ניתוח יצירות ספרותיות/אלבר קאמי/הדבר: הבדלים בין גרסאות בדף

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ שוחזר מעריכה של 109.160.170.43 (שיחה) לעריכה האחרונה של 79.177.201.93
שורה 14:
ב"המיתוס של סיזיפוס" (1942), תוהה קאמי מה המשמעות לחיים בעולם מודרני של אבסורד, שבו אין ערכים מוחלטים. שאלתו היתה מה הטעם להעדיף קיום כזה על פני התאבדות. לפי השקפתו, האדם חש שחייו אבסורדיים לנוכח המוות האורב לו בוודאות בסוף הדרך, וכן בשל חוסר המובנות וההיגיון שבהתנהלות העולם. אדם זה נתון ברצון אינסופי להבין את פשר העולם ומשמעות קיומו והוא נידון לתסכול לאור כישלונו למצוא תשובה. אף על פי כן, האדם האבסורדי ישלול את ההתאבדות ויחיה חיי מרד, שיבואו לידי ביטוי בכך שהוא יחיה את האבסורד ולא ייכנע לו.
 
קאמי הקביל את חייו של האדם המודרני לגורלו של סיזיפוס, הגיבור המיתולוגי שנגזר עליו לגלגל אבן לראש הר גבוה, ולכשיגיע לפסגה, האבן תתגלגל חזרה לתחתית ההר, והוא יאלץ טעויותלדחוף עבראותה חזרה למעלה, ומהווהוחוזר מעיןחלילה, אנטילנצח. תזהעל לדמותכך הגיבורהוא כותב: מ"הזרדי במאבק אל הפסגה כשלעצמו כדי למלא בשמחה את לב האדם. יש לחשוב על סיזיפוס מאושר". סיזיפוס מורד בחייו האבסורדיים וממשיך בהם תוך מודעות תמידית למהותם. תודעה זו מקנה לו אושר.
 
"הדֶבֶר" (1947), הוא תיאור של תושבי העיר הקטנה אוֹראן, המתמודדים עם מגפה הפושטת בעיר והופכת את החיים בה על פיהם. רבים רואים ביצירה זו תיאור מטאפורי של ימי ההתנגדות לנאצים. זהו משל על מצבו של האדם המודרני, אשר זנח את האידיאולוגיות שהכזיבו וביקש להסתפק באהבה האנושית הפשוטה והכנה.
ספרו האחרון "אדם הראשון" שלא הושלם, נמצא ליד המכונית ההרוסה שבה נהרג, והוא נחשב למעין אוטוביוגרפיה.
 
ספר פילוסופי נוסף של קאמי, הוא "האדם המורד" (1951), המתייחס ל"הדבר", ובו עוסק קאמי במרד הכלל-אנושי כנגד האבסורד הקיומי ובסולידריות ההכרחית למרד זה.
 
"הנפילה" (1956), הוא סיפורו של אדם השקוע בהרהורים על טעויות עבר, ומהווה מעין אנטי תזה לדמות הגיבור מ"הזר".
 
ספרו האחרון "אדם הראשון" שלא הושלם, נמצא ליד המכונית ההרוסה שבה נהרג, והוא נחשב למעין אוטוביוגרפיה.
=מושג האבסורד=
המונח "אבסורד" מייצג מצב של סתירה / דיסהרמוניה / חוסר התאמה מובהק - בין מציאות חיי האדם לבין ה´אמת´ עליה מתבססת הבנת העולם. במילים אחרות, האבסורד הוא הפער בין ה"יש" לבין "מה שצריך להיות". האבסורד אינו מצוי בתודעת האדם או בהוויית העולם, אלא נולד מתוך המפגש ביניהם.