שפת C/פעולות חשבוניות: הבדלים בין גרסאות בדף

שפת C מאפשרת לחבר (ע"י +), לחסר (ע"י -), להכפיל (ע"י *), לחלק (ע"י /), ולמצוא שארית (ע"י %). להלן מספר דוגמאות:

 

int x = 2, y = 3;

 

 

אפשר לבצע פעולות חשבוניות על מספרים, משתנים, או כל שילוב של משתנים ומספרים:

int x = 2, y = 3;

 

סדר פעולות החשבון בשפת C הוא המקובל

ב[[אלגברה תיכונית/חוקי החשבון/חוקי פעולות החשבון#הסכם סדר הפעולות|אלגברה בסיסית]], ולכן כפל (*), לדוגמה, מבוצע לפני חיבור (+). השורה הבאה, לדוגמה, תדפיס 17

printf("%d\n" % 2 + 3 * 5);

</source>

בדיוק כבאלגברה בסיסית, ניתן להשתמש בסוגריים כדי לציין סדר פעולות שונה. השורה הבאה, לדוגמה, תדפיס 25

printf("%d\n" % (2 + 3) * 5);

</source>

===השמה ואתחול===

כפי שראינו ב[[שפת C/משתנים|משתנים]], אפשר להשתמש בסימן = להשמה ואתחול.

int x = 2, y = 3;

 

</source>

חשוב להבין מה קורה כאן בשורה השניה. ראשית מעריכים את הביטוי x + y + 5 (ערכו כאן 10). משימים ערך זה למשתנה z. אפשר גם להשים למשתנה ערך חדש שתלוי בערכו הקודם. נתבונן לדוגמה בשורה

x = x+2;

</source>

===סימני קיצור בהשמה עצמית===

כפי שראינו,

x=x+2;

</source>

משמעו השמה עצמית של x לערכו הקודם ועוד משהו (2 במקרה זה). בפועל, סוג זה של השמה עצמית נפוץ מאד. שפת C ידועה בקצרנותה הרבה לביטויים נפוצים. אפשר לכתוב את הביטוי הקודם גם באופן הבא, הקצר יותר:

x += 2;

</source>

 

שפת C כוללת סימונים מקוצרים להשמות עצמיות לכל חמש [[שפת C/פעולות חשבוניות#הפעולות הבסיסיות|פעולות החשבון הבסיסיות]]:

/* x = x + 1 */

x += 1;

===הגדלה עצמית===

נניח שאנו רוצים לקדם את x ב1. כבר ראינו שאפשר לרשום זאת כך:

x = x + 1

</source>

או, באופן קצר יותר, כך:

x += 1;

</source>

כשנגיע ל[[שפת C/תנאים ולולאות#לולאות|לולאות]], נראה שהגדלה עצמית משתנה דווקא ב1 (כלומר, שהמשתנה מקבל את ערכו הקודם ועוד 1) היא פעולה נפוצה במיוחד. פעולה זו, הגדלה עצמית (increment) יכולה להיכתב כך:

x++;

</source>

או כך:

++x;

</source>

 

באותו אופן כהגדלה עצמית, ניתן להוריד 1 מערך משתנה כך:

x--;

</source>

או כך:

--x;

</source>

===הגדלה עצמית והקטנה עצמית לכתחילה ובדיעבד===

לעתים, קיים ביטוי בו משתנה הן מקודם והן מוערך. נניח, לדוגמה, שx מכיל את הערך 3, ונתבונן בשורה:

z = x++;

</source>

* z מקבל ערך כלשהו

השאלה היא, אבל, מה קודם למה. אם קודם x מקודם, אז בסיום השורה, z יכיל את הערך 4. מצד שני, אם קודם z מקבל ערך, אז בסיום השורה, z יכיל את הערך 3 (כי x קודם ל4 רק אחרי שz קיבל את ערכו הקודם). לצורך כך מכילה שפת C הן הגדלה עצמית לכתחילה, והן הגדלה עצמית בדיעבד. משמעות הגדלה עצמית בדיעבד (post-increment)

x++

</source>

היא הערך את x ורק אז קדם אותו. לעומת זאת, משמעות הגדלה עצמית לכתחילה (pre-increment)

++x

</source>

היא קדם את x והערך את התוצאה. הדבר דומה להקטנה עצמית בדיעבד (post-decrement)

x--

</source>

לעומת הקטנה עצמית לכתחילה

(pre-decrement)

--x

</source>

 

כבר ראינו ב[[שפת C/משתנים|משתנים]] על ההבדלים בין שלמים לנקודות צפות. כדאי לשים לב לנקודה, שכן בלעדיה נוכל לקבל תוצאות מפתיעות. נתבונן בקטע הקוד הבא:

int x = 3, y = 8;

 

 

נתבונן בקטע הקוד הבא:

char x = 3;

 

 

נתבונן בקטע הקוד הבא:

int x = 3;

 

 

כאשר המהדר מבצע חישובים על מספר ערכים מסוגים שונים, הוא עורך המרות מרחיבות במידת הצורך עד שהחישוב פועל על ערכים מאותו סוג. לדוגמה, נתבונן בקטע הקוד הבא:

int x = 2, y = 3;

 

 

נניח שc מייצג טמפרטורה נתונה במעלות בשיטת [[w:en:Celsius|Celsius]], ואנו רוצים למצוא את f, המעלות בשיטת [[w:en:Fahrenheit|Fahrenheit]]. על פי נוסחה ידועה, f הוא {{משמאל לימין|9 / 5 * c + 32}}. נניח גם שהדיוק אינו חשוב לנו במיוחד, ואנו מוכנים לעבוד במספרים שלמים (על אף שגיאת העיגול). להלן תכנית המקבלת כקלט מעלה בFahrenheit, ומדפיסה אותו בCelsius:

#include <stdio.h>

 

 

נוכל לתקן זאת על ידי כך שנחליף את {{משמאל לימין|9 / 5}} ב1.8, שהוא מספר נקודה צפה:

f = 1.8 * c + 32;

</source>