הקדמה לסוציולוגיה/חיברות: הבדלים בין גרסאות בדף

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
דורית (שיחה | תרומות)
מ אני באמצע עריכה עדיין, אבל זה לפחות קצת יותר מעודכן
דורית (שיחה | תרומות)
מ הורדת בעבודה. עשיתי כמיטב יכולתי, אך החומר אינו זכור לי ממש לצערי
שורה 1:
{{בעבודה}}
 
'''חיברות''' ('''סוציאליזציה''') היא לרוב מושג הבא לציין תהליך למידה של כישורים חברתיים, ידע או תפקיד בקבוצה או קהילה בה האינדיבידואל פועל.
 
שורה 42 ⟵ 40:
 
===חיברות צרה ורחבה===
חלוקה מעניינת בין סוגים שונים של חיברות הוצעה על ידי ארנט (1995). ארנט מחלק בין חיברות צרצרה לרחבורחבה:
*חיברות רחברחבה הואהיא זה המיועדהמיועדת לפתח עצמאות, אינבידואליזם וביטוי-עצמי; הואהיא מכונה "רחברחבה" מכיוון שיש לובה פוטנציאל להביא לטווח רחב של תוצאות.
*חיברות צרצרה מיועד להביא לצייתנות וקונפורמיות; הואהיא מכונה "צרצרה" בגלל שיש טווח צר של תוצאות אפשריות.
 
חלוקה זו מקבילה להגדרתה של ארנט לחיברות, שהיא:
"התהליך שעל ידיו יחיד שנולד עם פוטנציאלים התנהגותיים בעלי מגוון רחב מאד, מובל לפתח התנהגות מגוון צר הרבה יותר; המגוון הוא מה שנהוג ומקובל עבורו על פי הסטנדרטים של הקבוצה שלו".
 
ארנט מסביר שאין, כמובן, רק שתי אופציות לחיברות,: צרצרה ורחבורחבה. לכל אחד מכוחות החיברות הקיימים (משפחה, חברים וכו'וכולי) ישנה אופציה להיות צרצרה או רחברחבה. לפיכך, ישנו מגוון רחב של שילובים של צרות ורחבות. לבסוף, ארנט מציין שתי דוגמאות בהן יש משמעות לחלוקה שלו. ראשית, הוא טוען כי פעמים רבות יש הבדלים בחיברות על פי מגדר. לרוב, החיברות לנשים הואהיא צרצרה יותר מאשר מקבילומקבילתה לגברים. ארנט גם טוען כי החיברות היפניהיפנית הואהיא צרצרה מכיון שיש יותר לחץ לקונפורמיות בחברה זו, וכי יתכן שדבר זה מסביר את שיעורי הפשיעה הנמוכים יותר ביפן.
 
===חשיבות של החיברות===
שורה 55 ⟵ 53:
 
==הבנות תיאורטיות של החיברות==
החיברות, כמושג במדעי החברה, התפתח במשך הזמן. אם כי הרעיון המרכזי שנוסח למעלה קיים ברוב הגישות התיאורטיות לברות, ישנו מגוון רחב של הגדרות ותיאוריות של החיברות. נציג כאן חלק מהגישות האלה.
 
*'''אינטראקציוניזם סימבולי''' – העצמי מתפתח כתוצאה מאינטראקציות חברתיות; לפיכך, החיברות תלויתלויה מאד במצבים שבובהם האדם נמצא; גישה זו גם טוענת שהחיברות הוא תהליך המתמשך לאורך כל החיים.
 
*'''תיאוריית תפקידים''' – חיברות הוא תהליך של רכישת נורמות, דעות, דימוי-עצמי, ערכים והתנהגות בהתאם לתפקיד החברתי, שמאפשרת קבלה בקבוצה ופעולה אפקטיבית בתפקידים החדשים;. לפיכך, החיברות הוא כוח שמרני, המאפשר את השמירה על הארגון החברתי למרות השינוי באנשים המרכיבים את החברה במשך הזמן.
 
*'''תיאוריית חיזוק''' – העצמי מתפתח כתוצאה מהערכות קוגנטיביות של רווח והפסד. הבנהההבנה מניחה כי האדם הניגש לתפקידים חדשים הוא צד עצמאי ופעיל בהשגת יתרונות ביחסים עם אנשים אחרים וקבוצות.
 
*'''תיאוריית הפנמה''' – חיברות הוא סדרה של שלבים שבהם היחיד לומד להשתתף ברמות שונות של החברה;. תיאורייה זו טוענת כי הילד מפנים מערכת ייחוס קוגנטיבית עבור היחסים הבין-אישיים שלו ומערכת משותפת של ביטוי סימבולי, וכן מצפון מוסרי. גישה זו קודמה בידי טלקוט פרסונס.
 
===חיברות כ"הצטרפות לקבוצה"===
מושג החיברות עסק תמיד בבעיה של ההתאמה האישית לחברה. בכל הגישות שתוארו לעיל, החיברות תמיד הייתה גורם שמעצב את היחידים לציות ושיתוף פעולה עם דרישות החברה. על מנת להפחית את הבלבול, לפתח מתודולוגיית מחקר למדידת החיברות, ואולי אף לאפשר השוואה בין תוצאות של מחקרים שונים, הציעו לונג והאדן (1985) הבנה מחודשת של חיברות. במקום להתייחס ללמידה או אימוץ של תרבות, הם הגדירו חיברות כ"מדיום שעל ידו הופכים אנשים לחברים מלאים בקבוצה". לפני שנתייחס לכמה נקודות ספציפיות לגבי גישה זו, נביא מהבקורות של לונג והאדן כלפי גישות מוקדמות של החיברות.
 
לדעתלפי לונג והאדן, גישות רבות לחיברות הרחיבו אותה לכל חלק של החיים החברתיים. לפיכך, כולם נעשים גם למחברתים וגם למחוברתים בכל המגעים שלהם עם אנשים אחרים. הבנה זו מותירה את החיברות ללא "בית" חברתי;. היא קיימת כל הזמן, אך לא בשום מקום מסוים. ביקורת נוספת כלפי הגישות האחרות היא שהם איפשרו לחיברות לכלול כל דבר כמעט, ואילו כאשר זה לא היה נוח להם הם אמרו שדברים מסויימים אינם תוצאה של חיברות, למרות שלא היה הבדל מהותי בינם לבין דברים אחרים. כמו כן, לא הוגדר מה בדיוק קורה בתהליך: לא מספיק רק להצביע על הגורם המבצע את החיברות, אלא יש גם להראות כיצד הוא קורה. בשל כל הבעיות האלה, לונג והאדן עמדו בפני שתי משימות:
*למקם את החיברות ואת גבולותיוגבולותיה החברתיים באופן מדויק יותר.
*להגדיר את המאפיינים המיוחדים המבדילים אותואותה מתופעות אחרות.
 
על מנת לענות על המשימות האלה, הם הגדירו מחדש את מושג החיברות כ"מדיום שעל ידו חברים בקבוצה הופכים אנשים אחרים לחברים מלאים בקבוצה". על פי הבנה זו, האנשים העיקריים המבצעים את החיברות הם חברים מלאים ומקובלים בקבוצה שאליה האנשים החדשים נכנסים.