טורקית/עקרונות יסוד: הבדלים בין גרסאות בדף

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Humatok (שיחה | תרומות)
אין תקציר עריכה
Humatok (שיחה | תרומות)
עיבוי הכותרות ויצירת דף המכיל הפניות לתת-דפים בנושאים השונים.
שורה 3:
השפה הטורקית מתאפיינת בכמה תכונות בסיסיות. החשובות ביניהן:
*[[/סדירות ועקביות/]]
:הטורקית היא שפה שלשכמעט כללים, וכמעט שאיןואין בה יוצאים- מהכלל.
הכרת כללי השפה מאפשרת "לשחק" בה, ליצור מילים חדשות ולנתח מילה חדשה כמעט ללא היעזרות במילון.
בנוסף, שמירה על הכללים מקטינה מאד את הסיכוי לשגיאות כתיב.
*[[/יצירת מילים בדרך של "הדבקת" רכיבים דיקדוקיים/]]
:המילים בטורקית נראות לפעמים ארוכות ומסובכות מאד, אך בדרך-כלל הן בנויות משורש (מילת בסיס) שאליו הצטרפו סיומות שונות, ה"מודבקות" אליו בזו אחר זו.
לעתים קרובות הבנת המילה מתחילה ב"קילוף" הסיומות שהודבקו אליה.
*[[/מעבר בין עיצורים קוליים ולא-קוליים/]]
:הטורקית רגישה להבחנה בין עיצורים "קוליים" (המיוצרים בעזרת מיתרי הקול) ו"לא קוליים".
החלפות בין זוגות עיצורים כמו d ו t נעשות באופן אוטומטי בשפה הטורקית, והכרת הכללים הנוגעים להן תמנע מאיתנו בלבול מיותר.
כללי המעבר בין עיצורים קוליים ולא-קוליים חשובים במיוחד בהתאמתן של הסיומות המצטרפות למילת הבסיס.
*[[/הרמוניית התנועות/]]
:גם כללי הרמוניית התנועות מכתיבים חלק מהשינויים שעוברות הסיומות המצטרפות למילת הבסיס. ביחד עם כללי הקוליות הם מאפשרים לנו לבצע נכון את תהליך ההדבקה של סיומות למילת הבסיס, שהוא לב-ליבה של תורת הצורות בשפה הטורקית.
 
===סדירות ועקביות===
הטורקית היא שפה של כללים, וכמעט שאין בה יוצאים-מהכלל.
סימן הריבוי, למשל, הינו תמיד ler או lar והבחירה בין שתי האפשרויות הללו מוכתבת על-ידי כללי הרמוניית התנועות (להלן).
החריגים הבולטים לכללי השפה הטורקית הם מילים זרות שנכנסו לתוך השפה.
מטבע הדברים, מילים זרות נוטות להכיל יסודות שאינם עולים בקנה אחד עם השפה הקולטת אותן. הטורקית שאלה מילים רבות מהשפה הערבית ומהפרסית, ומי שמכיר שפות אלה, ואת כללי היסוד של הטורקית, יכול לזהות את המילים השאולות הללו, ולהבין את משמעותן בטקסט שלפניו.
 
===הדבקת רכיבים דקדוקיים===
בהבדל מהעברית ומהערבית, בהן יצירתן של מילים חדשות מבוססת בדרך-כלל על הצבתו של שורש בתוך תבנית (משקל) מוכרת בשפה, הטורקית היא שפה המבוססת על "הדבקה" של רכיבים דקדוקיים.
מילים חדשות בטורקית נוצרות, לעתים קרובות, בדרך של הוספת סיומות למילה בסיסית.
דוגמה יפה לתכונה זו של הטורקית היא המילה içindekiler:
*השורש הוא המילה '''iç''', שפירושה "תוך,פנים" (inside).
*הרכיב '''in''' הוא רכיב בעל משמעות של שייכות. '''için''' היא צורת-ביניים שמשמעותה, בקירוב היא "אשר קשור ל'תוך'"
*הרכיב '''de''' הוא מילת היחס "ב" ולכן '''içinde''' פירושו "בתוך".
*הרכיב '''ki''' פירושו "ש". ולכן '''içindeki''' פירושו "שבתוך","שבפנים".
*הרכיב '''ler''' הוא סימן הריבוי. לפיכך '''içindekiler''' פירושו "אלה שבפנים".
 
משמעות המילה כולה היא "'''תוכן העניינים'''".
 
כדאי לציין, שכל אחד מהשלבים בהדבקה יכול לעמוד בפני עצמו, כמילה בעלת משמעות בשפה.
עוד נציין, כי ההדבקה יכולה היתה להימשך עוד ועוד, אולי עד אינסוף, תוך יצירת מילים חדשות, "חוקיות" בשפה.
 
===עיצורים קוליים ולא-קוליים===
המילה הטורקית '''kitap''' היא, למעשה, המילה הערבית כִתאב (ספר). המילה היתה אמורה להיכתב "kitab", אבל בטורקית העיצור b אינו מופיע בסוף מילה, אלא הופך לעיצור p.
הסיבה לכך נעוצה בתכונה הנקראת '''"קוליות"'''. עיצורים קוליים מופקים בעזרת מיתרי הקול, וקל יותר להגות אותם כשהם מופיעים בין שתי תנועות (התנועות מופקות תמיד בעזרת מיתרי הקול). לכל עיצור קולי יש בן-זוג, שהוא עיצור המופק באותה דרך, אבל ללא היעזרות במיתרי הקול. הטורקית מאפשרת - ולמעשה מחייבת - מעבר חופשי בין שני סוגי העיצורים.
 
העיצור b הוא קולי, ואינו יכול להופיע בסוף מילה. העיצור הלא-קולי המתאים לו הוא p ולכן "כִתאב" בערבית הופך ל kitap.
כאשר נרצה להוסיף למילה kitap רכיב נוסף המתחיל בתנועה, למשל את הרכיב a (מילת היחס "ל,אל") יחזור העיצור b למקורו, והמילה תיכתב כך: '''kitaba'''.
 
זוגות נוספים של עיצורים קוליים ולא קוליים הם:
*'''d''' (קולי) ו '''t''' (לא קולי): "אחמד" (בערבית) הופך ל '''ahmet''' בטורקית, אבל "לאחמד" יהיה '''ahmede'''.
'''*'''c (קולי) ו ç (לא קולי): "דרג'" (בערבית) הפך ל '''derç''' (נהגה "דרצ'") שפירושו "הכללה, הכנסה". עם הרכיב "i" (מילת היחס "את") נקבל '''derci''' (את ההכנסה).
 
גם הזוג '''g''' (קולי) ו '''k''' (לא קולי) יכול היה להתנהג בדרך זו, אבל הטורקית מטפלת בו באופן אחר: כאשר מוסיפים למילה המסתיימת ב k, כמו '''destek''' ("תמיכה"), רכיב המתחיל בתנועה, ה '''k''' הופכת ל '''ğ''' חלשה, שבעצם אינה נהגית: '''desteği''' ("את התמיכה").
 
===הרמוניית התנועות===
בטורקית יש שמונה תנועות, המתחלקות בשתי חלוקות שונות, לפי מיקום הגייתן בפה:
====התנועות הקדמיות הן i,e,ö,ü והאחוריות הן ı,a,o,u====
במילה טורקית מקורית יופיעו תנועות מאחת המשפחות הללו, בלבד.
כלל זה חל לגבי המילה הבסיסית, וכן לגבי מילים שנוצרו מהרכבת סיומות עליה.
 
רוב הרכיבים שניתן להוסיף למילה קיימים בשפה בשתי גרסאות - האחת עם תנועה קדמית והאחרת עם תנועה אחורית.
 
*המילה '''ev''' (בית) מכילה תנועה קדמית (e) ולכן תבוא עם רכיבים שהתנועה בהם היא קדמית:
**"הבתים שלנו" יהיה '''evleriniz'''.
*המילה '''at''' (סוס) מכילה את התנועה האחורית a, ולכן היא תבוא עם רכיבים שהתנועה בהם היא אחורית:
**"הסוסים שלנו" יהיה '''atlarınız'''.
 
====התנועות המעוגלות (נהגות עם שפתיים מכווצות) הן o,u,ö,ü, והתנועות הלא-מעוגלות הן i,e,ı,a.====
 
כאשר מוסיפים סיומות למילה בטורקית, התנועה המופיעה בהברה האחרונה של המילה תהיה "מעוגלת" או "לא מעוגלת", ועובדה זו תשפיע על צורתה של הסיומת. כך:
*'''söz''' ("מילה") ו '''sözlük''' ("מילון", "מילולית")
*'''bir''' ("אחד") ו '''birlik''' ("אחדות").
*'''hoş''' ("טוב, נעים") ו '''hoşluk''' ("טוב, נועם").
*'''can''' ("נפש"), '''canlı''' ("חי") ו '''canlılık''' ("חיוּת", "מרץ", "ערנות").
 
בכל המקרים, הסיומת היתה אותה סיומת - '''lik-''' אשר הוספתה לשם-עצם יוצרת שם-עצם חדש, שמשמעותו היא "התכונה המאפיינת את ...". כך '''canlılık''' ("חיות") היא התכונה המאפיינת מי שהוא '''canlı''' ("חי"). סיומת זו "מתחפשת" בכל פעם בצורה אחרת, בהתאם להברה האחרונה במילה שעליה היא מורכבת. אחרי ö,ü היא lük. אחרי o,u היא luk, וכן הלאה.
 
====חריגים====
מילים שמקורן בשפות זרות, כמו kitap ("ספר") שהוזכרה לעיל, אינן מצייתות לכללי הרמוניית התנועות בצורתן הבסיסית, אבל כאשר מוסיפים להן סיומות טורקיות, הסיומות יתנהגו בהתאם להברה האחרונה שלהן. kitap תתנהג כאילו היתה מילה טורקית המכילה רק תנועות "אחוריות", וזאת בהתעלם מהתנועה i, שהיא תנועה "קדמית". צורת הרבים של kitap, למשל, תהיה kitaplar.