חשבון אינפיניטסימלי/גבולות/ההגדרה המדויקת של הגבול: הבדלים בין גרסאות בדף

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
שורה 6:
{{הגדרה|
תוכן=
נכתוב <math>\lim_{x \to a}f(x)=L</math>
 
ונאמר "הגבול של <math>f(x)</math> , כאשר <math>x</math> שואף ל- ל־<math>a</math> , שווה ל- ל־<math>L</math>"
 
אם אנחנו יכולים להביא את <math>f(x)</math> קרובה ל- ל־<math>L</math> ככל שנרצה אם ניקח <math>x</math> קרוב מספיק ל- ל־<math>a</math> (בכל צד של <math>a</math>) אבל לא שווה ל- ל־<math>a</math> .
}}
 
מה זאת אומרת "להביא את <math>f(x)</math> קרובה ל- ל־<math>L</math> ככל שנרצה" או "<math>x</math> קרוב מספיק ל- ל־<math>a</math>" ? מונחים כמו "קרוב מספיק" הם מעורפלים ולא מוגדרים היטב מתמטית. עם זאת, ההגדרה הלא-מדויקתהלא־מדויקת היא אינטואיטיבית ומה שנעשה כעת הוא לפרמל את האינטואיציה. ניתן הגדרה פורמלית ומדויקת למושג הגבול.
 
{{הגדרה|
שם=גבול|
תוכן =
תהי <math>f</math> פונקציה המוגדרת על קטע פתוח כלשהו המכיל את המספר <math>a</math> , מלבד אולי ב- ב־<math>a</math> עצמו. נאמר כי הגבול של <math>f(x)</math> כאשר <math>x</math> שואף ל- ל־<math>a</math> הוא <math>L</math> , ונכתוב <math>\lim_{x\to a}f(x)=L</math>
אם לכל מספר <math>\varepsilon>0</math> קיים מספר <math>\delta>0</math> כך שאם <math>0<|x-a|<\delta</math> , אז מתקיים <math>\Bigbigl|f(x)-L\Bigbigr|<\varepsilon</math> .
}}
 
[[תמונה:Epsilon-delta.PNG|leftשמאל|thumbממוזער|250px250 פיקסלים|תמונה הממחישה את ההסבר להגדרת הגבול]]
הבא ננסה להבין כיצד הגדרה זו, שנראת מסובכת בתחילה, מתאימה להגדרה הלא מדוייקתהלא־מדויקת אשר ניתנה קודם לכן.{{ש}}
כאשר אמרנו "להביא את <math>f(x)</math> קרובה ל- <math>L</math> ככל שנרצה", למה הכוונה ב"ככל שנרצה"? אנחנו יכולים להביא את <math>f(x)</math> למרחק 0.1 מ-<math>L</math> , מרחק 0.00001 ולמעשה, מרחק קטן ככל שנרצה. את המרחק הזה מסמל בהגדרה הנ"ל אפסילון <math>\varepsilon</math> , אות יוונית המשמשת לרוב לציון ערכים קטנים מאוד, למרות שאין זה מן הנמנע כי אפסילון יהיה מספר גדול מאוד. <math>\Big|f(x)-L\Big|</math> הוא המרחק של <math>f(x)</math> מ- <math>L</math> ואנו אומרים שהגבול קיים אם אנחנו יכולים לעשות את המרחק הזה קטן ככל שנרצה (קטן מכל אפסילון שהוא). אם נפתח את הערך המוחלט ונעביר את <math>L</math> הצידה, נקבל:{{ש}}
<div style="text-align: center;">
<math>L-\varepsilon<f(x)<L+\varepsilon</math>
</div>
כלומר, הערכים אשר <math>f(x)</math> מקבלת נמצאים בין <math>L-\varepsilon</math> לבין <math>L+\varepsilon</math>, וזהו הדבר שבדיוק חיפשנו - <math>f(x)</math> קרובה ל- <math>L</math> עד כדי המרחק <math>\varepsilon</math> .{{ש}}
מתי מתרחשת קרבה זו, ע"פ ההגדרה? כאשר <math>0<|x-a|<\delta</math> ולאחר פתיחת הערך המוחלט והעברת <math>a</math> הצידה
<div style="text-align: center;">
<math>a-\delta<x<a+\delta</math>
</div>
כלומר עבור ערכי <math>x</math> שהם קרובים ל- <math>a</math> מאוד, למעשה קרובים עד כדי המרחק הקטן <math>\delta</math> .
 
כאשר אמרנו "להביא את <math>f(x)</math> קרובה ל- ל־<math>L</math> ככל שנרצה", למה הכוונה ב"ככל שנרצה"? אנחנו יכולים להביא את <math>f(x)</math> למרחק 0.1 מ-מ־<math>L</math> , מרחק 0.00001 ולמעשה, מרחק קטן ככל שנרצה. את המרחק הזה מסמל בהגדרה הנ"ל אפסילון <math>\varepsilon</math> , אות יוונית המשמשת לרוב לציון ערכים קטנים מאוד, למרות שאין זה מן הנמנע כי אפסילון יהיה מספר גדול מאוד. <math>\Bigbigl|f(x)-L\Bigbigr|</math> הוא המרחק של <math>f(x)</math> מ- מ־<math>L</math> ואנו אומרים שהגבול קיים אם אנחנו יכולים לעשות את המרחק הזה קטן ככל שנרצה (קטן מכל אפסילון שהוא). אם נפתח את הערך המוחלט ונעביר את <math>L</math> הצידה, נקבל:{{ש}}
נשים לב שערכי ה־<math>x</math> אינם יכולים להיות <math>a</math>, שכן אילו היה <math>x</math> ששווה ל־<math>a</math>, היה מתקבל ש־<math>|x-a|=|a-a|=0</math>, בסתירה לכך ש־<math>0 < |x-a|</math>.
:<math display=block>L-\varepsilon<f(x)<L+\varepsilon</math>
כלומר, הערכים אשר <math>f(x)</math> מקבלת נמצאים בין <math>L-\varepsilon</math> לבין <math>L+\varepsilon</math> , וזהו הדבר שבדיוק חיפשנו - <math>f(x)</math> קרובה ל- ל־<math>L</math> עד כדי המרחק <math>\varepsilon</math> .{{ש}}
 
מתי מתרחשת קרבה זו, ע"פעל־פי ההגדרה? כאשר <math>0<|x-a|<\delta</math> ולאחר פתיחת הערך המוחלט והעברת <math>a</math> הצידה
===עוד על בחירת <math>\varepsilon</math> ו- <math>\delta</math>===
:<math display=block>a-\delta<x<a+\delta</math>
מנין מגיעים המספרים <math>\varepsilon</math> ו- <math>\delta</math> ואיך בוחרים אותם? האם כל מספר יתאים להם?{{ש}}
כלומר עבור ערכי <math>x</math> שהם קרובים ל- ל־<math>a</math> מאוד, למעשה קרובים עד כדי המרחק הקטן <math>\delta</math> .
למי שעדיין אינו בקיא בהוכחות מתמטיות מדויקות, יתכן שהשימוש בשני מספרים כללים נראה מפחיד בתחילה. נחזור כעת למשפט השני מתוך ההגדרה: "...לכל מספר <math>\varepsilon>0</math> קיים מספר <math>\delta>0</math>..."{{ש}}
המספר <math>\varepsilon</math> אינו נבחר על ידינו, אם כן. <math>\varepsilon</math> אשר מייצג את המרחק של <math>f(x)</math> מהערך <math>L</math> יכול להיות כל מספר. כאשר נוכיח את קיומו של גבול כלשהו נצטרך למצוא עבור מספר <math>\varepsilon</math> כללי, מספר אחר <math>\delta</math> , מתאים לו (כפי שכתוב בהגדרה) אשר מקיים את שאר תנאי המשפט. <math>\delta</math> אם כן, הוא מספר אשר '''כן''' נבחר על ידנו, אבל לא כל <math>\delta</math> יתאים, ונצטרך לבחור אותו בחכמה, ועל כך בדוגמא.
 
נשים לב שערכי ה־<math>x</math> אינם יכולים להיות <math>a</math> , שכן אילו היה <math>x</math> ששווה ל־<math>=a</math>, היה מתקבל ש־כי <math>|x-a|=|a-a|=0</math> , בסתירה לכך ש־<math>0 < |x-a|</math> .
'''דוגמא:''' נביט בפונקציה <math>f(x)=\frac{x}{x}</math> ונתעניין בגבול <math>\lim_{x\to a}f(x)</math> .{{ש}}
 
ראשית, מהם הערכים שהפונקציה מקבלת? לכל <math>x\ne 0</math> נקבל כי <math>f(x)=\frac{x}{x}=1</math>. ניתן להיות תחת הרושם '''השגוי''' כי למעשה <math>f(x)=1</math> לכל <math>x</math> , אבל שימו לב מה קורה עבור <math>x=0</math>: <math>f(0)=\frac00</math> , וכפי שלמדנו בביה"ס היסודי, '''אין לחלק ב- <math>0</math> לעולם'''. לכן ב- <math>0</math> הפונקציה אינה מוגדרת. עם זאת, אנו "מרגישים" שכאשר נתקרב ל- <math>0</math> "מאוד" עדיין נשמר הכלל <math>f(x)=1</math> ולכן "מתבקש" כי <math>\lim_{x\to 0}f(x)=1</math> . כעת נוכיח זאת בצורה מדויקת, בעזרת ההגדרה המדויקת שלמדנו.{{ש}}
===עוד על בחירת ε,δ===
יהי <math>\varepsilon_0>0</math> כלשהו. למה הכוונה במשפט זה? נזכר כי עלינו להוכיח משהו (במקרה זה קיום <math>\delta>0</math> מתאים) עבור כל <math>\varepsilon</math> הגדול מאפס. יש כמובן אינסוף ערכי <math>\varepsilon</math> שעבורם עלינו למצוא. אנו בוחרים איפוא <math>\varepsilon_0>0</math> שרירותי, ומוצאים עבורו <math>\delta_0</math> מתאים. אם עבור <math>\varepsilon_0</math> שרירותי שנבחר נמצא המבוקש - הרי שניתן להגיד שלכל <math>\varepsilon>0</math> ניתן למצוא את המבוקש וסיימנו את ההוכחה.{{ש}}
מנין מגיעים המספרים <math>\varepsilon</math> ו- <math>,\delta</math> ואיך בוחרים אותם? האם כל מספר יתאים להם?{{ש}}
ובכן, נבחר עבור ה- <math>\varepsilon_0</math> שלנו, <math>\delta=\varepsilon_0</math>. מתעוררות שתי שאלות:
 
# האם זהו <math>\delta</math> מתאים?
למי שעדיין אינו בקיא בהוכחות מתמטיות מדויקות, יתכן שהשימוש בשני מספרים כללים נראה מפחיד בתחילה. נחזור כעת למשפט השני מתוך ההגדרה: "...לכל מספר <math>\varepsilon>0</math> קיים מספר <math>\delta>0</math>..."{{ש}}
# האם זהו ה- <math>\delta</math> היחידי שניתן לבחור?
 
המספר <math>\varepsilon</math> אינו נבחר על ידינו, אם כן. <math>\varepsilon</math> אשר מייצגהמייצג את המרחק של <math>f(x)</math> מהערך <math>L</math> יכול להיות כל מספר. כאשר נוכיח את קיומו של גבול כלשהו נצטרך למצוא עבור מספר <math>\varepsilon</math> כללי, מספר אחר <math>\delta</math> , מתאים לו (כפי שכתוב בהגדרה) אשר מקיים את שאר תנאי המשפט. <math>\delta</math> אם כן, הוא מספר אשר '''כן''' נבחר על ידנו, אבל לא כל <math>\delta</math> יתאים, ונצטרך לבחור אותו בחכמה, ועל כך בדוגמא.
 
'''דוגמא:''' נביט בפונקציה <math>f(x)=\frac{x}{x}</math> ונתעניין בגבול <math>\lim_{x\to a}f(x)</math> .{{ש}}
 
ראשית, מהם הערכים שהפונקציה מקבלת? לכל <math>x\ne 0ne0</math> נקבל כי <math>f(x)=\frac{x}{x}=1</math>. ניתן להיות תחת הרושם '''השגוי''' כי למעשה <math>f(x)=1</math> לכל <math>x</math> , אבל שימו לב מה קורה עבור <math>x=0</math> : <math>f(0)=\frac00</math> , וכפי שלמדנו בביה"ס היסודי, '''אין לחלק ב- <math>0</math>ב־0 לעולם'''. לכן ב- <math>0</math>ב־0 הפונקציה אינה מוגדרת. עם זאת, אנו "מרגישים" שכאשר נתקרב ל- <math>0</math>ל־0 "מאוד" עדיין נשמר הכלל <math>f(x)=1</math> ולכן "מתבקש" כי <math>\lim_{x\to 0to0}f(x)=1</math> . כעת נוכיח זאת בצורה מדויקת, בעזרת ההגדרה המדויקת שלמדנו.{{ש}}
 
יהי <math>\varepsilon_0>0</math> כלשהו. למה הכוונה במשפט זה? נזכר כי עלינו להוכיח משהו (במקרה זה קיום <math>\delta>0</math> מתאים) עבור כל <math>\varepsilon>0</math> הגדול מאפס. יש כמובן אינסוף ערכי <math>\varepsilon</math> שעבורם עלינו למצוא. אנו בוחרים איפואאפוא <math>\varepsilon_0>0</math> שרירותי, ומוצאים עבורו <math>\delta_0</math> מתאים. אם עבור <math>\varepsilon_0</math> שרירותי שנבחר נמצא המבוקש - הרי שניתן להגיד שלכל <math>\varepsilon>0</math> ניתן למצוא את המבוקש וסיימנו את ההוכחה.{{ש}}
 
ובכן, נבחר עבור ה- <math>\varepsilon_0</math> שלנו, <math>\delta=\varepsilon_0</math> . מתעוררות שתי שאלות:
# האם זהו <math>\delta</math> מתאים?
# האם זהו ה- ה־<math>\delta</math> היחידי שניתן לבחור?
התשובה לשאלה הראשונה היא "כן". הבה נראה:
עבור כל <math>x</math> המקיים <math>0<|x-0|<\delta=\varepsilon_0</math> בפרט מתקיים <math>0<|x-0|=|x|</math> , כלומר ש- <math>x\ne 0</math> ולכן <math>f(x)=1</math> כפי שהוסבר קודם, ולכן
<div style="text-align: center;">
<math>\Big|f(x)-1\Big|=|1-1|=0<\varepsilon_0</math>
</div>
ולכן הוכחנו את מה שדרשה ההגדרה.{{ש}}
לשאלתנו השניה - התשובה היא "לא". שימו לב שבהוכחה לא השתמשנו כלל בעובדה ש- <math>|x-0|<\delta=\varepsilon_0</math> , כלומר לא נזקקנו לגודל מסוים של <math>\delta</math> , ולמעשה יכולנו לבחור כל ערך עבורו, בפרט לקבוע ערכים קבועים כמו <math>\delta=32</math> . זה '''לא''' יהיה המצב תמיד, ולעתים נהיה חייבים לקבוע מגבלות מסוימות על ערכי <math>\delta</math> המתאימים. עם זאת, שימו לב שאם <math>\delta=\delta_0</math> מתאים ל- <math>\varepsilon=\varepsilon_0</math> מסוים הרי שגם <math>\delta=\frac{\delta_0}{2}</math> יתאים ולכן תמיד הבחירה של <math>\delta</math> אינה יחידה.
{{אתגר|נסו להבין למה אם <math>\delta=\delta_0</math> מתאים ל- <math>\varepsilon=\varepsilon_0</math> אז גם <math>\delta=\frac{\delta_0}{2}</math> מתאים לו.}}
 
עבור כל <math>x</math> המקיים <math>0<|x-0|<\delta=\varepsilon_0</math> בפרט מתקיים <math>0<|x-0|=|x|</math> , כלומר ש- <math>x\ne 0ne0</math> ולכן <math>f(x)=1</math> כפי שהוסבר קודם, ולכן
==הגדרה מדויקת לגבולות חד-צדדיים==
:<math display=block>\Bigbigl|f(x)-1\Bigbigr|=|1-1|=0<\varepsilon_0</math>
ולכן הוכחנו את מה שדרשהדרישת ההגדרה.{{ש}}
 
לשאלתנו השניה - התשובה היא "לא". שימו לב שבהוכחה לא השתמשנו כלל בעובדה ש-כי <math>|x-0|<\delta=\varepsilon_0</math> , כלומר לא נזקקנו לגודל מסוים של <math>\delta</math> , ולמעשה יכולנו לבחור כל ערך עבורו, בפרט לקבוע ערכים קבועים כמו <math>\delta=32</math> . זה '''לא''' יהיה המצב תמיד, ולעתים נהיה חייבים לקבוע מגבלות מסוימות על ערכי <math>\delta</math> המתאימים. עם זאת, שימו לב שאם <math>\delta=\delta_0</math> מתאים ל- ל־<math>\varepsilon=\varepsilon_0</math> מסוים הרי שגם <math>\delta=\frac{\delta_0}{2}</math> יתאים ולכן תמיד הבחירה של <math>\delta</math> אינה יחידה.
{{אתגר|נסו להבין למה אם <math>\delta=\delta_0</math> מתאים ל- ל־<math>\varepsilon=\varepsilon_0</math> אז גם <math>\delta=\frac{\delta_0}{2}</math> מתאים לו.}}
 
==הגדרה מדויקת לגבולות חד-צדדייםחד־צדדיים==
הבה ניזכר בפונקציה
:<math>hf(x)=\left\{\begin{matrixcases}1,&\mbox{if }:x>0\\-1,&\mbox{if }:x<0\end{matrixcases}\right.</math>
<div align=left>
האם לפונקציה זו קיים גבול עבור <math>x=0</math> ? אנו טוענים שלא. נראה זאת:{{ש}}
<math>h(x)=\left\{\begin{matrix}1,&\mbox{if }x>0\\-1,&\mbox{if }x<0\end{matrix}\right.</math>
 
</div>.{{ש}}
נניח בשלילה שקיים גבול <math>L</math> לפונקציה עבור <math>x=0</math> , כלומר מתקיים <math>\lim_{x\to 0to0}hf(x)=L</math> . ע"פעל־פי ההגדרה: לכל סביבה <math>\varepsilon>0</math> קיים מספר <math>\delta>0</math> כך שאםשלכל <math>0<|x-0|=|x|<\delta</math> , אז מתקיים <math>\biggbigl|hf(x)-L\biggbigr|<\varepsilon</math> .{{ש}}
האם לפונקציה זו קיים גבול עבור <math>x=0</math> ? אנו טוענים שלא. נראה זאת:{{ש}}
 
נניח בשלילה שקיים גבול <math>L</math> לפונקציה עבור <math>x=0</math> , כלומר מתקיים <math>\lim_{x\to 0}h(x)=L</math> . ע"פ ההגדרה: לכל סביבה <math>\varepsilon>0</math> קיים מספר <math>\delta>0</math> כך שאם <math>0<|x-0|=|x|<\delta</math> , אז מתקיים <math>\bigg|h(x)-L\bigg|<\varepsilon</math>.{{ש}}
ניקח לדוגמא אם כן <math>\varepsilon = 1</math> , אשר עבורו קיים <math>\delta=\delta_0</math> מתאים. נסמן <math>x_1=\frac{\delta_0}{2}</math> וכן <math>x_2=-\frac{\delta_0}{2}</math> , ומתקיים: <math>|x_1|<\delta_0</math> ולכן <math>\bigl|f(x_1)-L\bigr|=|1-L|<1</math> , כלומר לאחר פתיחת הערך המוחלט והעברת אגף <math>L>0</math> .
 
נסמן <math>x_1=\frac{\delta_0}{2}</math> וכן <math>x_2=-\frac{\delta_0}{2}</math>, ומתקיים: <math>|x_1|<\delta_0</math> ולכן <math>\bigg|h(x_1)-L\bigg|=|1-L|<1</math> , כלומר לאחר פתיחת הערך המוחלט והעברת אגף <math>L>0</math> .{{ש}}
אם נעשה את הדבר עם <math>x_2</math> נקבל כי <math>\biggbigl|hf(x_2)-L\biggbigr|=\bigg|-1-L\bigg|<1</math> כלומר נקבל <math>L<0</math> .{{ש}} קיבלנו סתירה ולכן לא קיים גבול.
 
קיבלנו סתירה ולכן לא קיים גבול.{{ש}}
עם זאת, אנו מרגישים כי אם "נתקרב" ל- <math>0</math>ל־0 רק מכיוון אחד כל פעם, נקבל גבול - אם נתקרב מהכיוון החיובי נקבל גבול <math>L^+=1</math> , בעוד שאם נתקרב מהכיוון השלילי נקבל גבול <math>L^-=-1</math> . נגדיר את <math>1</math> אם כן להיות "הגבול של <math>hf(x)</math> מימין ב- <math>0</math>ב־0" , ואת <math>-1</math> להיות "הגבול של <math>h(x)</math> משמאל ב- <math>0</math>ב־0" . ובמדויק:
{{הגדרה|
שם=גבול חד-צדדיחד־צדדי|
תוכן=
תהי <math>f</math> פונקציה המוגדרת על קטע פתוח כלשהו מהצורה <math>(a,b)</math> . נאמר כי הגבול של <math>f(x)</math> כאשר <math>x</math> שואף ל- ל־<math>a</math> '''מימין''' הוא <math>L^+</math> , ונכתוב <math>\lim_{x\to a^+}f(x)=L^+</math> אם לכל סביבה <math>\varepsilon>0</math> קיים מספר <math>\delta>0</math> כך שאםשלכל <math>0<x-a<\delta</math> , אז מתקיים <math>\biggbigl|f(x)-L^+\biggbigr|<\varepsilon</math> .
 
תהי <math>f</math> פונקציה המוגדרת על קטע פתוח כלשהו מהצורה <math>(b,a)</math> . נאמר כי הגבול של <math>f(x)</math> כאשר <math>x</math> שואף ל- ל־<math>a</math> '''משמאל''' הוא <math>L^-</math> , ונכתוב <math>\lim_{x\to a^-}f(x)=L^-</math> אם לכל סביבה <math>\varepsilon>0</math> קיים מספר <math>\delta>0</math> כך שאםשלכל <math>0<a-x<\delta</math> , אז מתקיים <math>\biggbigl|f(x)-L^-\biggbigr|<\varepsilon</math> .
 
כל אחד מהגבולות הנ"ל מכונה "גבול חד-צדדיחד־צדדי של <math>f</math> ב- ב־<math>a</math>" .
}}
 
===הקשר בין הגבול לגבולות החד-צדדיםהחד־צדדיים===
אפשר לשים לב כי הגדרה זו דומה מאוד להגדרת הגבול, אלא שכאן אנו "מתקרבים" לנקודה <math>a</math> בכל פעם רק מכיוון אחד. מה הקשר בין הגבולות החד-צדדייםהחד־צדדיים לגבול הרגיל של פונקציה? אם לפונקציה קיים גבול משני צדיה בנקודה <math>a</math> , הרי שבפרט ניתן "להתקרב" לכל צד בנפרד ולהגיע לאותו גבול. יתרה מכך. אם לפונקציה שני גבולות חד-צדדים בנקודה וגבולות אלו שווים - הרי שהגיוני ש'''ה'''גבול של הפונקציה קיים, ועל כך במשפט הבא:
{{משפט|
תוכן=
לפונקציה <math>f</math> גבול <math>L</math> בנקודה <math>a</math> , אם ורק אם לפונקציה קיימים שני הגבולות החד-צדדייםהחד־צדדיים בנקודה ושניהם שווים ל- ל־<math>L</math> . ונסמל:
:<math>\lim_{x\to a}f(x)=L\iff\lim_{x\to a^+}f(x)=L\and\lim_{x\to a^-}f(x)=L</math>
}}