ניתוח יצירות ספרותיות/זלדה/כאשר היית פה: הבדלים בין גרסאות בדף

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←‏בית השני: הוספתי פרשנות לפתיחת הבית השני
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
הוספת תיאור על הבית השלישי
שורה 4:
<br>פתע
<br>כנף אל כנף.
<br>
<br>כאשר היית עמדי
<br>בתוך הדברים החולפים
<br>היו הקירות בני בית קשישים
שורה 24 ⟵ 25:
השיר בנוי משלושה בתים שדומים בצורתם. שני הבתים הראשונים מתייחסים לזמן עבר ומתארים מצב של נוכחות "כאשר היית פה " ו"כאשר היית עימדי". אנפורה זו עומדת בניגוד לבית השלישי הפותח במילה: "עכשיו" בית זה מתייחס לזמן הווה ולמצב של היעדרות.
 
===בית הראשון ראשון===
בבית הראשון פונה הדוברת אל האיש ומשחזרת את תחושותיה מזמן היותם יחד.
שיחזור התחושות מובע באמצעות שני ציורי לשון: "מבטך החום מגן עלי" – די היה במבט כדי לנסוך בי תחושה של בטחון והגנה (השימוש בצבע החום בהאנשה זו יוצר תחושה של חום וביתיות).
שורה 32 ⟵ 33:
פרשנות אופציונלית נוספת למטאפורת הכנפיים הינה רוחנית יותר, ומתקשרת לאווירת השכינה המתבטאת באמצעות כנפי הכרובים המשיקות זו אל זו מעל לארון הקודש בבית המקדש.
 
===בית השנישני===
הבית השני נפתח במילים "כאשר היית עמדי" - אנאפורהאנפורה לפתיחת הבית הראשון בתוספת שיבוץ מקראי מן הפסוק "גם כי אלך בגיא צל-מוות, לא אירא רע כי אתה עמדי" - תחושת ההגנה שחוותה הדוברת ומתוארת כאן מתקשרת אל תחושת ההגנה שחשה תחת מבטו של בן זוגה.
בהמשך הבית, מתארת הדוברת את הרגשתה, באמצעות מטאפורה המתארת את סביבתה הפיזית. היא אומרת כי בזמן שהיה עמה, בין כל הדברים החולפים בחייה, אפילו קירות הבית היו אנושיים מבחינתה "בני בית קשישים שסיפרו מעשיות עתיקות בערב כאשר שתינו תה". פעולות פשוטות ויומיומיות כמו שתיית התה, היו עבורה חוויה ייחודית שיש בה קסם, חום והרגשת ביתיות. קירות הבית הכילו בתוכם את כל הזיכרונות והחוויות המשותפים לה ולבן זוגה. עובדה שהדוברת מציינת "כאשר היית עמדי בתוך הדברים החולפים" מהווה רמז לכך כי גם אותו אדם יקר היה בן חלוף, או שהדוברת הרגישה שהוא אינו בן חלוף אלא ישאר איתה לנצח, ולכן קשה לה מאוד כשהוא כבר לא נמצא איתה.
 
הוא מת
 
===בית שלישי===
הבית השלישי מתאר באופן חד וכואב את הפער העצום בין חווית הזוגיות של הדוברת בעבר, לבין חווית הבדידות שהיא חשה בעת הכתיבה, בהווה.
הקירות שתוארו בבית השני כעצמים כמעט חיים האוגרים בתוכם שלל חוויות וזיכרונות מחיי הזוגיות של הדוברת ובין זוגה, שותקים. הם אינם חיים עוד, אלא רק "יסוד זר, חומר לא עונה כמוות" העשוי "סיד ומלט" - חומרי בניין חד-גוניים, בשונה מן הביתיות החומה ששודרה, בבית הראשון, במבטו של בן זוגה של הדוברת.
הבית מציג גם ראיה לעתיד, גם אם עגומה וחסרת מזור - הקירות לא ישגיחו בנפילתה של הדוברת, הם לא יתמכו בה כאשר תגווע ולא תהיה עוד.
לאחר שנות זוגיות רבות כל כך, נותרה לבסוף הדוברת בודדה.
 
===מוטיבים בשיר===