ניתוח יצירות ספרותיות/אנטון צ'כוב/יגון (מועקה): הבדלים בין גרסאות בדף
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Crazy Ivan (שיחה | תרומות) מ שוחזר מעריכה של 79.183.42.107 (שיחה) לעריכה האחרונה של Illuyanka |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 5:
"יגון" הוא סיפורו של יונה העגלון שהגיע אל העיר הגדולה מהכפר לאחר שבנו מת. הוא מנסה למצוא אדם, לו יוכל לספר על מות הבן ובכל להקל מעט על יגונו. הסובבים אותו מרוכזים בעצמם ואינם קשובים לצרתו. לאחר תאור כללי בפתיחה באשר למקום ולזמן בהם מתרחשת העלילה, נפתחת סדרה של מפגשים בין יונה לבין אנשים שונים, אשר בפניהם הוא מנסה לשפוך את לבו.
יונה מנסה לספר לאנשים שונים על המועקה שלו, על יגונו, על מות בנו במספר דרכים:
===
יונה פגש באיש צבא ממעמד גבוה. הוא פונה אליו בגמגום ומנסה להעביר אליו את יגונו. איש הצבא מגלה אדישות רבה וחוסר אכפתיות.
הנסיון הנ"ל לספר נכשל מסיבה מאוד פשוטה- יונה מתקשה לבטא את עצמו מול איש הצבא מהמעמד הגבוה, והבדלי המעמדות נותן אפשרות לאיש הצבא להתנשא מעל יונה
===דרך שנייה: יונה והשיכורים===
יונה פוגש בחבורת צעירים ממעמד בינוני, שהם בעצם "קליינטים" שלו שבאו לרכוב על סוסו למקום כלשהו שאינו ידוע.
לאחר שמכים ומקללים אותו פונה אליהם יונה בגמגום ברגע של הפוגה מהמכות ומקללות. "חבורת הצעירים" היו אדישים מאוד כלפי יונה ואף צחקו עליו והקניטו אותו. אחד מהחבורה שאותו היו מכים בד"כ ניצל את הרגע והצטרף "לחגיגה" והתעלל ביונה גם הוא.
הצעירים היו שיכורים ואינם התעניינו או הבחינו במצוקה של יונה. יונה השפיל את עצמו מולם וזאת כנראה הסיבה לכישלון.
===
יונה פוגש בחצרן ממעמד די נמוך, ומנסה לפתח גם איתו שיחה ע"י שאלה סתמית (מה השעה?) החצרן מתייחס ליונה העגלון בגסות רוח ואף מסלק אותו, בטענה שהוא עסוק ויונה הוא איש זר בשבילו.
===
יונה פוגש בעגלון במעמדו, ופונה אליו בשאלה סתמית במטרה לפתח שיחה.
העגלון מקרין חוסר עניין, ואף מסלק את יונה, בטענה שהוא מפריע לו וזהו לא הזמן המתאים.
===
כאבו של יונה גדול מנשוא. הוא לא יכול להרהר לבדו בבנו, לכן מבקש לדבר אל סוסתו. הוא פורק את עומס יגונו. ניכר ביונה שהוא מבין שאין הסוסה מהווה שותפה הולמת לשיח עמו, על כן הוא "מתרגם" את כאבו לשפת עולמה שלה. הוא מבקש ממנה שתדמיין איך היתה מרגישה לו הסייח שלה היה מת. הסוסה מגלה סימני תגובה אנושיים: עיניה בורקות, היא נושפת על ידיו, נראה שהיא מקשיבה, תוך לעיסת קש. מבחינתו של יונה, היא יכולה להזדהות ולהבין את המועקה שלו.
יונה נכשל בכל הדרכים שלו לספר אל מועקתו, וניתן להבחין שבדרך הראשונה המעמד של איש הצבא היה גבוה, ולאט לאט הנסיונות של יונה לספר על מות בנו היו עם בן אדם ממעמד נמוך יותר, עד שהגיע לסוסה שהיא בעצם לא בן אדם. זהו בעצם סיפור אירוני, מכיוון שמתואר בו דבר והיפוכו, מוצג בו עולם, שבו יצור אנושי מסוגל למצוא אהדה אנושית רק אצל בעל חיים, כלומר- האנושיות הייחודית לבני האדם (הקשבה, רגש) מתגלות אצל הסוסה בלבד.
בעצם בני אדם מצטיירים כחיות והסוסה מוצגת באופן אנושי.
==מבנה הסיפור==
|