חומרי בניה/בטון/תכונות הבטון הטרי: הבדלים בין גרסאות בדף

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
פתיחת פרק נפרד לנושא
 
שורה 35:
מבחן החמיטה מתבצע באמצעות קונוס אברהמס, שמידותיו: גובה 300 מ"מ, קוטר תחתון: 200 מ"מ וקוטר עליון: 100 מ"מ. מניחים את הקונוס, כשבסיסו למטה ע"ג משתח מפולס וחלק. יש להדק את הקונוס אל המשטח. ממלאים את הקונוס בבטון עד לשליש הגובה. מצופפים את הבטון ע"י 25 נקישות במוט פלדה חלק שקוטרו 16 מ"מ. ממלאים עוד שליש, ומצופיפים ב- 25 נקישות בין השכבות (לא מגיעים עם המוט עד לקרקעית). ממלאים שליש נוסף, מצופפים ב- 25 נקישות בין השכבות ומישרים. מרימים את הקונוס, ומודדים את הפרש הגובה בין הקונוס לנקודה הגבוהה ביותר בבטון.
 
מקובל להתייחס אל תוצאות מבחן החמיטה כאל "סומך" הבטון. למעשה, בטונים בעלי סמיכות זהה ומאמץ כניעה זהה יתנו תוצאות שונות, אם המשקל המרחבי שלהם שונה (מכיוון שהמאמצים בבטון שונים). הורדה של מאמץ הכניעה אף היא תיתן תוצאה שונה עבור בטנים שכל יתר התכונות שלהם זהות, וכך גם השינוי בצמיגות. לצורך עבודה ידנית עם בטון, לעיתים קרובות, התכונה החשובה היא מאמץ הכניעה. לעומת זאת, אבורעבור שאיבת הבטון התכונה החשובה היא הצמיגות. לגודל האגרגטים השפעה חשובה גם כן על נוחות העבודה, ויכולת הזרימה במשאבה, ובתבניות. לכן מתייחסים ל"סומך" כאל '''מדד לעבידות''', ולא כאל ה'''עבידות''' עצמה.
 
בטון יבש הוא בטון שאין לו ירד כלל במבחן החמיטה. בטון יבש משמש בתעשיה הטרומית, ודורש ציפוף ע"י ריטוט אינטנסיבי. את עבידות הבטון היבש מודדים בבדיקת Vebe. בבדיקת Vebe מודדים את משך הזמן הדרוש לריטוט של בטון שצופף בקונוס אברהמס בתוך סיר תחת עומס של דיסקה שקופה עד לקבלת מגע של כל פני הדסקה עם הבטון. לביצוע הבדיקה, מניחים קונוס אברהמס בתוך סיר הנמצע על-גבי שולחן ריטוט. ממלאים את הקונוס שליש בכול פעם, כאשר אחרי כל שליש מהדקים על-ידי 25 נקישות במוט תקני. מרימים את הקונוס ומניחים את הדיסקה ע"ג הבטון. מפעילים את שולחן הריטוט ומודדים את הזמן הדרוש להדבקות הבטון אל כל פני הדסקה.