טורקית/עקרונות יסוד: הבדלים בין גרסאות בדף
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
סדירות ועקביות + הדבקת רכיבים |
הוספת קוליות/אי-קוליות, הרמוניית התנועות |
||
שורה 1:
{{טורקית}}
השפה הטורקית מתאפיינת בכמה תכונות בסיסיות. החשובות ביניהן:
* סדירות ועקביות
שורה 7:
* הרמוניית התנועות.
===סדירות ועקביות===
הטורקית היא שפה של כללים, וכמעט שאין בה יוצאים-מהכלל.
סימן הריבוי, למשל, הינו תמיד ler או lar והבחירה בין שתי האפשרויות הללו מוכתבת על-ידי כללי הרמוניית התנועות (להלן).
החריגים הבולטים לכללי השפה הטורקית הם מילים זרות שנכנסו לתוך השפה. מטבע הדברים, מילים זרות מכילות, לעתים, יסודות שאינם עולים בקנה אחד עם השפה הקולטת אותן. במקרה של הטורקית, היכרות עם השפה הערבית ו/או עם הפרסית יכולות לעזור בזיהוי המילים שאותן שאלה הטורקית משפות אלה.
===הדבקת רכיבים דקדוקיים===
דוגמה יפה לתכונה זו של הטורקית היא המילה içindekiler:
*
*הרכיב '''in''' הוא רכיב בעל משמעות של שייכות. '''için''' היא צורת-ביניים שמשמעותה, בקירוב היא "אשר קשור ל'תוך'"
*הרכיב '''de''' הוא מילת היחס "ב" ולכן '''içinde''' פירושו "בתוך".
*הרכיב '''ki''' פירושו "ש". ולכן '''içindeki''' פירושו "שבתוך","שבפנים".
*הרכיב '''ler''' הוא סימן הריבוי. לפיכך '''içindekiler''' פירושו "אלה שבפנים".
משמעות המילה כולה היא "תוכן העניינים".
שורה 25:
עוד נציין, כי ההדבקה יכולה היתה להימשך עוד ועוד, אולי עד אינסוף, תוך יצירת מילים חדשות, "חוקיות" בשפה.
===עיצורים קוליים ולא-קוליים===
המילה הטורקית '''kitap''' היא, למעשה, המילה הערבית
הסיבה לכך נעוצה בתכונה הנקראת '''"קוליות"'''. עיצורים קוליים מופקים בעזרת מיתרי הקול, וקל יותר להגות אותם כשהם מופיעים בין שתי תנועות (התנועות מופקות תמיד בעזרת מיתרי הקול). לכל עיצור קולי יש בן-זוג, שהוא עיצור המופק באותה דרך, אבל ללא היעזרות במיתרי הקול. הטורקית מאפשרת - ולמעשה מחייבת - מעבר חופשי בין שני סוגי העיצורים.
העיצור b הוא קולי, ואינו יכול להופיע בסוף מילה. העיצור הלא-קולי המתאים לו הוא p ולכן "כִתאב" בערבית הופך ל kitap.
כאשר נרצה להוסיף למילה kitap רכיב נוסף, למשל את הרכיב a (מילת היחס "ל,אל") יחזור העיצור b למקורו, והמילה תיכתב כך: '''kitaba'''.
זוגות נוספים של עיצורים קוליים ולא קוליים הם:
*'''d''' (קולי) ו '''t''' (לא קולי): "אחמד" (בערבית) הופך ל ahmet בטורקית, אבל "לאחמד" יהיה ahmede.
'''*'''c (קולי) ו ç (לא קולי): "דרג'" (בערבית) הפך ל derç (נהגה "דרצ'") שפירושו "הכללה, הכנסה". עם הרכיב "i" (מילת היחס "את") נקבל derci (את ההכנסה).
גם הזוג '''g''' (קולי) ו '''k''' (לא קולי) יכול היה להתנהג בדרך זו, אבל הטורקית מטפלת בו באופן אחר: כאשר מוסיפים למילה המסתיימת ב k, כמו destek ("תמיכה"), רכיב המתחיל בתנועה, ה '''k''' הופכת ל '''ğ''' חלשה, שבעצם אינה נהגית: desteği.
===הרמוניית התנועות===
בטורקית יש שמונה תנועות, המתחלקות בשתי חלוקות שונות, לפי מיקום הגייתן בפה:
====התנועות הקדמיות הן i,e,ö,ü והאחוריות הן ı,a,o,u====
במילה טורקית מקורית יופיעו תנועות מאחת המשפחות הללו, בלבד.
כלל זה חל לגבי המילה הבסיסית, וכן לגבי מילים שנוצרו מהרכבת סיומות עליה.
רוב הרכיבים שניתן להוסיף למילה קיימים בשפה בשתי גרסאות - האחת עם תנועה קדמית והאחרת עם תנועה אחורית.
*המילה '''ev''' (בית) מכילה תנועה קדמית (e) ולכן תבוא עם רכיבים שהתנועה בהם היא קדמית:
"הבתים שלנו" יהיה '''evleriniz'''.
*המילה '''at''' (סוס) מכילה את התנועה האחורית a, ולכן היא תבוא עם רכיבים שהתנועה בהם היא אחורית:
"הסוסים שלנו" יהיה '''atlarınız'''.
====התנועות המעוגלות (נהגות עם שפתיים מכווצות) הן o,u ו ö,ü====
התנועות הלא-מעוגלות הן i,e ו ı,a.
כאשר מוסיפים סיומות למילה בטורקית, התנועה המופיעה בהברה האחרונה של המילה תהיה "מעוגלת" או "לא מעוגלת", ועובדה זו תשפיע על צורתה של הסיומת. כך:
*'''söz''' ("מילה") ו '''sözlük''' ("מילון", "מילולית")
*'''bir''' ("אחד") ו '''birlik''' ("אחדות").
*'''gün''' ("יום") ו '''günlük''' ("באופן יומיומי").
*'''can''' ("נפש"), '''canlı''' ("חי") ו '''canlılık''' ("חיוּת", "מרץ", "ערנות").
בכל המקרים, הסיומת היתה אותה סיומת - lik אשר הוספתה לשם-עצם יוצרת שם-עצם חדש, שמשמעותו היא "התכונה המאפיינת את ...". כך canlılık ("חיות") היא התכונה המאפיינת מי שהוא canlı.
| |||