ניתוח יצירות ספרותיות/אלבר קאמי/הזר: הבדלים בין גרסאות בדף

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
יעל י (שיחה | תרומות)
עריכה
יעל י (שיחה | תרומות)
שורה 94:
מושג האבסורד הוא עימות בין מודעות לאי-הרציונאלית שבעולם, לבין כמיהתה המודעת של המחשבה לבהירות. ואכן, ברומן הזר, קאמי מוכיח שהסיטואציה הסיזיפית מאפשרת חירות אבסורדית: מרסו, גיבור "הזר", חי חיים שהתרוקנו מכל תוכן, מטרה, אמונה וערכים. אין בעבורו דבר אשר ניתן לייחס לו משמעות. נוצר מתח בין תבונתו חסרת הפשרות ביחס לעולם, לבין העולם חסר הפשר. מתח זה מניב את האבסורד. הניכור והאבסורד עוברים כחוט השני דרך כול נימי העלילה: אף כי אמו הלכה לעולמה, מרסו אינו מגלה סימני התרגשות ואבל, הקשר בין מרסו למארי מגלה טפח נוסף של עקרותו הרגשית. למעט תחושותיו המיידיות, מרסו מפגין אדישות גמורה ביחס לכל הסובב אותו - הוא מנוכר לאמת כשם שהוא מנוכר ביחס לאכזריות, אלא שרק לגבי קטגוריה אחת אין הוא אדיש - והיא רגשותיו שלו: הוא מסרב בכל תוקף לשקר ביחס לתחושות ולאמוציות המיידיות שלו. רצח הערבי הוא האקט הבולט בעלילה לא רק מבחינה דרמתית, אלא גם משום שהוא מעיד על כך שמרסו מקנה לאבסורד מעמד מיוחד: מרסו חסר הרגש יורה ארבע יריות חסרות פשר ההורגות את הערבי, מותו של הערבי היא עובדה חסרת משמעות עבורו, שכן מרסו לא חווה את הרצח, אינו חש את מניעיו כרוצח, ומכאן שאין הוא רואה עצמו רוצח. החברה מצידה, אינה מבינה את ניכורו של מרסו: ניסיונותיו הכושלים של השופט-חוקר לאתר את המניע לרצח מוכיחים כי קאמי לועג על ניסיונה של החברה לבנות תילי תילים של משמעות בעולם חסר משמעות. אלא, שבאופן פרדוכסלי, מנקודת התצפית של מרסו, רצח הערבי, שנגרם בעטייה של השמש אינו מעיד על עיוורונו המוסרי, אלא הוא חלק מהוויית חייו המודעים. בחיי האבסורד הללו, ללא מסך האלוהים המשפיע - אין לייחס משמעות לדבר, זולת אירוע גורלי ומכונן אחד - המוות.
=ביבליוגרפיה=
# * גולומב, י. 1990 – "מבוא לפילוסופיות הקיום - אקזיסטנציאליזם". משרד הבטחון, תל אביב.
# * גולומב, י. 1999 – "אביר האמונה או גיבור הכפירה?". שוקן, ירושלים ותל אביב.
# * סארטר, ז´.פ. 1990 – "האקזיסטנציאליזם הוא הומניזם". כרמל, ירושלים.
# * סיגד, ר. 1975 – "אכסיסטנציאליזם". מוסד ביאליק, ירושלים.
# * קאמי, א. 1970 – "האדם המורד". עם עובד, תל אביב.
# * קאמי, א. 1978 – "המיתוס של סיזיפוס". עם עובד, תל אביב.
# * קאמי, א. 2008 – "הרהורים על הגיליוטינה". כרמל, ירושלים.
# * שגיא, א. 2000 – "אלבר קאמי והפילוסופיה של האבסורד". משרד הביטחון, תל אביב.
# * שמואלי, א. 1981 – "אדם במצור". יחדיו, תל אביב.
 
=הערות שוליים=
<references/>