משתמשת:יוני2023/ארגז הידעת?/bulshit

הארי גורדון פרנקפורט ז"ל (באנגלית: Harry Gordon Frankfurt;‏ 29 במאי 1929 – 16 ביולי 2023) היה פילוסוף יהודי-אמריקאי. נולד בשם דוד ברנרד שטרן (David Bernard Stern) במעון לנשים בעיירה לנגהורן (Langhorne) בפנסילבניה. מיד לאחר לידתו אומץ על ידי הזוג פרנקפורט, זוג יהודים ממעמד הביניים, שנתנו לו את השם הארי גורדון.

הפילוסוף היהודי-אמריקאי הארי פרנקפורט מאפיין במאמרו "על בולשיט" משנת 1986.

השימוש במילה "Bull", במשמעות של "שטויות" רווח במאה ה-17, ואילו המונח "בולשיט" שימש כבר בשנת 1915 בסלנג הבריטי, ונהפך פופולרי רק במהלך מלחמת העולם השנייה.

	מישהו שמשקר ומישהו שאומר את האמת, כביכול משחקים משני הצדדים הנגדיים של אותו המשחק. כל אחד מגיב לעובדות כפי שהוא מבין אותן, אף שתגובת האחד מונחת על ידי האוטוריטה של האמת, בעוד שהשני מתריס בתגובתו כנגד האוטוריטה ומסרב להיענות לדרישותיה. מזבל-השכל [The bullshitter] מתעלם מהדרישות הללו לחלוטין. הוא לא מתריס כנגד האוטוריטה של האמת ומתנגד לה, כפי שעושה השקרן. הוא כלל לא מקדיש לה תשומת לב. לפיכך, הבולשיט הוא אויב גדול יותר של האמת משקרים.
-- Harry G. Frankfurt, On Bullshit= The Importance of What We Care About (Cambridge: Cambridge University Press, 1988)

לשקרן אכפת מהאמת והוא מנסה להסתיר אותה; לבולשיטן לא אכפת אם מה שהוא או היא אומרים נכון או לא נכון, אלא אכפת לו רק אם המאזין ישוכנע.

רנקפורט הוא פילוסוף מקצועי, בעל הכשרה בפילוסופיה אנליטית. כשנשאל מדוע החליט להתמקד בבולשיט, הסביר:

כבוד לאמת ודאגה לאמת הם בין היסודות לציוויליזציה. הרבה זמן הפריע לי חוסר הכבוד לאמת, בו הבחנתי... בולשיט הוא אחד העיוותים של ערכים אלה.

השקרן נמנע בכוונה מהאמת והבולשיטר עשוי להיות דובר אמת או מספק רכיבים מהאמת ללא כוונה לעשות זאת.[10] פרנקפורט מאמין שבולשיט והקבלה הגוברת של בולשיט מזיקים יותר לחברה מאשר שקרנים ושקרים. הסיבה לכך היא שהשקרנים שוקלים באופן פעיל את האמת כשהם מסתירים אותה, בעוד שבולשיטנים מתעלמים לחלוטין מהאמת. "בולשיט הוא אויב גדול יותר של האמת מאשר שקרים."[11] פרנקפורט מאמין שהגם שכלפי הבולשיט אפשר לגלות סובלנות גדולה יותר, הוא הרבה יותר מזיק.

פרנקפורט מסיים את ספרו בדיון בעליית הבולשיט.[8] הוא לא טוען שיש יותר בולשיט בחברה עכשיו מאשר בעבר, אלא מסביר שכל צורות התקשורת גדלו והתרבו וכך הובילו ליותר בולשיט נראה, נקרא ונשמע. הוא קובע שהציפייה החברתית מיחידים לקבל ולהביע את דעתם בכל הנושאים דורשת יותר בולשיט.[12] למרות חוסר ידע בנושא, למשל בפוליטיקה, דת או אמנות, ישנה ציפייה להשתתף בשיחה ולחוות דעה. דעה זו עשויה להיות בולשיט לפעמים מכיוון שהיא לא מבוססת על עובדות ומחקרים. הדעה מונעת על ידי התעלמות מהאמת מתוך רצון להיראות בקי או בעל דעה, בהתאם למוסכומת חברתיות. פרנקפורט מכיר בכך שבולשיט אולי לא תמיד מכוון, אבל מאמין שבסופו של דבר הוא מושמע תוך התעלמות מהאמת וחוסר זהירות של האמת.[13] פרנקפורט טוענת שהעלייה הזו בבולשיט מסוכנת שכן היא מקבלת ומאפשרת התעלמות גוברת מהאמת.