ניתוח יצירות ספרותיות/אלבר קאמי/הדבר: הבדלים בין גרסאות בדף

השקפת העולם האקזיסטנציאליסטית וביטויה באמצעות מגוון הדמויות ברומן "הדבר" :

 

המספר את אירועי מגפת הדבר. הוא הראשון לברר את פשר הופעת העכברים המתים ברחובות אוראן. הוא מזהה את המגפה ופותח בפעולה משולבת של ניסיון להדבירה בעזרת גיוס אנשים למשימה, ובמקביל טיפול בקורבנותיה. הגשמתו את הרעיון האקזיסטנציאליסטי היא בהכרתו את העדר הסיבתיות לפרוץ המגפה (הכרה באבסורד), ובהתמסרותו הטוטאלית למאבק כנגדה (המרד באבסורד). בעיניו "ההתרגלות לייאוש גרועה מהייאוש עצמו." בעיניו, רק "משוגע, עיוור או פחדן יכול לראות את הסבל והמצוקה שהדבר גורם, ולהשלים אתו." הוא מוכן לסכן את חייו בבואו במגע עם החולים, והוא עושה זאת מתוך מחויבותו המוסרית, במה שהוא רואה כאותנטיות הומניסטית. הצהרתו בדבר מעייניו הנתונים לרצונו להיות אדם, מסמנת אותו כגיבור האידיאלי של הרומן, אשר בחירתו בתבונה האנושית ובסולידריות החברתית הביאה לסיום המגפה.

=== ז´אן טארוּ ===

תושב חדש באוראן, מתגורר במלון במרכז העיר. איש אמיד, אפוף מסתורין וחובב תענוגות, שנהג להסתובב עם פנקסי רשימות ולתעד בהן את אירועי הזמן והמקום. בתחילה הוא נראה כדמות נהנתנית המשקיפה מן הצד. הצהרתו כי הדבר היחידי שמעניין אותו "הוא למצוא את השלום והשלווה בתוכי פנימה", עשויה ללמד על העדפתו את השקט והחופש הנתונים למי שאינו שייך חברתית.[10] בפגישותיו עם רייה, נרקמת ביניהם ידידות אמת, במסגרתה הוא מספר על אביו שהיה שופט קר-רוח, שחרץ דינם של נאשמים למוות.[11] טארו כמו מכה על חטא שכלל לא ביצע. הוא חש כמי שנגוע בדבר, הרבה לפני שפרצה המגפה, במובן זה שלא עשה מספיק כדי למנוע הרג מיותר. בעיניו, האדישות היא הסימפטום המרכזי של מגפת הדבר. הוא מצטרף לרייה ומשמש כסניטר אוסף גוויות המתים במגפה. הוא חובר לרייה במרד כנגד האבסורד וקובע שזה ייעשה בדרך אהבת הזולת, אף שלא נראה שעשה זאת מתוך הכרה אמיתית במניע ההומניסטי לכך. אולי התנהלותו מתוך דבקות באידיאל רעיוני מופשט (השאיפה להיות ´קדוש´) ולא בחיים כפשוטם (להיות ´אדם´), גורמת בסופו של דבר שהוא נכנע למחלת הדבר שתקפה אותו ונפטר בידיו של ידידו רייה.