היסטוריה לבגרות/התנועה הציונית/העמדות המשותפות לכל הציונים וחילוקי הדעות ביניהם בנוגע לתפקיד המרכזי של התנועה ולגבי הדרכים למימוש יעדיה: הבדלים בין גרסאות בדף

 

 

1.כל אלה שהי חברי התנועה הסכימו בהחלטה בזל ע"י ב.ז.הרצל (ב-1897) , שם נקבע '''"שהציונות שואפת להשיג מקלט לעם היהודי בא"י ע"פ משפט העמים"''' – כולם שאפו להקמת של מדינה יהודית עצמאית בארץ ישראל.

 

8.כולם שללו את האמונה של החרדיים כי הגולה תבוא ע"י משיח.

 

== חילוקי הדעות ביחס למימוש יעדיה של התנועה הציונית ==

 

 

הציונות המדינית נקראת גם הציונות ההרצלנית (ע"ש הרצל) ושאר על פיה , הציונות תגשים את יעדיה על החוק הבינ"ל ע"י השגת הסכמן והכרתן של אומות העולם ביחס לזכותו של העם היהודי על א"י. בהתאם לכך מ-1895 ועד יום מותו של הרצל (ב-1904) נפגש עם גדולי העולם (עם הסולטן התורכי , הקיסר הגרמני – וילהלם ה-2 , שר המושבות הבריטי – יוסף צ'מברליין , שר הפנים הרוסי פלווה , המלך האיטלקי והאפיפיור) , מהם שאף להשיג את הסכמתם להתיישבות היהודית בא"י. למרות מאמציו של הרצל לא הצליח להשיג זכיון (צ'רטר) להתיישבות יהודית בא"י.

 

 

 

הציונים המעשים היו אנשי חיבת ציון ומנהיגים ציונים מגרמניה (כמו : ארתור רופין , הנטקה , אוטו וארבורג ואחרים).

(בקיצור : טענו כי לא ניתן לחכות לאישור ולכן יש עכשיו לבנות וכדומה. הם לא הכישו את הציונות המדינית).

 

 

גישה של "אחד העם" (שמו האמיתי הוא אשר גינזבורג) אשר היה מנהיג חשוב בתנועה הציונית וחיבת ציון. לפי גישה זו יש לבנות בא"י מרכז רוחני ע"י קבוצה נבחרת של יהודים , שתפקידה יהיה לבלום את תופעת התבוללות כפי שמתחוללת אצל יהודי מערב אירופה. הציונות הרוחנית שואפת להקים "מדינה יהודית" ולא "מדינת היהודים".

(בקיצור : רצה מדינה דתית)

 

 

גישה המנסה ליצור שילוב (סינתזה) בין הציונות המדינית לבין הציונות המעשית. ראשית הציונות המדינית לבין הציונות המעשית.

(קיצור : שילוב בין הציונות המדינית והמעשית)

 

 

נוסדה בוועידה בעיר וילנה , ליטא בשנת 1902. מאחורי עמד הרב ריינס והוא הקים מרכז מיוחד תחת השם "מרכז רוחני – מזרחי". תוך זמן קצר הפך למוקד המחנה הציוני הדתי.

 

 

נוסדה ע"י נחמן סירקין ובר בורוכוב אשר שאפו לבנות חברה יהודית בא"י שתתבסס על ערכים כלכלים יצרניים של שוויון , צדק ושיתופיות. הם האמינו שלמעמד הפועלים היהודי נועד תפקיד היסטורי חשוב בשחרורו של העם היהודי וזאת ע"י הקמת חברה יהודית בא"י אשר תשלב את המאבק המעמדי היהודי עם המאבק האונבירסטלי.