו הקירות סיד ומלט יסוד זר..." באמצעות האנשת הקירות מתארת הדוברת את תחושותיה: "עכשיו הקירות אינם מחסה הם הסתגרו בשתיקתם ולא ישגיחו בנופלי" הקירות שהיו בני בית קשישים המספרים מעשיות כעת שותקים, אדישים, מנוכרים ואינם מגוננים. תיאור זה מבטא את קשייה של הדוברת ואת מצוקתה, היא מרגישה שנותרה ללא כל תמיכה - אין מי שירגיש בנפילתה. הקירות מהווים עבורה יסוד זר, בלתי אנושי "חומר לא עונה כמוות". דימוי זה מדגיש את הריקנות והשקט שהפכו להיות מנת חלקה עם היעדרותו של האיש היקר לה, וכן מסביר את סיבת היעדרותו –מוות.
 
שלושת בתי השיר דומים בצורתם, אך לא בתוכנם. דמיון זה מבטא את הרעיון המובע בשיר. קירות הבית הנם אותם קירות בכל תקופה מחייה, אך מהותם עבורה שונה.
 
===מוטיבים בשיר===
'''מוטיב =''' יחידה החוזרת על עצמה בטקסט.
 
קיימים כמה מוטיבים משמעותיים בשיר, כגון: מוטיב האנשת הקירות, מוטיב הגעגוע, מוטיב רמת הקשר בין בני הזוג, מוטיב המוות וכו'..
 
====מוטיב המוות====
ביצירה ספרותית זו המוטיב המרכזי הוא מוטיב המוות. במהלך השיר קיימים אזכורים רבים של המוות בשני אופנים: עקיף וישיר, להלן כמה דוגמאות לאזכור המוטיב בשיר:
 
# '''הבית הראשון-''' מדבר בזמן עבר על אדם מסוים אשר נהג לגרום לדוברת לתחושת ביטחון וחום. ניתן להסיק על פי בית זה כי הייתה בין הנמען לדוברת אהבה הדדית, עצם העובדה כי מדובר על הנמען בזמן עבר ניתן להסיק כי הנמען איננו עוד בין החיים (אזכור של המוות באופן עקיף).
# '''בבית השני'''- קיימת חזרה של אזכור מוטיב המוות באופן זהה לזה שמופיע בבית הראשון. המשפט הראשון בבית "כאשר היית עמדי" הוא ארמז לפסוק מספר תהילים "גַּם כִּי-אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת, לֹא-אִירָא רָע- כִּי-אַתָּה עִמָּדִי" (תהילים, פרק כ"ג, פסוק ד'), פסוק זה מתאר דבר מטיל אימה ופחד, והאופן בו אותו אדם יכול להפיג את תחושת הפחד עצם היותו ליד הדוברת (זהו אזכור נוסף של המוות).
#''' הבית השלישי''' - אשר כתוב בזמן הווה מתאר את תחושת הפחד וחוסר הביטחון השוררת אצל הדוברת כאשר הנמען איננו (אזכור של המוות). המשפט "ולא ישגיחו בנפלי" מתאר את תחושת הכותבת, כוונתה היא שלאחר מות הנמען אף אחד לא ישמור עליה יותר, בנוסף, על פי משפט זה הדוברת טוענת כי במידה ותמות אף אחד לא ישים לב אליה, משפט האופייני לאנשים בעלי מחשבות אובדניות, מה שמעיד על מצבה הנפשי אשר היה לא יציב.
 
==סיכום==