אירופה בעת החדשה המוקדמת/מרטין לותר וראשית הרפורמציה: הבדלים בין גרסאות בדף
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ קטגוריה |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 7:
=הכיזמה הגדולה (שלהי המאה ה-15)=
# כבר בשנת 1305 בעקבות יריבות בין משפחות ברומא, האפיפיור נאלץ לברוח, מוצא מסתור באביניור (Avignon) ומקים את הבירוקרטיה והחצר שלו מחדש בעיר. אביניור (Avignon) שייכת לאפיפיור אבל נמצאת בטרטוריה של צרפת. מתחיל תקופה חדשה הנקראת "גלות בבל של הכסיה", אפיפיורות אביניור, שנמשכת לאורך 70 שנה, 1305-1378.
# כשגלות בבל מסתיימת, האפיפיור אורבן ה-6 מחזיר את האפיפיורות לרומא, אולם, קרדינלים (בחרי הכנסייה) מתנגדים לחזרה אל רומא ולכן, בוחרים לעצמם אפיפיור חדש שממשיך להתגורר באביניור.
# תקופת "הסיכזמה הגדולה" (1378-1417)– התוצאה מהחלטת הקרדינלים היא שלמשך התקופה יש שני אפיפיור שמכריזים שהשני הוא אנטי-אפיפיור, מין, ארדיקן ואינם מכירים בסמכותו. בשלב מסוים מתקיימת ועידת כנסיה על מנת להחליט מי מבין שני האפיפיורים הוא הנכון. היא נכשלת, ובוחרת אפיפיור שלישי. האפיפיור של תקופה זו חלש מאוד ונתון למניפולציות של שלטים חילונים וכן, משרת האפיפיור תלויה הן בקיסר הרומאי הקדושה והן מחסות מלכי צרפת, אשר משנים אותו על פי אינטרס האישי.
שורה 19:
בראשית המאה ה-16, האפיפיורות הצליחה לשקם את מעמדה מבחינה אדמיניסטרטיבית (), האיום של '''התנועה הקונציליארית''' ופיצול האפיפיורות (אפיפיור אחד ברומא, שלטון יחיד, יש לו ארכאיה מסודרת המאפשר לו לסדר מרומא על חיי כ אנשי המערב ומזח אירופה) נעלם. רוב מוחלט של האפיפיורים הם בני משפחות אצולה איטלקיות, אנשי רנסנס, בעיקר מרומא ופרנצה שמביאם עתם, כשמגיעים לרומא מביא את אורח החיים, הפאר ותרבות הרנסנס, הם מתחרים בבניית ארמונות, כנסיות ומנהלים את מדינת האפיפיור כמדינה טרטוריה עם צבא, שלטון, גביית מסים, צי ועוד. הם עסוקים באופן שיטיתי בהעברת רכוש והון מבעלות הכנסייה לבעלות המשפחות הפרטיות שלהם. חלק ניכר מהם מנהלים אורח חיים חילוני לחלוטין, יש להם פילגשות, ממזרים. כיוון שעליהם לדאוג לצרכים הכלכלים של סביבתם, לצורך בנית רומא ומימון הביוקרטיה שלהם, הם נזקקים ליותר ויותר כסף. הדרך להשיג יותר כסף היא באמצעות גביית כסף או לאסו אותו מהמאמינים. אחד מנגנוני ההתעשרות (/מיסים) של הכנסייה זה הרחבת עצומה של אינדולגנציות (Indulgentiae=שטרות מחילה) שהופכים למנגנון הכספים היעיל ביותר של הכנסייה.
=שבעת הסקרמנטים (Sacrament)=
שורה 46:
השטרות גורמות למחלקות בין נזרים שראו בזה שחתה של הכנסייה, בייחוד נזירים אוגונסטים (על שם אוגונסטיון הגדול, אבות הכנסייה מהמאה ה-6 שהחמיר בתפיסת החטא שלו ולכן כך גם הכנסייה). בנוסף לכך, המירה השטרות מעוררות כעס גדול במיוחד באנגליה ובגרמניה – ארצות הרחוקות מרומא ומרגישים שהכנסייה האישית שלהם מוזנחת. במקום שהצדקה יושקע בכנסיות ההון שנצבר מועבר כולו לרומא.
ארסמוס (רסנסנס צפוני) מתקיף את שטרות (אינו הראשון). לותר (), לומד הרבה מארמסוס ומההתקפות של אנשי כנסייה אוונסינים וגרמנים כנגד מושג השטרות.
1517 מפרסם נזיר אוגנסטיני, לותר, מעיר קטנה בגרמניה (וניטברגר בסקסוניה), ארפלט של 93 תזות נגד השטרות. טענותיו אינן חדשות מאלו שהיו (האפיפיור משחיטה את מוסד המחילה ולוקחת על עצמה סמכות להתערב בהחלטת האל), הוא אינו חשוב או ממקום חשוב, אך, הוא כן, מפרסם את טענותיו בזמן חשוב:
שורה 59:
=מרטין לותרMartin Luther (1438-1546)=
לותר
== מה היא הדרך לגאולה?==
שורה 109:
{{להשלים}} לא נדון
=מקורות חיצונים=
==מקורות ראשונים==
*[http://www.keele.ac.uk/history/currentundergraduates/tltp/REFORMAT/THEOLOGO/RUPP6226.HTM martin luther On the Babylonian Captivity of the Church (1520), Iin E.G. Rupp and Benjamin Drewery, Martin Luther, Documents of Modern History (London: Edward Arnold, 1970 01a.42 Luther and the Seven Sacraments]
*מרתין לותר : ( 1483-1546 ): [http://www5.tau.ac.il/wordpress/history/wp-content/uploads/2009/02/sourcesarbel.pdf תשעים וחמש התזות (אוקטובר-נובמבר 1517 ,Martin Luther)] מתוך בנימין ארבל (עורך), מקורות לתולדות העת החדשה המוקדמת, אוניברסיטת תל אביב 2004 (עד סעיף 86)
* [http://www5.tau.ac.il/wordpress/history/wp-content/uploads/2009/02/sourcesarbel.pdf מרטין לותר: פנייה פומבית אל הקיסר ושליטי גרמניה ( 1520) שלוש החומות] מתוך בנימין ארבל (עורך), מקורות לתולדות העת החדשה המוקדמת, אוניברסיטת תל אביב 2004 עע 70.
==מקורות שניונים==
*י. פ. רייס (הבן) וא. גרפטון, [[סיכומים לספרים/אירופה בראשית העת החדשה 1460-1559|אירופה בראשית העת החדשה]] 1460-1559, מהדורה שנייה, תל אביב, 2010. פרקים 5-6, 129-176.
*H. G. Koenigsberger, G. L. Mosse & G. Q. Bowler, Europe in the Sixteenth Century, 2nd ed., London & New York, 1989. Chapters 7-9.
*מירי אליאב-פלדון, הרפורמציה הפרוטסטנטית, תל אביב תשנ"ז
*מ. הד, "כריזמה וממסד: משבר הרפורמציה והשפעתו על יחסי כנסיה ומדינה" בתוך: י. גפני וג. מוצקין (עורכים), כהונה ומלוכה: יחסי דת ומדינה בישראל ובעמים, ירושלים, תשמ"ז.
[[קטגוריה:אירופה בעת החדשה המוקדמת]]
| |||