אזרחות לבגרות/שלטון החוק: הבדלים בין גרסאות בדף

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 22:
 
'''המובן המהותי''' מתייחס לתוכנו של החוק ולמידת התאמתו לערכי הדמוקרטיה. "חוק ראוי" הוא חוק אשר עולה באותה המידה עם הערכים הדמוקרטיים ועם עקרונות הדמוקרטיה. חוק ראוי מגן על זכויות האדם והאזרח ועל זכויות המיעוט. הוא מונע עריצות (דיקטטורה) ומאפשר יצירת איזון בין צורכי הפרט לצורכי הכלל.
 
= גבולות הציות לחוק במשטר הדמוקרטי =
 
אף-על-פי שבדמוקרטיה הבסיס לחוק הוא הסכמה רחבה והסכמה של רוב קולות, ועל אף שהחוק מחוקק ע"י בית המחוקקים, כלומר ע"י נציגי העם (שלטון העם), קיימת גם בדמוקרטיה תופעה של אי-ציות לחוק. אי-ציות לחוק יכול להיות מצד תושבים, אזרחים, קבוצות ואף מצד השלטונות.
 
מבחינה משפטית, אי-ציות לחוק מוגדרת כעבריינות, אולם קיימת אבחנה בין הסוגים השונים של עבריינות: עבריינות פלילית רגילה; עבריינות אידיאולוגית (שבאה מתוך רעיונות אידיאולוגיים) ועבריינות שלטונית.
 
* '''עבריינות פלילית''' - עבריינות על כל חוק וחוק שחוקק במדינה, החל מפגיעה בזולת, המשך בהריגה או רצח וכלה בעבירות "פשוטות" יותר.
* '''עבריינות שלטונית''' - עבריינות שנעשית ע"י המחזיק משרה שלטונית ופועל נגד החוק באמצעות השלטון.
* '''עבריינות אידיאולוגית''' מתחלקת לשניים:
** '''אי ציות מטעמי מצפון''' - אי ציות מטעמי מצפון הוא אי-ציות כתוצאה מהתנגשות בין חובת הציות לחוק לבין מחויבות האדם לערכים האישיים שלו בתחומי הצדק, המוסר והאמונה. האדם שמפר את החוק מטעמי מצפון רואה בציות לחוק פגיעה במצפונו. האדם שמפר את החוק מטעמי מצפון מעמיד מעל לחוק את השקפתו המוסרית ואת העקרונות המוסריים עמם הוא מזדהה. בדרך-כלל סרבני מצפון נוטלים אחריות מלאה למעשיהם, והם מוכנים לעמוד לדין ולקבל עליהם את העונש, ובתנאי שלא יאלצו לפעול נגד מצפונם.
** '''עבריינות אידיאולוגית-פוליטית''' - אי ציות לחוק מטעמים אידיאולוגיים-פוליטיים מכוון בד"כ כלפי השלטונות ומטרתו להביא לשינוי מדיניות בתחום זה או אחר, כמו: אי תשלום מסים כמחאה נגד פעילות הממשלה וכסירוב לסייע לממשלה בפעילותה. גם הסרבן מטעמים אידיאולוגיים-פוליטיים נוטל אחראיות על מעשיו בד"כ, ומוכן לעמוד לדין ולשאת בעונש הקבוע בחוק. ההבדל בין הסרבן המצפוני לבין סרבן מטעמים אידיאולוגיים-פוליטיים הוא שהסרבן המצפוני אינו דורש לשנות את המציאות או את המדיניות הפוליטית.
העבריין הפוליטי מנצל לעתים את העמדתו לדין כדי לפרסם את המחאה שלו ברבים ובכך לנסות וליצור דעת קהל אוהדת. בניגוד לסרבנות מטעמי מצפון, סרבנות מטעמים אידיאולוגים-פוליטיים אינה מוכרת במדינות דמוקרטיות וקיים איסור חריף עליה. הסיבה להתנגדות הנחרצת של המדינה הדמוקרטית לסרבנות פוליטית היא שמדינה אינה יכולה להתקיים ולתפקד במצב שבו כל אחד מהאזרחים מחליט אם הוא מקיים את החוק או לא. בנוסף, ההכרה בעבריינות פוליטית עלולה לפגוע בערך החשוב של השוויון בפני החוק וליצור אפליה בין האזרחים. ההכרה בעבריינות פוליטית גם תפגע בערך של "הכרעת הרוב", שכן עפ"י ערך זה על המיעוט לקבל את הכרעת הרוב, גם אם אינו מסכים לה. ההסכמה הבסיסית בדמוקרטיה היא שכל ויכוח אידיאולוגי יוכרע בהתאם לכללי המשחק הדמוקרטי ולא בעבריינו ובאלימות המסכנות את הדמוקרטיה.
 
= חובת אי ציות לחוק: פקודה בלתי חוקית בעליל =
 
לא כל אי-ציות לחוק, לפקודה או לצו נחשב לעבריינות. במקרים קיצוניים, בעיקר במערכות הצבאיות (צבא ומשטרה), יכול להיתקל אזרח מתוקף היותו חייל או שוטר ב'''פקודות בלתי חוקיות בעליל'''. פקודה בלתי חוקית בעליל היא '''פקודה אשר סותרת בתוכנה את הערכים הבסיסיים של חברה מתוקנת, והוא בלתי מוסרי לחלוטין'''. על הפרט (האזרח, השוטר, החייל) חובה לסרב לפקודה זו והמצייתים לפקודה זו יועמדו לדין. דוגמה לכך היא [http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%98%D7%91%D7%97_%D7%9B%D7%A4%D7%A8_%D7%A7%D7%90%D7%A1%D7%9D טבח כפר קאסם] ב-1956, בו נרצחו 47 אנשים, ביניהם 15 נשים ו-11 ילדים.
 
אולם, ההגדרה של בית המשפט לגבי פקודה בלתי חוקית בעליל היא בעייתית, כיוון שהיא לא מגדירה בבירור ובמדויק מהי פקודה בלתי חוקית בעליל.
 
ההגדרה קובעת את מידת אי החוקיות בצורה עמומה: "אי-חוקיות הדוקרת את העין ומקוממת את הלב" ובעקבות כך, מציב את החייל בדילמה קשה האם הפקודה היא בלתי חוקית בעליל או לא.
 
יותר מכך, בצבא קיימת הבחנה בין פקודה בלתי חוקית, שהחיילים חייבים לציית לה לפקודה בלתי חוקית בעליל, אשר לחיילים אסור לציית לה.