חומרי בניה/חומרי מליטה/סיד: הבדלים בין גרסאות בדף
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שיפור הטקסט והשוואת היגע המועבר לאחר קריאה חוזרת בסורוקה |
|||
שורה 1:
סיד הוא אחד מחומרי המליטה הקדומים ביותר. ומשמש בבניה עד היום.
הסיד הוא חומר מליטה אוירי
==יצור סיד==
===סיד שרוף===
הסיד מיוצר ע"י קליה של אבן גיר מרוסקת (CaCO<sub>3</sub>)בטמפרטורה של 800 עד 1200 מעלות צלזיוס. בתהליך השריפה נפלטת דו-תחמוצת הפחמן ע"פ המשוואה:<br />
<math> CaCO_3 + \Delta H \rightarrow CaO + CO_2</math><br />
תחמוצת הסידן המתקבלת (CaO)נקראת '''סיד שרוף''', ומסומנת בכתיב מקוצר ע"י האות C. סיד שרוף נקרא גם '''סיד חי'''. יציאת דו-תחמוצת הפחמן מהאבן
בעבר, הסיד נקלה בבורות סיד. היום סיד מיוצר גם בכבשנים סובבים רציפים.
שורה 14:
<math>C + H \rightarrow CH</math>
התגובה של הסיד השרוף עם המים מהירה ומלווה בפליטת חום רב. לעומת זאת, התגובה הכימית של סיד שרוף עד מוות עם מים איטית ביותר. ההבדל בין קצב התגובות הוא המקור לשמות: "סיד חי" ו"סיד שרוף עד מוות". הגורם המשפיע על קצב התגובות הוא שטח הפנים של הסיד. התגובה בין המים לסיד המוצק מתרחשת על שטח הפנים של הסיד. הסיד החי מכיל נקבים מקרוסקופים רבים, והגבישים שלו קטנים ביותר. לעומתו, הסיד השרוף עד מוות בעל גבישים גדולים וללא חללים רבים בין הגבישים. שכבה זכוכיתית ע"ג הסיד מונעת את כיבויו. ע"מ לכבות אבני סיד המצופים בשכבה כזו, יש לטוחנם קודם לכיבוי.
הגדלת הנפח ושינוי המבנה הגבישי (והחום בסיד חי) בכיבוי סיד גורם להתפוררות אבן הסיד. את הסיד מכבים לאבקה, בצק סיד או חלב סיד. המוצר המתקבל תלוי בכמות המים המוספת לכיבוי הסיד. גודלם של גבישי מימת הסידן (סיד כבוי) המתקבלת בכיבוי הוא בסדר גודל של מיקרון עד שני מקרון.
את הסיד מכבים בבור. בעבר, היו משאירים את הסיד לכיבוי זמן רב תחת המים ע"מ לאפשר כיבוי מלא גם של הסיד השרוף עד מוות. הסיד הכבוי יוצר במים תרחיף קולואידי. ע"י שפיה של המים מאגן אחד למשנהו, ניתן להפריד את הסיד הכבוי מחלקיקים לא מסיסים ומהסיד הכבוי עד מוות.▼
▲את הסיד
בתקופה המודרנית, כיבוי לאבקה נפוץ יותר, והוא מבוצע במפעלים בתנאים מבוקרים כאשר לצורך הכיבוי משתמשים בתרסיס מים או קיטור רווי (ע"מ למנוע עודף מים).
====נצילות סיד====
נצילות סיד היא שיטה תיקנית לבדיקת איכות הסיד השרוף (ת"י 75). מכבים 5 ק"ג סיד בעודף מים, ומשאירים למשך 24 שעות. מודדים את נפח הבצק המתקבל. נצילות סיד מוגדרת כיחס בין נפח הבצק המתקבל למשקל הסיד. סיד חי (שרוף) רגיל מוגדר כסיד בעל נצילות של 1.6 עד 1.85 ליטר לק"ג. סיד חי מיוחד הוא סיד בעל נצילות גבוהה מ- 1.85 ליטר לק"ג. בנוסף, דורש התקן מסיד "רגיל" תכולת סידן חמצני של 84% לפחות, ותכולה של 90% לפחות מ"סיד מיוחד".
==התקשות הסיד==
הסיד מתקשר ע"י עיבוד מים ויצירת מגע בין החלקיקים. עיבוד המים גורם ליצירת מגע בין חלקיקי הסיד ומעבר למצב מוצק. התקשרות זו מלווה בהצטמקות (כתוצאה מאיבוד המים). בהמשך, הסיד מתקשה בתהליך הנקרא קרבונציה. בתהליך זה הסיד מגיב עם דו-תחמוצת הפחמן והופך חזרה לקלציט, המינרל ממנו הופק הגיר. הנוסחא הבאה מתארת את תהליך הקרבונציה:<br />
<math>Ca(OH)_2 + CO_2 \rightarrow CaCO_3 + \Delta H</math><br />
לאחר שהסיד עבר קרבונציה (הפך לגיר), הוא אינו רגיש יותר לרטיבות. קצב ועומק החדירה של תהליך הקרבונציה תלוי במספר גורמים:
* לחץ חלקי של דו-תחמוצת הפחמן
* נקבוביות הסיד
* מידת הרוויה של הנקבים<br />
ככול שהלחץ החלקי של דו-תחמוצת הפחמן גבוה יותר, קצב הקרבונציה גבוה יותר, ולכן קצב הקרבונציה גבוה יותר במבנים סגורים מאוכלסים. נקבוביות היא תנאי החרחי לחדירה של דו תחמוצת הפחמן לעומק שכבת הסיד. כשהנקבוביות נמוכה ביותר, רק השכבה החיצונית של הסיד עוברת קרבונציה. תהליך הקרבונציה מתרחש בסביבה מימית. לכן רטיבות של הסיד הכרחית לקרבונציה. אבל הדיפוזיה של דו-תחמוצת הפחמן במים קטנה בהרבה מהדיפוזיה שלה באויר, ולכן רוויה של הנקבוביות מאטה את קצב הקרבונציה.
==מוצרי סיד ושימושים==
===חלב סיד===
| |||