חומרי בניה/בטון/תכונות הבטון הטרי: הבדלים בין גרסאות בדף

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
דרורק (שיחה | תרומות)
שורה 24:
עבידות של בטון היא מכלול התכונות התורמות לנוחות עבודה עם בטון לצורך מסויים. לשיטות עבודה שונות, ולעבודות שונות נדרשות תכונות שונות. לדוגמה, לצורך יציקה בתבנית מורכבת שלא ניתן להגיע אל כל חלקיה, נדרש בטון בעל יכולת זרימה וציפוף עצמי. בעוד ביציקה במפעל תרומי משתמשים בבטון שלא רק שאינו זורם, כאשר לא מפעילים ריטוט, אלא שגם יכול לעמוד בעומסים תרם התחילה ההתקשרות. בדרך-כלל, כאשר מדברים על עבידות, מתייחסים לתכונות הזרימה של הבטון.
 
הבטון '''אינו''' זורם ניוטוני. קיימים מודלים שונים לתיאור התכונות הריאולוגיות של הבטון, כאשר הפשוט ביותר הוא המודל של בינגהם. לפי מודל זה, הבטון מתנהג כמוצק, עד למאמץ כניעה, ומעומס זה, מתנהג כנוזל ניוטוני, כאשר המאמץ לחישוב הזרימה הוא המאמץ פחות מאמץ הכניעה. אף-על-פי שמולשמודל זה פשטני ביותר, הוא מספיק ע"מ לתאר את תכונות הזרימה של הבטון הטרי מעבר לנדרש בספר זה. את התכונות הריאולוגיות של הבטון ניתן למדוד באמצעות ריאומטר. הריאומטר הוא מכשיר יקר ומורכב, והשימוש בו מוגבל למחקר. לצרכים מעשיים, קיימות שיטות בדיקת "סומך" שכל אחת מהן מתאימה לאחד (ורק אחד) מהבטונים הבאים:<br />
* בטון יבש (לשימוש בתעשיה התרומית)
* בטון רגיל (ליציקה באתר)