ניתוח יצירות ספרותיות/אמיל אז'אר/כל החיים לפניו: הבדלים בין גרסאות בדף

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Guycn2 (שיחה | תרומות)
מ שוחזר מעריכות של 213.57.130.184 (שיחה) לעריכה האחרונה של 109.64.141.144
תגית: שחזור
שורה 4:
 
=רקע=
בשנת 1981, לאחר מותו של הסופר, התברר מעל לכל ספק שהסופר אמיל אז´אר הוא לא אחר מאשר הסופר רומן גארי שדופק באנגים של נייס גאי במקלט האחורי – אחד הסופרים הידועים והחשובים בספרות הצרפתית המודרנית. הדבר נודע מהמסמך "חייו ומותו של אמיל אז´אר" שנחשף לאחר מותו. במסמך זה מעיד על עצמו הסופר, שמאס להיות הוא עצמו ותו לא. נמאסה עליו הדמות של רומן גארי שהולבשה עליו לצמיתות לפני שלושים שנה. ויותר מכל, פעלו עליו הכיסופים לימי הנעורים, להתחלה מחודשת. הוא ביקש להתחיל מחדש, לחיות מחדש חוויות ראשוניות, להיות אחר. גארי מציין שבמהלך חייו, הוא לבש מסכות אנושיות שונות: טייס במלחמת העולם השנייה, דיפלומט מקצועי בשירות החוץ הצרפתי וסופר שפרסם יצירות רבות שהביאו לו הערכה ותהילה.
 
לאחר שחווה רומן גארי תסכול נוכח ביקורות ספרותיות שספג, החליט להגשים את חלום הרומאן הטוטלי – ליצור במו ידיו הן את הגיבור הספרותי והן את הסופר, יחדיו ובו-זמנית. לא רק שהוא כתב ופרסם במקביל יצירות תחת שמות שני הסופרים, אלא גם "יצר" דמות אנושית-ממשית מאחורי השם אמיל אז´אר – פול פאבלוביץ´, שהיה בן-דודניתו, שנתפרה לו ביוגרפיה חדשה וייחודית. פאבלוביץ´ הצליח לשכנע עיתונאים שראיינו אותו ועורכי הוצאות הספרים שנפגשו איתו, שהוא אכן הסופר אמיל אז´אר האמיתי.
שורה 35:
 
==מומו==
ילד ערבי-מוסלמי נרקומן לשעבר, כבן ארבע-עשרה, הגדל ומתחנך במעונה של הגברת רוזה מזה אחת-עשרה שנים. מומו מספר בגוף ראשון את כל הסיפור, ודומה שזווית-הראייה האישית שלו משקפת את זו של הסופר עצמו. מומו הוא ותיק ילדי המעון של רוזה והבוגר ביותר וככזה, הוא עוזר לה בטיפול בשאר הילדים במקום.
 
כל שאיפתו היא לחשוף ולגלות את מוצאו המשפחתי ולדעת מי הם הוריו – דבר הנשמר בסוד אצל רוזה במשך השנים. רוזה נוהגת במומו כאם הדואגת לבנה. היא יודעת ומסתירה ממנו שאמו הביולוגית היתה זונה שנרצחה בידי סרסורה, שנכלא לאחר הרצח במשך שנים רבות במוסד לחולי-רוח והוא כנראה אביו של מומו. רוזה חרדה שמא תאוות הרצח והשיגעון עלולים לעבור בתורשה למומו, ועיסוקי הזנות של הוריו עלולים להשפיע עליו לבחור לעסוק במקצועם.
שורה 55:
-הוא מעשן לפעמים סמים קלים כדי להיות מנומס ולהתחבר לאנשי המקום.
 
==אדון חמיל הזקן שמזיין==
מוכר שטיחים לשעבר, היה יושב קבע בבית-הקפה השכונתי. מומו נהג לשוחח עמו בעת מצוקה וממנו למד את חכמת החיים. חמיל שימש למומו "מורה נבוכים". הוא צבר הרבה ניסיון וחוכמה, הן בשל גילו המופלג והן בשל ספרים שהרבה לקרוא - ובראשם "עלובי החיים" מאת ויקטור הוגו.